זה היה עניין של זמן, ואני מופתעת שזה היה עניין של כל כך הרבה זמן, עד שגל החרדים בטלוויזיה יגיע גם לריאליטי. "בנות ברק", שעלתה אתמול (ה') ב-HOT, מקבצת חמש נשים חרדיות ופותחת חרך הצצה נוסף אל העולם החרדי לטובת החילוני הסקרן. כל הנשים פה הן פורצות דרך, עצמאיות כלכלית ומנהלות חשבון אינסטגרם (אבל רק בשביל העבודה). כולן אמיצות, כמובן, כי גם אם הן ממוקמות בשוליים הפרומים של העולם החרדי ולא במרכז האדוק שלו, כפי שאולי משתמע מהסדרה, הן עדיין צריכות להתייצב באומץ מול הביקורת או אפילו הנידוי שהן יחוו על שהעזו ללכת נגד הזרם.
מתוך בנות ברק
(באדיבות HOT ופראן סטודיו)
ננה הלפרין היא בלוגרית שמעיזה לצאת לריצות על הטיילת ומחזיקה בטלפון חכם; עפרה שמעוני היא אשת עסקים, יזמית ובעלת מגזין אדריכלות ועיצוב; סימי הרשקופ הנוגעת ללב היא המייסדת של עמוד "דוסלב", שמסקר את עולם הבידור מהזווית החרדית ועוסק בעיקר בידוענים חילונים שמניחים תפילין או קורצים לדת; אסתי סוקולובסקי היא, אליבא דה קומוניקט, "אישה חזקה ועצמאית שבחרה למרוד במקצועות המקובלים לנשים והלכה ללמוד איפור" (אין ספק, הטור הזה כותב את עצמו), ואפילו נוהגת במכונית משל עצמה (בלי מזגן, אל תגזימו). החמישית היא יעל זילברמן, הפמיניסטית מבין כולן, בעלת עסק ליצור פאות, ושומו שמיים - גם שמאלנית. כולן רוצות "להראות את הצד היפה בדת", ולבדוק מתי אתם עושים אצלנו שבת.
אם לדבר בכנות, אני אדם עייף. עייפתי מהניסיונות של אנשים דתיים להוכיח לחילונים כמה הדת יפה. סלחו לי על הצרפתית שלי, אף דת אינה יפה והדת החרדית אינה יוצאת דופן במקרה הזה. אבל אני לא נמצאת בנעליהן של הנשים האלו, המאבקים הנשיים שלי שונים משלהן ואין זה מקומי לשפוט אותן. השלמתי אפילו עם העובדה ש"בנות ברק" מהלכות על הגבול הדק שבין חיים בקהילה חרדית לבין שימוש בממשקים חילוניים לחלוטין שסותרים עקרונות דתיים כמו רכילות ידוענים, רשתות חברתיות ואינטרנט או אופנה שנועדה להבליט את הגוף הנשי.
אבל כצופה קשה לי להתמסר לשכנוע העצמי של נשים ב-2022 שמספרות לעצמן שהן חיות חיים חזקים, עצמאיים ומספקים בשעה שהן חובשות פאה, מוגלות על ידי גברי הקהילה שלהם לאחורי האוטובוס או חוטפות קללות אם הן מצולמות ברחוב. נשים שנתפסות כפורצות דרך כשהן נוהגות ברכב או מטפחות עסק משל עצמן. נשים שעדיין נאבקות על זכויות בסיסיות שקיבלנו במאה הקודמת ומספרות לנו כמה הן מאושרות בקיום הנוכחי שלהן. כצופה גם אין לי עניין במבט אנתרופולוגי על נוהגה ואורח חייה של אישה חרדית. אני אשמח לדיבור כנה על החיים על קו התפר, אבל את התוכן הזה, לפחות לפי שני הפרקים הראשונים, "בנות ברק" מתקשה לספק.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
יעל זילברמן רהוטה ומעניינת וסימי הרשקופ כנה ומרגשת. אבל הסדרה לא פותחת צוהר לעולם החרדי, משום שדיבורים על פאות וצ'ולנט הן לא העולם החרדי. המבט השטחי של העריכה שופט אותן דרך עיניים חילוניות למהדרין. אפשר להרגיש את ההתפעלות של המצלמה בכל פעם שהן עושות משהו שחורג מהעולם החרדי אל טריטוריה חילונית, אבל אין בסדרה בחינה אמיתית של אורח החיים החרדי והשינוי שהוא עובר, בטח לא מההיבט הנשי. ומילא זה, אין לי ציפיות לדרמה עמוקה מדוקו-ריאליטי קליל, אבל גם השיחות בין הנשים כמעט כולן סתמיות ומשעממות, כאילו הן נוצרו לפי הסטריאוטיפ החילוני על החרדים. ככה או ככה, אסקפיזם מוצלח זה לא. אין מנוס, כנראה, מלחזור לתסריטאים חילונים שכותבים סדרות על חרדים, שם לפחות הלך לנו ממש טוב.
