אחרי ההצלחה הגדולה של המחזמר "אפס ביחסי אנוש", עילי בוטנר והמחזאי אורן יעקובי יודעים שעכשיו, כשהם אוטוטו משיקים את המחזמר החדש שלהם, "לעבור את הקיר", ההצלחה ההיא תמיד תרחף כצל מעליהם. אבל הם לא מתרגשים. "ברור שההשוואה היא בלתי נמנעת. מדובר הרי באותו צוות יוצרים. אבל לי אין פחדים", אומר בוטנר רגע לפני הפרזנטציה שערך תיאטרון בית ליסין להצגה, שתעלה ב-20 בינואר. "אמרו לי שפחד הוא לא מנוע להצלחה וככה אני חי. הצלחת המחזמר 'אפס ביחסי אנוש' והשירים שלו השאירו אותי מופתע לתקופה ארוכה. לא הופתעתי מהתיאטרון, מהשחקנים המוכשרים, מהבימוי הנפלא ומהכוריאוגרפיה המדויקת. הופתעתי מעצמי. אני קיבוצניק לשעבר, ילד שכותב שירים שנובעים בעיקר מסיפור החיים שלי ושל הסובבים אותי.
מתוך הפרזנטציה של "לעבור את הקיר" בתיאטרון בית ליסין
(צילום: רדי רובינשטיין, באדיבות תיאטרון בית ליסין)
"'אפס ביחסי אנוש' נתן לי הזדמנות ראשונית ומתנה של ממש לצאת מאזור הנוחות שלי ולכתוב על דמויות שאני לא מכיר. האמת? לא הייתי בטוח שאצליח. אבל קפצתי פנימה בהתלהבות שלא יודעת גבול. הפעם זו הצגה על חרדים. אני מכיר בית ילדים, חדר אוכל משותף, אבל ודאי שלא את המגזר. קפצתי ראש פנימה, פחד אלוהים, ואני מקווה שמצלחתי להמציא משהו חדש בעצמי".
"ההצלחה של 'אפס ביחסי אנוש' מאתגרת", הוסיף אורן יעקובי, "אבל מדובר בשתי הצגות שונות לחלוטין. אנחנו גם לא משחזרים את הסרט אלא כותבים מחדש בז'אנר הזה".
המחזמר "לעבור את הקיר", שמבוסס על סרטה המצליח של רמה בורשטין, הוא סיפורה של מיכל (חן אמסלם), שחודש לפני כניסתה לחופה מגלה שארוסה ביטל את החתונה. אחרי שברון הלב המתבקש היא מודיעה לתדהמת חברותיה, אחותה ואימה שהיא לא משנה את התוכניות: תהיה חתונה ויהי מה. מהרגע זה היא יוצאת למסע בין אמונה לאהבה, שכולל דייטים הזויים, נסיעה לאומן, אמא מודאגת ומפגש עם כוכב ידוע (עוז זהבי) בדרך להגשמת החלום.
בהצגה, שמביים עידו רוזנברג (במאי "אפס ביחסי אנוש"), מככבים לצד אמסלם וזהבי גם אוולין הגואל בתפקיד האמא, יעל אלקנה והגר אנגל. אמיר לקנר אחראי על הניהול המוזיקלי והעיבודים, ועוז מורג על הכוריאוגרפיה.
זהו לא המפגש הראשון של זהבי עם יוס, כוכב הזמר החרדי, שאותו גילם גם בסרטה של בורשטין. "יש משהו מאוד מגניב בלחזור לתפקיד הזה", הוא אומר. "אני מתמוגג מהטקסט ומהשירים".
זהבי כבר כיכב במחזות זמר, אבל לאמסלם, שנמצאת בחודשי הריונה הראשונים, זו ההזדמנות הראשונה. "לא הרבה יודעים, אבל הייתי בלהקה צבאית", היא אומרת. "אני מכחישה את הפרט הזה בביוגרפיה שלי, אבל כשאני צריכה לתת את העבודה אני עושה את זה. אני לא יודעת אם אני אצא מחר בקריירת סולו אבל אני אוהבת את זה. אני חייבת לציין את הנאמברים המעלפים שעוז עשה ב'הזמר במסכה' ואיזה זמר נהדר הוא. אתמול הראיתי לבת שלי את הברושור של 'לעבור את הקיר'. היא ראתה תמונה של עוז, ואמרה, 'אמא, מה עושה פה הספגטי?'".
זהבי: "היא זמרת על-חלל. יש אנשים שחושבים שהיא שחקנית טובה, אז אני מודיעה לכם: היא זמרת לא פחות טובה".
עוז, ההצלחה שלך ב"הזמר במסכה" חשפה בפני כולם את הכישרון המוזיקלי שלך.
"גם ביבשות רחוקות, באפריקה ובאירופה, כולם מדברים איתי על הספגטי", מחייך זהבי, "אבל בשבילי לעמוד על הבמה ולשיר, לספר סיפור, זו החוויה הכי משמעותית".
חן, ההצגה תרוץ חודשים. איך זה מסתדר עם ההריון שלך?
"ברוך השם, יש עוד שחקניות וזמרות. יחפשו מישהי שתשחק כשאני אצא בעזרת השם לחופשת לידה. אני ממש שמחה שעוד מישהי תזכה בדמות המדהימה הזאת".
העולם החרדי-דתי קרוב אליכם?
זהבי: "זה סיפור על אמונה, ומהמקום הזה אני יכול להתחבר אליו - על כל בן אדם שיש לו חלום. לאחד יש חלום להיות מוזיקאי, השני להיות מצחיקן ולאחת יש חלום שאלוהים ימצא לה חתן תוך שבועיים".
מעטים זוכרים, אך עבור אוולין הגואל, שמשחקת את אמא של מיכל, זהו המחזמר השני. הראשון היה "מלך השכונות" בתיאטרון באר שבע. "מבחינת הקהל אני שחקנית, ופה אני רוקדת ושרה - ואני אוהבת את האתגר הזה", היא אומרת. "יש פה שירים מדהימים. זה חטא לא להיות חלק מזה. אני לא זמרת, אבל אני גם לא זייפנית. אני יודעת לשמוע ויודעת לבצע. יש לי את הקול שלי שהוא לא סופרן. חוץ מזה, זו גם דמות שחצי מדברת וחצי שרה, אז אני במקום טוב".
יעל אלקנה, שפרצה השנה בסדרות "הטבח" ו"להיות איתה", תגלם את חברתה של מיכל. "זו הפעם הראשונה שאני עושה מחזמר בתיאטרון הרפרטוארי, וזה מטורף", היא אומרת. "זאת הגשמת חלום ילדות. איך מתכוננים לתפקיד כזה? זה קצת כמו חדר כושר, כשאתה צריך להכין את הגוף שלך לתנועה מסוימת. חזרתי לרקוד ולקחתי שיעורי פיתוח קול. אני רוקדת בסטודיו של עוז מורג, והוא לא עושה לי חיים קלים. הוא קורע לי את הצורה".
גם הבמאי עידו רוזנברג לא חושש מהשוואות. "כמו במערכת יחסים, לא צריך לחשוב על האקס. צריך להשאיר אותו מאחור ולהתמסר כל כולך לדבר החדש", הוא אומר.
"הרעיון להצגה הגיע בימי הקורונה", אומרת ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין. "הסרט היה בראש כמשהו דרמטי שאפשר להפוך אותו למחזה עם שירים, והצוות הנפלא של 'אפס ביחסי אנוש' ראה את זה ואמרנו בואו נלך על זה. זה ז'אנר מסוים, שאני מרגישה שאנחנו המצאנו אותו. אין כאן שירים מוכרים, אלא שירים חדשים עם מוזיקה חדשה, שמקדמים את העלילה, מחזה על פי סרט. המחזמר הראשון שעשינו הוכיח את עצמו, וגם השלישי בדרך - הסרט 'בלוז לחופש הגדול', שאנחנו מתכוונים לעשות עם אותו צוות".
