הסופר סלמן רושדי הותקף אתמול (ו') בדקירות סכין בעת שהיה על הבמה בכנס שנערך במערב מדינת ניו יורק, בו אמור היה להרצות מול קהל של מאות אנשים אשר נכחו במקום. בשעות האחרונות שחלפו מאז אותו האירוע, הסופר מקבל טיפול בבית חולים ומצבו הרפואי טרם התבהר. מאז 1988 מהווה רושדי מטרה לאיסלאם הקיצוני, בין היתר בעקבות ייצוג דמותו של הנביא מוחמד בספרו "פסוקי השטן".
עלילת הספר מתמקדת בשני גיבורים מוסלמים הודים החיים באנגליה. שניהם שחקנים, בעוד הראשון, ג'יבריל פארישטה, הוא שחקן קולנוע מצליח בהודו והשני, סלאדין צ'אמצ'ה, הוא שחקן תיאטרון ואמן קולות (וויס-אובר). השניים נפגשים בטיסה ללונדון ולאחר שהמטוס נחטף ומתפוצץ - נותרים לבד כניצולים יחידים. במהלך אירוע זה, כשהם צונחים מהמטוס בחיים אל מרגלותיו של חוף באנגליה - דמותו של ג'יבריל כמו הופכת למלאך גבריאל, והוא חולם סדרה של חלומות בהן שזור הסיפור מעורר המחלוקת שהעמיד את חייו של ראשדי בסכנה.
באמצעות אותם החלומות חושף הספר מעין היסטוריה רוויזיוניסטית של ייסוד האיסלאם. בחלום מוצגת דמות בשם מאהונד, המבוססת על הנביא מוחמד. תחילה מאפשר מאהונד סגידה לשלוש אלות שונות וחזקות, אך לאחר ההבנה שאיפשר זאת בשל חיזיון שהגיע אליו מהשטן - הוא חוזר בו. מצב זה גורם לפיצול בעם בעוד חלק ממנו ממשיכים להאמין בדת אותה הוא מוביל וחלק עוזבים אותה.
סלאדין לעומתו, הופך לשטן בעת נפילתו, ובשלב מאוחר יותר בעלילה הוא מצמיח קרניים ורגלי עז עם פרסות מפוצלות. הסיפור ממשיך לעסוק בהתפתחויות שונות בחייהם של השניים. כך למשל, עם שובם הביתה, סלאדין מגלה שאשתו בוגדת בו והוא אף מאבד את עבודתו, כשבינתיים, ג'יבריל מצליח להתאחד עם אהובתו מהתקופה שקדמה לאסון, אך מלאך מפציר בו לעזוב אותה ולהפיץ את דבר האל בלונדון.
"פסוקי השטן", שהיה בין המועמדים הסופיים לפרס בוקר היוקרתי לספרות, מציג את האיסלאם באופן סאטירי ומוסלמים רבים רואים בו חילול השם. זאת בעקבות ייצוגו של הנביא מוחמד כמי שיש לו קשרים עם השטן, מהגחכתו של המלאך ג'יבריל (גבריאל) ואפיונו ככוכב קולנוע בספר, וכן הגחכת דמותו של סלאדין, ששואב את שמו מצלאח א-דין שנחשב לגיבור מוסלמי גדול וייצוגו בספר. סלע מחלוקת נוסף בעלילת הספר הוא תיאור בית בושת שבו נמצאות נשים ששמותיהן זהים לאלו של נשותיו של מוחמד, הנחשבות לאימהות המאמינים באיסלאם.
הספר כלל גם דמות של אימאם שהזכיר מאוד את האייתוללה חומייני, מנהיג איראן דאז. על כן הכריז חומייני פתווה נגד רושדי זמן קצר לאחר צאת הספר והורה למוסלמים להרוג לא רק את רושדי אלא גם את עורכיו ומפרסמיו. בימים שלאחר הודעתו, פקידים איראנים הציעו פרס של שישה מיליון דולר על הריגת הסופר.
תוך זמן קצר הספר הוחרם ונאסר במדינות רבות כדוגמת הודו, סודן, בנגלדש וסרי לנקה. גם במדינות כמו ארצות הברית לא כל החנויות החזיקו אותו במלאי, והיו חנויות שהחזיקו אותו בסתר למקרה שקוראים יבקשו אותו.
4 צפייה בגלריה
הורה למוסלמים להרוג לא רק את רושדי אלא גם את עורכיו ומפרסמיו. רוחאללה חומייני
(צילום: AP)
עשרות איומים שנשלחו לחנויות ספרים ברחבי ארצות הברית הגיעו אז לידי ה-FBI, שתי חנויות ספרים הופצצו בקליפורניה ומספר חנויות נוספות הופצצו בלונדון. בנוסף, משרדו של העיתון The Riverdale Press בניו יורק הופצץ גם הוא וזאת בעקבות פרסום מאמר שמגן על הזכות לקרוא את הרומן, ומותח ביקורת על חנויות הספרים שהורידו אותו מהמדפים.
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2017, נשאל רושדי האם הוא מצטער שפרסם את הספר, "לא. זה לימד אותי הרבה" ענה. "אני לא יודע איך הייתי כותב את הספרים שאחרי בלי 'פסוקי השטן'. זה ספר טוב מאוד, ואני גאה בו ובאופן שבו נלחמנו עליו. היום מלמדים אותו ואפשר להשיג אותו בכל מקום. עכשיו סוף־סוף קוראים אותו פשוט כרומן ולא כמו איזה מצבה לסקנדל, וקורה לו מה שקורה לרומן בדרך כלל: חלק מהאנשים אוהבים אותו, חלק לא כל כך אוהבים אותו וחלק ממש לא אוהבים אותו. הוא מקבל את ההזדמנות לחיות חיי רומן נורמלים, ועל זה היה שווה להילחם".
במשך שנים רבות מאז צאת הספר חי רושדי במחתרת, עם אבטחה צמודה. ב-1998 הודיע כי הוא יצא מהמסתור, אחרי שהממשל האיראני - בראשות מוחמד חתאמי - הודיע כי איננו תומך בהסרת הפתווה אך גם לא תומך בה, וזאת על מנת לחדש את היחסים הבינלאומיים עם ממשלת בריטניה, שהציבה זאת כתנאי.
