פרק המלחמה של "קופה ראשית" הוא בדיוק מה שהוא. כמעט שלושה חודשים מאז 7 באוקטובר, וכל דבר שקורה או משודר נותר כבול להקשר של היום ההוא שאין ממנו חזרה. המרכיב המשתנה הוא רק אורך החבל - עד כמה מותר להתרחק, עד כמה מותר לשחרר, כמה מותר להתקרב למה שהיינו קודם. לא מעט שידורים ותוכניות בודקות את הנורמות החדשות, "הכוכב הבא" בגזרת ריאליטי המוזיקה, "ארץ נהדרת" מאתגרת את הגבול מהצד השני, תוכניות טוק-שואו קומיות מגששות איך לבנות ליין-אפ לתוכנית שמצולמת מאולפני חדשות, מייצרות זיווגים חדשים – יעל פוליאקוב ותום אהרון – ומחדשות זיווגים ישנים – ארז טל ואברי גלעד. אז "קופה ראשית", שכל תכליתה היא עיסוי לא אגרסיבי מדי של בלוטות הצחוק, הגיעה כדי להעניק לכם קצת אוויר לנשימה עם פרק מיוחד על המצב, ששודר אמש (ב') בכאן.
מתוך "קופה ראשית: קופת ברזל"
(באדיבות כאן)
בהגדרתה "קופה ראשית" אמורה לענות בדיוק על מה שהרופא רשם לכם (או לפחות לגופי השידור) לתקופה המאתגרת הזאת. הומור פייסני ולא לוחמני, לא כזה שאפשר להתרעם עליו בימים כמו אלה, אלא מהסוג שאפשר לכנות אותו הפוגה לא מנוכרת מהמצב. אורכו 28 דקות, רק קצת יותר מפרק רגיל של הסדרה, והוא הוקדש לרס"ר שי טרמין ז"ל, עובד הפקה ב"קופה ראשית", שנפל בדרום רצועת עזה מירי בשוגג של צה"ל. זה פרק שאפשר בקלות להגדיר אותו כנתיב הבריחה המושלם לכל מי שלא ירצה לצפות בשידורים על בג"ץ הסבירות.
הפרק הזה נקרא "קופת ברזל", ונדמה שלפחות בחלקו היוצרים, יניב זוהר ונדב פרישמן, מרשים לעצמם קצת יותר מההומור הזהיר שהם נוקטים בו בעונה הרגילה. הוא נפתח בכוכבה (קרן מור) שסוף-סוף מוצאת קצת אסקפיזם בעיתון: שניים נפצעו קשה בקטטה בפיצריה. סוג של עקיצה למציאות ההזויה שאנחנו חיים בה. ממשיך בעוד עקיצה על שמחתו של אביחי גרציאן (יגאל עדיקא) על היסטריית סוף העולם של הלקוחות שלו, שקונים הכול, והקשרים שלו בפיקוד העורף שמאפשרים לו להיפטר מסחורה מיותרת (חבל שלא הספיקו להכניס את שערוריית הדיסקיות של רמי לוי). אולי בגלל שמדובר במציאות טרייה יחסית יש איזה אלמנט מריר בתזכורת שתמיד יהיה גם מי שהמצוקה הלאומית לא תתעלה על הנטייה שלו לתרגם אותה לכסף.
במקביל מתקיימות עלילות הנונסנס הרגילות - שירה (נועה קולר) מנצלת את שהות החובה בממ"ד אחרי אזעקות כדי לכפות על הכפופים לה פעילות שאמורה להרגיע אותם ובפועל מלחיצה אותם יותר מהמצב עצמו (ואני רוצה לנצל את הבמה כדי לדרוש ועדת חקירה נוספת שתוקם בסוף המלחמה, ועדה שעליה יוטל לברר למה הדמות של קולר הפכה לצווחנית ומגוחכת כל כך), ואמנון טיטינסקי (דב נבון) מעמיד פנים שהוא חייל (עם מטריה במקום נשק) כדי שאזרחים יציעו לשלם עליו בתור לפלאפל.
בנושאים שאולי עלולים להשיק לעניינים רגישים אנחנו מקבלים את הטייק הרגיל והלא מזיק: ראמזי מתלונן על כך שהוא התריע שוב ושוב על המנהרות שנחפרות מתחת לסופר אבל אף אחד לא לקח אותו ברצינות, עד שלא נשארה לו ברירה והוא משגר את עצמו אל הביוב כדי להכחיד אחת ולתמיד את האויבות הנצחיות שלו: החולדות. כלומר גם הפעם נתמוגג מהעובדה שהנאמנות הבלתי מתפשרת שלו שמורה בראש ובראשונה ל"שפע יששכר", ואין שום דילמה או חיכוך בינה ובין הזהות הערבית שלו, נניח.
בסופו של יום "קופה ראשית" מצליחה להלך בין הטיפות, לתמרן בין האזעקות ולייצר פרק רלוונטי לתקופה הזו אבל גם לשמור על הדי. אן. איי. שהפך אותה למה שהיא. צילומי העונה החמישית שלה יתחילו במאי הקרוב, אנחנו לא יודעים מי נהיה אז, איך תיראה מדינת ישראל, איך נשתקף במראה המרככת של "שפע יששכר", אבל בואו נקווה שלא נזדקק לפרקי מלחמה נוספים עד שנגיע לשם.
