אדם ורטה היה אחד השמות הלוהטים בשנת 2014, לפחות בכל הנוגע לשיח הפוליטי. המורה לאזרחות בבית הספר מרשת "אורט" בקרית טבעון טען במהלך אחד השיעורים, על פי תלונה שהגישה אחת התלמידות שלו, ש"צה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם". התלונה נחתה בשדה המוקשים של היחסים הטעונים משני הצדדים של המפה הפוליטית, והפיצוצים לא איחרו לבוא. ורטה זומן לשימוע, תלמידים הפגינו נגד מה שכינו סתימת פיות ומנגד ספיר סבח, התלמידה שהגישה את התלונה, זומנה אחר כבוד למשכן הכנסת וחובקה על ידי חברי הכנסת מהימין, שהעניקו לה שי נאה.
מתוך "שעת אפס"
(באדיבות כאן)
ורטה זכה לצאת מהשימוע שלפני הפיטורים עם התראה בלבד אבל בסוף שנת הלימודים הוא פוטר, ללא קשר לפרשה אלא בעקבות קיצוצים במגמה שלימד בה, ועבר ללמד בבית הספר האנתרופוסופי בקרית טבעון. משרד החינוך, אגב, יצא בעקבות המקרה עם נהלים חדשים: מורה יוכל להביע עמדה פוליטית בכיתה בכפוף למגבלות: הוא מתבקש לייצג גם את העמדות האחרות ולא לשלול את קיומה של המדינה.
השימוע המדובר כבר הגיע לתיאטרון, ועכשיו תורה של הגרסה הטלוויזיונית. בערך. "שעת אפס" (מיום ב', 21:15, בערוץ כאן ובדיגיטל), שכתבה דקלה קידר וביים איתן צור, משתמשת בנקודת הפתיחה של פרשת ורטה ובמקרים דומים נוספים, ובוחנת את מערכות היחסים של הדמויות שמרכיבות אותה - כשבמרכזן המורה, אמיר, שאותו מגלם דורון בן דוד, ומולו התלמידה, ליאן, בגילומה של מיה לנדסמן ("המפקדת"). אם בן דוד נדרש לכישורי השחקן שלו פה, זה בין היתר כדי לגלם אדם עם תשוקה פוליטית, בעוד שבחיים הוא "הבן אדם הכי לא מעניין פוליטית שאני מכיר", כפי שהוא מעיד על עצמו בחיוך בריאיון ל-ynet. "אני לא רואה חדשות, המחשבות שלי משתנות בהתאם לתקופה, אני מהוסס וקשוב. בגלל זה מאוד עניין אותי להיכנס לדמות דעתנית ונחרצת, שמאוד ברור לה מה היא עושה. זה לא מקום שאני מכיר. אני לא מצליח להבין אנשים שנשארים עם הדעות שלהם מהיום הראשון ועד מותם".
איכשהו יש תחושה שהבעיה בארץ היא כבר מעבר לדעה הפוליטית של האנשים, אלא ביחסים ביניהם.
"נכון, ואני מקווה מאוד שהסדרה תעשה את האימפקט הנכון, שהיא תפתח לאנשים את העיניים והם יבינו שאנחנו במצב שדורש שינוי. אנחנו עם מאוד מיוחד, מלאים ברגש ובתשוקה ובאהבה, ממש כמו בזוגיות, ולפעמים אחרי הרבה זמן של זוגיות צריך שינוי - ואני מרגיש שהעם צריך שינוי. הוא צריך ללכת לטיפול ולהבין שהבעיה החברתית היא קשה. אני לא חושב שזאת המטרה של הסדרה, אבל אפשר להרוויח ממנה הרבה אם נבין כמה זה יכול להיות הרסני מבחינתנו כחברה. כי בסדרה זה מתגלגל וזה מתגלגל ממש לא טוב, אחותי".
מי שימצא עצמו מופתע מול ליהוקו של בן דוד (41), שמוכר בעיקר מסדרות כמו "פאודה" או "מנאייכ" (בהן הוא מגלם מסתערב ושוטר-עבריין, בהתאמה), לתפקיד המורה השמאלני לאזרחות - שיידע שהוא לא היחיד. בן דוד עצמו הופתע כשהוזמן לאודישן לתפקיד וקרא את הגדרת הדמות. "אני מגיע מתפקידים מאוד מחוספסים, זה רחוק ממני, אבל יאללה, אני הולך על זה. זאת הייתה סצנה מאוד מאתגרת כי יש בה מהלך מאוד ברור, אבל לא קל. הערת הבימוי שהייתה באודישן היא 'לא להתלהם'. מה זה לא להתלהם? מורה לאזרחות שמאלני בטירוף שאומרים לו 'צריך לשים שלט 'אין כניסה לערבים'', איך אפשר שלא? אתה רוצה להתלהם ולהתפוצץ, וההערה הזאת כל הזמן הדהדה לי בראש".
בן דוד ביצע את האודישן המצולם ושלח אותו ליוצרים, ובהמשך התברר לו שהתקבל לתפקיד. "פתאום קיבלתי פיק ברכיים ואמרתי 'רגע, אני אמור להיות מורה לאזרחות, עוד רגע מתחילים הצילומים ואין לי מושג מה אני אמור לעשות'. החלטתי לדבר עם מורים לאזרחות ולצפות בסרטונים ביוטיוב, ואז ישבתי לפגישה עם דקלה (קידר) ואיתן (צור, הבמאי. ס"ש), קראתי את התסריט והבנתי שאין לו שום קשר למורה לאזרחות. יש שם יש סוגייה פוליטית שמהווה ציר לעלילה, אבל בתכלס זה לא הסיפור. הסיפור הוא על המורכבות במערכות יחסים במציאות שלנו. ויש שם המון מערכות יחסים. אני עם הילדים, ועם גרושתי, ועם המאהבת; עם המנהל, עם ההורים של התלמידים, עם עצמי. הפוליטיקה היא רק תירוץ. כמו תמיד. אפילו בסרטים עם גיבורי על, הכול זה מערכות יחסים. ולהיכנס לרבדים הכי עמוקים של מערכות יחסים ולנבור בהן - זה הדבר הכי מסקרן והכי מעניין, אותי לפחות".
גם בחיים שלך אתה נוטה לפרק מערכות יחסים ולנסות להבין מה מניע אותך, מאיפה אתה ואחרים מגיעים?
"כן, לצערי ולשמחתי. זה עובד בשני הכיוונים. לפעמים בתוך מריבה או ויכוח עם אשתי, וגם שיתפתי אותה בזה, אני קולט מה הפעולות שאני עושה ומה אני רוצה ב'סצנה', זאת אומרת בסיטואציה. אם היא תגיד לי ככה אולי אני אנסה לרכך אותה, ואם לא אני אעשה ככה, זה משוגע. כשאתה נושם חושב וחי כשחקן, אז זה בלתי נמנע. וזה משהו של השנים האחרונות, זה לא היה פעם".
למה לצערך?
"אני רוצה להיות חופשי בשיחה! כאילו, לפעול חופשי ולתת את המאה אחוז, לא להיות כל הזמן מודע למה שאני. זה הופך אותי למאוד מבוקר ומדוד, ובודק את עצמי כל הזמן".
עם מיה לנדסמן היה לך חיבור חזק.
"כן, היא שחקנית מדהימה, היא נותנת לך המון. בסדרה הזאת קורה משהו שלא קורה הרבה - אין הבדלי משחק שלצערי רואים בסדרות. אין סצנה מעניינת יותר כי שחקן מסוים נמצא שם. יש את הבימוי של איתן והכתיבה הרגישה של דקלה, שאיתן הופך אותה לתופת מעודן. כל דמות שם מאופיינת ומדברת בשפה שונה ולכל אחת יש את האופי הברור שלה. בתור שחקן, להגיע לתסריט כזה זה לונה פארק".
"סיגלתי לעצמי דמות כזאת, כנראה בגלל הפרסום, הרגשתי שאני צריך להיות שולט, חזק"
יחסית לשחקן שמטפח קריירה לייט-בלומרית - הפריצה של בן דוד הגיעה בגיל מאוחר יחסית - מדובר בשחקן עסוק למדי, לרוב בתפקידים על סקאלת כוחות הביטחון. בימים אלה הוא מצלם את העונה השנייה של "מנאייכ" ואת הרביעית של "פאודה", ובמקביל תוכלו לפגוש אותו גם ב"מלכות" (המשודרת בימים אלה ב-HOT) ובקרוב ב"ירושלים", סדרת מתח משטרתית, שגם בה הוא מגלם קצין בילוש וחקירה במרחב דוד. מי שפספס אותו בכל אלו יזהה אותו כאחד האבות ב"הנערים" או בתור השוטר הבלתי נשכח שגילם ב"מטומטמת", שם הכניס לפנתיאון את אסכולת החומט הקפוא ויתרונותיה הרבים.
מה אתה עושה כשאתה מצטלם לכמה סדרות במקביל? יש לך טקס מעבר בין הדמויות?
"כן, אני עובר עם מרווה כאילו, ומטהר את הדמות", הוא מגחך, "סתם, לא. הטקס שלי זה שאני לוקח את הילדה לגן והולך לעבודה כמו כל בן אדם רגיל. החיים הם הטקס שלי. למזלי יש לי את הבאלאנס הזה".
מי שראה בבן דוד איכויות שאינן מסתכמות בתפקידי שיטור ודלה אותו מתוך אזור הנוחות שלו הוא הבמאי, איתן צור, שצפה בו בתפקיד קטן בסרט "אבינו" של מני יעיש וליהק אותו לתפקיד של אקטיביסט חברתי בסדרה "עיר מקלט". "הוא גילם שם עבריין צעצוע ופשוט נדלקתי עליו", אומר צור ל-ynet, "ואז הוא עשה אודישן לדמות אחרת בסדרה, והוא היה מעולה אבל אז חשבתי שהוא בכלל מתאים לדמות של הפעיל חברתית, וזה כבר היה מדהים. בגלל החזות הקשוחה שלו הוא עושה המון תפקידים קשוחים, אבל הוא יכול לעשות הרבה מעבר לזה. וב'שעת אפס' הייתה לי תחושה שהוא יתאים כי כשקראתי את הדמות, ידעתי שאנחנו לא רוצים ללכת לקלישאה של שמאלני עם משקפיים עגולים; רצינו לברוח מהסטריאוטיפ - ודורון, הוא מביא את הקשיחות אבל יש בתוכה משהו שמביע המון רגש ופגיעות, עד כמה שזה נשמע קלישאה".
"לפעמים הוא רואה דברים שאני אובייקטיבית לא רואה", מאשר בן דוד, "ורק תוך כדי עבודה אני מזהה את החיבור ומבין מה הוא ראה שאני לא, ולמה אני מתאים לתפקיד".
6 צפייה בגלריה
מוכר מתפקידים מחוספסים. דורון בן דוד (שני משמאל) ב"פאודה"
(אליה ספינופולוס, באדיבות yes)
מה משותף לך ולאמיר?
"במערכות יחסים אני מוצא הרבה נקודות ממשק. בחצי השנה האחרונה אני עובר שינוי די עמוק. התחלתי ללכת לטיפול לא מזמן. עד עכשיו חשבתי שהכול בסדר איתי ושאני סבבה, כולם צריכים ללכת לטיפול אבל אני בסדר. רק לאחרונה, באזור גיל 40, חוויתי התקף חרדה בפעם הראשונה במהלך שיחה עם אשתי והבנתי שיש פה משהו לא בסדר".
יכול לשים את האצבע על המשהו הזה?
"זה הגיע בעקבות כל מיני התקפי זעם שהיו לי בבית וכעסים מצטברים, הייתי מסתובב עם פנים מאוד רציניות וזעוף, סיגלתי לעצמי איזו דמות כזאת, כנראה בגלל הפרסום. הרגשתי שאני צריך לשמור על עצמי ולהיות קול ומגניב, שולט בהכול. חזק. בעקבות השיחה והמצב שהגעתי אליו הבנתי שמשהו לא בסדר ושאני לא מוכן להסתובב כמו חיה בכלוב בבית, ליד הילדים שלי, ולהתפוצץ עליהם או לכעוס עליהם באופן שיוצא מפרופורציות. לא הייתי מוכן לזה.
"התחלתי ללכת לטיפול ולדבר, להציף, ולשתף את אשתי בעיקר. ממש לקחת את המקום הזה, להיות פגיע ולהתעסק גם בילדות שלי. אף פעם לא נגעתי בזה כי חשבתי שהכול בסדר. בתחילת הטיפול אמרתי למטפלת שלי שאני שמח על מה שקרה לי, ושזה הביא אותי לאן שזה הביא אותי ושלמדתי המון דברים על עצמי, והיא אמרה לי 'ברצינות? אתה שמח?'. אז אמרתי 'כן, למה?', והיא אמרה, 'אם אליאנה הבת שלך הייתה עוברת את זה עכשיו, גם היית שמח?'. אמרתי לה, 'מה פתאום, חס וחלילה'. אז היא אמרה 'בבקשה, אתה פשוט הודף את זה בצורה מאוד יפה'. אנחנו לומדים להגיד 'זה חיזק אותי, זה בנה אותי' ודברים כאלה, אבל המציאות היא בדיוק הפוכה".
"אף אחד לא אומר 'אני מוכן להיות אבא'. כשזה מגיע זה מטלטל ומערבב אותך"
סיפור הילדות וההתבגרות של בן דוד הוא בהחלט משהו לכתוב עליו הביתה, ואולי גם לשאוב ממנו חומרי גלם רגשיים בבית ספר למשחק. הוא נולד בשכונת שפירא לאם חד-הורית, מרומן עם גבר פרוד. עד שהיה בן שש אביו חי איתם לסירוגין בבת ים, עד שהתברר שהוא ניהל חיים כפולים. האב חזר לאשתו וניתק איתם את היחסים כמעט לחלוטין, ובהמשך חזר בתשובה. האם עבדה בשלוש עבודות במקביל כדי לפרנס את בן דוד ואת עצמה. הם חיו ביחידה משפחתית מצומצמת ללא תמיכה וניהלו אורח חיים הישרדותי וקשה יום. את השירות הצבאי הוא הפסיק לאחר שהבין שלא יוכל לשרת במיקום שיאפשר לו לדאוג לאימו במקביל. אחרי שהתפרסם ב"פאודה" יצר איתו קשר אחד האחים הביולוגיים שלו ממשפחתו של אביו, ובן דוד חידש את הקשר עם שאר האחים, בעיקר עם אחותו הגדולה והבכורה. "היום אני ואחותי בקשר מאוד קרוב", הוא מוסיף, "אנחנו מדברים כמעט כל יום ומתראים כל שבוע".
גדלת בסביבה מאוד לא קלה למבוגר, שלא לדבר על ילד.
"היום אני נוגע במקומות האלה עם הרבה חמלה לילד הקטן שחווה את כל מה שהוא חווה, כי לא הייתה לי ברירה אלא להתנהג כמו שהתנהגתי אז. זה עוזר לי להיות אדם יותר פגיע וזה משהו שמקרב אותך לאנשים אחרים. זה מה שקורה לי במערכות היחסים שלי עם אשתי והילדים, משהו שם מתמוסס ואני נהיה יותר נגיש. זה מדהים מה שזה עושה.
"בהתחלה הייתי בהתנגדות, לא הבנתי למה אני צריך עכשיו לדבר? זה רק עושה לי עוד יותר רע. הייתי פעם בטיפול אצל פסיכולוגית שטיפלה בשיטת לאקאן. הייתי מדבר ומדבר ומגיע לקליימקס מסוים, ומדבר על שורש הבעיה, ואז היא היתה אומרת לי 'אוקיי, סיימנו'. ואני אומר, 'רגע, תגידי לי מה אני אמור לעשות עם הבעיה הזאת עכשיו?'. ואז הייתי הולך ממנה עוד יותר עצבני וחשבתי שזה לא בשבילי. הפעם מצאתי מטפלת מדהימה שהיא קואוצ'רית וגם קצת פסיכולוגית, אבל זה הרבה יותר נכון בשבילי. אני ממש מאושר מהמהלך הזה".
היית שולח לשם את אמיר?
"הוא חייב ללכת לטיפול. חייב".
וכשאין לך מודל נורמטיבי של משפחה מהבית, איך מנהלים משפחה נורמלית?
"צריך ללמוד את זה אבל אתה לא לומד את זה בקורסים, אתה לומד את זה תוך כדי ריצה והליכה. יש לי כמובן עוד חצי שחי איתי, שתזכה לחיים ארוכים, חיים שלי מיטל, שלזכותה ייאמר שאני לומד ממנה המון. אני מבין עם הזמן שאף אחד לא יודע איך להתנהל, אף אחד לא אומר 'אני מוכן להיות אבא ואני מוכן עכשיו שיהיה לי ילד'. גם אם נגיד את זה 20 אלף פעם, כשזה מגיע זה מטלטל ומערבב אותך. אז לומדים תוך כדי ניסיון ולפעמים גם לוקחים עזרה. עשינו את זה כמה פעמים, גם בהתחלה. אני חושב שאנחנו עושים את זה בצורה טובה, ברור שיש מהמורות בדרך. אבל עכשיו אנחנו מבינים שעם כל הקושי והמורכבות יצרנו שבט שאנחנו מאוד מרוצים ממנו".
אל המשחק הוא הגיע, כמו כמה מטובי בנינו, בדרך תחנת הביניים של צוות בידור במלון. החלום שלו השתרע עד צוות בידור באילת והוא אפילו עשה את הטלפון וצוות לאחד המלונות. "הגעתי למלון בלילה, לראות איך הצוות עובד", הוא נזכר. "באתי בצהריים ואמרו לי לבוא בערב לראות את החזרות. אפילו לא אמרתי להם שאני שם. פתחתי את הדלת, הצצתי פנימה כדי לראות מה הולך שם וראיתי אותם עושים חזרות של להקת בת שבע, מעיפים אחד את השני וכוריאוגרפיה ועניינים. אני לא באתי מהעולם הזה. ידעתי שאני רוצה להיות על במה ולעשות צחוקים, לבדר. לא ציפיתי לזה. סגרתי את הדלת ויום למחרת פשוט עליתי על אוטובוס בלי להגיד לאף אחד. זה היה יותר מדי מפחיד, וחזרתי בבאסה רצינית הביתה".
אחרי שנה הוא החליט לנסות שוב והפעם צוות למלון בטבריה, יש שיאמרו עיר פחות מאיימת מאילת. הוא נשאר שנתיים וחצי בקלאב הוטל טבריה, עד שמישהו מההנהלה של צוותי הבידור זרק לו שכדאי לו ללמוד משחק כי הוא עשוי להתאים. "אמרתי 'אוקיי', ונרשמתי לבית ספר למשחק", הוא מספר. "לפני זה בכלל לא חשבתי שאני הולך להיות שחקן".
כי באמת מה לך ולמשחק? זה לא חלום של בן אדם שמגדיר את עצמו כהישרדותי.
"בתקופה האחרונה הבנתי שבגלל שלא הלכתי לטיפולים, ואני בסוג של פוסט טראומה מהחיים, אז עולם המשחק היה מבחינתי מקום מפלט. כל החיים שלי החזקתי והחזקתי, והטיפול שלי היה עולם המשחק, שם הייתי מגיע ומתעמת עם כל מיני סיטואציות שחלק מהן דמו לחיים שלי. רק שם התמסרתי במאה אחוז. שם היה לי קל לבכות, והיה לי קל להיות פגיע, זה מרגש אותי עכשיו כשאני מדבר על זה. שם טיפלתי בעצמי ושם התעצבנתי ובכיתי ונתתי את המאה אחוז שלי. ואז בבית שוב הייתי חוזר לבן אדם שצריך להיות, ששומר על עצמו. אבל למזלי הבנתי שאי אפשר - אני לא יכול להחזיק את זה יותר".
בן דוד ניגש לבחינות של שלושת בתי הספר הגדולים, ולמרות שחלם ללמוד בניסן נתיב, ההתעקשות של מנהל בית צבי, גרי בילו, עם מלגה של מחצית משכר הלימוד של השנה הראשונה, גרמה לו לשנות את החלטתו. אחרי שנים של תפקידים בתיאטראות פרינג' וילדים, הגיעה ההזדמנות שלו - ומאז הוא לוקח אותה בשתי ידיים, וגם מושיט מדי פעם יד אחת או יותר לשחקנים אחרים.
"אני עושה הכנות לאודישנים ומעביר קורס למשחק מול מצלמה. אף אחד לא יהיה שחקן אחרי הקורס הזה, וזה גם מה שאני אומר בראיונות טלפוניים שאני עושה, אבל כן תקבלו מושג מה זה סצנה, דיאלוג, קונפליקט, דרמה, מה זה סט וצילומים", הוא מבהיר. "רצית דעה נחרצת? הדעה הנחרצת שלי היא שכל מי שרוצה להיות שחקן צריך ללמוד משחק שלוש שנים. לא בשביל ללמוד את שיטות המשחק, אלא כדי לחוות שלוש שנים של 'האח הגדול', להיות מהבוקר עד הערב עם אותם אנשים ולקבל כאפות והצלחות ולחוות כישלונות, הכול מהכול; להיות עם ההוא, ולקבל מרפקים, ולעשות סקס ולהיפרד. זה משהו שנותן לך עומק בתור שחקן. אתה בא לבית ספר למשחק עם כל המגננות שיצרת, עם המעטפת שלך והסטריאוטיפים, ובבית הספר שולחים אותך להסתפר ולהוריד עגילים בולטים מדי, ומקלפים ממך את כל השכבות עד שתגיע לאסנס שלך - ומשם אתה יכול ליצור".
