אחד השמות הבולטים בעונת הפרסים של 2018 היה "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי". כוכבת הסרט פרנסס מקדורמנד ליקטה כל פרס אפשרי, כולל אוסקר, וכך גם הבמאי מרטין מקדונה - שקטף את האוסקר לתסריט המקורי. מקדונה, שאוהב במחזות ובתסריטים שלו לשלב ציניות, אלימות הומור שחור, לקח את הזכייה והמעמד בפרופורציות, עם קורטוב של מלח. "איפה הצבתי את פסלון האוסקר? בשירותים", הוא גילה כשנפגשנו בפסטיבל ונציה האחרון.
נכון, דרמת הנקמה הזאת נתפסה כשנויה במחלוקת והיו שטענו שהיא גזענית, אבל זה לא פגע בנסיקה של המחזאי והבמאי הלונדוני ממוצא אירי, בבורסה ההוליוודית. אחרי סרט שעלה פחות מ-15 מיליון דולר והרוויח 160 מיליון דולר, ברור שהוא יהיה מבוקש. אבל מקדונה, המתוודה שאיננו אוהב לעמול קשה מדי ומסרב לעבוד בהזמנה או לעבד סיפורים של אחרים, לא מיהר לעבור להפקות גדולות ונוצצות. הוא גם לא התפתה להצעות שנערמו על שולחנו. מקדונה בחר לקחת את הזמן עד הפרויקט הבא.
גם כשכבר הואיל להתיישב לכתוב, מקדונה (52) העדיף סרט קטן המתרחש באי קטן במחוזות משפחתו באירלנד. "העדפתי פרויקט כיפי. אני אוהב שהחברות והאולפנים מניחים לי לנפשי ושהם לא מתערבים בעבודתי. החופש ליצור בדיוק את הסיפור שאני רוצה חשוב לי בהרבה מתקציב גדול וממסלול לכיוון שובר קופות. גם 'שלושה שלטים' היה סרט קטן מאוד, אבל הוא הצליח המון אחר כך – גם בגלל העבודה המדהימה של פרנסס והעובדה שהגיע בעיתוי נכון של פרוץ ה-Metoo#. הפעם, כשהתיישבתי לכתוב, המטרה שקיננה בליבי לאורך כל הדרך הייתה לעשות סרט אירי יפה ככל האפשר על פרידה מוזרה ועצובה בין שני גברים".
"רוחות אינישרין" – טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם)
והוא אכן הנפיק סרט אירי יפה ככל האפשר: "רוחות אינישרין" מועמד ל-9 פרסי אוסקר, כולל בקטגוריות הבימוי, התסריט המקורי והסרט הטוב ביותר. רק "הכול בכל מקום בבת אחת" מקדים אותו ברשימה עם 11 מועמדויות. טקס האוסקר ה-95 יתקיים בחודש הבא, ובינתיים אפשר לראות את "רוחות אינישרין" בבתי הקולנוע בישראל ולהבין למה חברי האקדמיה כל כך התלהבו.
העלילה מתרחשת באי קטן לחופי אירלנד בשנת 1923. באי שומעים את הדי הפיצוצים והיריות של מלחמת האזרחים האירית, שפילגה ושיסעה את המדינה באותן שנים. במרכז הסיפור ניצבת חברות שמתפרקת: פאדריק (קולין פארל) הוא בחור פשוט שחי עם אחותו (קרי קונדון) ובעלי חיים אחדים, הנאלץ להתמודד עם מהלומה מפתיעה שמטלטלת ומשבשת את שגרת חייו - קולם (ברנדן גליסן), החבר הכי טוב שלו, מחליט לנתק איתו את הקשר. פאדריק מתקשה להתמודד עם הדחייה ולא מצליח להבין מה פתאום קולם נקט בצעד האכזרי והלא צפוי הזה.
קולם מצידו מעיד, טוען ומתעקש שהוא לא כועס על פאדריק, הוא פשוט לא מחבב אותו יותר; הוא משועמם ממנו ומעדיף להלחין מוזיקה בתקווה שתהיה משמעותית ונצחית. מבחינתו זה עדיף מלבזבז זמן ולבלות מדי יום עם פאדריק בפאב. "זה שהפרידה בין החברים מתרחשת על אי, זה פקטור משמעותי וחשוב בסיפור", מעיד מקדונה. "בגלל שאי זה מקום שלא ניתן לברוח ממנו ואז אתה חייב לראות את האדם ש'זרקת' כל יום לשארית חייך".
כשצפיתי בסרט מאוד התפתיתי לעשות את החיבור בין אנוכיות הגברית שמוצגת בו לבין מה שקורה היום בעולם.
"אני חושב שזה חלק מהעניין. אחת השאלות שעולות בסרט היא האם בגלל אנוכיות גברית מתחילה מלחמה והאם בגללה מלחמות ממשיכות. האם דברים קטנים שכאלה כמו שקורים באי בסרט, הם אלה שהופכים את המצב למשהו בלתי נסלח. ב'רוחות אינישרין' הכול התחיל ממשהו קטן - או שלפחות נראה קטן - שהופך בסוף למה ששם קץ לכל האהבה שהייתה בין שני החברים, ייתכן שלנצח. זה מאפיין מלחמות אחים, ואני מניח שאת כל המלחמות בכלל. את הצלקות ממלחמת האזרחים באירלנד עוד אפשר למצוא בפוליטיקה האירית עד היום, לא?".
מקדונה סבור ש"רוחות אינישרין" הוא הסרט הכי אירופאי שיצר עד כה. "יש בו איזו איכות אירופאית שקשה לי להצביע עליה בדיוק, אבל אני כן מרגיש אותה. למשל, מלחמה שדי קרובה לבית זה משהו הרבה יותר אירופאי מאמריקני. לפעמים אמריקה מרגישה מאוד מבודדת והידיעה של מה קורה במדינות שקרובות אליה לא נוכחת בחייה, כמו שהיא נוכחת באירלנד או בצרפת או באוקראינה, או איפה שזה לא יהיה"
ב"רוחות אינישרין", שצולם באינישמור באיי אראן, מקדונה מפליא לעשות שימוש בנוף המרהיב והסוער. הוא אמנם נולד בלונדון אבל הוריו האיריים באו מגולווי, העיר השלישית בגודלה באירלנד. חלק מהמחזות שלו (למשל טרילוגיית "קונמארה", "הלוטננט מאינישמור") התרחשו בטריטוריות הללו. "תמיד היה לי חלום לעשות סרט באירלנד, בפרט באיים של החוף המערבי", הוא מספר, "זה האזור שהייתי חוזר אליו כילד כדי לבקר קרובי משפחה - אבא שלי בא משם במקור. הייתי מבקר כמעט בכל המקומות שרואים בסרט. אני מכיר את החוף המערבי של אירלנד הרבה יותר מאשר את דבלין וצדה המזרחי של אירלנד. הנופים הללו הם חלק מהנוף המנטלי שמלווה אותי. למעשה, מהמקום בו הורי חיים היום באירלנד ניתן לראות את אינשימור. כשהולכים למעבורת, חולפים למעשה על פני הבית שלהם. במהלך הצילומים הייתי חוזר הביתה בסופי שבוע כדי לראות את ההורים, וזה היה מגניב ומושלם. לתפוס את יופיו של האזור הזה באירלנד היה אחד השיקולים החשובים והמשמעותיים עבורי בעשיית הסרט. ולמזלי זכינו במזג אוויר מקסים והצילומים היו כיף אדיר".
במחזות שלו ("כולם רוצים להוליווד", "מלכת היופי של לינאן") ובארבעת הסרטים שמקדונה ביים עד כה ("ברוז'", "שבעה פסיכופטים", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" ו"רוחות אינישרין") הוא הוכיח כמה הוא מפליא לביים שחקנים ושחקניות. לא מפתיע שהשחקנים שעובדים אתו נוהגים לגרוף פסלונים. בטקס האוסקר הממשמש, ארבעה (!) משחקני "רוחות אינשרין" מועמדים לזכייה: קולין פארל שכבר זכה בוונציה ובגלובוס הזהב מועמד לאוסקר השחקן הטוב ביותר, בעוד ברנדן גליסון ובארי קיון מועמדים לשחקני המשנה, וקרי קונדון לשחקנית המשנה. פארל, גליסון וקונדון נמנים על החבורה שהתגבשה סביב מקדונה. הם הופיעו בסרטים ובמחזות שלו, הפכו לחברים טובים, והוא שמח לעבוד איתם שוב. "אחת הסיבות העיקריות ל'רוחות אינישרין' היה רצוני להפגיש שוב בין קולין וברנדן, מאחר שנהנינו מאוד בצילומי 'ברוז''. לעשות סרט זו עבודה קשה למדי, אבל יש בה גם הנאה. אני אוהב סטים שהם שמחים, חברותיים, מקבלים ויצירתיים. כאלה שאין בהם צעקות. אני שונא את הקונספט של צעקות על סט. אצלי בצילומים כולם צריכים להרגיש מעורבים - לא רק השחקנים, אבל הם בפרט".
את מי היה קשה יותר לביים, את קולין פארל בעל העבר הפרוע או את החמור המיניאטורי, חיית המחמד שלו בסרט?
"אם להיות כן, החמור היה קצת דיווה. אל תספר את זה למאלף שלו. אין אצלי דבר כזה קשה – קולין ואני אוהבים אחד את השני ונהנים מהעבודה המשותפת. אין בינינו בולשיט וענייני כבוד, אז אנחנו מסתדרים היטב. העיקר הוא תמיד לנסות לפתור את הבעיות שעולות בצורה אינטליגנטית, למצוא את לב הדמויות ולעשות עבודה טובה. לכולנו יש אגו משלנו, אבל אנחנו משאירים אותו מאחור לפני שאנחנו מגיעים לסט".
למרות הנושאים העצובים והרציניים של "רוחות אינישרין', יש בסרט לא מעט הומור, והקהל פורץ בצחוקים רמים. "ההומור פשוט יוצא בצורה טבעית. אני לא אוהב משהו קודר", מסביר מקדונה, "נכון, הוא סרט די עצוב, אבל אם היה רק עצוב וקודר ומדכא, לא הייתי רוצה לצפות בו. בטח לא פעמיים. יש איזה אושר בלהקשיב לקהל - אם הקומדיה עוברת, שומעים את זה. אם הפן הקודר עובד זה לא משהו ששומעים, לא משהו שאפשר לשפוט. לדעתי קשה יותר ליצור קומדיה, ועוד יותר קשה לעשות קומדיה קודרת. אבל אישית לא הייתי יכול לעשות משהו שהוא רק עצב בלתי נדלה. אני גם חושב על 'רוחות אינישרין' בתור הסרט הכי פחות אלים ובוטה שלי, ואז אני נזכר במה שקורה באמצע הסרט וחושב אחרת".
בחמש השנים האחרונות, מקדונה חולק זוגיות עם השחקנית-תסריטאית-סופרת-מחזאית-במאית פיבי וולר־ברידג', אחד השמות הכי חמים כעת בתעשייה (הסדרות "פליבג" ו"להרוג את איב", הסרטים "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" ובקרוב "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל"). מקדונה נוהג להדוף שאלות של התקשורת על הזוגיות הזאת במשפט: "אין תגובה, אבל תודה שאתם מחזיקים אצבעות בנוגע לחיי האהבה שלי, תודה ששאלתם". הוא מוכן לומר רק שבביתם הלונדוני, "הוא טוב בהכנת פסטה, בלדייק בזמנים ויודע להכין שייקים. אני לא טוב בלנקות ובשום דבר שקשור לחשמל. אני גם לא יודע לנהוג. כשאני בבית אני פשוט שקט מאוד. אני מקשיב למוזיקה וזה תמיד יהיה משהו עם קצת גיטרות ומילים איכותיות - שירים של זמרים וזמרות שמלחינים בעצמם, כמו The Felice Brothers".
אז נותר רק לתהות מה וולר-ברידג' חשבה על "רוחות אינישרין". "אני מסתייע בפיבי, אבל לא כדי לקבל רעיונות", מגלה מקדונה, "חשוב לי הפידבק שלה. היא קוראת את העבודות שלי רק אחרי שאני מסיים אותן, ואז היא מספקת יותר מפידבק. לשמחתי היא אהבה את 'רוחות אינישרין' ולא היו לה הערות, אז זה היה נחמד".
