אחח, חג המולד הטוב. הזמן הזה בשנה שבו האמריקאים מטביעים את עצמם בערכים, משפחה, אהבת אדם וליקר ביצים, ובעיקר בסרטים עתירי קיטש וקישוטי חג ככל שהפריים יכול לשאת מבלי לקרוס. הסנונית הראשונה של נטפליקס השנה היא "הכריסמס הטוב בחיי" (!Best. Christmas. Ever), ואם השם של הסרט נשמע לכם אירוני כי אתם חיים בישראל, האירוניה לא תיעצר בגבול. למרבה הצער, צימוד המילים "הטוב בחיי" לעולם לא היה צריך להגיע בסמיכות גדולה כל כך לאחד מסרטי המולד הגרועים אי פעם, ולא במובן הטוב והטראשי של המילה.
"הכריסמס הטוב בחיי" - טריילר
(צילום: באדיבות נטפליקס)
למען האמת זה דווקא התחיל מבטיח - שרלוט ורוב הם זוג כל-אמריקאי מאריזונה עם שני ילדים, שחי חיים ממוצעים שמורכבים מהצלחות וכישלונות, חלומות שנאלצו להיגנז והתמודדות כלכלית.
לביקורות סרטים נוספות:
לשניהם יש חברת עבר מהקולג', ג'קי, שאיכשהו החיים שלה הם התגלמות ההצלחה והאלטרואיזם בכל התחומים - היא מכרה את החברה הרווחית שלה, התחתנה עם ולנטינו, תמזיג של חושניות וגבריות רגישה, הבת שלה בת עשר ולומדת בהרווארד והבן שלה נסע ל"קוסובו או משהו" כדי לפעול לקידום שקר כלשהו הקשור לאיכות הסביבה. ג'קי גם דואגת לנפנף בזה בכל שנה בעלון חג המולד, אותו דיווח שנתי שמשפחות נוהגות לשלוח בכל כריסמס כדי לעדכן את המקורבים אליהם באירועי השנה האחרונה ושרלוט, מתוסכלת מחייה הממוצעים, נוטרת לה טינה.
2 צפייה בגלריה
בקלות אחד מסרטי חג המולד הגרועים אי פעם. מתוך "הכריסמס הטוב בחיי"
(צילום: באדיבות נטפליקס)
לכל אחד יש את החבר הזה, שלא מפסיק להתרברב על כמה החיים שלו נפלאים, ואי אפשר שלא להזדהות עם שרלוט (התר גרהאם, "לילות בוגי") כשהיא מצהירה על זה בפה מלא, קבל עם ודבקון, וגם מטילה ספק בנכונות הדיווחים של ג'קי (ברנדי נורוורד, הלא היא "מואישה" מסדרת הניינטיז). החיים יכולים היו להימשך בייאוש שקט, אלא שתפנית בלתי הגיונית לחלוטין בעלילה מביאה את משפחת סנדרס אל פתח ביתה של ג'קי במקום אל הבית של אחותה של שרלוט, שם הייתה אמורה המשפחה לבלות את חג המולד.
סופת שלגים פוטוגנית מאלצת אותם להישאר בבית המפואר של ג'קי במשך כל החג, שבמהלכו יתברר שלא מדובר בנרטיב נועז יחסית לסרטי חג מולד וששרלוט היא פשוט בחורה ממורמרת שלא הגשימה את עצמה, ועכשיו היא חייבת חוויה משנת חיים עם ג'קי. וכך נלמד כולנו שיעור חסר ברק ומגוחך להפליא בנושא אמירת תודה על מה שיש לך ועל חברות אמת.
אין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל. "הכריסמס הטוב בחיי" הוא אסופת סצנות נוסחתיות וצפויות שנכתבו כנראה מתוך שינה והוצמדו יחד ללא שום היגיון. הוא נראה כמו תבשיל שאריות שמישהו זרק פנימה את כל המסרים והלקחים האפשריים, מבלי לעצור רגע ולחשוב איך הם אמורים להסתדר. בעיות בזוגיות? יש. חשד לבגידה? יש. טרגדיה קורעת לב? צ'ק. קנאה בין חברות? יש. תסכול מקצועי? שים אותו בפנים. קשקוש אקולוגי? בהחלט. ולקינוח ילדה חכמולוגית שלא מאמינה בסנטה? אנחנו עוד נראה לה מה זה. יאללה, תסגור את כל הקצוות ותשלח, זה מוכן.
סרטי חג מולד לא אמורים להיות מופת קולנועי מורכב, להפך. הם אמורים להיות מתוקים, אופטימיים, רומנטיים, הכול אמור להסתדר בהם על הצד הטוב ביותר ובקלות, אבל בחייכם, אמורים להכיל גם איזה שהוא ניצוץ, שנינות או כימיה בין שחקנים שתגרום לצופה להיכנס פנימה, ומסר קצת יותר מושקע מ"כולם עושים טעויות, בגלל זה שמים מחקים בקצה של עפרונות". הבשורה הטובה היא שעכשיו רק נובמבר, ויש לנטפליקס את כל הכריסמס לתקן את הטעות, ואולי זה עוד יקרה, אחרי הכול, אופטימיות היא רוח החג!
