בתחילת המפגש בינינו אני מציעה ליוסי מרשק הצעה לא הוגנת - שנינו נקריא את ההודעות שאנחנו מקבלים במהלך הריאיון. הוא צוחק אבל גם זורם, אבל לצערי לא יוצא מזה הרבה ג'וס: מהצד שלו מדובר בעיקר בהתראות אינסטגרם ובהודעה אחת מהשחקן חנן סביון, שמציע סרט המשך ל"זרים מושלמים" שיתקיים במפגש זוגות ביוון. מהצד שלי מדובר בעיקר בהודעות יח"צ גנריות ועדכונים חיים מקבוצת הכתבים של ynet.
הסיבה לתרגיל המוזר הזה, מעבר לפוטנציאל הרכילותי שבדבר, היא כי מרשק משחק בימים אלה בגרסה הישראלית של "זרים מושלמים", אותו שובר קופות איטלקי מ-2016 שזכה לגרסאות בכל העולם. את העלילה אתם וודאי מכירים - במקום להניח את הטלפונים בצד בארוחת ערב של שבעה חברים טובים, הם מחליטים לשים אותם על השולחן ולהקריא כל הודעה שמתקבלת ולענות לכל שיחה נכנסת בספיקר. את הגרסה הישראלית, שעולה היום (ה') לאקרנים, ביים לא אחר מליאור אשכנזי ומרשק מגלם את המארח בבית לצד שחקנים כמו מורן אטיאס (אשתו בסרט), רותם אבוהב, חנן סביון, גיא אמיר ושירה נאור.
זרים מושלמים – קטע מתוך סרטו הראשון של ליאור אשכנזי כבמאי
הקונספט של הגרסה הישראלית זהה ברובו לגרסת המקור, אך עם כמה שינויים שמותאמים להלך הרוח המקומי. וכך, לצד סודות ושקרים בחיי הזוגיות של המשתתפים - מתווסף גם ממד פוסט טראומתי מהצבא. "הוספנו שכול והלם קרב שלא היה בגרסה המקורית", מסביר מרשק.
מה היחסים שלך עם הטלפון הנייד?
"קודם כל אם תקחי לי את הטלפון את תמצאי שם דברים לא מגניבים וכל מי שאומר אחרת משקר. אבל חוץ מזה פעם בשבוע האייפון אומר לי כמה שעות השתמשתי בממוצע בטלפון והגעתי למינימום של שעתיים ביום, אבל יש גם ימים של שש-שבע שעות. זה כן משהו שאני רוצה להפחית".
אז גם אתה מוצא את עצמך גולל בחוסר משמעות?
"ברור. את האפליקציה של פייסבוק כבר מחקתי אבל אינסטגרם במקום הראשון אצלי. אני מציצן, אני לא מאלה שמעלים דברים. פעם מישהו כתב לי איך תמיד אני הראשון שרואה את הסטורי שלו".
מעבר לדיון על מקומם של הניידים בחיינו, הסרט בעיקר חושף את שקר הבורגנות המאושרת. הניסוי עם הניידים נראה תחילה תמים למדי, אבל במהרה מדרדר למפגש נפיץ שבו זוגות ותיקים וחדשים מגלים על בגידות ושקרים. מרשק (52) יכול להביט מהעולם הזה מהצד בנחת. הוא עצמו כבר הספיק להתגרש ממיה דגן לפני יותר מעשור, וכיום יש לו ילדה משותפת בת שש עם השחקנית נעמי לבוב, שהם מגדלים במשמרות משותפת מאז הפרידה שלהם לפני שלוש שנים.
איפה אתה ממצב את עצמך בסקאלת הבורגנות?
"חלום הבורגנות ושברו. תראי יש המון פלוסים, אני לא אומר שבורגנות היא חרא אבל אני חושב שהיא לא מתאימה לכולם. אני מודה שהיה לי פעם חלום כזה. אני לא יודע אם זה בגלל שההורים שלי התגרשו והבית התפרק אבל רציתי את זה והשאיפה הייתה שם. אבל היום אני רווק בדירה שלי ולפעמים אני עם הילדה ואני אוהב את זה. אני עדיין מרגיש בורגני, זה רק העניין הזוגי".
אבל בכל זאת יש לך כמה ערבים פנויים בשבוע להיות רווק תל אביבי.
"נכון, יש יותר חופש. הרבה אנשים אומרים שנעמי ואני מצאנו את הפתרון. אנחנו ביחסים נהדרים ואנחנו נפגשים עם הילדה ביחד ואנחנו חברים טובים. מצד שני כשאני רואה זוגיות טובה יש בי קנאה".
זה משהו שאתה מחפש, זוגיות ארוכת שנים?
"אם זה יבוא אז כן, אבל אני לא מחפש את זה".
ואתה בטינדר?
"לא, השתגעת! לא בקטע מתלהב אבל אני לא יכול להרשות לעצמי".
נראה שבכל זאת פיצחת פה איזה סוד.
"כן, יש קצת פיצוח. אבל לפעמים יש לי גם את הלבד, ולפעמים זה מבחירה ולפעמים לא. אנחנו במשמרות של יומיים יומיים - אז יומיים אני אבא ויומיים אני רווק. רק בשנתיים האחרונות זה התייצב ובהתחלה לא ידעתי איך לשלב את זה. אני לא רוצה לצאת פה בכותרות בומבסטיות - אבל הורות ואהבה זה משהו שלא עובד ביחד - לי לפחות".
אז המשבר הזוגי שלכם היה כשהפכתם להורים?
"כן, באיזשהו אופן זה לא הגיוני לצפות שבת זוג תענה על כל הדברים האלה. אבל אני לא יודע מה כן עובד. בסוף נעמי ואני חברים ממש טובים. שנינו מברכים את הדבר הזה ולשנינו זה היה מאוד חשוב שהילדה תגדל בתחושה של משפחה".
מרשק מספר שרוב מעגל החברים שלו הם אנשים בזוגיות ארוכת שנים, ולדבריו כולם מבסוטים. "אם הם יעשו את הניסוי של הסרט אני בספק שיתגלו בגידות ודברים כאלה", הוא אומר. אחד מחבריו הטובים הוא ליאור אשכנזי, שזוהי הפעם הראשונה שהוא ביים סרט, והשניים חברים עוד כשהיו סטודנטים למשחק. "אנחנו חברים בלב ובנפש. היינו באותה כיתה בבית צבי ואני זוכר שבשבועיים הראשונים ללימודים עשינו כל יום תרגילי אימפרוביזציה. בזמנו זה היה מקום עם המון שואו וכולם מאוד התרגשו מזה. בשיעור האחרון המורה אמרה שיש שניים שלא השתתפו: ליאור ואני. וככה בעצם התחברנו מההפסקה הראשונה".
לפעמים זה קשה לשלב בין חברות לעבודה.
"לא במקרה הזה. היה בזה משהו מאוד הרמוני וטבעי וכיף. היה לי ברור שאני אהיה בסרט הזה. רק פעם אחת צחקתי איתו ואמרתי לו 'אתה אומר לי מה לעשות עכשיו, אתה?'".
ואיך היה לראות אותו מביים?
"מה שמוזר זה שאף פעם לא שיחקנו ביחד למרות שמאוד רצינו. הוא היה מאוד מתאים לתפקיד הזה כבמאי - יש לו כל כך הרבה ניסיון והוא איגד את כולנו באופן מאוד נונשלנטי".
זה עשה לך גם חשק ליצור משהו?
"אני מנסה לכתוב עכשיו סדרה. לא יודע אם אני רוצה לביים כי אני טכנו-טמבל ברמה שצריך לעצור אותי ואני כנראה אהיה תלוי בצלם באופן מוחלט. אבל כן, אני רוצה מאוד ליצור ויצא שגם ביימתי לתיאטרון. יש לי רעיון ואני מקווה שיאשרו אותו. היה לי כבר פיתוח ב-yes שבסוף לא יצא לפועל ועכשיו אני על משהו חדש. צריך לגדול, כמה אפשר להישאר באותו המקום?".
יש שיגידו שאפשר.
"נכון, אבל אני כן אשמח להתפתח. זה לא מספיק לי".
בשני העשורים האחרונים מרשק מיצב את עצמו כאחד השחקנים העסוקים והמוכרים בישראל. לצד דרמות כמו "פלפלים צהובים", "כפולים" ו"להעיר את הדב", הוא גם מזוהה עם תוכנית המערכונים "היהודים באים", שבדיוק סיימה את הצילומים לעונה החדשה שלהם. "זה באמת אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות, זו אחת המתנות הגדולות שלי. עשיתי המון דברים טובים בקריירה, אבל היהודים זה כבר תשע שנים. אנחנו מתים אחד על השני והכתיבה מדהימה וכיף לנו ביחד אבל אלה גם הצילומים הכי קשים בעולם".
למה?
"כל יום יש שלושה מערכונים וכולנו שם. וכל יום עוברים לוקיישן אז יש הרבה טרוטורים. גם השפמים והזקנים זה גיהנום, זה מגרד ומדגדג באף, סיוט. אז זה נורא קשה פיזית ובשנים האחרונות קשה לי ללמוד טקסטים".
לאורך השנים, תוכנית המערכונים שמציעה מבט סאטירי על תקופת התנ"ך וההיסטוריה של ישראל, ספגה התקפות רבות בעיקר מדתיים שטענו שהיא עושה צחוק מהתנ"ך. לדברי מרשק הקשיים היו שם מהרגע הראשון. "היו שם חבלי לידה מטורפים וזה נס שזה בכלל קורה. בהתחלה עשינו פיילוט לערוץ 10 וזה נפל ואז זה היה בערוץ הראשון. היו עם זה הרבה בלאגנים כבר בהתחלה - אחרי שצילמנו את כל העונה עלה הפרומו ושרתי את השיר 'אני תמיד נשאר אני' רק שבמקום המילים האלה שרתי 'אני רוצה חבר ימני' כמו ברוך גולשטיין ויגאל אמיר. ואז איילת שקד התערבה והתוכנית הוקפאה. כשנכנס מנכ"ל חדש לערוץ הראשון הדבר הראשון שהוא עשה היה להעלות את היהודים".
גם שנה שעברה הייתה סערה סביב העונה, היו ממש הפגנות וקריאות נגדיכם.
"לדעתי הגדולה של 'היהודים' היא שהיא צוחקת על כולם. אני באמת חושב שהיא מזמינה ובעיקר יוצרת דיאלוג עם כולם, גם ימנים וגם שמאלנים. צר לי מאוד על התגובות האלה וזה כואב לי מאוד. קיבלתי הודעות שטנה מזעזעות, הדברים שאיחלו לי זה נורא".
איך מגיבים לזה?
"אני לא מגיב לאנשים ששולחים כמובן, אבל זה נורא מדכא אותי. היה באמת עליהום גדול וחודש של חשש אמיתי. גם שאלתי את עצמי אם זו מדינה שאני רוצה לחיות בה כי אני רוצה להגיד את הדעה שלי אבל זה מאוד קשה כאן".
אתה מוכן לעוד דברים נפיצים בעונה הבאה?
"אני לא כל כך מתרגש מהרמה הנפיצית. היה מערכון שעשיתי בעונה הקודמת עם המפעל של שינדלר בתור 'המשרד'. זה היה אחד המערכונים שעפתי עליהם והייתה שם אמירה אבל הייתי בטוח שכולם יקומו עלינו. בסוף זה עבר לי עם שתי הערות. יש בי כל כך הרבה אהבה ל'יהודים' שאין לי בעיה לגעת בדברים רציניים. זו אמנות וזה התפקיד".
