כנסיית השכל בריאיון באולפן ynet
כשהאלבום החמישי של כנסיית השכל, "ידיים למעלה", יצא בשנת 2004, הרדיו התמקד בעיקר בשיר אחד מתוכו - "איך זה מרגיש". למעשה רק אחרי שיצא האלבום הבא, "אוטוביוגרפיה", שבו הלהקה לקחה שירים ישנים שלה ונתנה להם עיבודים חדשים עם ביצועים חיים וכלי מיתר - רק אז שירים כמו "האביב הנצחי", "תנו לי לשתות" או שיר הנושא, הפכו ללהיטים שמעריצים מבקשים לשמוע על הבמה שוב ושוב.
"אף אחד לא התייחס אליהם. הוצאנו אותם לרדיו, כסינגלים, והתעלמו מהם לחלוטין. לא הפסקנו לנגן אותם בהופעות. וכמה שנים אחר כך, אני חושב שההתעקשות השתלמה. כי הקלטנו את 'אוטוביוגרפיה' וגילו אותם שם", מספר רן אלמליח בריאיון להקה מחומש באולפן ynet עם יורם חזן, עמי רייס, דניאל זייבלט ודוד ראסד. צפו בריאיון בראש הכתבה
כנסיית השכל באולפן ynet – "איך זה מרגיש"
ביום שבת הקרוב (5 בפברואר) החבורה תחזור עם השירים האלה ואחרים לבמה בזאפה בעמק חפר במסגרת פסטיבל זאפה גולדסטאר סאונדסיסטם שחוזר לאלבומים הגדולים של המוזיקה הישראלית. על הבמה הם יארחו את איפה הילד - מי שהיו שם איתם על אותן במות בשנות ה-90 וגדלו יחד איתם. "היינו רואים אותם הרבה בברים, בפאבים בתל אביב, ב'גלולה', ב'מיט בר'. אני זוכר שבעיקר אמרנו אחד לשני שלום, לא יותר מזה. נפגשנו בהרבה במות, בכל מיני פסטיבלים וכאלה", מספר יורם חזן.
עוד באולפן המוזיקה:
"הייתה אווירה טובה", ממשיך חזן. "אלבום הבכורה שלנו יצא יום לפני אלבום הבכורה שלהם. ואני זוכר פעם שיחה עם חמי (רודנר, מ"ח), שהם לא הבינו מאיפה נחתנו. מה זה האלבום הזה. ואותו דבר לגבי איפה הילד. אני זוכר בתקופה הזאת שראיתי אותם מופיעים אמרתי 'וואו. איזו להקה מטורפת. איך הם מופיעים'. כי אנחנו בעצם התחלנו להופיע רק אחרי שהאלבום הראשון יצא. אז זה התחיל בהרבה היסוס ולאט לאט הבנו את הרעיון של הופעות".
שלושים שנה (בערך, זה תלוי איך סופרים) חלפו מאז שעלו בחשש על במות הפסטיבלים בניינטיז, והאמת היא שהדבר היחיד שהוריד אותם מהבמה מאז הייתה הקורונה. "אנחנו להקה שמופיעה בלי סוף, ההופעות שלנו מאוד אינטנסיביות", אומר חזן ומוסיף, "וגם אף פעם כמעט לא הפסקנו להופיע עד שהגיעה הקורונה".
כנסיית השכל באולפן ynet – "תנו לי לשתות"
אבל גם לתקופה הזו היו צדדים חיוביים: "לפחות הצלחנו להוציא שירים חדשים בתקופה הזאת", אומר רייס. החבורה הספיקה בשנתיים האחרונות להוציא שני שירים - "רחוב המפסידים" לפני שנה ו"תראי מה הפכת להיות" לפני כשלושה חודשים. זה אולי לא נשמע המון, אבל הם מודים שעבורם זה הרבה. "לי זה מרגיש מהר מדי. היינו צריכים לעשות אחד", אומר אלמליח והמתופף דניאל זייבלט מספק תובנה רחבה יותר: "בתקופה הזאת אנשים הוציאו אלבומים ושירים והכל נקבר בתוך הים הזה של שירים וקאברים, מלא קאברים".
על השאלה הגדולה האם יהיה אלבום נוסף בקרוב, הם חלוקים. "עשינו מספיק אלבומים לדעתי", אומר אלמליח ומתייחס לבחירה לשחרר רק סינגלים. "זה עוד מדיום להשתמש בו. לי זה מרגיש נכון לתקופה. למרות שאני מאוד אוהב אלבומים ואני מאוד נהנה לשמוע אלבומים של אמנים שאני אוהב".
חזן: "אבל נראה לי שנעשה עוד אלבום אחד. כי חסר לנו אחד. לאלבום העשירי. הוצאנו תשע אלבומים, חסר עוד אחד".
אז עוד אלבום אחד ואתם סוגרים את הבסטה?
אלמליח: "כן".
כנסיית השכל תופיע בפסטיבל גולדסטאר סאונדסיסטם עם האלבום "ידיים למעלה" ותארח את איפה הילד ב-5 בפברואר בזאפה עמק חפר, וב-19 בפברואר בזאפה תל אביב החדש.
כנסיית השכל באולפן ynet – "ידיים למעלה"
בימוי: רובי שביט לוי | צילום: נוויל האריס וחגי דקל | הפקה טכנית: טל אתחדיה | סאונד: אילן למדן | בקליין: עידן ברכה | תאורה: ירון שיפמן | הפקה ראשית: רז גרוס | הפקת אולפן: שירה ביסקוביץ | איפור: נוי סויסה | עריכת וידאו: אסף אושי
