"הקול שלך נשמע אחר" אמרתי. חייכת.
"צריך להעלות את ההקלטה הזו, היא טובה."
"עוד לא. את זו אני שומר לרשימה אחרת."
"והתמונות? כבר שלח לך?"
"תיכף אעביר לך. תוכלי לסרוק את הכתבה הזו?"
סרקתי, אפילו ליטשתי קצת, חזרתי לתוכנת העריכה, לחצתי פליי.
"ערב טוב גבירותיי, ערב טוב רבותיי, ברוכים הנמצאים אנשי לוד שבאו להשתתף איתנו הערב במצעד השנתי של כוכבי 'תשואות ראשונות'. הפעם אנחנו חוגגים שש שנים לבמה זו אשר נתנה עידוד והכרה ראשונה להרבה מזמרי הצמרת שלנו כיום".
"מאיפה יש לך את ההקלטה הזו? אמרת שמחקו שם ברדיו את כל הסרטים?"
"כן, מחקו הכל, אבל זו הוקלטה ממכשיר הרדיו הישן".
ניגשת אל המדף, פשפשת במסמכים, שלפת שני דפי עיתון גדולים: "תשואות ראשונות – אך לא אחרונות". במרכז העמוד הימני תמונה בשחור לבן: "בניידת השידור: יוסף (פפו) אריה ועפרה סמואל העורכים והטכנאי דני יגר". בצד השמאלי תמונות של חלק מהמשתתפים "דדי בן-עמי", "דליה זכאי", "אברהם זיגמן".
1971, אולם אורלי, לוד, המצעד השנתי של כוכבי התוכנית "תשואות ראשונות" ("הכוכב הבא" גרסת 1971). מרפרפת בין המשפטים, מנסה לאתר את השם, מצאתי. "ניפגש עם חיפאי נוסף שפנה עורף להר הכרמל. זהו אברהם זיגמן, שזוף וממושקף (22) כיום חבר קיבוץ נחשון, עובד חממת הפרחים של הקיבוץ, יחסית ידוע יותר ממרבית משתתפי התוכנית הנוכחית. מי מאיתנו אינו מכיר שירים כ'גשם ראשון' בביצוע צוות הווי של הנח"ל או 'שובי הביתה' בביצוע גבי ברלין?"
חוזרת להקלטה, קול מהוקצע, ברור, קולה של עפרה סמואל: "אני לא יודעת למה, אבל הבחור הזה, עוד בפגישה הראשונה שלנו ב'תשואות' ביקש ממני שאני אקרא לו פשוט זיגמן ומכיון שאני שמעתי אותך חוזר על הבקשה הזו בעוד הזדמנויות..."
"הסיבה פשוטה. את רוצה לשמוע את הסיבה? בצבא קראו לי ארבעה שמות: אברהם, מאיר, יאיר וליאור. ועכשיו אבי ו... אז תחליטו".
"זה הכל כתוב בתעודת הזהות שלך?"
"בתעודת הזהות כתוב: 'אברהם מאיר', ועל הדיסקית כתוב 'יאיר', ילקוט השירות 'ליאור', לך תדע מה שאתה רוצה".
"פשוט זיגמן וגמרנו"
זיגמן, תיקנת תמיד. "מר זיגמן?" פנו אליך ואתה השבת: "לא מר, רק זיגמן." ככה, פשוט, בלי תואר, בלי שם. "ויקוים בכל אחד ואחד שיחיו מהם ההדגשה זיגמן..." [זיג-מן = איש מנצח] כתב לך לימים הרבי מליובאוויטש, זה שעודד אותך להמשיך ליצור, לממש את כישורך הרבים, לנצל את כוחו של הרדיו, וזה שסיפר לך על רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה, שהיה מכבד עשירים. "עשיר", אמר לך הרבי, "הוא לא רק מי שיש לו הרבה כסף וזהב. עשיר הוא מי שחונן בידי אלוקים בכשרונות רבים. ומדוע כיבד רבי יהודה הנשיא עשירים? משום שהייתה זו תקופת מעבר בחיי העם היהודי ורצה שכל אחד ינצל את כישוריו בכדי לבסס ולחזק את היהדות. "ומה הלקח לימינו?" שאל הרבי וענה: "כל מי שיש לו כישרון מסוים, ולא משנה באיזה תחום, פירוש הדבר שאלוקים נתן לו את אותו כישרון ותכונה חיובית כדי לעזור בהפצת התורה והפצת היהדות והפצת דברים חיובים בעולם. ואם אדם לא עושה כן הרי הוא פוגם בבריאה, מפני שאלוקים מאמין בו ונתן לו את כוחותיו כדי לנצל אותם לדברים טובים."
והיית עשיר, עשיר גדול, בכישורים, ובתחומים רבים.
פעם בפעם סיפרת את הסיפור המסופר בתלמוד (מסכת תענית, דף כ"ב עמוד א) על רב ברוקא שפגש באליהו הנביא בשוק ותהה האם יש בשוק זה אדם שהוא בן עולם הבא? חלפו במקום שני אנשים אמר אליהו לרב ברוקא "אלה גם כן בני עולם הבא הם". פנה אליהם רב ברוקא ושאלם "מה מעשיכם?" ענו לו "אנשים שמחים אנו ומשמחים אנו את העצובים, או גם כן כאשר אנחנו רואים שניים שיש ביניהם קטטה אנו טורחים ועושים ביניהם שלום".
בדברי הפתיחה לספרך "מדרש נעמי" כתבת על שיריה של נעמי שמר: "שיריה שנכתבו אם מתוך תוכחה מוסתרת, או מאהבה גלויה לארץ הזאת ולאנשיה, עניינם אחד: לשמח, ליהנות, להמתיק ולברוא את המציאות מחדש." ובזה חפצת: לשמח, ליהנות, להמתיק ולברוא את המציאות מחדש.
נולדת וגדלת בחיפה האדומה להוריך מנדל וזלדה. מאביך ירשת וספגת את כישרונך המוזיקלי, את האמת, היושר, חוש הצדק והעקשנות; ומאמך את זכרונך יוצא הדופן, את אהבת הקריאה, הסקרנות, תאוות הידע והלמידה. חיית בקיבוץ נחשון שהיה לך לבית שני ובהמשך הגעת לירושלים, לרחובותיה, סמטאותיה ואנשיה, לאמא בת ירושלים, ולבית שבניתם, הבית הישן, הצנוע, ה"שותף להלולות השמיים", הבית בשכונת מקור ברוך ברחוב בר גיורא.
לפני חמש שנים נכללו תמונות הבית ב"פרויקט האריחים הירושלמי". הפרויקט ביקש לספר את סיפורה של ירושלים דרך צילומי אריחי בטון מצוירים שתועדו בתמונות ונתלו לרוחב גדר מתחם בנייה במדרחוב אגריפס בירושלים. אחת מ-24 התמונות שנתלו על קיר המתחם היא תמונת ביתך שלך; אתה, אמא והבית. באופן סמלי משהו, שרדה התמונה חמש שנים שלמות, קיץ, חורף, סתיו ואביב. ועכשיו, ימים ספורים לאחר שנעקרת מביתך והלכת לעולמך, כך בפתאומיות, נוצר בה קרע, קרע רחב ובולט, סמוך לדמותך.
"תדע לך שזה אחד השירים שאני מאוד מאוד שלם איתם מוזיקלית ומילולית" אמרת לידידך הטוב קובי ברקאי בריאיון כששאל אותך על שירך 'מקומות, רגעים, אנשים', "השיר הזה בעצם מרמז לעקירה של אנשים ממקומותיהם".
יֵשׁ מְקוֹמוֹת אוֹתָם קָשֶׁה לִשְׁכֹּחַ
גַּם אִם הַזְּמַן חוֹלֵף
כְּמוֹ שָׁרָשִׁים
הֵם עֲמֻקִּים בַּלֵּב
וְגַם אִם יֵעָקְרוּ
תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ
נִימִים סְמוּיִים שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת
לִפְרִי עָגֹל וָרַךְ
לְרֵיחַ לַיְלָה לַח
חוּטִים דַּקִּים שֶׁל חֲבֵרוּת
אֵיכְשֶׁהוּ עוֹבְרִים יָמֵינוּ
בֵּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע
וּמַעֲשִׂים קְטַנִּים שֶל חֶסֶד
הֵם מִקְלָט בְּיוֹם צָרָה
וּמֵעַל לַכֹּל הַחֲבֵרוּת בֵּינֵינוּ
הִיא מִגְדָּלוֹר בַּסְּעָרָה
אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּשִּׁגְרָה
יֵשׁ רְגָעִים אוֹתָם אַתָּה לוֹקֵחַ
אִתְּךָ לְכָל מָקוֹם
צְרוּבִים בְּךָ
כְּמוֹ צַלָּקוֹת בָּעוֹר
וּכְמוֹ שֶׁהַיּוֹנָה
הַשָּׁבָה אֶל קִנָּהּ
שָׁב הֶעָבָר גַּלִּים גַּלִּים
וְהֵם אֵינָם מַרְפִּים
עוֹלִים וּמְצִיפִים
קִטְעֵי מַרְאוֹת שִׁבְרֵי מִלִּים
אֵיכְשֶׁהוּ עוֹבְרִים יָמֵינוּ...
יֵשׁ אֲנָשִׁים, צְרוּפִים מֵאֵשׁ וּמַיִם
הַמְחַפְּשִׂים תִּקּוּן
מְשׁוֹטְטִים
וְלֹא מוֹצְאִים כִּוּוּן.
וְכָל צְלוּל מַבָּט
יַבְחִין שֶׁלֹּא אִכְפַּת
לְאִיש, נְדוּדֵי הָעֲקוּרִים
הֵם כְּמוֹ קַרְעֵי נְיָר
בְּרוּחַ מְצוּיָה
בְּכָל קָצֶה מְפֻזָּרִים
"צילמתי."
"תצלמי בוידאו"
"זו אומר שאני אביים אותך. אני מזהירה"
"תצלמי. תצלמי"
"אז תעלה שוב. פשוט תעשה שלום אבא."
והחי יתן אל ליבו.
"דברים שמרגשים את החיים, שם, בעולם האמת, לא משחקים תפקיד כלל" נהגת לומר. במסיבת הפרישה שלך מהרדיו אחרי למעלה מ-40 שנה אמרת: "הגעתי לפה מקיבוץ נחשון של השומר הצעיר עם בלורית ורעמת שיער, ואני יוצא לא עם חתימת זקן אלא עם זקן זקן ועוד זקן לבן, וזה קצת השתקפות בזעיר אנפין של מה שהתחולל פה במשך ה-40 שנה האחרונות...
"כתוב 'אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו'. אז אני אגיד דבר קטן וכשנזכר בזה נזכר אחד בשני. כתוב בסידור שנכון לומר לפני התפילה 'הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך'. נשאלת השאלה הרי הכוונה של האמירה הזו שכשאדם הולך להתפלל הוא מרגיש שהוא מצטרף לכל הציבור ביחד, והרי התפילה היא דבר מאוד אישי-פרטי, אז מה שייך שאני אבקש משהו פרטי כשאני מתחבר עם כולם? והתשובה היא שלפעמים כשאדם מבקש משהו פרטי אז אין לו את הזכות באותו רגע, אבל אם הוא מצרף את עצמו לרבים זכות הרבים מסייעתו. ולכן כשאדם יש לו איזה משאלת לב ולא צריך להיות דווקא מהסידור, מספיק שמבקש בליבו, במילים שלו והדברים עובדים."
"חברים אף פעם לא נפרדים..." סיכמת, "באמת אנחנו חלוקים רק בגופים אבל ברוח אנחנו כולנו יחד ונשאר ככה יחד".
