במהלך הצפייה בשני פרקי הסרט התיעודי על חייו של יהודה בארקן ז"ל (שעלה אמש ב-HOT8 וב-yes ישראלי) אפפה אותי תחושה מוזרה שאני צופה בסוג של פארודיה. על פניו מדובר בסרט מז'אנר ההוקרה לאדם ולפועלו. מכרים וקולגות מתקבצים ומספרים על הישגיו של האיש, נשים לשעבר מדברות בשבחו, הילדים שלו מספרים איזה אבא הוא היה, ומיטב השנינויות שלו מקובצות ללקט נאה. ובאמת הבמאי של "יהודה ברקן - אנחנו לא ניפרד לעולם", אלון גור אריה ("המוסד"), הצליח לשעטנז סרט עשוי היטב מבחינת עריכה ובימוי. נעשה פה כיתות רגליים מרשים ביותר מבחינת חומרי ארכיון וחומרי גלם מתוך סרטים של בארקן ובהשתתפותו, כדי לתפור את כל החלקים האלה יחד, וגם (אם הבנתי נכון) שימוש בטכנולוגיית דיפ-פייק כלשהי, המדמה את הקריינות של בארקן מלווה את הסרט על עצמו מאיפה שזה לא יהיה שהוא נמצא בו עכשיו.
אלא שכמעט בכל שלב שבו הסרט מתכונן להרמה לבארקן, הוא צונח במין קול ענות חלושה. בארקן הקולנוען? פסגת היצירה שלו, לא נעים להודות, היו סרטי מתיחות וולגריים, כולל מתיחה על אבא שלו בברית של הבן שלו, פלוס סרט על פלוצים. הכריזמטיות המגנטית שלו? ובכן, כן, הוא היה גבר מושך שגם היה שוביניסט מובהק. הוא השתוקק לאישה שתשב בבית, ובריאיון משותף עם עירית שלג, שמשולב בסרט, גם ניסה לכפות עליה נשיקה על השפתיים. הוא ידע איך ליצור הכנסות מקולנוע? לפרקים כן, אבל היה גם את העניין הפעוט הזה של ההימורים, ההסתבכויות עם השוק האפור, החובות שאנשים נאלצו לכסות עבורו. הוא היה איש נדיב שעשה תשובה ועזר בסתר לאנשים אבל אופס, גם העלים מיסים במיליוני שקלים. וכך, במין מסע של גאות ושפל, בארקן מוזכר ברגעיו היפים אבל תמיד מכתימים את הרגעים האלו איזה פגם או ליקוי או תפיסת עולם מעליבה, שיושרם של היוצרים לא אפשר להם להתעלם מהם, אבל גם לא מתיישבים עם הרצון להאדיר את שמו של הכוכב.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
הצפייה ב"יהודה ברקן - אנחנו לא ניפרד לעולם" (מוזר שדווקא בשם הסרט לא כובדה בקשתו של בארקן להוסיף את הא' לשם המשפחה שלו) היא קצת משעשעת מהבחינה הזאת. מעבר לזה היא בעיקר תשכנע את המשוכנעים ממילא, את האנשים שאהבו את פועלו של בארקן ואת סרטי המתיחות שלו, שמזהים אותו עם הישראלי היפה, שזוכרים לו בחיבה את יצירות הקאלט "חגיגה בסנוקר" ו"צ'רלי וחצי", ולאחר מכן את "נשיקה במצח" ו"אבא גנוב", שמלאים בהערכה לחזרתו בתשובה בערוב ימיו וכספו, שיצחקו כשבארקן וזאב רווח ישחזרו את הפעם ההיא שרווח השתין לו בבירה מבלי שהוא שם לב, ובארקן לגם ממנה.
מתוך "יהודה ברקן - אנחנו לא ניפרד לעולם"
(באדיבות HOT8 ו-yes ישראלי)
אם אתם מעוניינים בפיצוח של האיש, אל תגיעו עם ציפיות גדולות מדי. "אנחנו לא נפרדים לעולם", על שם השורה המפורסמת של בארקן מ"אבא גנוב", היא משדר ריספקט - ויקיפדיה מושקעת ונעימה לעין על האיש שנפטר לפני כשנתיים מקורונה בגיל 75. אין שם תובנות פסיכולוגיות מעמיקות על המניעים שלו או על מי היה מאחורי המסכה, כי מן הסתם מסכה הייתה. אבל בהחלט מדובר במסע נוסטלגי קצבי, משעשע לפרקים, מהיר וקליל, שמספק את ראשי הפרקים בקריירה ובחיים האישיים של בארקן, האיש שהביא לכם את דנוטה חולצת שד עד ששינה כיוון והודיע שסרטים עם סצנות סקס זה לא בשבילו. מה שלא יהיה, מבטיחה לנו הקריינות, אין טעם להביט אחורה בזעם, מושון כבר מזמן לא שם.
