החודש לפני 15 שנה סיפק לאונרד כהן את התצוגה הכי מרגשת שבה חזיתי אי-פעם באצטדיון הלאומי ברמת גן. כן, אפילו יותר מה-0:5 של הנבחרת שלנו על אוסטריה, עשר שנים קודם לכן. לאורך כמעט שלוש שעות הגיש המשורר-זמר הקנדי הכי יהודי בעולם, שתמיד הייתה לו פינה חמה בלב לישראל, תצוגת תכלית שלא השאירה עין אחת יבשה.
כהן, אז בן 75, היה בעיצומו של סיבוב ההופעות העולמי שאליו נאלץ לצאת לאחר שהמנהלת שלו גזלה את כספו. נדמה שבערך כל אדם אחר על פני כדור הארץ היה זועם לאחר שהיה מגלה שעבר תרמית פיננסית דומה. אבל כהן, שתמיד הייתה לו נפש מיוחדת וגישה שונה ומשוחררת לחיים וליצירה, קם ועשה מעשה. באמצע העשור השמיני לחייו הוא יצא לסיבוב הופעות מצליח, שחוץ מלמלא את עתודות הממון החסרות שלו, סיפק לאוהביו הרבים ברחבי הגלובוס הזדמנות פז לראות אמן נדיר שהיה קודם כל בנאדם. לא סתם הכהן הגדול בחר לסיים את ההופעה ההיא עם ציטוט עברי מתוך ברכת כהנים, שהפכה לרגע את הדשא והיציעים שליד קניון אילון לבית כנסת מוזיקלי גדול.
סיבוב ההופעות ההוא נתן לכהן את הדלק להמשך הקריירה שלו, וגם בעשור התשיעי לחייו הוא המשיך להקליט אלבומים יפים עם שירים איטיים וחכמים שהם בראש ובראשונה שירה. לרגל יום הולדתו ה-90 שחל היום (שבת) בחרנו תשעה משיריו הגדולים מתוך תשעה אלבומים נבחרים שהוציא בחייו הארוכים, ושעדיין לא מאוחר להכיר.
Suzanne מתוך Songs of Leonard Cohen (1967)
1967 נחשבת לאחד מהשנים הגדולות בתולדות הרוק, ויצאו במהלכה לא מעט אלבומי מופת שהגדירו את גבולות הז'אנר אז והשפיעו על דורות של מוזיקאים גם שנים אחרי. אלבום הבכורה של כהן שיצא בשלהי אותה שנה, Songs of Leonard Cohen, אינו נחשב לאחד מהגדולים או המצליחים שיצאו בה, אך עבור כהן הוא היה עולם ומלואו. אחרי שישה ספרי שירה, המשורר הפך סוף-סוף בגיל 33 לזמר. אנשים אומנם הכירו את Suzanne מהקאבר שהזמרת ג'ודי קולינס ביצעה לו שנה קודם לכן, אבל לא את האיש שחיבר אותו. כהן כתב את השיר בהשראת יחסיו האפלטוניים עם סוזן ורדל, חברתו של הפסל הקנדי ארמן ויאנקור, והוא תיאר לאורכו כמה סצנות שזכר מפגישותיהם במונטריאול.
כהן היה עדיין אנונימי, ולמרות שהוחתם בחברת התקליטים הגדולה קולומביה, שהיו חתומים בה אז עוד כמה יהודים מזמרים כבוב דילן וסיימון וגרפונקל, הוא לא זכה בהתחלה להכרה ולהצלחה דומה להם. יתכן שחלק מהעניין המועט בכהן באותם ימים קשור גם להתעקשותו להוציא אלבום פולק עם הפקה מאוד מינימליסטית. המפיק המוזיקלי פה, ג'ון סיימון, רצה עיבודים קצת יותר עשירים ומלאים, וב-Suzanne למשל, הוא ביקש להוסיף פסנתר ותופים. כהן סירב. הרזון המוזיקלי שבו דגל כהן אז, וגם קולו הדי מונוטוני, לא בדיוק הפילו לרגליו גדודי מעריצים, והאלבום הגיע רק למקום ה-83 במצעד המכירות אז. אבל מי שבכל זאת טרח להקשיב לטקסטים – שתמיד היו הפורטה של כהן – התאהב מיד באיש שכתב פה בין היתר גם את Sisters of Mercy, So Long, Marianne ו-Hey, That's No Way to Say Goodbye, וידע שהוא גילה משורר-פולק חדש ששווה לעקוב אחריו.
Famous Blue Raincoat מתוך Songs of Love and Hate (1971)
קצת לפני שכהן הוציא את אלבומו השלישי הוא הגיע לפסטיבל המוזיקה הענק שהתקיים ב-1970 באי וייט שבדרום בריטניה. ב- Songs of Love and Hate מופיע בין היתר שיר שבוצע בהופעה שלו שם - Sing Another Song, Boys, אך הרצועה הכי זכורה מהאלבום היא זו שנמצאת לפניו בצד' ב' של התקליט. נתן, אביו של כהן, היה חייט שהחזיק חנות בגדים במונטריאול – כך שבגדים, ובוודאי כאלו שתפורים היטב לא היו זרים לזמר. לא בכדי, בשנותיו האחרונות הקפיד כהן להופיע עם חליפה מחויטת ומגבעת (כולל בלילה הקסום והמהביל שהוא העניק לקהל הישראלי באצטדיון רמת גן).
5 צפייה בגלריה
הקפיד כהן להופיע עם חליפה מחויטת ומגבעת. לאונרד כהן מתוך: "הללויה: לאונרד כהן, מסע, שיר"
(צילום: באדיבות yes דוקו)
מעיל הגשם הכחול שעליו שר כהן פה הוא מתוצרת חברת ברברי האנגלית, והטקסט הכתוב כמכתב מתאר משולש אוהבים בין כהן, אישה בשם ג'יין ונמען שעבורו נכתב השיר, המכונה פה "אחי, רוצחי". כהן מרפרר פה לשיר הגרמני "לילי מרלן" שהפך ללהיט בזמן מלחמת עולם השנייה (גם בקרב חיילי בעלות הברית), כמו גם לרחוב קלינטון בניו יורק שבו התגורר באותם ימים. כהן סיפר בהמשך, שהמעיל נגנב מהדירה הניו-יורקית של חברתו דאז, בערך בימים שבהם נכתב השיר.
Famous Blue Raincoat לא הפך לאחד מהלהיטים הגדולים של כהן ברבות השנים, הוא היה כזה כמעט מהרגע שיצא. רון קורנליוס, מי שניגן גיטרה בשיר, והיה חבר בהרכב שליווה את כהן, סיפר בעבר שהם נהגו לבצע את השיר על הבמות עוד לפני שהקליטו אותו (כולל בהופעה של כהן בפסטיבל ההוא), ושהשיר התקבל מהרגע הראשון בתשואות של הקהל.
Who by Fire מתוך New Skin for the Old Ceremony (1974)
המוזיקה שנוצרה בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים לא דמתה לזו שנכתבה כאן לפניה. המלחמה השפיע גם על כהן, שהופיע בפני חיילי צה"ל. מי שגייס אותו למשימה היה אושיק לוי. ביום השני למלחמה לוי הסתובב בתל אביב ופגש בכהן בבית קפה. הטורבדור הקנדי סיפר לו שהוא הגיע לארץ ממקום מושבו אז באי היווני הידרה, כי הוא שמע שאנחנו בצרות, והוסיף מיד שהוא רוצה לעזור ולעבוד בקיבוצים. 'איזה קיבוצים?", אמר לו לוי, 'בוא איתנו להופעות". ב"איתנו" הכוונה הייתה למתי כספי, לפופיק ארנון ולאילנה רובינא שיצאו לסיבוב מאובק שנמשך כחודש מול חיילי צה"ל ברחבי סיני.
בדרך להופעה הראשונה שלהם הלוי הרגיע את הכהן, ובמהלכה אמר לקהל הצבאי שיש לו הפתעה והזמין את כהן לעלות. כספי ליווה אותו בגיטרה ועזר לו עם ההרמוניות, וכהן הופנט ממנו. לפני כשנה סיפר כאן לוי שכהן נכנס לעניין הופעות המילואים ההן בראש כמעט צבאי, אולי בגלל השמיכות הצבאיות שבהן החבורה התכסתה בהפסקות שבין ההופעות.
5 צפייה בגלריה
יצאו לסיבוב מאובק שנמשך כחודש מול חיילי צה"ל ברחבי סיני. מתי כספי, אושיק לוי ולאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים
(צילום: רון אילן, דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)
כהן נעזר בכספי לא רק לאורך אותן הופעות, אלא גם בכתיבת אחד מהשירים הגדולים ב-New Skin for the Old Ceremony - Lover Lover Lover . אך בעוד שכאן כהן מנסה להציע תקווה ושר על האהובה שכותבת לחברה שנמצא הרחק בחזית, את המראות הקשים שראה הוא כתב רק לאחריה. והוא עשה זאת בשיר החשוב והמצמרר באלבום - Who by Fire המבוסס על הפיוט "ונתנה תוקף" המופיע בתפילת יום הכיפורים. מי ששרה איתו כאן בדואט היא ג'ניס איאן – עוד יהודייה שעשתה מוזיקה נהדרת לארוך הסבנטיז, וגם קצת אחרי. למרות שהשיר מבוסס על פיוט דתי, כהן הסביר בהמשך שהוא הפך את אותו לתפילה פרטית, שגם שואלת על מקום האל למול המראות הקשים שעינו ראו בחזית, בעזרת השורה שחותמת כל אחד משלושת בתי השיר - And who shall I say is calling?.
גדול אלבומיו של כהן בסבנטיז, לא עסק רק במה שעבר על ישראל וחייליה בנובמבר 1973. ב-Chelsea Hotel #2, עוד רגע זכור ויפה מכאן, המשורר חוזר אל הלילה שבילה כמה שנים קודם לכן עם ג'ניס ג'ופלין במלון המיתולוגי בניו-יורק.
Death of a Ladies' Man מתוך Death of a Ladies' Man (1977)
שלוש שנים לאחר פסגת יצירתו בסבנטיז, הוציא כהן אלבום שונה לגמרי, שנחשב עם צאתו וגם בהמשך לאחת מנקודות השפל המוזיקליות בקריירה שלו. ב-Death of a Ladies' Man הוא חבר לפיל ספקטור, עוד יהודי חשוב בתעשיית המוזיקה, אך בעל מזג שונה משל הקנדי, כזה שהצדיק את הצימוד "גאון-מטורף". כמלחין, ובעיקר כמפיק מוזיקלי פורץ דרך וכמייסד של שיטת "חומת הצליל", ספקטור הציג לא מעט רגעי קסם באולפנים שבהם עבד, על פניו, Death of a Ladies' Man לא נחשב לאחד מהם. נהפוך הוא.
נדמה שהסיבה לתוצאה הסופית העגמומית נעוצה בראשית ההקלטות של האלבום באולפן בלוס אנג'לס, ספקטור שנהג להסתובב עם אקדח חגור למותניו שלף לא פעם אותו גם לעבר כהן, ולפי אחת הסברות הוא אף ירה בו בתקרת האולפן, לאחר שהזמר ביקש ממנו לדחות את תחילת ההקלטות ביום. כשכהן נשאל פעם מדוע המשיך לעבוד עם המפיק המעורער וחובב האלכוהול והנשק, הוא הודה שהוא פשוט הוקסם ממנו. לימים כהן הגדיר את האלבום, שבו השתתפו בקולות רקע גם בוב דילן והמשורר אלן גינסברג, כיצירה "מגוחכת, אך גם חצי-גאונית".
בהאזנה מאוחרת ונקייה, Death of a Ladies' Man מתגלה כהרבה פחות איום ממה שזכרתי אותו כל השנים. שיר הנושא המאוד ארוך שלו (קצת יותר מתשע וחצי דקות!) נשמע כהכלאה מאוד יפה ששואבת השראה משני אלבומי מופת שספקטור הפיק בראשית אותו עשור – Imagine של ג'ון לנון, והאפוס המשולש והמשולם של ג'ורג האריסון – All Thing Must Pass. אם תגיעו לאלבום הזה של כהן ללא דעות קדומות, ייתכן שגם אתם תגלו אותו – או לפחות את חלקו - מחדש. לפחות אף אחד לא יאיים עליהם באקדח במהלך ההאזנה.
Hallelujah מתוך Various Positions (1984)
לשיר שהכי מזוהה עם כהן לקח לא מעט זמן עד שהפך לכזה. במחצית הראשונה של שנות ה-80 הזמר הקנדי לא בדיוק נחשב לאמן פופולרי בארצות הברית, עד כדי כך שחברת התקליטים שלו שם אפילו לא שקלה להפיץ את Various Positions, אלבומו מ-1984, בשוק המוזיקה הכי חשוב בעולם. וזאת למרות שכהן עשה כאן מאמץ לעדכן את הצליל שלו ביחס לתקופה ובאלבום שהפיק לו ג'ון ליסאור ניכר השימוש בסינתיסייזר ולא רק בכלים אקוסטיים המתאימים לשירי פולק.
גם במקומות שהאלבום המשובח הזה כן הגיע אליהם, מעטים שמו לב אליו וגם למה שהיפוך לימים ללהיט הגדול מתוכו. הדבר נכון גם לשיר הנהדר הפותח אותו - Dance Me to the End of Love, שלמרות שעל פניו הוא נתפס כשיר אהבה, כהן כתב אותו לזכר קורבנות השואה. הלחן הנעים עומד בניגוד לתיאורים הקשים העולים מתוכו, בדומה למוזיקה שאולצו הנגנים היהודים במחנות ההשמדה לנגן ליד הקרמטוריומים בזמן שאחיהם הובלו לשם.
אחד מאלו שכן קלטו את הפוטנציאל של Hallelujah היה המוזיקאי ג'ון קייל שהחליט להקליט לו גרסת כיסוי מופלאה ב-1991. קייל בהחלט טרם לפרסום של השיר, אך שלוש שנים אחריו – ועשר שנים בדיוק אחרי שיצא – היה זו שוב קאבר שהפך את השיר ש לכהן לקנוני – הפעם של ג'ף באקלי. בהמשך הקליט גם רופוס ויינרייט גרסה משלו לשיר. וזה לא היה הסוף. לאורך השנים Hallelujah זכה ליותר מ-300 קאברים, וגם אצל כהן הוא לא נותר במתכונתו המקורית, והמוזיקאי הוסיף לו עוד בתים לאורך השנים.
First We Take Manhattan מתוך I'm Your Man (1988)
ארבע שנים אחרי Various Positions כהן חזר עם אלבום שהיווה את הקאמבק הגדול שלו מאז אמצע הסבנטיז - I'm Your Man. על העטיפה הוא נראה הכי קול בעולם, עם חליפה שחורה ומשקפי שמש, אבל אצל כהן הייתה תמיד איזו קריצה ובמקום פרח או סיגריה, הגבר שכאן אוחז בבננה. בפנים התגלו כמה מהשירים הכי טובים שכהן כתב וביצע בחייו. גם כאן להפקה היה צבע אייטזי, אך בניגוד לקומדו, הפעם האלבום הזה נמכר היטב גם בארצות הברית.
First We Take Manhattan שפותח את האלבום, בהמשך מגיעים בין היתר Ain't No Cure for Love, Everybody Knows ו-Tower of Song, בוצע קודם לכן על ידי ג'ניפר וורנס. לאורך השנים הוצעו מספר פרשנויות למשמעות השיר, אך כהן אמר כבר לאחר צאת האלבום שהשיר הזה עוסק בטרור ובמשמעויותיו. הצלחת האלבום הובילה, שלוש שנים לאחר מכן, להוצאת פרויקט הקאברים המומלץ לשיריו של כהן – I’m your Fan. את First We Take Manhattan ביצעו שם R.E.M.
Waiting for the Miracle מתוך The Future (1992)
הסרט "רוצחים מלידה" של אוליבר סטון עשה כמה דברים כשיצא לאקרנים בקיץ 1994. הוא חשף לחובבי הקולנוע את כישרון הכתיבה של קוונטין טרנטינו (שחתום על התסריט המקורי), כמה חודשים לפני שיגיע "ספרות זולה" ויהפוך אותו לכהן הקולנוע הגדול של העשור ההוא. "רוצחים מלידה" חשף עוד כהן יצירתי גדול בפני הצופים הצעירים – אך ותיק בהרבה מטרנטינו – את לאונרד כהן.
שניים משירי האלבום האדיר The Future הובילו את הפסקול הגאוני שיצר טרנט רזנור מניין אינץ' ניילס לסרט - השיר הפותח Waiting for the Miracle שכהן מבצע עם שרון רובינסון ו-The Future שהופיע לקראת סופו. הקול העמוק והרגוע של כהן, לצד העיבודים המדודים של שני השירים הארוכים האלו, עמדו בניגוד למפגן האלימות הרועש והמהיר שסטון שירטט לאורך הסרט. בעקבות הסרט הזה הגיעו לא מעט צעירים אל האלבום המבריק הזה של כהן שכלל גם את Closing Time ואת Democracy, ובהמשך גילו גם את החומרים שהוציא בעשורים הקודמים. The Future הוא לא רק אחד מהפרקים הכי מרשימים בגוף העבודות הארוך של כהן, אלא הוא גם האלבום הכי פוליטי שלו, ושיריו נכתבו בעקבות נפילת חומת ברלין ב-1989 והמהומות הקשות בלוס אנג'לס ב-1992.
In My Secret Life מתוך Ten New Songs (2001)
קצת לאחר תום סיבוב ההופעות שאליו כהן יצא בעקבות האלבום The Future הוא ירד מהרדאר של תעשיית המוזיקה. במקום להקליט חומרים חדשים ולנצל את ההצלחה המאוחרת שלה זכה בעקבות האלבום, הוא עבר להתגורר במנזר בודהיסטי ליד לוס אנג'לס ואף הוסמך לנזיר. כהן בילה שם עד סוף העשור - ואז עזב מכיוון שהרגיש כ"נזיר חסר תועלת".
בראשית המילניום השלישי, כמעט עשור אחרי הוצאת The Future – הוא חזר עם אלבום חדש בעל השם המתבקש - Ten New Songs. עשרת השירים החדשים האלו של כהן היו כנראה האפלים והאיטיים ביותר שהוא הקליט עד אז. העטיפה המוזיקלית העדינה והקול הגדול של שרון רובינסון, זמרת הליווי הוותיקה שלו שקיבלה כאן שדרוג, הולידו תענוג מוזיקלי שהיה מרגש לגלות אחרי כמעט עשור של שתיקה. תתחילו מ-In My Secret Life המקסים ותזרמו הלאה דרך A Thousand Kisses Deep ו-Boogie Street ועד ל-The Land of Planty. האלבום הזה שירטט גם את הקו המוזיקלי של אלבומיו הבאים.
You Want It Darker מתוך You Want It Darker (2016)
לא הרבה זמן לפני שכהן הוציא את האלבום You Want It Darker ב-2016 הוא התראיין ל"ניו יורקר", סיפר שהוא מוכן למות ועורר מיני-סערה. כמה ימים לאחר מכן הוא חזר בו מהאמירה והוסיף בחיוך שהוא מתכוון לחיות לנצח. כמה חודשים לאחר מכן הוא נאסף אל אבותיו. בדומה ל-Blackstar של דייויד בואי, גם You Want It Darker הוא למעשה אלבום פוסט-מורטם שיוצרו הצליח להשלים ולהוציא עוד בחייו.
שיר הנושא הפותח האיר את הדרך לבאים אחריו. עם מקהלה שמימית ברקע, כהן הגיש פה טקסט שכולו השלמה וענווה ("אם אתה הדילר, אני מחוץ למשחק, אם אתה ההילר, אני שבור וצולע"), ובפזמון עולה קול החזן החוזר שוב ושוב על המילה "הנני". מבין כל המוזיקאים היהודים החשובים בתרבות הפופולרית, כהן היה הקרוב ביותר ליהדותו. השיר המרטיט הזה מתפקד כמין המשך ל-Who By Fire ששילב בין הפיוט "ונתנה תוקף" הנאמר בבית הכנסת בימים הנוראים לחוויות של כהן מהופעותיו בפני חיילי צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים.
כהן מעולם לא יצר מוזיקה שמחה, אך כאן הבלוז החם שלו קודר מבעבר. בהשאלה למגדל הפזמון של כהן, בשיר ובאלבום הזה הקול המוכר ירד בעוד אוקטבה, שהלם את ההפקה המינימליסטית של בנו אדם, שכללה הרבה פסנתר ונגיעות של כלי מיתר כמו למשל ב-On the Level היפיפה או ב-Steer Your Way עם הכינור הנוגה. וגם אם נדמה שזהו אלבום שבו כהן לא הציע למאזין דבר שלא שמענו ממנו בעבר, הוא בדגים לאורכו שהוא בין המעטים שיודעים למגנט גם מבלי לחדש.
