בחולצות אדומות או בתלבושת המזוהה עם "סיפורה של שפחה", מחאת השטח הנשית שצמחה בשבועות האחרונים היא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. המיצג שמושפע מספרה הדיסטופי של מרגרט אטווד ומהעיבוד הטלוויזיוני הפופולרי, ובו נשים צועדות בדממה ובראש מושפל בגלימה בצבע אדום-ארגמן ובמצנפת לבנה, מבטא באופן סמלי את הפחד מפגיעה חמורה בזכויות נשים, שכבר מתרחשת בימים אלו. "אני מרגישה שסוף-סוף אני עומדת בשורה אחת עם נשים שמחזיקות באותם ערכים", מספרת בדמעות רביד מנשה מתנועת "בונות אלטרנטיבה" הלוקחת חלק פעיל במיצג, שמסמל עבורה את הכוח שבהתארגנות נשית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אני נחנקת כי זה מרגש אותי", מודה מנשה, בעלת עסק ואמא לשניים. "כבר לפני שנתיים הגענו לעצרת בכיכר רבין אחרי האונס באילת לבושות באדום. מרגש לראות את האביב הנשי הזה, ההתעוררות, כשנשים אומרות די. כרגע אני מוחה כדי שלא נחזור אחורה, אבל גם אם הסטטוס-קוו נשאר, יש המון שצריך לתקן. אנחנו צריכות להתעצבן".
למה אדום?
"הצבע האדום שמלווה את 'סיפורה של שפחה' לא נבחר סתם. זה לא בדיוק צבע אדום אלא ארגמן, צבע הווסת. זו דוגמה נהדרת לפחד החברתי מווסת, שבלעדיה אף אחד לא היה קיים. אדום הוא צבע החיים עצמם. בצעדת השפחות הראשונה בירושלים דיברנו עם קצין שהתעניין וביקש שנסביר. ראיתי את החברות נדרכות כשעניתי, כי שיח על מחזור זה מרחיק".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בשבועיים האחרונים היא לובשת אדום בכל הזדמנות. "זה נותן לי תקווה. מיציתי את כל הפריטים האדומים שיש לי במלתחה, אני משתדלת ללבוש כמה שיותר אדום וגם חזרתי לליפסטיק אדום. אני מסתובבת בגאווה באדום, ומקווה שידברו איתי על זה. זה לא מופרך שהדברים שמתוארים ב'סיפורה של שפחה' יקרו בישראל. מרגש אותי לראות נשים שמתעוררות, שמבינות שהגיע הזמן שנפסיק לתת לגברים לחוקק חוקים שחלים רק על נשים, אבל לא אנחנו אלה שקובעות אותם".
מיצג השפחות שלח אותנו למסע בעקבות הצבע האדום, המקורות שלו והמשמעויות השונות שאנחנו מייחסים לו עד היום. ההיסטוריה שייכה את הצבע האדום באופן מסורתי לשוליים החברתיים. "במאה ה-16 באיטליה יוצא צו שלפיו אסור ללבוש אדום, ומופץ לכל אירופה", מסבירה ד"ר גילי שלום, שמלמדת בשנקר ובאוניברסיטת תל אביב, ומעבירה שם בימים אלו קורס על הצבע האדום. "האדום נחשב אז לסמל לחטא. בימי הביניים, אודם היה אסור. אישה שצבעה את שפתיה באודם הייתה פרוצה או מכשפה. נשים שעסקו בזנות אז היו מחויבות ללבוש אדום כדי שיסמנו ויזהו אותן".
למה דווקא אדום?
"דם הוא מצד אחד חיובי כי הוא מקור חיים, ומצד שני הוא מסמל מוות. אדום הוא הצבע הכי אמביוולנטי שקיים, הוא חיובי ושלילי באותו הקשר. אש היא שורפת ומכלה, וזה שלילי, אבל היא גם מטהרת וזה חיובי. במצרים העתיקה זה היה צבע שקשור לאל המוות, אבל אדום גם שימש כדי לסמל ניצחון. מכאן שזה תלוי קונטקסט".
במהלך ימי הביניים הצבע הפך לסמל של היררכיה ומלוכה. "הקושי לייצר את הצבע תרם לפופולריות שלו. היה ביקוש לאדום, ורק למעמד הגבוה הייתה גישה. בהקשר של הנצרות, הדם של ישו הופך לסמל. הקרדינלים, שהם המבצעים של התורה עלי אדמות, לבשו כובע אדום. האפיפיור לבש אדום. מלכים היו לובשים גלימות אדומות. כלומר, ללבוש אדום זה אקט הצהרתי של כוח, כי הוא מזוהה עם מלוכה. עד היום החותם בבתי המשפט הוא בצבע אדום, וזו לא בחירה מקרית".
שורשי החיבור בין הצבע האדום למהפכות חברתיות נעוצים במהפכה הצרפתית: "הצבע האדום מקושר לסוציאליסטים, קומוניסטים, היום לאנרכיסטים", מסבירה ד"ר שלום. "באוקטובר 1789 יצאה הצהרה שלפיה שימוש בכוח במהלך המהפכה יאושר באמצעות הנפת דגל אדום בבית העירייה. לא היה אז וואטסאפ, וזו הייתה הדרך להעביר את המסר. מאוחר יותר הצבע אומץ על ידי הקומוניסטים, כמו מאו בסין".
ההיסטוריה של מאבקים תמיד הייתה קשורה באופנה, שנועדה לתווך את העקרונות האידיאולוגיים לציבור הרחב. כך למשל, הצבע שמזוהה עם ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות בישראל הוא כתום, והצבע של המאבק לזכות ההפלה של נשים בארגנטינה הוא ירוק. "הסופרג'יסטיות במאה ה-19 לבשו לבן, כי הן ידעו שבעיתונים - שהיו אז רק בשחור-לבן - התמונות שלהן יבלטו", מסבירה טל גרנובסקי אמית, מנהלת ארכיון האופנה והטקסטיל על שם רוז בשנקר. "זה מראה כמה קל להצהיר דרך צבע ודרך בגד. כשמדברות על אופנה כתופעה, צריך לזכור שהיא בהכרח קשורה לכל מה שקורה סביבה, אבל אופנה היא לא שיקוף של החברה אלא חלק פעיל ממנה".
מה מצהירות כשלובשות אדום?
"לאדום יש המון כוח, אבל גם קשר למין ומיניות. השמלה האדומה היא ישות עצמאית. בקולנוע, בסרטים בהם הגיבורה עוברת מהפך חיצוני, היא תהיה לבושה באדום, כמו השמלה של ג'וליה רוברטס ב'אישה יפה'. ב'מטריקס' ישנה האישה באדום. ג'סיקה ראביט לבושה באדום ושערה אדום. במשך שנים הייתה לאדום קונוטציה של נשיות מסורתית, אבל גם של תעוזה ותשומת לב, כי זה צבע שמבליט אותך. זו מוכנות להיות במוקד של המרחב הציבורי והחברתי".
לאחרונה ישנו ניכוס מחדש של הצבע האדום על ידי נשים מובילות שמגדירות מהי נשיות ומהי מיניות נשית, ובראשן המוזיקאיות דוג'ה קאט וריהאנה. המראה של ריהאנה בסופרבול הוא אחד הרגעים היפים של חזרת הצבע האדום, ובחירתה של המוזיקאית דוג'ה קאט לכסות עצמה בקריסטלים אדומים יצרה לה דימוי מכשף. "לתחושתי זה מחליף את 'הוורוד המילניאלי', שהוא ורוד פוקסיה", אומרת אמית. "יש כאן ריקליימינג, כמו בכובעים הוורודים במחאה נגד נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ. זה צבע שנועד לשרת את המבט הגברי לכאורה, אבל דוג'ה קאט וריהאנה לא לובשות אדום סקסי לפי הקריטריון המערבי המסורתי של מה נחשב סקסי. זה צבע שיכול להביע נינוחות במרחב הציבורי, מבלי לענות על המוסכמות המיניות המסורתיות".
במרחבים אורבניים עמוסים, שבהם אמנות הגרפיטי מבקשת לתפוס את תשומת ליבנו, הופך הצבע האדום לאפקטיבי במיוחד. המשוררת החזותית ניצן מינץ פונה לצבע האדום "כשאני מחפשת תחושה של דחיפות. דם, תשוקה, אהבה, הכול מתקשר לאותו הדבר בעיניי", היא מסבירה. "מצד שני, יש בצבע האדום משהו פוליטי. אבל כאן זה משתנה. גם הנאצים השתמשו בו, אבל גם הקומוניזם. הדברים הפטאליים, שאין בהם מרגוע, הם האדומים".
האדום ביצירותיה של מינץ הוא הפצע שלא מפסיק לדמם. כך בעבודה "יש פצעים בהם יש חדר מדרגות" משנת 2019. את הטקסט הזה כתבה מינץ על מבנה בטון נטוש בצד הדרך, שהופך מיד למצע אפקטיבי עבור המסר האקלימי של מינץ. היא מבכה את מותו של ים המלח, אחד האוצרות הטבעיים שלנו שאין איש ששומר עליו. "הטקסט מדבר על הפצע של ים המלח, שהוא תסמין של המדינה. זה לא עומד בפני עצמו: זה הפצע של איך מדינת ישראל מתעללת ומנצלת משאבים עד תום. זו שיטה, הדרך בה הממשלה נותנת לפצוע את הבשר של עצמנו, מבלי לחשוב על הדורות הבאים".
תחושת הדחיפות מתבטאת באופן מתבקש גם בשלט שמניפה מינץ בהפגנות המחאה. "לא תישן", הכיתוב שעל גבי הקרטון, הוא "הדיבר ה-11" לפי מינץ, שמסבירה שזהו "שלט מחאה בעל משמעות מצפונית: לא תירדם בשמירה על הערכים. זה מכיל את כל עשרת הדיברות בתוכו. יש כאן פנייה גם לעצמי וגם למי שמנהיג אותי וסובב אותי: לא להירדם על המשמרת. לא להיות מושחת. להיות בן אדם טוב עד כמה שאפשר".
אדום נוטה להיות דואלי תמיד, גם בעיצוב, כך מסביר המעצב הגרפי אלעד אלחרר: "הוא מאוד טריקי בעיצוב גרפי, כי זה צבע שמתקשר לעוצמה, יצרים, אהבה וסקס, ומצד שני הוא קורא לנו לעצור ולכבות, להיזהר. אדום מסמן סכנה ואזהרה בעולם החי, זה צבע שמסמן טריטוריה. אדום יעשה את מה שכחול אף פעם לא יוכל".
גם האמנית הרב-תחומית טל אמיתי לביא גילתה את הדואליות של הצבע האדום, בתערוכה משנת 2017 בשם "ירוק בחוץ אדום בפנים". בתערוכה היא פיסלה אבטיחים בצורת "כדור משחק מפונצ'ר, אחרי השיא שלו". אל הדימוי של האבטיח היא הגיעה בשנות האלפיים, בזמן האינתיפאדה השנייה. "בתקופה ההיא אנשים יצאו לרחובות ולא היו חוזרים הביתה אלא מתפוצצים. הדימוי של ראשי אבטיח, עם הגרוטסקיות, מזכיר ראש נטול גוף. אבטיח זה קיץ, ישראליות, רוויה, נוזלים. מצד שני, האדום של האבטיח מאוד עז, ארוטי, חי. זה מבטא את הגם וגם בעיניי. זה אף פעם לא רק דבר אחד".
