אינספור סרטים וסדרות ואפילו קומיקס נוצרו בהשראת דמותה של אנה פרנק מסביב לעולם ובשלל שפות. חלקם שמרו על נאמנות למקור האייקוני "היומן של אנה פרנק", בעוד אחרים היו עיבודים חופשיים לקורות הילדה היהודייה ומשפחתה תחת הכיבוש הנאצי. כשהתסריטאים האמריקנים טוני פילאן וג'ואן ראטר ביקרו בבית אנה פרנק באמסטרדם, הם התרגשו עד עמקי נשמתם והיו נחושים לחזור לסיפור הטרגי, אבל מבלי למחזר אותו. כך נולד הרעיון לסדרה "אור קטן", בה מופיעים אנה פרנק ובני משפחתה, אבל מנקודת מבטה של מיפ חיס, העוזרת של האב אוטו פרנק, שבמשך תקופת הבידוד הממושכת שלהם בעליית הגג, היוותה הקשר היחיד שלהם עם העולם החיצון. "סיפורה האישי מדהים ורצינו לחקור מה הניע אותה לעשות מה שרבים אחרים נרתעו ממנו", אומר פילאן.
הסדרה "אור קטן" ששני הפרקים הראשונים שלה הוקרנו בבכורה בכנס SXSW באוסטין היא הפקה של קשת סטודיוס עבור דיסני+, שמזכירה סרטים תקופתיים מהסוג שלא נהוג יותר לעשות. במרכז עומדת מיפ (בגילומה של בל פאולי הבריטית) שמוצגת תחילה כנערה פוחזת ומובטלת באמסטרדם. כשהיא מוצאת עבודה במפעל הריבות של איש העסקים היהודי-גרמני אוטו פרנק (ליב שרייבר), קשר חברי קרוב נוצר בין השניים, וכך גם עם בנותיו מרגו (אשלי ברוק) ואנה (בילי בולט). כשהולנד נכבשת על ידי הנאצים והמשפחה היהודית וכמה מחבריה הקרובים מתכנסים לתוך עליית הגג, זוהי מיפ שנדרשת להתבגרות מואצת תוך סיכון חיים ולא מעט הקרבות ביחסיה האישיים עם בן זוגה יאן (ג'ו קול) ובעמידתה מול העולם האכזר והחשדני שבחוץ.
פילאן ורוטר שמוכרים בעיקר מעבודתם על "האנטומיה של גריי", עמדו פה מול אתגר חדש. שונה לגמרי. בניגוד לסדרת הדרמה הרפואית שרצה כבר 19 עונות ומבוססת על עלילה בדיונית וגלריה של דמויות שנבראו יש מאין ויוצאות ונכנסות מפרק לפרק, במקרה של "אור קטן", היה עליהם להיות נאמנים למציאות ההיסטורית. "העבודה על 'האנטומיה של גריי' לימדה אותנו לנהל ולהבין תשתית של יצירה, יישמנו את זה גם בסדרה הזאת", אומרת רוטר, "עם זאת, במקרה הזה היינו חייבים ללמוד את הסיפור לעומק ולהישאר נאמנים לתחקיר ולמציאות ההיסטורית. אוטו פרנק למשל נודע כאדם מופנם. לא יכולנו להציג אותו כאדם כיפי כמו הדמויות ב'האנטומיה של גריי'. מהבחינה הזאת שתי הסדרות שונות לחלוטין".
אור קטן - טריילר
(באדיבות דיסני+)
בתקופה הנוכחית בהוליווד עומדת גם השאלה המהותית האם ראוי שפילאן ורוטר שאינם יהודים יביאו למסך את הסיפור שנטוע בלב הטראומה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה. הסוגייה הזאת שמגיעה כעסקת חבילה עם פוליטיקת הזהויות בחברה האמריקנית לא נותרה מחוץ לתודעה של השניים, אשר הקפידו לשכור תסריטאים יהודים לצוותם וליהקו שחקנים ממוצא יהודי לתפקידים הראשיים, אבל ההצדקה העיקרית מבחינתם היא הדמות של מיפ שנולדה באוסטריה במשפחה קתולית ואומצה כילדה על ידי הורים הולנדים סוציאליסטים. "כיוצר אתה תמיד שואל את עצמך האם הסיפור הוא שלי לספר", אומר פילאן, "אני חושב שאתה צריך לקבל החלטות בינך לבין עצמך ואני יכול להגיד שאני באופן אישי לא מוכן ליצור עיבוד ל'יומן של אנה פרנק', אבל הסיפור המרכזי פה הוא של מיפ. בכלל זה, הרגשתי מאוד בנוח לספר את הסיפור בגלל שעשינו את התחקיר והיקפנו את עצמנו עם אנשים שיש להם פרספקטיבה שונה משלנו".
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
אחד מהאנשים בעלי הפרספקטיבה השונה היא הבמאית היהודייה סוזנה פוגל, שהובילה את הצילומים ובאה להגנתם בתסבוכת הזו של התקינות הפוליטית. "הדברים האלה מאוד מורכבים אבל בשבילי זה מאוד פשוט", אומרת פוגל, "זה לא שג'ואן וטוני קיבלו עדיפות על פני הפקות של יוצרים יהודים. אם אין כאלה, אז מה עדיף? שלא נספר את הסיפור של מיפ? הם חקרו את הסיפור הזה במשך שנים והוא חלק מההיסטוריה של העולם. זו לא היסטוריה יהודית. זה חלק מקורות העם היהודי אבל זו גם היסטוריה של אנשים שהיו מעורבים בחיים של יהודים".
אולי נקודת המבט החיצונית דווקא מעשירה את הסיפור של אנה פרנק שנטועה בלב התרבות היהודית.
"זה סיפור על אמפתיה וחצייה של גבולות תרבותיים במקום ההתבססות בהם. זה בדיוק מה שהסדרה מנסה להיאבק בו. הרגשתי מאוד בנוח עם זה. העובדה שאנשים שלא אמורים לספר את הסיפור שלך מעזים לספר את הסיפור שלך, יש לה משמעות. אנחנו זקוקים לזה. אנחנו צריכים אנשים שלא באים מעמדות קבועות מראש ומצהירים ש'זה הסיפור שלי ושאחרים לא רשאים לספר אותו'. לבני אדם צריכה להיות רגישות ליצירה של קהילה עולמית גדולה יותר, שכולנו חלק ממנה".
4 צפייה בגלריה
"זו לא היסטוריה יהודית. זה חלק מקורות העם היהודי אבל זו גם היסטוריה של אנשים שהיו מעורבים בחיים של יהודים". מתוך "אור קטן"
(צילום: באדיבות דיסני+)
ככל שמדובר בצוות השחקנים, אלו הראשיים הם ממוצא יהודי, כך במקרה של בל פאולי וליב שרייבר, וכן בילי בולט ואשלי ברוק הצעירות שמגלמות את האחיות אנה ומרגו פרנק. שתי הצעירות מודות כי ההיכרות האינטימית שלהן עם המורשת המשפחתית שלהן סייעה בהכנתן לתפקיד. "סבתא שלי הייתה ניצולת שואה, היא נפטרה לפני שנתיים בגיל תשעים" אומרת ברוק, "היא הבטיחה לי שהיא תרצה לספר את הסיפור שלה אבל זה לא קרה בגלל שהיא לקתה באלצהיימר. למרבה המזל, יש ריאיון מצולם שלה וממנו למדתי על סיפורה שמעולם לא הכרתי. היא דיברה על רגעים של תקווה בתקופה אפלה, כמו אנשים שהיו טובים אליה והדריכו אותה איך לשרוד עם אחותה. זה היה מקור פורה והשראה לתפקיד של מרגו ולכן אני מלאת הערכה על ההזדמנות הזו".
בולט סיפרה על השראה מסוג אחר בעקבות החששות שליוו אותה בתור יהודייה בארון בבריטניה וצרפת. "תמיד חגגנו בחיק המשפחה, אבל תמיד לימדו אותי שאני צריכה להיות מאוד זהירה בנוגע ליהדות שלי בפומבי, כי אתה אף פעם לא יודע מי האנשים סביבך, מה הם יכולים להגיד או לעשות", היא מודה, "זה משהו שאני גאה בו אבל בו זמנית מפחדת להראות זאת באופן מוצהר. החוויה הזאת והחשש של מה אנשים מלאי שנאה יכולים להגיד או לעשות, עד כמה שכיום אנחנו חיים בחברה טובה יותר, היא הייתה מקור להכנה לדמות. זה לא היה קל במהלך הצילומים. מפחיד אותי לחשוב מה יהודים אחרים בעולם עברו לאורך השנים ובמיוחד בתקופה ההיא, אבל המחשבה הזאת עזרה לי להמחיש את הפחד שלה, את האנושיות שלה. לא בטוח שלא יהודים יכולים לחוש את זה כי זה מצב מאוד ספציפי. אי אפשר לזייף את זה".
באופן כללי לגלם את אנה פרנק זה מטען לא קל לשאת, במיוחד עבור שחקנית צעירה כמוך.
"היא דמות שכולם מכירים ומוקירים, ממש לא נייר חלק. בהתחלה נלחצתי והייתי צריכה למצוא את הדרך לנשום לאורך התהליך. עשיתי כמה שיותר תחקיר בניסיון להיכנס לראש שלה והדרך שבה היא חשבה בניגוד למה שאנשים חשבו עליה. מה שעזר לי היה התסריט של טוני וג'ואן שנשענתי עליו. יש לי המון הערכה כלפיהם על כך שהם נמנעו מלהציג את אנה כילדה הקטנה והתמימה. אהבתי שהם היו כנים עם הגישה שלהם, האנושית. היא אדם מלא. זה אומנם היה אתגר לקחת את הדמות שלה, אבל לא הייתי מודאגת מכיוון שהרגשתי בטוחה ומוגנת על ידי הכתיבה".
4 צפייה בגלריה
הקאסט של "אור קטן". מימין היוצרים טוני פאלן וג'ואן ראטר, הבמאית סוזנה פוגל, הכוכבים בל פאולי, אשלי ברוק, לורי קינסטון, לייב שרייבר ובילי בולט
(צילום: Andy Kropa/Invision/AP)
מה שבוודאי סייע להרגיע את בולט, ש"אור קטן" הוא בסך ההופעה הטלוויזיונית השנייה בקריירה הקצרה שלה, הוא העובדה שאנה פרנק מקבלת בסדרה תפקיד משני. היא אומנם נוכחת, אך נדחקת הצידה כשכמרכז הבמה ניצבים מיפ ואבא אוטו, ואפילו האחות מרגו. "מה שאני הכי אוהבת בסדרה זה שהיא לא על אנה פרנק. הסיפור שלה מסופר מנקודת המבט של מיפ. הכותבים נמנעו מלחזור על אותו סיפור שסופר פעמים רבות בעבר. הסיפור של מיפ לא סופר בעבר, וגם לא של מרגו, ופה הן שתיהן חולקות את אותה הבמה עם אן פרנק באופן שוויוני", קובעת בולט.
במידה מסוימת הסדרה עושה מידה מסוימת של צדק עם מרגו שבזיכרון הקולקטיבי שוהה בצלה של אנה.
ברוק: "לא ידעתי שלאנה פרנק הייתה אחות, או שפשוט זה נשכח מזיכרוני כשקראתי את היומן בילדותי. ואז חשבתי על סבתא שלי ועל כל האנשים האחרים שעברו את השואה בלי יכולת לספר את סיפורם. מרגו היא ייצוג של האנשים האלה חסרי הקול. ניסיתי לחקור את קורותיה של מרגו אבל אין הרבה חומרים עליה, אז כל מה שנותר לי זה לצקת לדמות את הפרשנות שלי. כל דבר שקראתי עליה, הייתי חייבת לקחת בחשבון שזה רושם של מישהו אחר בנוגע אליה. מה שנשאר לי זה לדמיין איך זה היה נראה אם למרגו היה יומן משלה".
אחד מההרהורים שצפייה בסדרה "אור קטן" מעוררת אצל כל אחד מצופיה הוא מה הוא היה עושה במקומה של מיפ. האם הוא היה מסכן ומקריב כל כך הרבה כדי לעזור לאחר, או פשוט מתכנס לתוך עצמו בדלת האמות שלו ומתעלם מהזוועות שבחוץ. פילאן מודה כי אין לו תשובה ברורה לשאלה הזאת, אבל מספר שגבורתה של מיפ נתנה לו השראה, והוא מקווה שרבים אחרים יחושו כך במיוחד בהולנד, על רקע החלטת הממשלה המקומית להוציא לאור תיקים מהארכיון על משתפי פעולה מקומיים עם הנאצים. "זה אירוע מונומנטלי כי פתאום אנשים יגלו שמה שסבא וסבתא סיפרו לי לא נכון", הוא אומר ומציין כי צריך ללמוד ולהשוות מהסיפור הזה למה שמתרחש בימינו בעולם.
4 צפייה בגלריה
"האנשים הללו ראו את עצמם כחלק מהעולם המודרני ולא יכלו לדמיין מה שעתיד לקרות להם". מתוך "אור קטן"
(צילום: באדיבות דיסני+)
"במרחב של הכיבוש הגרמני, אנשים באו ממגוון אדיר של זהויות שונות. חלק הזדהו כיהודים, אחרים כגרמנים. מה שבאמת נגע בנו זה שהאנשים הללו ראו את עצמם כחלק מהעולם המודרני ולא יכלו לדמיין מה שעתיד לקרות להם בסביבה הזאת כפי שהם הבינו אותה. זה דומה למה שקורה בימים אלה בארצות הברית. איך הדברים הללו יכולים לקרות גם עכשיו, אחרי כל מה שאירע. זוהי תופעה שיש לה משמעויות תרבותיות גדול יותר", אומר פילאן. בת זוגו רוטר מסכימה: "כולם נהיו ציניים בנוגע לדברים הללו, ומאבדים עניין בלהיות אקטיביים, ומה שאני לוקחת מהסיפור הוא שכן, אתה יכול לפעול ולפעולה שלך יש משמעות. בשבילי החינוך של הילדים שלנו הפך לשאלה הגדולה. הדבר האחרון שאתה רוצה זה שהם ישאלו אותך מה אתה עשית בסיטואציה כזאת?".
