אחד מהפרויקטים המכוננים בראפ הישראלי היה אוסף שנקרא "מיקרופון למקסימום". הוא יצא בשנת 2000 כשההיפ-הופ הישראלי היה בשיא "ציונותו". הוא שילב בין הכוכבים הכי גדולים של הסצנה החלוצית, לבין הניו-קאמרז. בין הצעירים שההיפ-הופ עיצב להם את החיים בשנים ההן היו גם שני המאזינים - תומר גרשנמן ומתן שרון. כמה צעירים הם היו אז? בואו נגיד שזה קרה טרום התקופה שבה יצאו להם פצעי בגרות.
השנים חלפו, והילדים עם המכנסיים המתרחבים, כובעי הבייסבול והבלינג דמוי הזהב התבגרו ועברו לסקיני ג'ינס ולסיבוס (ואם הם חובשים כובע, אז זה רק כדי להסתיר את המפרצים), אבל גרשנמן ושרון נשארו באותו המקום - תקועים עם כל הראפ הזה. יחד השניים ייסדו פודקאסט מצליח ("יו! הפודקאסט") וגרשנמן הקים תוכנית היפ-הופ לתפארת, בשם "ג'יגה ג'וס" - שלא מזמן חגגה 700 תוכניות.
ואז נכנס להם לראש רעיון משוגע, שלא לומר בלתי אפשרי: לכנס באלבום אחד עשרות ראפרים, ראפריות לצד מפיקים ישראלים משלושה דורות שונים, לחגוג את הראפ הישראלי לדורותיו, להפגין אהבה ולתת המון ריספקט. שנתיים וחצי עבודה, וזה קרה - האלבום בחוץ.
בשביל לכתוב 500 מילה על האלבום החדש "מיץ למקס" כל מה שצריך זה פשוט לציין כל אחד ואחת מ-71 מהראפרים, ראפריות, זמרות וזמרים שמשתתפים בו, להוסיף את שמות 19 המפיקים, לכתוב את שמות 16 הקטעים - וזהו. ברשימה ממש-ממש-ממש חלקית משתתפים בו: טונה, רביד פלוטניק, פלד, ג'ימבו ג'יי, וגם קובי אוז ותומר יוסף ועוד מלא אנשים שמגיע להם לקבל קרדיט, אבל אין כאן מספיק מקום, וחבל מאוד שככה ynet גורמים לי להסתכסך עם אנשים שאת השמות שלהם לא ציינתי. בבקשה אל תשנאו אותי, או לפחות אל תשנאו אותי מהסיבה הזו.
המפיק המוזיקלי המשובח (והחמוד בצורה מוגזמת) רועי דורון (שבין היתר הוא הפרטנר של ג'ימבו ג'יי ליצירה) צלל פנימה עם גרשנמן ושרון, שני ההיפ-הופ פנאטיקס, והוסיף ברק ואריזה שגורמת לאלבום להישמע כאילו הוא הוקלט באולפן אחד וברצף. ספוילר: הוא לא. הוא הוקלט בעשרות אולפנים שונים ובזמנים שונים.
2 צפייה בגלריה
(מימין) עדן דרסו, טונה, די-ג׳יי מש, רביד פלוטניק ותומר גרשנמן. ג׳יגה ג׳וס באולפן
(צילום: תומר גרשנמן)
גילוי נאות - אם יש קטע אחד שאתם צריכים להאזין לו באלבום זה כנראה הסקיט (מערכון, בהיפ-הופית מדוברת) שבו משתתפים קוואמי, גורי אלפי וכותב שורות אלה, אבל גם הקטעים האחרים באלבום הם די בסדר. סתם נו, האלבום מפוצץ בקטעים מעולים, ואנחנו רק מפריעים שם בתכל'ס. חוץ מזה, הוא מלא באזכורים של דמויות חשובות ומשפיעות בהיפ-הופ הישראלי והעולמי (וגם עמוס בניים דרופינג, ככה נהוג בעדה לכבד את האנשים שנתנו לך השראה) והוא גם מלא בנשמה.
בלי להתבייש, אפשר להצהיר כאן בגאון שההיפ-הופ הישראלי, בנקודת הזמן הנוכחית - הוא הרבה יותר מעניין, הרפתקני, נסיוני ורעב מרוב החומרים שמגיעים לפה מאמריקה. בזמן שדרייק וקנדריק מתקוטטים כמו ילדים מתלהבים בשביל לצבור יותר האזנות בסטרימינג - בישראל מפתחים ויוצרים היפ-הופ שיש לו משמעות ויש בו תשוקה. אגב, כסף אין - אבל זה תמיד היה ככה - שוק קטן וזה.
זה נהדר שבמובן מסוים, מי שעומדים מאחורי "מיץ למקס" לא איבדו את הטינאייג'ר הגרופי בנשמתם, זה שמתפעל מכל חרוז מתפתל ונפעם מכל ביט מתוחכם. כן, לפעמים זה מרגיש צפוף, אבל ככה זה מיקסטייפ, ולגרשנמן ושרון אין שום כוונות לזלוג למחוזות המיינסטרים - זה אלבום לאנשים שגדלו על ראפ, חיים עליו ואוהבים אותו - לא כאלה שנקלעו במקרה לסגנון.
"מיץ למקס" הוא מיקסטייפ/אוסף, וואטאבר - ללא בושה. הוא שמח להיות ישראלי ללא מבטא זר והוא נשמע טוב, החבוב.
