ולדימיר / ג'וליה מיי ג'ונאס
כשיום כיפור מתקרב המגזינים מתמלאים בעצות איך לעבור את הצום מבלי להרגיש אותו, או לפחות לא לסבול ממנו יותר מדי. וכך מפספסים חלק מאיתנו את הרעיון המקורי של התענית - להקל על הגוף להרהר בחשבון הנפש - ושואפים למלא אותו בהסחות דעת כדי לסמן "וי" על הצום. אבל מה אם מישהו יצליח ליצור סוג של הסחת דעת שהיא גם חשבון נפש בו זמנית?
10 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "ולדימיר" מאת ג'וליה מיי ג'ונאס
(עיצוב עטיפה: טליה בר , פן הוצאה לאור וידיעות ספרים )
רומן עלילתי שעוסק בפמיניזם מודרני ובהשלכות של מהפכת MeToo הוא לא בדיוק הדבר הראשון שעולה לראש כשחושבים על הסחת דעת מהנה ליום כיפור, אבל המחזאית ג'וליה מיי ג'ונאס מצאה את אבן החכמים, ויצרה רומן שמפרק את התחום מנקודת מבטה של פרופסורית לאמנות שנושקת לגיל 60, מתאהבת במרצה צעיר ממנה, מתמודדת עם האשמות של בעלה, ראש החוג, בכך שניהל יחסי מין עם סטודנטיות ומנסה לייצר תפר שיישב את העולם החדש עם הישן.
הודות למספרת שנונה, מודעת לעצמה, שמסוגלת להכיל גם את הספקות שהיא מטילה בדור החדש והתפיסה שהוא מביא איתו, וגם את המקומות בהם היא מסתירה את חולשותיה מעצמה, מיי ג'ונאס יצרה רומן ביכורים מהנה, זורם להפליא ומנוסח באופן מענג. הכישרון של מיי ג'ונאס לדיאלוגים, נדוניה מהקריירה הענפה שלה כמחזאית, אפשר לה לכתוב מונולוגים פנימיים (הספר מסופר בגוף ראשון) ולהעניק לדמויות שלה התבטאות טבעית וקלה לעיכול גם כשהעלילה פולשת למחוזות פחות ריאליים. התוצאה היא חווית קריאה נטולת מאמץ אבל בהחלט מעוררת מחשבה, שלא מקדשת את האג'נדה על פני הנאת הקורא אלא משלבת אותם באופן כמעט מושלם האחד בשני. (סמדר שילוני)
מחר ועוד מחר ועוד מחר / גבריאל זווין
סיידי וסם מכירים מילדות, הם חברי נפש שנסיבות של מציאות מורכבת הפגישה ביניהם, ובמקרה הם גם חולקים אהבה יוצאת דופן למשחקי וידאו. אבל אהבה רומנטית? בחיים לא. כשסם מציע לסיידי לקחת את התחביב המשותף שלהם צעד אחד קדימה ולכתוב משחק בעצמם, השניים יוצאים למסע בין עולמות שעתיד להפוך את החיים שלהם לחלוטין.
עולם הגיימינג הצבעוני והמסעיר מספק מצע פורה במיוחד לעולם מופלא שגבריאל זווין, סופרת אמריקאית ממוצא יהודי-רוסי וקוריאני, רוקמת בכישרון כתיבה יוצא דופן, ובאמצעות דמויות חכמות ומורכבות היא נותנת קול לכל הזהויות שמרכיבות אותה, כשאחד הקטעים המפתיעים ביותר הוא (בלי ספוילרים כמובן) עיסוק במשחק מחשב רדיקלי שנוגע במלחמת העולם השנייה. מחר, בשבוע הבא ובעצם גם הרבה אחרי שתסיימו את הספר הזה אתם תמשיכו לחשוב על "מחר ועוד מחר ועוד מחר" - יצירה סוחפת, מתוחכמת ומפתיעה שתרצו לברוח אליה שוב ושוב. (עומר טסל)
הספר הלא נכון / נעה ידלין
לנעה ידלין יש כישרון ייחודי לכתיבת דמויות ואפיונן. היכולת שלה לספר סיפור של אדם, לדון בדקויות חייו ולצייר מסביבו עולם מורכב - היא חד פעמית. היא עשתה זאת בספריה הקודמים, ובראשם "שטוקהולם", והיא עושה את זה גם בספרה החדש יחסית "הספר הלא נכון".
דרך סיפורה של רונה, שבמקום לכתוב את המאסטרפיס שחלמה כל חייה מוצאת את עצמה כותבת רומן רומנטי, ידלין מצליחה לעסוק בעדינות ובחדות בנושאים הכי בוערים: פמיניזם, הורות, פוליטיקה ומוסכמות חברתיות. (איה חיות)
נאמנות / הרנן דיאז
הספר זוכה הפוליצר, שאף היה מועמד לבוקר, של הסופר האמריקני-ארגנטינאי הרנן דיאז, הוא אחת היצירות הכי מדוברות של השנה - ובצדק. הוא מחולק לארבעה חלקים, שמתרקמים לסיפור בן מאה שנה על העולם הפיננסי המורכב והמתהווה שבניו יורק.
"נאמנות" הוא ספר שעושה הכול כדי שתשנא אותו. הוא מלא בדיבורים כלכליים ושיח שוק קפיטליסטי; הקשר בין החלקים נראה תחילה תמוהה; וחלקיו הראשונים נדמים כשטחיים ונטולי אופי לפרקים. אבל אי אפשר להסביר בכלל כמה הוא שווה את זה - כי מרגע שהספר שולף ג'וקר מפתיע, שבשלב זה לא נרחיב עליו כדי להימנע מספוילרים, הכול מתיישב במקום, והספר נחשף כלא-פחות מגאוני. (איה חיות)
הצעקה / מעין איתן
ספרה השני של מעין איתן מגיע שלוש שנים לאחר ספר הביכורים שלה, "אהבה", שזכה לתשבחות, אך בעיקר לעניין ורעש, הרבה הודות לגיבורה שבמרכזו - אישה צעירה, חריפה וחכמה שעוסקת בזנות. אך גם בעקבות שמועות שהציפו את הביצה הספרותית המקומית, כי חלקים רבים מתוכו לקוחים מתוך חייה שלה. גם הפעם איתן שומרת על המתח שבין מציאות לבדיון, כאשר במרכז ספרה החדש עומדת סופרת צעירה ובודדה שחווה משבר כתיבה אחרי שספרה הראשון הצליח.
הגיבורה מנהלת מערכת יחסים הרסנית, היא שותה, היא עושה סמים, ולכולן סביבה יש ילדים. אך לעסוק בזוטות של מציאות חוטא למטרה כשזה מגיע לפנינה הספרותית הקטנה הזו, שאורכה 69 עמודים בלבד. אם ב"אהבה" הורגש המאמץ של איתן לשבור שוב ושוב את הנרטיב, לערער את הקורא ולהכניס אותו למצב של אי נחת, הפעם מתקבלת ההרגשה שאפשר להישען אחורה ולהנות מהקריאה, כשתוך כדי הלב יוצא אל הגיבורה הדיכאונית שלא מצליחה לקחת את חייה בשתי ידיים, כישרונית וחכמה ככל שתהיה. (לני בלה כהן)
שבעת הבעלים של אוולין הוגו, זריחה במליבו / טיילור ג'נקינס ריד
"שבעת הבעלים של אוולין הוגו" יצא בשנת 2017 אבל הפך ללהיט ולרב מכר רק ארבע שנים לאחר מכן בזכות גולשים בטיקטוק. לפני כמעת שנתיים האהבה לריד הגיעה גם לישראל עם תרגום ספרה הנהדר "דייזי ג'ונס והסיקס", והשנה עם "אוולין הוגו" ולאחרונה גם "זריחה במליבו". על מה מהם נמליץ? אתם לא תגרמו לנו לבחור.
10 צפייה בגלריה
עטיפת הספר: "שבעת הבעלים של אוולין הוגו" מאת טיילור ג'נקינס ריד
(עיצוב עטיפה: יח"צ כתר)
המשותף לשניהם הוא שבמרכזם עומדות נשים שהתפרסמו בעולמו שבורא הספר, וריד לוקחת את הקוראים למסע מרתק בחייהן: ב"שבעת הבעלים", אוולין היא כוכבת קולנוע קשישה שמספרת לעיתונאית בפעם הראשונה על חייה הסוערים – החל מהגעתה ללוס אנג'לס בשנות ה-50, עד לפרישתה מחיי הזוהר בשנות ה-80 וכפי שאפשר להבין – על נישואיה לשבעה בעלים.
ב"זריחה במליבו", כוכבת הספר היא נינה, דוגמנית על וגולשת מצליחה שמארגנת מסיבה בבית המשפחה והעלילה המרכזית מתרחשת באותו הערב. תוך כדי היא מגוללת את ההיסטוריה המשפחתית שלה, שלושת אחיה והוריהם, שכוללת שלל סודות, טוויסטים ורומנטיקה מתבקשת.
ריד מצליחה לשלב בין מתח, רגש והפתעות בצורה מוצלחת ובמינון נכון ומדויק. הדמויות הן אנושיות ולא מושלמות – מה שמאפשר להישבות בקיסמן ולרצות לדעת מה יעלה בגורלן גם אם לא בהכרח אוהבים אותן. זו היכולת הנהדרות שלה – לייצר עולם סוחף שנשאר בראשם של הקוראים גם הרבה אחרי שהסתיים העמוד האחרון. (עומר דניאל)
ואני אעלה באש / רונית ידעיה
אם נפשכם עייפה מהרצינות התהומית של חיי היומיום תוכלו למצוא מפלט ראוי בפרוזה הפרועה, הצבעונית וחסרת העכבות של רונית ידעיה. הפעם - ארבעה סיפורים קצרים במרכזם נשים כאוטיות במציאות בלתי אפשרית ולעיתים אף גרוטסקית: אישה שמנהלת מערכת יחסים ביזארית עם החתול שלה כסיפור כיסוי לפשע, שחקנית שעובדת כפקידה במשרד לתיווך דירות מחליטה להקים סדנת מיינדפולנס לנשים בניסיון להפיג את בדידותה ועוד.
כפי שעשתה בספריה הקודמים, גם הפעם ידעיה מותחת את גבולות הכתיבה המוכרים ללא מורא והתוצאה היא חווית קריאה משעשעת, נוגעת ללב ואסקפיסטית, אך לא פחות חשוב מכך - מרעננת. (לני בלה כהן)
תפוחים לעולם לא נופלים / ליאן מוריארטי
זאת אמורה להיות המלצה על הרומן האחרון של ליאן מוריארטי, הסופרת האוסטרלית, "תפוחים לעולם לא נופלים", אבל מי שיניח יד על ספר אחד של מוריארטי כנראה ישתרשר ממנו אל שאר הרזומה הספרותי שלה. המאפיין המרשים ביותר כתיבה של מוריארטי הוא היכולת שלה לחלוש על כמה טריטוריות בו זמנית: העמקה בעולם הפנימי של הדמויות שלה, עגולות ושונות זו מזו, ובו זמנית הנעה של עלילה מעניינת, שמתקדמת במהירות ולרוב מוכמנת בה איזו תעלומה מפתיעה.
ב"תפוחים לעולם לא נופלים" תפגשו את בני משפחת דילייני שיום אחד צריכים להתמודד עם היעדרות של אם המשפחה, ג'וי, סיטואציה שמציבה את הפיגומים לחשיפה הדרגתית אבל עקבית של הסודות המשפחתיים. אמנם העלילה המרכזית בספר, כמו בספרים האחרים של מוריארטי, מתרחשת בתקופת זמן מוגבלת, אבל ממנו יוצאת המחברת להבזקים מהעבר, שמרחיבים את המבט שלנו על הדמויות, ומוריארטי בהחלט מלהטטת כשזה מגיע לבניית הדמויות שלה. היא מצליחה לעורר הזדהות ודחיה בו זמנית כשהיא פורטת בשנינות את החולשות הקטנוניות ביותר שלהן, ויחד עם זה מגלה כלפיהן חמלה אוהבת, ותמיד נחמד לפגוש בסופר שמבין עד כמה חשוב שהספר שלו יהיה קריא, וגם ידע איך לכתוב אותו ככזה. (סמדר שילוני)
מאדי / נעמה הכט
ג'ונאלין, שעומדת במרכז הנובלה של נעמה הכט, היא לא הגיבורה הטיפוסית שהקורא הישראלי רגיל לפגוש ביצירות ספרות, בטח שגם לא בטלוויזיה או בקולנוע. היא הגיעה לישראל כדי שתוכל לדאוג לרווחת משפחה שנשארה בפיליפינים - בעלה ובתה - והיא עושה זאת באמצעות טיפול מסור ביצחק, אלמן קשיש ונרגן. אבל כשהיא מגלה פרטים לגבי התנהגותו של בעלה בזמן שהיא נעדרת - היא נאלצת לחשוב מחדש על הבחירות שלקחה.
סיפורה הייחודי מאיר תמות מרגשות של הקרבה ובדידות ומציג בזרקור נוגה את סיפורה של מהגרת עבודה ואת המחיר הכבד מנשוא של החיים שהותירה מאחור. (עומר טסל)
