כל אחת משתי העונות הראשונות של "המפקדת" לוותה בקרייסיס כלשהו. אולי לא הישג נדיר בהתחשב בעובדה שאנחנו מתנהלים בסוואנת משברים מהבילה ובכל זאת. "הצילומים של העונה הראשונה נפלו על הקורונה", משחזרים עטרה פריש וניר ברגר, יוצרי הסדרה שהעונה השלישית והאחרונה שלה תעלה בשבוע הבא בכאן, "השידור שלה נפל על עוד איזה מבצע בעזה, מגן וחץ, והיו טילים על המרכז. הפרקים האחרונים שלה בכלל לא שודרו בטלוויזיה, הם עלו רק ליוטיוב של כאן". בעונה השנייה זו הייתה מלחמת רוסיה-אוקראינה, העונה השלישית הייתה אמורה לצאת לצילומים שבוע לאחר 7 באוקטובר, שנדחו מסיבות מובנות.
מתוך "המפקדת", עונה 3
(באדיבות כאן)
מהבחינה הזאת אתם ממש עוזרים ליקום בזה שאתם מסיימים את הסדרה.
"מצד אחד יש לסדרה קארמה מאוד טובה", מבטיח ברגר, "אנשים אוהבים אותה. מצד שני היא מייצרת נזק בעולם וראוי שהיא תסתיים. אנשים ירגישו בטוחים יותר בלי 'המפקדת', זאת התרומה הקטנה שלנו לביטחון המדינה". "כל אחד שיעשה מה שהוא יכול", מסכמת פריש.
"המפקדת" בהחלט עשתה לא מעט, גם בשיפור המורל וגם בכל מה שקשור להסחת הדעת. סג"מ נועה לווייתן, שמגלמת אלונה סער הנהדרת, עברה מסע כומתה נפשי מפרך בכל הקשור ליחסים בינה ובין שאר החיילות והחיילים שהקיפו אותה בבסיס הטירונים "ארז", ולניסיונות האמביוולנטיים שלה לממש את עצמה בדרג הפיקודי. "המפקדת" הפכה לחולייה נוספת בשרשרת היצירות שעסקו בשירות צבאי מההיבט הנשי, וסייעה גם לעיבוי הדימוי האחר של החייל במדים, זה שאינו הלוחם ההירואי והמיוסר אלא בורג קטן במערכת גדולה ולעיתים דורסנית. שתי העונות הראשונות התקבלו בחום בזכות התנודות השנונות והחכמות של התסריט בין דרמה לקומדיה, קווי עלילה מצוינים לדמויות המשנה, ובזכות המשחק המצוין של כל המלוהקים, ובעיקר של סער, שקיבלה דמות מורכבת שאינה מתחבבת אוטומטית על הצופה.
העונה השנייה הסתיימה כשנועה והמ"פ, כפיר מועלם (דור הררי), מדווחים למצ"ח על הטרדה מינית שביצע האחיין של מפקדת הבסיס כלפי טולי, סגנית המ"פ, ושהמב"סית הורתה להשתיק. בעונה השלישית אנחנו מוצאים את נועה כשהיא שוב מבוצרת בתפקיד מנהלתי, הפעם כאחראית אספקה לחדר האוכל, מנודה על ידי רוב החיילים בבסיס ונלחמת בלהט הצה"לי המערכתי המוכר שלה בגנבי קרמבו. את האירועים שהביאו אותה לשם תוכלו למצוא בפרק הראשון - מסתבר שמצ"ח אכן הגיעו לבסיס, פתחו בחקירה, הרחיבו אותה והרחיבו אותה עוד קצת. כתוצאה מכך נפלו לא מעט חיילים מהבסיס לידיהם, בעיקר על בסיס שימוש בסמים קלים, ונועה סומנה כאשמה העיקרית. במסגרת תחרות בשם "הפלוגה המעולה" שתקבע מי הם המפקדים הראויים ביותר ב"מגל", היא מקבלת הזדמנות אחרונה לפקד שוב.
9 צפייה בגלריה
"מדובר פה בשירות צבאי וכמה אפשר לגרור את הילדות האלו עוד ועוד". מתוך "המפקדת" עונה 3
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות כאן 11, בלאק שיפ הפקות סרטים)
ההחלטה של פריש, שגם ביימה את הסדרה, וברגר, השותף שלה ליצירה והכתיבה, להביא את "המפקדת" לסיומה, לא שימחה הרבה אנשים בכאן, אבל פריש וברגר נחושים. "הרגשנו את זה כבר כשהתחלנו לכתוב את העונה השנייה", חושפת פריש, "כשנתנו לנו את האישור אמרנו להם שאנחנו רוצים לעשות רק שלוש עונות. בכל זאת מדובר פה בשירות צבאי וכמה אפשר לגרור את הילדות האלו עוד ועוד. זה פחות או יותר מה שהיינו צריכים ביריעה הסיפורית של הדמויות שלנו כדי להביא אותן לקו הסיום, ולא להמשיך איתן מעבר לצה"ל".
"אני חושב שזה נדיר שיש הזדמנות לסדרה בארץ לסיים ולא להסתיים", מאבחן ברגר, "זאת מתנה לנו, ליוצרים, ובטח גם לצופים, לדעת שזה משהו שיש לו סוף ולא שיום אחד הוא ידעך ואולי יחזור ואולי לא".
פריש: "אולי עוד שש שנים תהיה עוד עונה, אולי נועה תחזור למילואים".
9 צפייה בגלריה
"אולי עוד שש שנים תהיה עוד עונה, אולי נועה תחזור למילואים". מתוך "המפקדת" עונה 3
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות כאן 11, בלאק שיפ הפקות סרטים)
אחרי שפיקדה על חיילות בעייתיות בעונה הראשונה ועל חיילים עתודאים בשנייה, בעונה השלישית חוזרת נועה לשאלות שאופפות אותה לאורך כל השירות - למה היא כל כך אובססיבית לתפקיד המפקדת, מה זה מחליף עבורה והאם היא בכלל צריכה להיות שם? "זאת השאלה שליוותה אותה ממש מהרגע הראשון של הסדרה כשהיא קיבלה את ההזדמנות", מסביר ברגר, "ועכשיו היא שוב תעמוד בצומת מולה. תמיד הרגשנו שהיא החוט המוביל של הסדרה במובן הזה שהמסע שלה בצבא יהיה הנקודה שבה נתחיל ונסיים את הסדרה".
אלא שעכשיו היא מגיעה מסוג של עמדת נחיתות, הייתה נפילה.
"נכון", מאשרת פריש, "והיא בוחרת להגיע להתנסות אחרונה שתעביר אותה מסע בלתי-נמנע בפלוגה הזאת, שהיא באמת פלוגה מקוללת כזאת, הכול קורה לה. מה זה אומר להיות מפקדת בלי חיילים? היא מפקדת על מפקדים אחרים וזה יותר קשה ומורכב. יש בצה"ל משהו שנקרא 'אפקט הטירון בפיקוד', כשלוקחים לך את הטירונים את בעצמך נהיית טירונית, למרות שאת כבר מפקדת, לא משנה באיזו דרגה. ככה התייחסנו לסגל בפלוגה הזאת, הם בעצם היו החיילים החדשים שבאים לעשות בעיות".
יכול להיות שאתם קצת מתעללים בנועה?
ברגר: "זה קצת תפקידנו. אנחנו לא עושים את זה מרוע וזה יותר ויותר קשה לנו, כי הדמויות האלו קשורות בנפשנו קשרים עמוקים כל כך הרבה שנים וזה כואב לנו, להכאיב להן ככה".
פריש: "אך יחד עם זאת, גם נהנים מזה, בוא לא תהיה מרטיר. זה נכון שאנחנו קצת מתעללים בה כמו שאמרת, אבל אנחנו גם נותנים לה מזור, זאת דרך ייסורים אבל בעיניי יש לה סוף חיובי".
ברגר: "רגע, בלי סופים".
פריש: "זה ספוילר שאמרתי שהסוף חיובי?"
ברגר: "הכול ספוילר! ובגלל שאנחנו יודעים שזאת עונה אחרונה, היה מאתגר לתת לכל הדמויות סוף שנרגיש שלמים איתו. זאת ממש סדרת אנסמבל, ולכל אחד מגיע לקבל את הצומי שהוא צריך וגם סוף מספק".
9 צפייה בגלריה
"היה מאתגר לתת לכל הדמויות סוף שנרגיש שלמים איתו". מתוך "המפקדת" עונה 3
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות כאן 11, בלאק שיפ הפקות סרטים)
למה באמת נועה כל כך רוצה לפקד?
ברגר: "השאלה של 'האם היא תצליח להיות מפקדת' הרבה פעמים מתחברת אצלה לשאלה האם היא תצליח להתחבר לעצמה או להיות בשיח עם אנשים אחרים, כי היא קצת משתמשת בפיקוד כמגן מפני אנשים. אני לא אהיה חשופה כי אני אוכל להתחבא מאחורי הדרגות. מגיע לה סוף טוב".
פריש: "זה סיפור מאוד דרמטי, שלא לומר טראגי, על מישהי שנמצאת במקום שלא מתאים לה במערכת שלא יודעת לנהל את האירוע הזה. מערכת שיש בה אינטרסים ורצונות שלא קשורים לפרט הקטן ולכן הפרט נרמס ונדרס לפעמים. כמו בכל מערכת גדולה, בטח ובטח בצה"ל, שיש לה מטרה מאוד מסוימת. אז דיברנו על זה הרבה שבעצם בעונה האחרונה גם אנחנו קצת לקראת שחרור, וכשאתה חייל לקראת שחרור אתה מסתכל על המערכת אחורה בראייה ביקורתית יותר".
זה סגר לכם פינה עם השירות הצבאי שלכם?
פריש: "זה קצת מרגיש לי עונה ראשונה להגיד את זה. בעונה הראשונה היו הרבה שאלות של איך ליצור את זה ושם השירות היה מאוד נוכח, אבל בשנייה ובשלישית אנחנו כבר לא שם, אנחנו מתנהלים בעולם הזה כאילו הוא קיים באמת".
את גם ביימת את הסדרה. איך את מגדירה את סגנון הבימוי שלך?
"אני לא יודעת אם אני מגדירה כרגע סגנון מסוים. 'המפקדת' זו היצירה הראשונה שלי אז נראה לי שאעדיף להשאיר את הכול נקי מהגדרות עבור הדבר הבא שאעשה. אבל אם מדברים על הדרך ולא על התוצאה, אז אני מניחה שמילים כמו טוטאליות, אובססיביות, ואולי אפילו רודנות, יהיו דברים שאחרים יעידו עליי. לא שוללת ולא מאשרת. רק אומר שהכול תמיד נעשה באהבה ומתוך תשוקה עצומה לדבר".
"גם אנחנו כבר הרגשנו שחוקים מהמכונה הצה"לית"
בניגוד לעונות קודמות, שמתחילות עם מחזור חיילים או חיילות חדש שמגיע לבסיס, העונה הזאת מתחילה בעצם בפגרה. "שחררו מחזור חיילים, המפקדים אמורים עכשיו לנוח ולנשום שנייה אוויר, והעונה תסתיים בקליטת חיילים. כלומר זו עונה שמדברת על מה קורה בין לבין", מסבירה פריש.
9 צפייה בגלריה
"הצבא לא יכול לאפשר מצב שבו מפקדים סתם יעמדו ולא יעשו כלום". מאחורי הקלעים של "המפקדת"
(צילום: עטרה פריש)
מה שקורה בין לבין הוא "תחרות הפלוגה המעולה", שם אמיתי לתחרות אמיתית שמתרחש במערך מגל גם במציאות, שתהווה את המסגרת העלילתית לעונה. מעבר לזה היא שם כדי להעיד על העיקרון הצה"לי המוכר - מנוחה היא לחלשים. "הצבא לא יכול לאפשר מצב שבו מפקדים סתם יעמדו ולא יעשו כלום", מסביר ברגר, "אז מפילים עליהם את התחרות הזאת, הזדמנות נפלאה למדוד את הכשירות של מפקדים ולמדוד אותם אחד מול השני. ולדאוג שהם לא ינוחו שנייה בחודש מנוחה שיש להם בין מחזורים".
"התחרות הזאת לא קרתה בזמני", מספרת פריש, ששימשה כמפקדת טירונים בשירות הצבאי שלה במשך חמש שנים, "על אף שהטמטום הזה יכול היה לקרות ממש בתקופתי". לדבריה התחרות נועדה לשמור את המפקדים בתוך ארגז החול שבו הם משחקים במהלך השירות הצבאי שלהם, ולהשכיח מהם את העובדה שבחוץ מתנהל עולם אחר. "הן משחקות בלהיות מפקדות קשוחות והטירונות הוא שלב קשוח אבל אתה רק בשלב הזה כל הזמן, אתה לא כמו במסלול כשיש המשכיות, אתה כל הזמן חווה את הפייק הזה שאתה כאילו מפקד קשוח עם פאסון גדול כשבעצם אתה משחק בארגז חול עם טירונים שעושים 02, זה לא איזה טירונות עם הכשרה בסיסית".
והתחרות עצמה?
"המשמעות שלה היא לא לתת מנוחה ולא לנשום. בעיקר המפקדים. קוראים לזה 'ראש זנב'. מפזרים בחמישי, פותחים בראשון, וזה מאוד שוחק. בגלל זה לא יכולנו בעונה השלישית לעשות עוד מחזור טירונים, גם אנחנו כבר הרגשנו שחוקים מהמכונה הצה"לית, מהנוהל של לקלוט ולפזר עוד פעם חיילים, זה התיש אותנו. אז אמרנו בואו נדבר על מה קורה בפגרה.
"אני זוכרת שכשהייתי מ"פ הייתה לי סמכות לשחרר את הפלוגה שלי, ושנים אחר כך נטרפתי מזה שלא שחררתי את הפלוגה שלי לרבעו"ש בין מחזורים. למה לא נתתי לה את זה? זה היה לא מקובל, אז כשאין חיילים נעבוד על הכשירות והמורל ולא נחשוב על טובת הפרט, שהיא לנשום רגע. כל הזמן טובת המערכת. אבל זה כל כך זניח בתקופה שלנו השיח הזה. מרגיש לי כמעט לא מכבד לדבר על זה, כאילו אלו הבעיות של הצבא כרגע. זה פשוט כל כך גדול יותר עכשיו, מי הוא הפרט?".
זאת תקופה שמוחקת את הפרט?
"בעיניי מאוד", היא מודה. "זאת שאלה שאני חושבת שבכל מישור אפשר לענות עליה ב'כן' בשלב הזה. זאת כמעט השאלה של חיינו עכשיו".
"עברנו על הפרקים כדי לוודא ששום דבר לא מרגיש טריגרי"
"חיינו עכשיו" השפיעו ועדיין משפיעים על כל ממד ביום-יום של ישראלים, לרבות יוצרי טלוויזיה, אבל היא מקבלת משמעות נוספת ביצירות כמו "המפקדת", שמתרחשת ביקום הצה"לי. "הצבא שצילמנו זה צבא שלא קרה בו 7 באוקטובר", מדגישה פריש ושניהם מודים שלא פעם שדווקא הפער בין "המפקדת", שלדבריהם עוסקת בקטן, במגוחך, באיזוטרי ובמטופש, ובין המציאות הגדולה והמפחידה שהתרחשה בחוץ במהלך הצילומים והעריכות, היה לא פעם בלתי-נתפס ומבלבל.
9 צפייה בגלריה
"הצבא שצילמנו זה צבא שלא קרה בו 7 באוקטובר". עטרה פריש על סט "המפקדת"
(צילום: רן מנדלסון)
את העונה הנוכחית כתבו השניים במהלך שנת 2023, שותפות יצירתית שהלכה והשתכללה במהלך שתי העונות הראשונות עד שהפכה, לדבריהם, לבריחה מהמציאות למקום כייפי ("זה קצת לחרבן בדלת פתוחה של בני זוג, כשאתה מרגיש מספיק בנוח", ממשילה פריש). אל אוקטובר המר, שבו אמורים היו להתחיל הצילומים, הם כבר הגיעו עם תסריט מוכן. האירועים דחו את תחילת הצילומים בחודשיים, "ככה שיחסית התעשתנו והרמנו מהר את הראש", משחזרת פריש, "שוב, עם כל הכוכביות הקטנות של לצאת לצילומים בזמן מלחמה, מה גם שעוד לא באמת יכולנו להבין מה קרה כדי להתייחס לזה בעלילה. אז ההחלטה הייתה להשאיר את הפרקים כמו שהם נכתבו לפני 7 באוקטובר".
ברגר: "עברנו עליהם רק כדי לוודא ששום דבר לא מרגיש טריגרי, גם לנו, אגב. נגיד איזה משפט קטן על חדירת מחבלים שלא היה נחוץ היינו מורידים, דברים נקודתיים, אבל בסוף העלילה שלנו לא באמת התכתבה עם המציאות וגם אם היינו צריכים לכתוב את העונה אחרי 7 באוקטבר, כנראה שלא היינו מצליחים לחבר מילה למילה, אז במובן הזה העובדה שהיו לנו תסריטים מוכנים אפשרה לזה לקרות".
למה לא הייתם מצליחים?
"היינו יותר מדי בהלם. אני יודע שעדיין קשה לנו לכתוב, לפחות לי, פשוט כי העיסוק הוא כל הזמן בדברים אחרים".
פריש: "נגיד בהישרדות, למשל, האם נמות היום? האם נמות מחר? מי יכול לכתוב ככה בכלל? אתה לא לכתוב על משהו כשאתה עדיין בתוכו. בטח ביצירה, צריך להתרחק ולקבל פרספקטיבה. אני הייתי צריכה להתרחק מהשירות הצבאי שלי ולהבין כמה הכול היה מגוחך או מצחיק ופארודי כדי לכתוב על זה. כשאתה בתוך הדבר אתה שם, היכולת שלך לייצר אמנות או יצירה אולי קיימת אבל מאוד מצומצמת מבחינת היכולת שלך לייצר תובנות. חסר לך ההיקף".
9 צפייה בגלריה
"במובנים מסוימים, זו בכלל לא סדרה על צבא אלא על האנשים ובעיקר הנשים שבתוכה". מתוך "המפקדת" עונה 3
(צילום: רן מנדלסון, באדיבות כאן 11, בלאק שיפ הפקות סרטים)
ברגר: "אבל גם אם היה אפשר, לא היינו יכולים באמת להוסיף. למזלנו 'המפקדת', במובנים מסוימים, היא בכלל לא סדרה על צבא אלא על האנשים ובעיקר הנשים שבתוכה, ועל התבגרות נשית וגילוי וזהות מינית, והרבה דברים שהם לא בהכרח צה"ל".
פריש: "התבגרות וקרמבו".
ברגר: "הקרמבו הוא מאוד חשוב".
פריש: "ברור. זה המוצר הכי נחשק בבסיסים. קרמבו וקורנפלקס כריות, התלבטנו ביניהם. מי שנתן יותר כסף זכה, כמובן".
ברגר: "זאת סדרה שמאפשרת לברוח מהמציאות כדי להיכנס לעולם שבו הדבר הכי חשוב הוא קרמבו".
"כל מי שהיה מעורב בצילומים היה באותו מצב מנטלי שכולנו היינו בו בתקופה הזאת: פחד וחרדה"
אל הצילומים יצאו יוצרי "המפקדת" וחברת ההפקה בלאקשיפ, כשהם מתמודדים במישור הנפשי עם הפחד והחרדה שאפיינו ועדיין מאפיינים את התקופה, וגם עם הקשיים הלוגיסטיים שהביאה איתה המלחמה. "ברמה הכי בסיסית, כל מי שהיה מעורב בצילומים היה באותו מצב מנטלי שכולנו היינו בו בתקופה הזאת: פחד וחרדה", נזכר ברגר, "היינו מכופכפים לגמרי, ולצאת לצילומים זאת סיטואציה מאוד אינטנסיבית. ברמה הלוגיסטית זה היה הימור מאוד גדול כי מעיין, העוזרת במאי, הייתה צריכה לבנות מחדש את כל לו"ז הצילומים ככה שנהיה רק בחללים קרובים למרחבים מוגנים".
"לי יש ילדים קטנים והייתי בהריון", נזכרת פריש, "היו לוקיישנים שפתאום נפלו, חדר אוכל שהיינו צריכים לצלם בו ובוטל כי הפנימייה שהוא השתייך אליה אכלסה מפונים, ויש לנו שחקן בשירות קרבי, דור הררי, שהיה במילואים ולא ברור בכלל אם יוכל להשתתף בעונה. במשך חודש ומשהו צילמנו את כל מה שאפשר בלי דור ולקחנו הימור שהוא יחזור. אמרנו מקסימום הוא לא יוכל לצאת כי הוא בעצמו לא ידע להגיד לנו אם הוא יוצא או לא".
ברגר: "פשוט צילמנו סביבו והתפללנו שהוא יוכל לצאת בזמן".
פריש: "הוא הגיע לסט של הצילומים מהשטח, שזאת חוויה שהוא יכול להעיד עליה כמה זה היה מורכב".
ברגר: "ועדיין אלו צרות מאוד קטנות בתקופה הזאת, אבל עבור הצילומים זה יצר נסיבות מאוד הזויות".
התלבטתם אם לחכות?
פריש: "בטח. אנחנו היינו היחידים שהיו בשטח וצילמו, לא היו לנו הפקות מתחרות. לשחקנים לא היו אילוצים, אף אחד לא עשה שום דבר. זה היה או זה או לשבת בבית, וההחלטה הייתה שאנחנו עושים את זה גם בשביל האנשים שבצוות שלנו. זה יישמע מוזר אבל בכלל לא חשבנו על הצופים, מי היה יכול בכלל לדמיין מתי העונה תצא ואיך העולם ייראה כשהיא תצא. רק חשבנו על זה שזה שמחזיר את כולם לפוקוס, שזה מקום מפלט וגם ודאות של פרנסה בתקופה שלא היה ברור בה אם משהו בכלל יחזור להיות. זה היה הזוי.
9 צפייה בגלריה
"אני מתאבססת על איך לצלם שק אורז, ויש חטופים במנהרות". מאחורי הקלעים של "המפקדת"
(צילום: עטרה פריש)
"כמו כולם, היינו פשוט יותר עצובים. מכונסים. מאוד-מאוד מפוקסים על העשייה, כי כל רגע יכולה להתחיל מלחמה גדולה יותר והכול ייעצר. מצאתי את עצמי עומדת מול סיטואציות קומיות קלאסיות של 'המפקדת' אבל מתקשה ליישב את הפער. כמו הסצנה בפרק הראשון, שנועה מדגמת שק אורז במזווה, ואנחנו מתלבטים ארוכות איך לצלם אותה ומאיזו זווית, ופתאום יש לי זום אאוט כזה של... אני לא מאמינה שזה מה שאני עושה כרגע ויש חיילים שמסכנים את חייהם כרגע בעזה. שאני מתאבססת על איך לצלם שק אורז, ויש חטופים במנהרות. לצערי הדיסוננס הזה, שהיה נראה מופרך וזמני אז, המשיך כסיפור חיינו עד היום".
איך כל אחד מכם מתמודד עם 7 באוקטובר עד עכשיו? אתם במדחיקים או במעמיקים?
ברגר: "אני לא חושב שאנחנו מהמדחיקים, מי מאיתנו אובססיבי יותר מי פחות אבל אנחנו לא אנשים ש.."
פריש: "וניתן לך לנחש מי זה מי.. אני מרגישה שאני מאוד מהמדחיקים בדרך כלל. גם את ההיריון הדחקתי, אני חושבת שנכנסתי אליו רק בשבוע 34, רק כשסיימתי את הצילומים הייתי פנויה להתעסק שאני גם בהיריון נוסף לכל. אבל אני מרגישה שהתינוק הזה קצת שומר עליי. אפשר גם לקחת את זה לכיוון של חרדות ואיך אני אשמור עליך, אבל כשהוא מסתכל עליי העולם קצת פחות רע, את מבינה? אז כשקשה לי או כשאני חושבת שהכול ילך לאבדון הוא נותן לי את הכוח. כי זה דבר טהור שקיים בעולם. אולי זה ממש קיטש אבל ככה אני מרגישה".
ברגר: "אני לוקח הכול מאוד ללב. אני הכי מעודכן שאפשר להיות, יושב על החדשות. לאו דווקא החלטה טובה למי שצריך לשבת מול מחשב ולכתוב רוב היום. בהפקה יש עולם סגור שאפשר לברוח אליו אבל זאת לא תקופה ידידותית לכתיבה".
