ארי נייגל, פרופסור למתמטיקה בן 46 מברוקלין, הוא אב ליותר מ-100 ילדים. עד ההקרנה של הסרט התיעודי "ארי והזרע הקדוש", שעוסק בו ובסיפור המטורף שלו ויוצג בבכורה בפסטיבל דוקאביב הקרוב (בהמשך ישודר גם ב-yes), סביר להניח שנייגל יגיע לנתון הלא ייאמן של 121 צאצאים, שאותם הוא חולק עם שלל הנשים שלהם תרם זרע – נשים מארה"ב, ישראל, ארגנטינה, ובעצם כל מקום שבו נזקקים לשירותיו הטובים. והחינמיים. זו נקודה חשובה, מכיוון שנייגל תורם את זרעו לנשים שרוצות ללדת אבל לא יכולות מפאת העלויות האסטרונומיות של תהליכי ההפריה המלאכותית (בארצות הברית מאותגרת הרפואה הציבורית, העלויות הללו גבוהות במיוחד).
האם מדובר בגיבור-על אלטרואיסטי שכוחו בפוריותו, כמו גם בנדיבותו שלא יודעת גבול? ייתכן, אבל הסיפור מורכב יותר מזה, מאחר וההתמסרות המוחלטת של נייגל למשלח ידו בשנים האחרונות יותר ממרמזת גם על האובססיה שלו בנושא, כשיש גם את סוגיית המחיר הברור שמשלמים על כך בני משפחתו, ובייחוד בנו המתבגר טיילור – הצאצא היחיד שלו שלא הגיע לעולם כתוצאה מתרומת זרע של אביו.
"ארי והזרע הקדוש" עוקב אחר נייגל במשך מספר שנים ומתאר את המפגשים שלו עם הנשים שלהן הוא תורם את זרעו (בשירותים של מקדונלדס, אם אין ברירה) והצאצאים שהעניק להן (הוא מותיר בידן את הבחירה אם להפוך אותו למעורב בחייהם או לא). במקביל, הסרט גם עוקב אחר מערכת היחסים שלו עם בנו טיילור, שבאופן טבעי מתקשה מאוד לקבל את הבחירה של אביו, וגם מתעכב על מערכת היחסים של נייגל עם הוריו שלו – יהודים אורתודוקסים שלחלוטין אינם תומכים בפעילותו הענפה ויוצאת הדופן של בנם.
התוצאה כובשת לחלוטין, בעיקר בגלל הדיוקן המצטייר של נייגל, אדם מקסים עם רצון אמיתי לעזור ולהיטיב, שכמו כל מכור אמיתי, פשוט לא מצליח לראות עד כמה הרחיק לכת. אבל הדיוקן הרגיש והחם הזה נובע מהגישה המכילה והלא-שיפוטית של יוצרי הסרט, יאיר צימרמן ועדי רבינוביץ', שזיהו את הפוטנציאל העצום של הסיפור הזה עוד בתחילת דרכו של נייגל כתורם זרע סדרתי.
"הכרנו את ארי לפני עשר שנים דרך חברה משותפת, שדודה שלה הייתה איתו במערכת יחסים של כמה שנים", מספרת רבינוביץ', "הוא הגיע לארץ, היו לנו כרטיסים להופעה של הקולקטיב – שזו להקה של אחים שלי, אח שלי רועי רבינוביץ' גם כתב את המוזיקה לסרט – וארי בא איתנו להופעה. היו לו אז רק 13 ילדים".
רק 13 ילדים? בקטנה.
"כן, הלסת שלנו נשמטה כבר אז, והוא אמר שהוא מתכנן לעשות את זה עד שיהיו לו 12 בנים, כי אז יהיו לו 12 שבטים. בשלב הזה עדיין היינו סטודנטים, והחלטנו להתחיל לצלם אותו ולעקוב אחריו. אבל הוא עוד לא היה בעניין כי הוא מגיע מרקע יהודי אורתודוקסי, והמשפחה שלו עדיין לא כל כך ידעה מה הוא עושה. לפני כחמש שנים ארי החליט שהוא רוצה לצאת עם זה לאור, לפרסם את עצמו כדי שהוא יוכל לעשות את זה בכמות יותר גדולה ולעזור ליותר נשים. אז הוא הגיע לישראל, ופשוט התחלנו לצלם אותו. הוא ריתק אותנו, והחלטנו שאנחנו נוסעים לניו יורק לחודש וחצי, על חשבוננו, כדי להמשיך. בשנים האחרונות בילינו כשישה חודשים בניו יורק וכל מיני מקומות אחרים".
חמושים בשליש סרט, בערך, צימרמן ורבינוביץ' החליטו לנסות ולהשיג מימון ליצירה המתהווה. אבל היו חששות, גם מכיוון שמדובר היה בפרויקט ביכורים, וגם בגלל שבשלב הזה, נייגל טרם התחייב אליהם סופית. "בהתחלה הוא התייחס אלינו כשני ילדים שעוקבים אחריו עם מצלמה", נזכרת רבינוביץ', "הוא עוד לא לקח אותנו מספיק ברצינות. אז הגענו ל-yes והראינו להם חומרים, בערך כמה סצנות, והם התלהבו". "המשכנו לערוך", מוסיף צימרמן, "ואז נסענו לעשות עוד סיבוב עם ארי בניו יורק, ושם כבר ממש הצלחנו להיכנס יותר לעומק. שם התחלנו להכיר את הנשים שנעזרו בארי, וחלק מהילדים שלהן, ואת הבן הבכור שלו טיילור, שהפך לחלק מאוד משמעותי מהסרט הזה".
בעצם ביליתם עם ארי כמה שנים טובות. בסרט, הוא יוצא מקסים, מישהו שרק רוצה לסייע, אבל במקביל יש שם בבירור משהו התמכרותי-אובססיבי. זה גם היה הרושם שלכם בזמן אמת?
צימרמן: "ממש. אני חושב שבהתחלה, כשהתחלנו לחוות את רכבת ההרים שהיא ארי, די מיהרנו לשפוט אותו. חשבנו שמה שהוא עושה זה די קיצוני, אבל ככל שהזמן עבר, ככל שהכרנו אותו ואת חלק מהנשים שהוא עוזר להן, הבנו שיש גם הרבה דברים טובים במה שהוא עושה, עם כל המורכבות של זה. בהחלט יש צדדים בעייתיים במה שהוא עושה, למשל זה שהוא לא בודק למי הוא עוזר לפני שהוא עוזר להן, מה שהוביל לזה שהוא גם נפגע הרבה פעמים. הוא משלם 50 אחוז מהמשכורת שלו בדמי מזונות לנשים שתבעו אותו אחרי שתרם להן זרע. הרבה פעמים הוא לא בודק שהילדים האלה יגדלו בתנאים טובים. הוא פשוט תורם. אבל גם הכרנו את הנשים הללו. בארצות הברית אין מימון לטיפולי פוריות, והפריות מלאכותיות עולות הון. זה שארי עוזר להן בחינם ונותן להן להחליט אם הן רוצות להיות בקשר איתו או לא, אם הן רוצות שהילד יהיה בקשר איתו או לא, זה משהו שראינו את הצד החיובי שלו".
מעבר לרצון המרגש שלו לעזור, הרושם הוא שמדובר באדם שפשוט לא יכול לעצור, גם אם הוא רוצה, גם אם כולם סביבו לוחצים עליו להפסיק.
צימרמן: "זה נכון, ואני מקווה שהצלחנו להעביר את זה".
רבינוביץ': "אני חושבת שזה התחיל מהמקום הזה, של לעזור לנשים, אבל זה נמשך גם מתוך המקום של להקים את התא המשפחתי שאבד לו אחרי שהבן הבכור שלו, טיילור, נולד. ארי רצה משפחה אלטרנטיבית שתקבל אותו ללא תנאים. אבל עם הזמן, זה הפך למשהו שתופס יותר ויותר מקום בחיים שלו. הוא מקבל מזה הרבה תשומת לב, וזה נהיה דפוס התנהגותי שהשתלט על החיים שלו".
צימרמן: "אבל הוא מאוד פתוח ומוכן לקבל ביקורת. גם אנחנו, כשאמרנו לו דברים קשים לאורך הדרך, או פקפקנו במה שהוא עושה או שאלנו שאלות מורכבות, הוא ממש ידע להכיל את זה ולקבל את זה. וזה קרה לאורך הדרך. בהתחלה הוא נזהר, אבל בהמשך הוא התרגל לנוכחות של המצלמה ושלנו, ונפתח".
"כל הזמן חיכינו שזה יפסיק"
כאמור, עבור צימרמן ורבינוביץ', בני זוג (שניהם בני 32), זהו סרט ביכורים. "העשייה קיימת אצלנו עוד לפני שהכרנו", מספר צימרמן, "אני יותר בעניין של צילום, והיא מגיעה מעולמות העריכה. לא התחלנו בתור יוצרים שותפים – כל הפרויקטים שעשינו ביחד עד זה היו יותר כיפיים וחברותיים כאלה, קליפים, סרטים עם חברים. כל אחד עסק בדבר שלו בנפרד, עד לפני כמה שנים".
צימרמן למד צילום בקמרה אובסקורה ובבית הספר לעריכה ג'אמפ קאט, ואז התחיל לעבוד בחברת ההפקות של אביו, העיתונאי והכתב הנריקה צימרמן, לשם הצטרפה רבינוביץ' כעורכת ומפיקה. הם התחילו לעבוד יחד בצורה יותר מקצועית, "ושם באמת התאהבתי בלעבוד איתה. בה כבר התאהבתי עוד לפני".
רבינוביץ': "אני מסמיקה פה, אתה לא רואה".
צימרמן: "תמיד אהבנו קולנוע וקולנוע דוקומנטרי. צילמנו בעיראק ובמרוקו, נחשפנו להרבה סיפורים מעניינים וחידדנו מאוד את האינסטינקטים הדוקומנטריים שלנו. כשהגענו לארי, מהרגע הראשון היה לנו דרייב מטורף לעשות מזה סיפור. בהתחלה חשבנו שזו תהיה כתבה, או סרט קצר. אבל אז מצאנו את עצמנו מצלמים, והלסת שלנו פשוט נפלה ונפלה ככל שהמשכנו. והשקענו את כל מה שהיה לנו באותו הרגע. היה לנו סכום איקס של כסף, שזה כל מה שחסכנו. לקחנו אותו וקנינו ציוד טוב יותר וכרטיסי טיסה, וזהו, הלכנו עם זה עד הסוף".
5 צפייה בגלריה
קנו ציוד וכרטיסים, והלכו על זה. יאיר צימרמן ועדי רבינוביץ' בניו יורק
(באדיבות המצולמים)
רבינוביץ': "וכל הזמן חיכינו שזה יפסיק, כי ארי כל הזמן דיבר על היום שיפסיק. בהתחלה זה אמור היה לקרות בגיל 45, ואחר כך הוא החליט שיפסיק בגיל 46, אבל זה לא קרה - ולא קורה".
צימרמן: "הוא ממשיך בכל הכוח, לא סתם ממשיך. באחד מהסיבובים שלנו בניו יורק, כשהוא היה בן 44, ארי אמר לנו: 'כן, אני מתכנן מסיבת פרישה עם כל הנשים שלי בגיל 45'. ואנחנו חשבנו, 'וואו, איזו סצנת סיום מחכה לנו, זה יהיה מעניין'. אבל כמובן שזה לא קרה".
ההתמקדות בבן שלו ובמערכת היחסים ביניהם – זה היה תהליך אורגני? זיהיתם ששם הסיפור? או שהחלטתם מראש שזה יהיה הציר העלילתי המרכזי של הסרט?
רבינוביץ': "זה היה תהליך ממש אורגני. בהתחלה חשבנו שאנחנו נעשה סרט על ארי והתופעה, תורם הזרע הסדרתי. אבל יצא לנו להכיר את טיילור, שהוא ילד מבריק ומקסים, הבכור של ארי והיחיד שלא נעשה מתרומה. יצאנו למסע עם שניהם – שלוש פעמים לאורך הצילומים נסענו איתם מניו יורק לפלורידה, שזו נסיעה של יותר מ-30 שעות, והכרנו את טיילור לעומק. הוא היה רק בן 14 בהתחלה, ונורא ניסינו לשמור עליו ולהיזהר בגלל שהוא קטין. כשחזרנו לארץ וראינו את החומרים, הבנו שיש פה את הציר של הסרט – זה סרט שהוא יותר על אבהות, ומערכת היחסים שבין ארי והבן שלו – כמו גם מערכת היחסים שבין ארי לאביו - הם העיקר".
צימרמן: "אני זוכר את עצמי כבן 15, ובכלל לא התקרבתי לעומקים של טיילור. הרגשנו שהוא מציב מראה מול אבא שלו, מול ארי, ושזה מגיע למקומות שאף אחד ממי שמקיף את ארי לא הצליח להגיע אליהם. טיילור משקף משהו בקשר לאבא שלו שאף אחד אחר לא מצליח".
ישנה תחושה שאתם מאוד נמנעים משיפוט של ארי בסרט שלכם. זו הייתה החלטה מושכלת? משהו שקבעתם מראש?
צימרמן: "לאורך העשייה היו לנו הרבה שיחות חשופות עם ארי, ואני חושב שחלק מזה נובע מזה שהחלטנו להשאיר את עצמנו מחוץ לסרט, מחוץ לסיפור. בחדר העריכה לקח לנו זמן להבין שבכל פעם שאנחנו מדברים איתו, יש בזה איזה סוג של שיפוט. זה שאנחנו פחות נוכחים בחוויה של הצופה הופך את הסיפור ליותר אותנטי ופחות שיפוטי".
נשארתם בקשר עם ארי?
רבינוביץ': "בטח. הוא היה פה בסוף השבוע הקודם, הגיע לעזור לאישה, ובילינו איתו את כל השבת, הלכנו לים יחד. אנחנו מאוד מקווים שהוא יגיע להקרנה בדוקאביב, יחד עם טיילור שמחכה שהדרכון שלו יהיה מוכן".
צימרמן: "הם נכנסו לנו ללב, אנחנו בקשר קרוב איתם. לא קשה להתאהב בארי, וגם בטיילור".
