בבוקר 7 באוקטובר, רותם יוסף לוי וגיסו אלידור חדד הוקפצו יחד למילואים. השניים, שמשרתים כל אחד ביחידה אחרת, הוקפצו מבית הוריו של חדד לגזרות שונות - אולם לא ידעו שזאת תהיה הפעם האחרונה שייפגשו. ב-18 בדצמבר, שעות ספורות לפני שהיה עתיד להיכנס חזרה לעזה כלוחם שריון בחטיבה 7, חדד קיבל את הבשורה המרה: לוי, סגן מפקד פלגה ביחידת יהל"ם, נפל בקרב בצפון הרצועה.
לאחר השבעה, חדד - צלם ומתכנן ערים במקצועו - בחר בדרך מיוחדת להנציח את גיסו: תערוכת הצילום "גחלי רתמים", שנפתחה בסוף השבוע האחרון בבית הישג שבתל אביב (ותימשך עד ה-19 ביולי). הלוחם שאיתר בג'באליה פיר שבו נמצאו גופות חטופים, טנק ששב ממבצע החילוץ בנוסייראת ולוחם מילואים מביא מים לכלב עייף בשטח - אלו רק חלק מהרגעים המיוחדים, האנושיים וההיסטוריים שמוצגים בתערוכה שיצר, ושאצרה עינת חסון פורר.
לוי מאורנית, שהיה בן 24 בנופלו, הותיר אחריו את הוריו אסי ומיכל, שלושה אחים - רועי בן ה-28 המשרת כעת במילואים, אדווה בת ה-22 שמשרתת כקצינת סימולטור בחיל האוויר ונגה בת ה-17, ואת שהם - בת זוגו בשבע השנים האחרונות, לה נישא לפני שנתיים וחצי. חצי שעה לפני שנפל, הוא הספיק לחייג אליה אחרי כמעט חודשיים שלא שמעה ממנו. "הוא התקשר לבשר לי שחבר טוב שלנו מהטיול נהרג", היא מספרת בשיחה עם ynet. "אבל אחרי זה דיברנו עוד 10 דקות, שיחה ממש כיפית. זה היה בערך הבוקר היחיד שהוא הצליח לדבר איתי. זה הבוקר היחיד שדווקא הייתי בו רגועה, הרגשתי שאני יכולה לפתוח את הבוקר עם קצת פחות מועקה. זה די אבסורד שזה הבוקר שבו הוא נהרג, ממש חצי שעה לאחר מכן".
זמן קצר אחרי אותה שיחה, הוא אף הספיק לצלם סלפי עם בן של חברי משפחה. "אני העברתי את התמונה לשהם והתכתבנו ואמרנו אחת לשנייה, 'וואו, תראי איך הוא נראה טוב, שמח'. זה ככל הנראה היה בדקות של התקרית", משתפת אימו מיכל, "במידה מסוימת אנחנו מרגישים שהיינו איתו ברגע הזה. כי דיברנו עליו, הסתכלנו עליו וחשבנו עליו". "הוא פיקד על כוח, הלך בראש, הם נתקלו במחבלים והיה קרב מורכב", משתף אסי, אביו, על נפילתו.
עומר ברק, ששירת בצוות עם לוי והיה הקשר שלו בזמן הלחימה בעזה, תיאר בשיחה עם ynet את הדמות המיוחדת שהיה. "רותם היווה דוגמה אישית לכולנו. היה מפקד מוביל, תמיד ראשון, תמיד בראש. אדם מאוד צנוע. אנחנו מתגעגעים אליו. הוא עשה עבודה מדהימה במלחמה, כל החיילים אהבו אותו והעריצו אותו, את השקט שלו, הדוגמה האישית. תמיד מוביל ולא מתלונן. ככה היה רותם - גם כמפקד וגם כאדם".
גם הוריו של לוי מעידים על האדם האוהב שהיה. "רותם לימד אותנו שאהבה היא לא רק רגש, היא גם ערך. הוא היה מלא באהבה לאנשים, לטבע, לאוכל. הייתה לו תשוקה לחיים. אחד הדברים שבלטו בו היה הניגודים - הוא היה רגיש, ידע להתחבר, אהב אנשים, ומצד שני היה סופר משימתי, הישגי, היה לו חשוב להצליח. הוא תמיד שאף לקחת את עצמו ואת כל מי שסביבו למקסימום. זה בא לידי ביטוי בצבא, הוא היה ביהל"ם במשך מלא שנים משמעותיות. אנחנו מרגישים החמצה נורא גדולה עם המוות שלו, אבל אם מסתכלים על החיים שלו אנחנו לא מרגישים החמצה, כי בכל נקודת זמן הוא ידע לקחת הכול למקסימום. הוא תמיד קיבל החלטות של 'כן'", סיפר אביו.
"רותם היה ג'ינג'י, אז אימצנו את הצבע הכתום - אנחנו קונים פרחים כתומים, אנחנו מחפשים את הסימנים שרותם משאיר לנו בכל מקום סביבנו גם דרך הצבע הזה", משתפת אימו. "ובכלל, כמו ששהם אמרה - אנחנו מרגישים את רותם איתנו כל הזמן. אנחנו ממעטים להגיע לבית העלמין כי אנחנו לא מרגישים שהוא שם, הוא איתנו. זה מאוד עוצמתי ומשמעותי. התערוכה הזו והחיבור של אלידור לרותם, והרגישות הגדולה שאלידור מראה פה בכל התמונות - מאוד משמעותית עבורנו".
"חשבתי עליך בכל לחיצה על המצלמה, בכל רגע שתועד - התרגשות, עצב ושמחה"
רותם ושהם הכירו כשהיו רק בני 17, וכבר מהרגע הראשון שנפגשו הם ידעו שיתחתנו. "מיד ידענו שזה לנצח", מספרת אשתו. "כל הזמן רק חיכינו להגיע לגיל המתאים והתחתנו בגיל 21. רותם ואני היינו קצינים עסוקים בצבא, עם המון אחריות, אבל הקשר שלנו רק התחזק עם הזמן. הייתה לנו אהבה מאוד מיוחדת. בכל בוקר קמנו ואמרנו, 'וואו, איך זכינו ככה?'"
"אני כל הזמן אומרת שאומנם היינו יחד שבע שנים, אבל ביחס לחיים שלמים זה לא הרבה זמן. הלוואי והיינו חיים יחד עד 120, אבל בשבע השנים האלה הספקנו לחוות חוויות מטורפות ואהבה ענקית. בזמן האחרון הרבה אנשים אמרו לי שגם זוגות מבוגרים לא זוכים לאהבה גדולה כזו, אז אני מתנחמת בזה. הגשמנו את החלומות שרצינו להגשים בשבע השנים שלנו. הכול היה מדויק. מה שנשאר לי זה לחיות גם בשביל רותם, הוא תמיד איתי בלב. אני שומעת את הקול שלו כל הזמן, אומר שהוא גאה בי ואוהב אותי. אני חיה בשביל להגשים את החלומות שרצינו ושהוא לא יספיק להגשים", היא מוסיפה.
לאלידור חדד, אחיה של שהם, היה קשר הדוק עם גיסו. הם הכירו בגיל 17 ומהרגע הראשון נוצר ביניהם חיבור מיוחד. "היה להם קשר חברי אבל גם משפחתי, הם היו כמו אחים", משתפת שהם. "זה שהוא בחר דווקא בדרך הזו להנציח את רותם זה כל כך עוצמתי ומרגש". באירוע ההשקה של התערוכה לזכרו של לוי, פנה אליו חדד בנאום שהקריא: "רותם יקר, השתדלתי להביא קצת ממך בכל תמונה ותמונה שצולמה. חשבתי עליך בכל לחיצה על המצלמה, בכל רגע שתועד - התרגשות, עצב ושמחה. בכל פעילות מבצעית ובכל כניסה ויציאה מעזה. אוהב ומתגעגע".
בתערוכה מוצגות תמונות שחדד צילם, בהן תיעודים תחת אש של לוחמים בפעילות מבצעית, נסיעה בטנקים, יציאה ממחסה, שיח מפקדים וכן רגעים אנושיים של מפגשים, שמחה ומעט שלווה. בנוסף, קיים בה חלל הנצחה ללוי ז"ל, עם מצגת וספר זיכרונות שחייליו הכינו לאחר מותו. מספיק דפדוף קצר כדי לראות איזה מפקד הרואי, שאפתן, ענו ורגיש היה. "רותם האמין שצריך רק להציב את המטרה ולמצוא את הדרך להגיע אליה", מספרת אימו. אביו מוסיף: "זה אפיין גם את רותם ושהם כזוג. בירח הדבש שלהם, רותם אמר, 'יאללה שהם, בואי נלך לראות את הזריחה באילת'. אז הם קמו בארבע בבוקר, וטיפסו על הר בירח הדבש שלהם". מהסיפורים שמשתפים הוריו עולה דמותו של אדם שתמיד הפיץ טוב לאחרים. "הוא תמיד לקח אחריות ועשה טוב, מאז שהיה ילד. הוא היה רכז של קייטנה לילדים עם צרכים מיוחדים, התנדב במגן דוד אדום", מספר האב.
גם שהם מספרת על אדם כריזמטי שתמיד רוצה לעזור. "כשטיילנו בבוליביה נפטרה אישה יהודייה והיו צריכים מניין. לא הרבה רצו להגיע כי זה היה קצת קאדר. רותם הלך למטבח בהוסטל, דיבר עם החבר'ה, הסביר להם את החשיבות של המניין וקבורה יהודית, והצליח להביא איתו עוד תשעה אנשים", היא משחזרת. "זה היה ממש מרגש, אבל זה לא הפתיע אותי - היה ברור לי שרותם ילך וירתום אחריו אנשים. היום אני מבינה כמה זה מיוחד ומשמעותי. זה מי שהוא היה, הוא גם אף פעם לא עשה מזה סיפור. אדם כל כך צנוע וענו. רק עכשיו אנחנו מגלים עליו הרבה סיפורים שהוא לא סיפר. הייתה לי הזכות להיות אשתו ושהוא יהיה חלק כל כך גדול מהחיים שלי".
בכל פינה בתערוכה אפשר להרגיש את לוי, באחת מהן אף מוצג יומן שכתב בזמן המלחמה. "בימים אלה מצאנו קלנועית מבארי עם מסמכי צוואה של החטופים, זה גרם לנו לזכור מה אנחנו עושים פה", כתב באחד הדפים. בדף אחר כתב: "קיבלתי מכתב משהם ומהמשפחה שנתן לי הרבה כוחות. קראתי אותו כמה וכמה פעמים. מחזק אותי מאוד לחשוב על שהם ועל המשפחה העתידית שלנו, שבשבילם אני עושה את כל זה".
לוי כבר לא יזכה להקים את המשפחה שחלם עליה, לא ילמד רפואה כפי שחלם ("בשנייה שהוא יצא מעזה הוא סיפר לי שהוא קיבל את הציון של הפסיכומטרי, אבל שזה עוד רחוק. הראש שלו היה במלחמה"), ולא יזכה לראות את החטופים משתחררים. אבל הוא השאיר אחריו מורשת מפוארת של אנשים רבים שבהם נגע, השפיע עליהם וחינך אותם. התערוכה המרגשת של חדד שואבת את שמה מהאמרה של חז"ל: "הרותם הזה, מי שמדליקו גחליו אינם כבות", ומעבירה מסר ברור ודומה: גם רותם אינו כבה, הוא כאן איתנו.
התערוכה מוצגת בבית הישג, רחוב שד"ל 3 ת"א, עד 19 ביולי, ביום ראשון – חמישי בין השעות 17:00-20:00, וביום שישי מ-11:00-14:00.
