הללויה לעולם. הללויה ישירו כולם – כולם מלבד שלומית אהרון, שסירבה לבצע את השיר הזה על אף שנכתב במיוחד עבורה. הסיפור כבר הפך למיתולוגיה. שירם של שמרית אור וקובי אשרת נכתב ביוזמתה של להקת "הכל עובר חביבי", שאהרון הייתה הסולנית שלה, והותאם ליכולות הווקאליות של חבריה. הלהקה רצתה להגיע איתו לאירוויזיון, וב-1978 שלחה אותו לפסטיבל הזמר, ששימש באותן שנים כמסגרת לבחירת הנציג הישראלי לתחרות. השיר לא התקבל, וכעבור שנה נשלח שוב. הפעם הוא התקבל, אלא שאהרון החליטה שהיא לא מעוניינת לשיר אותו.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שבועות אחדים קודם לכן היא התחשמלה וניצלה בנס במהלך הופעה, וההערכה הייתה שהיא מבקשת לחסוך מעצמה מתחים נוספים. לפי הערכה אחרת, היא כעסה על חבריה להרכב על שהגישו את השיר לפסטיבל בשנית בלי לבקש את רשותה. יוצרי השיר ועמיתיה ללהקה ניסו לשכנע אותה לרדת מהעץ; אמרו לה שהשיר חזק, יכול לזכות באירוויזיון, יכול להצליח בכל העולם, אבל אהרון עמדה בסירובה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מי שהרוויחה מהפרשה הייתה גלי עטרי, שנבחרה לשיר את "הללויה" כסולנית להקת חלב ודבש, שהוקמה במיוחד (לא לפני שזמרת נוספת סירבה לבצע את השיר, ועל כך בהמשך). השיר זכה בפסטיבל הזמר 1979, זכה גם באירוויזיון והיה לאחד הלהיטים הישראליים הגדולים בכל הזמנים, וגם אחד הרווחיים שבהם - במטבע זר. חלק גדול מהרווחים יכול היה להיכנס לחשבון הבנק של אהרון. בנסיבות שנוצרו, הוא הגיע לכיס של עטרי.
גם את "אין לי ארץ אחרת" קיבלה עטרי אחרי שאמן אחר דחה אותו. אריק סיני שמע את המנגינה אצל קורין אלאל עם מילים אחרות והעביר אותה לאהוד מנור כדי שיכתוב טקסט חלופי. מנור כתב את מה שעתיד להיות סוג של המנון לאומי, אבל סיני הרגיש שהוא לא מתחבר לפטריוטיות הזו והחליט לוותר על השיר. סיני פיספס; עטרי שוב הרוויחה.
לזמרים רבים יש פספוסים כאלה: הוצע להם לבצע שיר מסוים, הם סירבו, ואז השיר הועבר לקולגה והיה ללהיט ענק. טעות בשיפוט? חוסר הבנה? חוסר טעם? חוסר מזל? אולי, אבל מתברר שזה קורה גם לאמנים המנוסים והמצליחים ביותר.
"פתאום עכשיו פתאום היום" / "זוהי יפו" / "הו רב חובל" / "ליל חניה"
אחד מבכירי המפספסים במוזיקה הישראלית הוא יהורם גאון: לפחות ארבעה שירים שנהפכו לקלאסיקות על-זמניות הוצעו לו ונדחו על ידו מסיבות שונות. שירם של תרצה אתר ויעקב הולנדר "פתאום עכשיו, פתאום היום", הידוע בכינוי "אהבתיה", הוצע לגאון לפני שהגיע לשלמה ארצי, והוא לא אהבתיהו. "הולנדר השמיע לי את השיר כדי שאשיר אותו בפסטיבל הזמר, ולא אהבתי אותו", מודה גאון. "במקצוע הזה אתה אף פעם לא יכול לדעת איזה שיר ישרוף קוצים לרגע, ומה יישאר לעד. אף אחד לא יודע, גם לא המומחים הכי גדולים".
עוד שיר שגאון פיספס הוא "יפו" של יוסי גמזו ומשה וילנסקי ("זוהי יפו, ילדה"), אבל במקרה הזה יש לו נסיבות מקילות. "השיר נכתב לסרט קצר על יפו, והייתי צריך לנסוע לחו"ל במועד שבו תוכננה ההקלטה. אמרתי לוילנסקי, 'תיקחו מישהו אחר'". הם לקחו את אבי טולדנו.
גם "הו, רב חובל", השיר שנעמי שמר תירגמה והלחינה לזכר רבין, נדחה על ידו בנסיבות דומות. "השיר הוזמן לתוכנית טלוויזיה לציון יום השנה הראשון לרצח, ותוכננה לי בתאריך הזה נסיעה להופעות בחו"ל שלא יכולתי לבטל. הצעתי לנעמי שמר שאצטלם לתוכנית מראש, הסכמתי לבוא בכל שעה משעות היום או הלילה, אבל היא התעקשה על שידור חי. בסוף היא העבירה את השיר למיטל טרבלסי".
אבל הפספוס המפואר ביותר של גאון הוא "ליל חניה". יאיר רוזנבלום, שהלחין את שירו של אלתרמן, ייעד אותו לגאון והזמין את הזמר לשמוע את השיר. גאון הבטיח לבוא למחרת והבריז, ואז הבטיח לבוא פעם אחרת, ושוב הבריז. "אני מובך מזה", אומר גאון. "מבין כל ארבעת השירים שפיספסתי, על 'ליל חניה' אני הכי מצטער. זה לא שלא אהבתי את השיר: פשוט לא באתי לשמוע אותו. כנראה הייתי עסוק מדי באותה תקופה ושכחתי מזה. אם הייתי בא לשמוע את השיר, סביר להניח שהייתי אוהב אותו ומקליט אותו". את "ליל חניה" ביצע לבסוף הרכב חד-פעמי שבו השתתפו חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי - זמרת שבזכותה דווקא הרוויח גאון את אחד הלהיטים הכי גדולים בקריירה שלו.
"בפרדס ליד השוקת" / "בללייקה" / "חי" / "כאן" / "הללויה" / "אגדת שלום שבזי"
"בפרדס ליד השוקת" מאת יורם טהרלב ונורית הירש הוצע לארזי, והיא ויתרה עליו ובכך איפשרה את העברתו לגאון. הסיבה, לדבריה: "ישראליות יתר".
"בשנות ה-80 הייתי מאוד מושפעת ממלחמת לבנון", היא אומרת. "הופעתי בלבנון, השתתפתי בהפגנות, והמלחמה מאוד השפיעה על מצב הרוח שלי וגם על בחירת השירים שהקלטתי. רציתי לברוח מהישראליות שהשיר הזה ייצג בעיניי. מאותה סיבה ויתרתי גם על 'בללייקה' (שהועבר לאילנית - י"נ), על 'חי' (שנמסר לעפרה חזה) ועל 'כאן' (שהקליטו אורנה ומשה דץ). אלו שירים פטריוטיים, והיה לי קשה עם זה. כשעוזי חיטמן השמיע לי את 'כאן', אמרתי לו, 'זה שיר לפסטיבל ילדים''".
כל השירים האלה הצליחו מאוד בביצוע זמרים אחרים. מרגישה החמצה?
"בזמן אמת לא הרגשתי החמצה. גם הייתי שקועה בדברים אחרים. בדיעבד, בטח שזה פספוס. את 'בללייקה' הייתי יכולה לפצח. הוא היה יכול להשתלב בחומרים הצועניים שהקלטתי. ו'בפרדס ליד השוקת' היה יכול להשתלב עם 'אתה לי ארץ'. הם שירים-אחים".
לזכותה של ארזי ייאמר שהיא גאה מאוד בפספוסים שלה, עד כדי כך שבהופעות היא מבצעת מחרוזת של מיטב פספוסיה: ארבעת השירים שהזכירה, ועוד שיר אחד שהיא דחתה – "הללויה" שמו. כן, לא רק שלומית אהרון ויתרה עליו, אלא גם ארזי, שהעדיפה להיענות לפנייה להנחות את אירוויזיון 1979 ולא להתחרות בו כזמרת.
בכך לא הסתיימו פספוסי ארזי. גם "אגדת שלום שבזי" מאת אורי ברזילי ויהודה בדיחי, מהפסטיבל המזרחי ("בין הערביים/ על הר הבית/ בא לתפילה/ לירושלים"), נדחה על ידה ונמסר לשרה בדישי. "הייתי אז בשוקולד מנטה מסטיק, ומפיק הפסטיבל, יוסף בן ישראל, רצה שאבצע את השיר הזה כסולנית", היא נזכרת. "הסכמתי, כי זה שיר מקסים, אבל ברגע האחרון חטפתי רגליים קרות. הרגשתי שאין לי אומץ להופיע לבד. אני זוכרת את הטלפונים שלו אליי. הוא ממש כעס עליי, אבל אני פחדתי. לקח לי הרבה שנים עד שהיה לי אומץ להתחיל קריירת סולו".
"הפרח בגני" / "רציתי שתדע"
פסטיבל הזמר המזרחי שגרם לירדנה ארזי לפספס את "אגדת שלום שבזי" הוא הרקע גם לפספוס הגדול של שימי תבורי. "הפרח בגני" מאת אביהו מדינה, הלהיט הגדול של זוהר ארגוב ואולי הלהיט הגדול ביותר בז'אנר הים-תיכוני כולו, הוצע לתבורי, שסירב לו.
"השיר התקבל לפסטיבל", מספר תבורי, "ואני לא רציתי להתחרות יותר. זה היה אחרי שלוש שנים רצופות שבהן שירים שלי זכו במקומות הראשונים – 'שחורה ונאווה', 'כינור דוד' ו'משה'. ביקשתי להופיע עם 'הפרח בגני' מחוץ לתחרות. חשבתי שזה מגיע לי אחרי כאלה זכיות, אבל יוסף בן ישראל לא הסכים. הוא רצה את השיר הזה בתחרות.
"בינתיים קיבלתי הזמנה להופעה בניו יורק ולקחתי אותה. לפני הנסיעה פגשתי את זוהר ארגוב במשרדים של רשות השידור וסיפרתי לו על השיר. הרי זוהר ואני היינו חברים מגיל 15. עבדנו יחד בתור צבעים. ביום של הפסטיבל צילצלתי מניו יורק ליהודה קיסר, לשאול מי זכה. הוא אמר, 'זוהר ארגוב, הפרח בגני'".
הפסדת להיט ענק.
"אבל כשהייתי בניו יורק, הכרתי את ג'ניפר, התחתנתי איתה אחרי שבועיים ונולדו לנו שלושה ילדים – אלירן, אריאל ודניאל. שלושה ילדים זה יותר טוב מלהיט".
אז אתה לא מרגיש החמצה?
"לא. זה גורל. הכול כתוב מלמעלה".
הגורל מנע ממנו להיט גדול נוסף. "באתי לעוזי חיטמן, לשמוע שירים, והוא השמיע לי את 'רציתי שתדע'. אמרתי, 'לא, זה שיר ילדים, לא מתאים לי. אני רק בעניין של שירי אהבה'. אז הוא הקליט אותו בעצמו".
גם במקרה הזה אתה לא מרגיש שפיספסת?
"לא. מה שצריך לקרות, קורה".
"אבא" / "מהפכה של שמחה"
שרית חדד פיספסה שני להיטים לפחות, שאת שניהם כתב דורון מדלי בשבילה. אחד מהם פוספס על ידי שלושה זמרים נוספים.
"השיר 'אבא', שהוקלט על ידי שלומי שבת, נכתב בשביל שרית", מספר מדלי, "אבל היא ויתרה עליו כי יש לה שיר אחר שנקרא 'אבא'. היא אמרה שמצד אחד זה טירוף לוותר על שיר כזה, אבל מצד שני, שלומי היה צריך לקבל אותו ולשיר אותו, וכולם בטוחים שהוא נכתב במיוחד בשבילו.
"השיר השני שהיא ויתרה עליו הוא 'מהפכה של שמחה', שהלחנתי עם ינון יהל. כתבנו אותו להופעה המשותפת שלה עם איל גולן, והטקסט המקורי כלל את השמות שלהם: 'איל, תרים לי ת'קהל/ הם לא רוקדים בכלל', 'שרית, תרימי לי להיט'. אחרי שהם סירבו לשיר אותו, החלטתי שעושים מהפכה אמיתית ומביאים ארבעה זמרים לביצוע משותף – ליאור נרקיס, עומר אדם, משה פרץ ודודו אהרון. החלטתי לעשות טירוף. זה היה ב-2014, כשמאוד זילזלו בזמרים האלה, למרות שהם החזיקו את כל השמחות של ישראל. נמאס לי מזה. רציתי לעשות צעד דרמטי כדי לשנות את הגישה לזמרים האלה. בעיניי, כולם ראויים לפרס ישראל על זה שהם משמחים את ישראל. הלכתי לכל הארבעה והצעתי להם את השיר. דודו ומשה ויתרו על הרעיון ליצור רביעייה מטורפת כזאת. נשארו ליאור ועומר. השאר היסטוריה".
"היא הולכת בדרכים" / "בא לשכונה בחור חדש" / "תני לי יד"
את "לאורך הים", שכתבה אילה אשרוב, הרוויחה עפרה חזה בזכות שתי זמרות שפיספסו אותו – גלי עטרי ודפנה דקל (שסיפרה על כך בראיון לרז שכניק במוסף זה לפני מספר שבועות) – אבל גם חזה עצמה זקפה לחובתה כמה פספוסים.
"בתחילת שנות ה-80 היה לעפרה סיבוב הופעות בארה"ב, ופגשנו שם את אלון אולארצ'יק, שגר אז בניו יורק", מספר בצלאל אלוני, מי שהיה מנהלה האישי של הזמרת המנוחה. "הוא הזמין אותנו אליו הביתה והשמיע לנו כמה שירים. אחד מהם היה 'היא הולכת בדרכים'".
אולארצ'יק זוכר את הפגישה. "השמעתי להם גם את 'בא לשכונה בחור חדש' וחשבתי שהוא הרבה יותר מתאים לעפרה, אבל הם הביעו עניין דווקא ב'היא הולכת בדרכים'. אחר כך הם חזרו לארץ ולא שמעתי מהם. אחרי כמה חודשים סיפרו לי בהד ארצי שהם הקליטו סקיצה, וזה לא יצא טוב".
אלוני: "זה היה שיר טוב ויפה, אבל כשהתחלנו לעבוד עליו, התברר שהוא לא יושב טוב על הסולם של עפרה. זה פשוט לא התאים לה, ואצל עפרה, אם דברים לא היו מתיישבים לה מיד, היא הייתה מתנגדת. זו הייתה עפרה. אז ויתרנו על השיר".
ואז אולארצ'יק הקליט אותו בעצמו ועשה ממנו להיט גדול. הצטערתם?
"לא. שמחנו בשבילו. בשבילנו זה היה עוד שיר, אבל בשבילו זה היה שיר שעשה לו את הקריירה. השיר הזה גם התאים לו הרבה יותר מאשר לעפרה. אתה מדמיין את עפרה חזה שרה, 'אנה תלכי מרים, מסתובבת בעולם'? זה אלון, זו לא עפרה. הטקסט הרבה יותר מתאים לאישיות שלו".
אולארצ'יק לא מתווכח. "באיזשהו שלב הבנתי שהשירים שאני כותב נשמעים הגיוניים רק בביצוע שלי, לא של אחרים", הוא אומר. "כנראה אני לא שייך לסוג הכותבים שמספק שירים לאמנים אחרים".
פספוס אחר של חזה הוא "תני לי יד". "התקשרה נורית הירש", נזכר אלוני, "וסיפרה שהיא כתבה שיר עם שמרית אור, 'תן לי יד'. אנחנו בדיוק סיימנו להקליט את 'יד ביד', שכתבתי לעפרה עם צביקה פיק, אז אמרנו, 'עוד פעם יד? יש לנו יותר מדי ידיים'. השיר הועבר לבועז שרעבי, ושינו בשבילו את הטקסט ל'תני לי יד'. בדיעבד, זה פספוס שלנו, כי יכולנו להכניס את השיר הזה לאלבום אחר".
"פנים אל מול פנים" / "אין לי ארץ אחרת" / "פתאום עכשיו, פתאום היום" / "רק אתמול"
אריק סיני ממש מתייסר כשהוא מדבר על הפספוסים שלו. "הייתי אידיוט", הוא אומר, "טיפש, מטומטם". הפספוס המפורסם ביותר שלו הוא כמובן "אין לי ארץ אחרת", אבל מתברר שאינו היחיד. "בתחילת שנות ה-80 צילצל אליי יהודה פוליקר", מספר סיני. "זה היה לפני בנזין, כשהוא רק הגיע לתל אביב והיה גיטריסט של צביקה פיק. אותי הוא הכיר, כי היינו יחד בלהקות קצב בקריות. זה היה יום שישי בצהריים, והוא אמר שהוא רוצה לבוא אליי ולהשמיע לי שירים. אמרתי לו שיבוא, אבל מהר, כי אני צריך לתפוס מונית שירות לחיפה.
"הוא בא אליי הביתה והשמיע לי שירים מופלאים, את כל השירים של בנזין, כולל 'פנים אל מול פנים'. אני השתגעתי מהשיר הזה, אבל מה שהיה לי הכי חשוב באותו רגע זה להספיק לתפוס את המונית. ואז נסעתי לחיפה ושכחתי מהשירים שהוא השמיע לי. אני בן אדם מעופף. בלי סמים, בלי אלכוהול, פשוט מעופף. שכחתי לגמרי מהשירים, כמו אידיוט, והוא נפגע ממני.
"בינתיים הוא התפרסם עם בנזין. שנים אחר כך נפגשנו במזנון של היכל התרבות בתל אביב בהפסקה של פסטיבל הילדים. ניגשתי אליו, והוא הסתכל עליי במבט עוין. אמרתי לו, 'יהודה, למה אתה ככה?' והוא אמר, 'התנהגת לא בסדר. אני באתי אליך, השמעתי לך שירים, ואתה אפילו לא הגבת'. ואני רק לא רציתי להפסיד את המונית. מאז נגמר הסיפור: אין בינינו שום קשר. ברוגז. פניתי אליו כמה פעמים, ביקשתי שיכתוב לי שיר, אבל הוא סירב, אמר שאין בינינו קשר מוזיקלי".
ויש לו עוד פספוסים. "אני הייתי הזמר הראשון שהקליט את 'אהבתיה' ("פתאום עכשיו, פתאום היום" - י"נ)", מספר סיני. "הייתי אז בצוות הווי גולני, ויעקב הולנדר, שהיה המנהל המוזיקלי שלנו, ביקש ממני לבוא אליו הביתה ולהקליט סקיצה לשיר שהוא רוצה לשלוח לפסטיבל הזמר. באתי, הקלטתי, השיר התקבל, אבל לא בחרו בי לשיר אותו, כי הייתי אלמוני לגמרי, ואילו שלמה ארצי כבר היה בתחילת הפריצה שלו. במקרה הזה הפספוס לא היה באשמתי.
"עכשיו אני נזכר שגם את 'רק אתמול' פיספסתי. יצחק קלפטר, שהלחין את השיר, הביא לי אותו עם טקסט שהוא כתב, ואני אהבתי את הלחן אבל לא את הטקסט. השמעתי את השיר לסולו יורמן, שהיה האמרגן שלי וגם של גלי עטרי, והוא מיד אמר, 'תעביר את השיר הזה לגלי, היא כבר תמסור אותו לרחל שפירא שתכתוב טקסט חדש, והכל יהיה בסדר'. זה מה שהיה. טיפש הייתי".
מבין כל השירים שפיספסת, על איזה מהם אתה מצטער במיוחד?
"על כולם. ובמיוחד אני מצטער על זה שאיכזבתי את יהודה, שהתנהגתי לא בסדר. אבל הוא ענק גם בלעדיי".
"שיר כלולות"
גם לששי קשת יש פספוס אחד. "טל מהר גלעד אביא לך, אחותי כלה/ זהב אופיר אני אמצא לך, אחותי כלה", שר יזהר כהן מעל בימת פסטיבל הזמר 1973, ולא היה חסר הרבה שקשת יעמוד שם במקומו.
"צילצל אליי שייקה לוי מהגשש", מספר קשת, "ואמר שיש לו חבר, עודד לרר, שכתב עם נסים אלוני שיר שהתקבל לפסטיבל הזמר. קוראים לו 'שיר כלולות', והם רוצים שאני אשיר אותו. אמרתי, 'וואו. כבוד גדול'. באתי לשמוע את השיר וחשבתי שהוא נהדר, נפלא. ואז הלכתי למי שהיה המנהל האישי שלי, שלמה צח, והוא הטיל וטו. אמר שאני צריך שיר עם קצב, עם מחיאות כפיים, שיר שיזכה. ווינר. הוא לא הסכים שאני אבצע את השיר הזה".
ולך כאמן לא הייתה שום אמירה?
"לא בתקופה ההיא. הייתי אז אליל נוער צעיר, טרי, ולא הכרתי כל כך את התעשייה הזאת. סמכתי עליו. זו גם העסקה שאתה חותם עם מנהלים וסוכנים: אתה מאפשר להם לקבל החלטות. בדיעבד, אולי הייתי צריך יותר להתעקש. לא נעים לי להטיל את האשמה רק עליו, מה גם שלמעשה הוא צדק, כי השיר באמת לא זכה בפסטיבל הזה. אבל בטווח הארוך הוא טעה, כי השיר הפך לקלאסיקה".
פיספסת?
"כן. כשהשיר הפך לקלאסיקה, הבנתי שעשיתי טעות כשוויתרתי עליו. הבנתי שההבחנה הראשונית שלי הייתה נכונה. בשנים האחרונות אני שר את השיר הזה בכל הזדמנות ומספר את הסיפור הזה".
"הללויה" / "היי שקטה" / "בגללך"
ובחזרה לפספוס המיתולוגי ההוא. כבר יותר מ-40 שנה נשאלת שלומית אהרון כמעט בכל ריאיון למה סירבה ל"הללויה", ואיכשהו היא תמיד מתחמקת מלתת תשובה ברורה. עכשיו מתברר שהיא פיספסה לא רק את הלהיט האיקוני מהאירוויזיון, אלא גם את "בגללך", שירם של מיכה שטרית וארקדי דוכין שהתפרסם בביצוע אריק איינשטיין. "אבל הפעם זה לא בגללי", היא צוחקת.
"זה היה בתחילת שנות ה-90", מספרת אהרון. "התחלתי לאסוף שירים לאלבום סולו וחיפשתי חומרים. נפגשתי עם ארקדי דוכין, שהשמיע לי את השיר, ומאוד אהבתי אותו. הרגשתי את הפוטנציאל שלו. ואז הקלטנו סקיצה עם עופר מאירי והלכנו איתה להד ארצי. במקצוע הזה אתה לא לבד, אתה חייב עוד אנשים מסביב כדי שדברים יקרו, והתברר שאחד המנהלים בחברת התקליטים לא אהב את השיר. הוא חשב שזה שיר לא טוב, הוא לא הבין את האיכות שלו. אחרי חצי שנה שמענו שאריק איינשטיין, שתמיד ידע לבחור שירים טובים, הקליט את השיר, והוא עשה את זה נפלא".
התאכזבת?
"כן, אבל אני לא נתקעת. המשכתי הלאה. גם יכולתי להגיד לעצמי שהנה, צדקתי, עובדה, זה שיר מדהים. כנראה לכל שיר יש את הזמן שלו ואת הגורל שלו. האמת היא שגם 'היי שקטה' היה אצלי. רחל שפירא נתנה לי אותו, עם לחן של קורין אלאל, אבל היא אמרה שהיא עוד לא יכולה לשחרר לי להקליט אותו, כי הוא היה גם אצל ריטה, וריטה עוד לא החליטה. אחרי כמה זמן הודיעו לנו שריטה מוותרת עליו, אבל עוד לפני שהספקנו לעשות משהו, הוא הגיע לריקי גל, שמסרה אותו להלחנה חדשה של פוליקר והקליטה אותו מיד. עכשיו יש לי הופעה משותפת עם ריקי, ואנחנו שרות את השיר הזה יחד ומספרות את הסיפור".
ואי אפשר בלי "הללויה". אז מה יש לך לומר להגנתך?
"'הללויה' זה אשמתי. אני לא יכולה להאשים בנושא הזה אף אחד מסביב. היו לנו אז בלהקה ויכוחים ואי-הבנות שלא איפשרו לנו לעשות דברים, וזו הייתה התוצאה. גם זה עניין של גורל. לא מזמן שרתי אותו במחווה לקובי אשרת עם ראובן גבירץ מחלב ודבש, הלהקה שהרוויחה את השיר שאנחנו פיספסנו. אנחנו משפחה עכשיו: הבן שלו הוא בן זוגה של הבת שלי, ויש לנו נכדה משותפת. כן, החיים מצחיקים".
פורסם לראשונה: 07:58, 16.09.22
