אם תשאלו את צלם העיתונות הוותיק זיו קורן, הוא יאמר לכם שהוא כמעט ולא מצליח לזכור איך נראו החיים שלו לפני 7 באוקטובר. באותה שבת ארורה קם קורן כמו כולנו למציאות חדשה - אלא שנאמן למקצועו/שליחותו, קורן (54) קפץ על האופנוע ודהר דרומה לתעד את הזוועה תחת אש. "אני עובד 19 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, כבר שנה ברצף, כדי לנסות באמת לייצר את אותו גוף עבודה משמעותי, שמבחינתי הוא מסמך היסטורי שצריך להישאר פה לדורות הבאים", הוא מסביר במשדר המיוחד ב-ynet במלאת שנה לטבח 7 באוקטובר. צפו בריאיון:
ריאיון מיוחד עם זיו קורן - שנה למלחמה
(צילום: ירון ברנר)
קורן סבור כי "העולם נחלק לשניים - חצי שלא זוכרים את 7 באוקטובר, והחצי השני שלא מאמין שהוא באמת התרחש. באמת, ההסברה היא כל כך בעייתית, נקרא לזה כך באופן מכובס. בסוף, הצילום הוא תיעוד כל כך משמעותי. שהוא הוכחה שהדברים אכן קרו, ולכן במקביל לעבודה העיתונאית היומיומית, זאת אומרת, אני מנסה להדהד את זה בעולם, דרך תערוכות עם משרד החוץ".
האמת מסתתרת מאחורי הקלישאה: תמונה אחת שווה אלף מילים, לא משנה כמה ראיונות ונאומים יהיו בכל מקום, בכלי תקשורת העולמיים. לתמונה הזאת, לצילום הזה, יש הרבה יותר משמעות.
"אמת. ובגלל זה, שוב, אני מנסה לייצר לתיעוד הזה מכפילי-כוח, אז יש גם תערוכה שמוצגת כבר כמה חודשים טובים במרכז פרס, ובמקביל יש למשרד החוץ תערוכה שהוצגה כבר בהרבה מדינות בעולם. ויש עבודה מול מגזינים בחו"ל שמפרסמים את סיפור, כדי להשאיר רלוונטי את נושא 7 באוקטובר, ולא לשכוח בשום אופן את נושא החטופים. אלה המטרות".
6 צפייה בגלריה
13.11.23 כפר עזה שי חרמש חוזר לביתו עם קרובי משפחה חברים ומתנדבים כדי לחפש חפצים שנותרו בין ההריסות
(צילום: זיו קורן)
נוצר לך קשר עם חלק מהחטופים שחזרו, במובן הזה שאתה גם מלווה אותם. ראינו את זה עם מיה שם, למשל. באמת. איך נוצר קשר כזה?
"קודם כל, זה ברמה היומיומית. זאת אומרת, במיוחד מאז הפרויקט שעשינו עבור 'ידיעות' ו-ynet, שאנחנו מחזירים דמויות משמעותיות שחייהם השתנו בשבעה באוקטובר למקום ששם זה קרה. אני חייב להגיד שזה כמעט הפך להיות היומיום שלי - העובדה שאני בתקשורת עם עם חטופים שחזרו, עם פצועים שנמצאים עדיין בשיקום, עם משפחות שאני מלווה".
זה משליך על התמונה גם, על הצילום.
"כן, אבל זו חרב פיפיות, כי אתה דוקר ונדקר באותה מידה של עוצמה, ואלו באמת אנשים שנכנסו אל הלב שלי והפכו להיות, אני יכול להגיד, אפילו חברים שלי. אני חושב שכל אזרח במדינת ישראל צריך לקום כל בוקר ולחשוב מה הוא יכול לעשות בשביל לסיים את הסאגה הבלתי-נתפסת הזאת, שיש ישראלים שנחטפו מהמיטות שלהם ונמצאים מתחת האדמה בעזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כמדינה, כאומה, כחברה, לנרמל את האירוע הזה. אי-אפשר, אי-אפשר. ויש פה את גדולי המוחות בעולם שנמצאים פה במדינה הזאת, שצריכים למצוא איזה פתרון. אי-אפשר לנרמל את האירוע הזה".
איזה רגע אתה מחכה לצלם?
"חזרת החטופים. לא יהיה רגע מאושר מזה בהיסטוריה של מדינת ישראל".
