30 שנה אחרי עלייתה במקור, אוהד נהרין ולהקת המחול בת שבע יעלו מחדש את "אנאפאזה", שנחשבת לשיא ההצלחה של הלהקה, לשבעה מופעים שיתקיימו בהאנגר 11 בין התאריכים 24-16 ביוני 2023. מסיבת העיתונאים שהתקיימה היום (ג') נפתחה בקטע האייקוני והשנוי במחלוקת "אחד מי יודע". "היופי של המחול שזו פעולה שנעלמת ונשארת בזיכרון, ולכן כשאנחנו מחדשים את המופע המחויבות שלנו היא כלפיכם - שתוכלו לטעון את הזיכרונות שלכם בחוויה שלא מחויבת למה שזה היה", אמר נהרין במהלך מסיבת העיתונאים.
3 צפייה בגלריה
להקת בת שבע מבצעת את "אחד מי יודע" מתוך החזרה במסיבת העיתונאים של "אנאפאזה"
(צילום: מוטי קמחי)
כזכור, קטע הפתיחה במופע, "אחד מי יודע" - שבוצע גם במהלך מסיבת העיתונאים - עורר סערה בשעתו בשל הרקדנים שהיו לבושים בחליפות שחורות וכובעים שחורים, מה ששיווה להם מראה של חרדים. לכל מספר בשיר הייתה תנועה משלו, והרקדנים חזרו על התנועות כפי שבשיר חוזר דקלום המספרים. כשהגיעו לספרה 10 הם הורידו פריט לבוש, והשליכו אותו למרכז המעגל. כך לאט לאט נשרו מהם כל הבגדים, עד שנותרו עם בגד גוף צמוד שהיה עשוי בין היתר מרצועות עור שהזכירו רצועות של תפילין. על אף שהוצג לראשונה בעבודה מוקדמת של נהרין ("קיר"), הוא הפך לאיקוני כשהוצג ב"אנאפאזה".
למרות - ואולי אף בגלל - הפופולריות שלה, התרחק ממנה נהרין במשך שנים. בעוד העלה מחדש עבודות דוגמת "קיר", "הורה" ו"שלוש", "אנאפאזה" נשארה הרחק מאחור. היא הועלתה מדי פעם במסגרת פסטיבל בתמנע, אך ב-13 השנים האחרונות לא הוצגה כלל. חלקים ממנה הופיעו בעבודות דוגמת "זאצ'צ'ה", "כמויות" ו"דקה דאנס", אך היא לא הועלתה בשלמותה.
במסיבת העיתונאים סופר כי אף אחד מחברי להקת בת שבע הנוכחיים לא צפה ביצירה המקורית, ועל אף שצוין כי התלבושת השנויה במחלוקת שליוותה את "אחד מי יודע" בעבר תוחלף בווריאציה מחודשת, נהרין הדגיש כי הוא לא מפחד מצנזורה: "שאלו יהיו הצרות שלנו. הסערה הזו סביב בגדים תחתונים או גטקס זו סערה בכוס מים, יש לנו צרות גדולות מזה. אם נגיע לגשר נחצה אותו בקלות - אני רוצה להזכיר שאין דבר כזה צנזורה בארץ ולכן אין לנו שום דאגה. כאזרח פרטי, יש לי דאגה מהרבה מאוד ממשלות קודמות ובוודאי מהממשלה החדשה".
כמו כן, הוסיף כי "הרעיון של התלבושות המקוריות יהיה [נוכח] בהחלט. אבל אנחנו נעבור תהליך שקשור לאיפה שאנחנו היום. רקפת לוי תחזור לתהליך הזה, והלוק יהיה דומה מאוד. כשמשילים את הבגדים לא יהיו גופיות ותחתונים - יהיה משהו אחר". וזאת לא התלבושת היחידה שתשוב - נהרין אישר ל-ynet כי ישתחל שוב לשמלה האדומה שלבש במהלך הופעתו לצד נקמת הטרקטור, שישתתפו גם הם במופע החדש. "המופע לא יכול לקרות בלעדיהם", אמר.
כתבות נוספות במדור במה
בסרטו של תומר היימן, "מיסטר גאגא", שעקב אחרי יצירתו וחייו של אוהד נהרין, מספר הכוריאוגרף על המחשבה שהולידה את "אנאפאזה" בראשית שנות ה-90, וכי רצה לייצר עבודה שתדבר לקהל הרחב. הרעיון עבד והיצירה נחשבת עד היום לעבודה המצליחה ביותר של נהרין מבחינת מספר הצופים. במשך השנים שבה רצה, ראו אותה כ-300 אלף איש בישראל - נתון שיא בהתחשב בעובדה שמדובר במופע מחול.
"אחד מי יודע" (חלק ראשון) מתוך מסיבת העיתונאים של "אנפאזה", קטע מחדר החזרות
משמעות השם "אנאפאזה" היא השלב השלישי של התחלקות התא - השלב שבו התא הבודד מתפצל לשני תאים שנפרדים זה מזה. הפרשנות הזאת מרחפת מעל העבודה, שעוסקת בין השאר בפיצול של החברה הישראלית לשני תאים נפרדים. במובן זה היא רלוונטית יותר מתמיד. נהרין מעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות, וחלק מעבודותיו האחרונות (בהן למשל "עבודה אחרונה" ו"2019") אף עסקו בכך במפורש. "אנאפאזה" עצמה הייתה כאמור במרכזו של ויכוח ציבורי, כשב-1998 התכוונה הלהקה (בצירוף רקדנים נוספים) להעלות את "אחד מי יודע" במופע "פעמוני יובל", לציון חגיגות ה-50 למדינה. בעקבות לחץ של המפלגות החרדיות, שזעמו על השימוש בשיר מסורתי והתפשטות של רקדנים על הבמה לכדי תחתונים וגופיות (כפי שהם עושים זאת כשהם מעלים מאז את הקטע), החליט נהרין שלא להעלות אותו בערב המופע.
בעבר, כשנשאל על המסר של היצירה, הדגיש שאין כזה. כיום, הוא מבקש לתקן את האמירה, אך עדיין לא מתחייב לנרטיב הנוקב שהלבישו לו: "אין דבר כזה אין מסר - למחול יש מסר נפלא אבל זה מסר מחולי קודם כל. השקענו הרבה מחשבה איפה למקם את הרקדנים, ובאיזה מרחק לשים אותם אחד מהשני. המסר קשור לארגון, לקומפוזיציה, לעידון וגם לכאוס ולתוהו ובוהו שתמיד קיים בעבודות. לא רציתי להגיד שהמסר הוא נרטיב שאפשר לספר אותו, אני ג'אנקי של רגשות גדולים והם חלק מהמסר המחולי".
כעת החליט נהרין לשבור את הצום. זוהי בשורה משמחת למי שזכו לראות את העבודה במקור. אז היא הציגה את מי שהיו כוכבי העל של בת שבע – שרון אייל, יחזקאל לזרוב, ארנון זלוטניק, עדי סלנט, סוניה דורליאנס ג’וסט ואנה וייסמן - שגם הופיעה בשעתו על הפוסטר, בדימוי שהפך אייקוני בזכות עצמו. היא רוויה בקטעים שכל אחד מהם עומד כיצירה בפני עצמה, וניתן לשליפה מהעבודה. בין אלה הסולו שביצעה אז וייסמן, שפרט למוזיקה שליוותה אותו דוקלמו שמות של רקדנים וחברי להקה שהלכו לעולמם (חלקם בגלל מחלת האיידס). הפינאלה של העבודה כלל טור רקדנים שפסעו כמו חיילים, כשהם משתמשים בבקבוקי מים ענקיים כדי לייצר קצב. את העבודה ליוו אז כאמור נגנים של נקמת הטרקטור, שהתחילו לשתף פעולה עם נהרין כבר בעבודתו הראשונה ב-1990.
"אחד מי יודע" (חלק שני) מתוך מסיבת העיתונאים של "אנפאזה", קטע מחדר החזרות
ד"ר ליאור אביצור, המנהלת האמנותית של להקת בת שבע, אמרה כי זו "יריית הפתיחה של 'אנפאזה' לכבוד חגיגות ה-30. העבודה נשארה בזיכרון של כל כך הרבה אנשים ומסמנת אבן דרך חשובה בהיסטוריה של המחול הישראלי ושל ההיסטוריה של בת שבע - המקום בו התבסס ה-DNA הנהריני".
