בשיתוף עברית
21:31: די, שירה, לכי לישון. את מתישה את עצמך.
21:31: מה די?
21:32: נדבר על זה מחר, אחרי שתשני כמו בנאדם.
21:32: אין סיכוי שאצליח להירדם. אולי נפסיק כבר עם ההתכתבויות האידיוטיות האלה ונצא לשתות משהו? אני צריכה לראות אותך, שנדבר.
21:33: אני לא מרגיש מי יודע מה.
לילך סיגן וזהר שטראוס מקריאים מתוך "כפיות"
21:34: מיכאל, מה קורה? מה יש לך? אולי תגיד לי כבר? למה אתה רק מתרחק ממני יותר?
21:35: די, תפסיקי. אני לא יכול עם הטינה הזאת.
21:36: מה? על מה אתה מדבר?
21:37: זה לא יעזור אם תשקרי. כשאת שונאת אותי אני מרגיש את זה. רציתי שתביני לבד אבל זה כנראה לעולם לא יקרה.
21:38: אבל איך שונאת..? השתגעת? אני אוהבת אותך.
21:39: די שירה! אין מצב שאת לא מבינה, אני כבר לא מאמין לך! שבוע בקושי יצאתי מהמיטה בגלל השקרים שלך, ואת כמו עיוורת ממשיכה עם הפוזה של הנעלבת, ועכשיו עוד מתלוננת למה אני לא נפגש איתך. זאת האהבה שלך? ככה את אוהבת אותי??
21:40: שבוע לא יצאת מהמיטה? למה אתה אף פעם לא אומר שום דבר? ולמה אתה אומר שאני משקרת? אני באמת אוהבת אותך!
21:41: מה את מזיינת את השכל? אין לך מושג מה זה לאהוב, שירה, וכל תיבות הדואר בעולם לא יעזרו, את לא לומדת כלום! מאה פעמים אמרתי לך, תחשבי מה את עושה, מה את יוצרת פה, אין לך מה להתגונן מולי, קיבינימט, אני בעדך! ואני לא המאמן קיקבוקסינג שלך!
21:42: מיקי, תעצור רגע... מדדת חום? אתה נשמע לי לגמרי לא בפוקוס. לא יכול להיות ששבוע לא יצאת מהמיטה, הרי בשבוע שעבר ראיתי אותך...
21:43: תקשיבי כבר למה שאני אומר! אני לא הוזה, את הוזה!
21:44: בייבי, אני באה לקחת אותך למיון. אתה חייב לראות רופא.
21:45: לא, אני לא צריך רופא! ושלא תעיזי לבוא, כמה אפשר להסביר? את לא מבינה שכשהרגשות שלך משתוללים, גם מרחוק אני לא יכול עם הבעיטות שלך? את כותבת לי שאת אוהבת, באה בלילה וממיסה לי את כל הכאב, אבל אז את קמה בבוקר עם המחשבות הדפוקות האלה שאני לא רוצה אותך, שהרסתי לך את החיים. את מחזירה לי את הכאב פי מאה עם הטינה שלך. את חושבת שאני לא יודע מה קורה? אני שומע ומרגיש את הסבטקסט שלך כל כך חזק שאין לך מושג! חשבתי שאחרי הפגישה שלנו תביני כמה אני רוצה אותך ותירגעי, גררתי את עצמי בכוח מהמיטה עם משככי כאבים שנותנים לסוסים, אבל גם אחרי שגילית מה קרה עם חיליק את ממשיכה לבעוט, אז איזה רופא בראש שלך? זאת את, את המחלה שלי, את לא מבינה?
21:48: מיקי, אני לא מבינה... את חיליק באמת שנאתי, אבל איך אתה בכלל יכול להשוות?
21:50: תשמעי, אני לא יכול עם שיח החירשים הזה יותר. את בדיוק כמו אבא שלי, את לא רוצה לראות את המציאות. אני לא יכול לחיות ככה. את מפילה אותי פיזית, אני לא מסוגל יותר. הבאת אותי לקצה. בואי נפסיק. הכי טוב שנתנתק לגמרי. אין ברירה.
21:50: די, מיקי, אתה לא רציני, נכון?
21:51: אני לא עומד בזה. שברת אותי. את לא רוצה לסמוך עלי, אבל פעם חשבת איך לעזאזל אני יכול לסמוך עלייך?? את אמורה להיות החצי השני שלי, לא? אז למה החצי השני שלי הורג אותי? את מהפנטת אותי עם הסערות שלך, ואז מתפוצצת עלי עם כל הפחדים המטורפים האלה. תכירי כבר בכוח שלך! את פאקינג מכאיבה, יש לך כוח בכאב, במילים, קחי כבר אחריות! עזבי, את לא צריכה אותי בכלל. תמשיכי לקרוא בעצמך את מה שכתבת פה עד שתביני הכול. כל התשובות נמצאות כאן בתוך המילים, צורחות לך! אני חייב ללכת, שירה, מצטער. גמרת אותי. זה יותר מדי כואב.
22:03: מיקי, אני כל הזמן מתקשרת ואתה לא עונה. בוא נעזוב את זה, אוקיי? לך לישון. תירגע קצת. גם אני אירגע קצת. נחשוב על הכול ונדבר בבוקר, בסדר?
3 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "כפיות" של לילך סיגן
( עיצוב כריכה: שגיא בלומברג – סטודיו זיקוק, צילום כרירכה: יורם אשהיים)
רוצים לקרוא את ההמשך? לחצו כאן
"כפיות", לילך סיגן, ידיעות ספרים, 392 עמודים
בשיתוף עברית
