פאר טסי לא זמין. הדמות המרתקת ביותר כיום בעולם המוזיקה שומרת על שתיקה בזמן שהאלבום "רדיו שטח", שיצא בנובמבר, הופך מיום ליום לאירוע המוזיקלי החשוב ביותר שקורה בתעשייה המקומית. שירים מהאלבום כמו "אהבה חולה" ו"לאט לאט לאט" זוכים למיליוני האזנות ביוטיוב ועוד מאות אלפים בפלטפורמות הסטרימינג, הופעות בהיכל מנורה הופכות לסולד-אאוט תוך שעות ספורות, בני הנוער שלא הכירו את "דרך השלום" מגלים אותו דרך הטיקטוק, ובמועבטים ובערבי קריוקי השירים שלו מככבים - והפעם אף אחד לא מבקש להנמיך את הרעש.
וטסי עצמו? האיש שחתום על הקאמבק היפה הזה בקושי עונה, אם בכלל. אין לו יחסי ציבור וכשמחייגים למספר להזמנת הופעות שלו - מקבלים תשובה שטסי לא מתראיין או מתארח ברדיו, ומסתמן שרק ליחידי סגולה יש את הקוד לטלפון הנייד שמסנן עבורו את רעשי העולם. וכך טסי, ממש כפי שקרא לאלבומו "רדיו שטח", מעדיף להיות בכל מקום רק לא באמצעי התקשורת.
כדי להבין את הצעד של טסי, צריך לחזור אחורה: הזמר שחלם על הפריצה הגדולה חטף סטירה מצלצלת כש"דרך השלום" שלו הפך ללהיט, ולבסוף גם להמנון לאומי. הסצנה שבה נראתה היחצנית שלו דאז רודפת אחריו מול מצלמות החדשות עוד צרובות בזיכרון, והקהל - שככל הנראה פירש את סצנת המנוסה כמי שאינו מכיר תודה או מעוניין בחיבוק שהוצע לו - הרגיש דחוי, ומשם החלה הירידה.
מאז הוא הוציא עשרות שירים שלא שמעתם עליהם, דואטים כושלים עם אמנים חמים תורנים, נפרד ממנהליו ונשאר בלי מישהו שאפילו יענה לטלפון כדי לקבל הזמנות להופעות, ובעיקר צפה בזמרים כמו איתי לוי משתלטים על המסך ונהנים מאהבת הקהל.
בזמן הזה, טסי התיישב לכתוב. הוא לא חשב על מה ש"חם", מה יעבוד או מי המפיק התורן שחשוב לעבוד מולו, אלא התכנס בתוך עצמו ויצר כמעט לבד לגמרי - אך עם עזרה של כמה כישרונות מעולים - את אחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו בישראל מזה שנים.
"רדיו שטח" פתאום השיב את האהבה לקונספט שנדמה היה כנעלם - השקת אלבום שלם - וגילה אותו מחדש. כשלאחד משיריו היפהפיים באלבום הוא קרא "38" כגילו, אבל במחשבה שנייה - אולי בחר בו גם כי זה הגיל שבו נולד מחדש. לא כעוד זמר בסקאלה שבין רגב הוד לדודו אהרון, אלא אמן-יוצר מהאיכותיים והטובים בישראל.
עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש של פאר טסי נובעת מהאופי חסר הפשרות שלו, העקשני. אין לו שום רצון למצוא חן, הוא לא פה בשביל לשחק את המשחק. זו הברכה והקללה שלו. בגללה נפל - ובזכותה הצליח להרים את עצמו מחדש.
(פאר טסי, "38", מתוך האלבום "רדיו שטח")
לומר שטסי מאוכזב מהתקשורת זה בלשון המעטה. רק כאן במשך שנים כתבתי עליו, מילים לעיתים לא פשוטות בכלל. בדיעבד, אני מבין שטעיתי לגביו. כנראה שגם אני לא ראיתי מבעד לסטריאוטיפ ולכל הפמליה שאולי רק ניסתה לגונן עליו אך על הדרך גם חסמה אותו מהעולם. כנראה שגם לו בעצמו יש חלק לא מבוטל בכך, ובכל זאת - אחרי כל הסטירות והדחיות שחווה - הגיע זמנו סוף סוף ליהנות מהחיבוק. הסיפור מעורר ההשראה של טסי צריך להיות שיעור לכל אמן בכלל וזמר בפרט - אם רק יאפשר לקהל לשמוע את זה במילים שלו, ולא רק מבעד לשירים.
