הוא מככב על המסך הקטן, בקולנוע ובתיאטרון כבר למעלה מעשור. אבל דווקא התפקיד בהצגה "פנתר כפול", שמגוללת את סיפורם של "הפנתרים השחורים", מעורר אצלו תגובה עזה במיוחד. "בסוף כל הצגה אני מקבל אגרוף בבטן, זה מטורף", מספר אור בן מלך בריאיון ל-ynet, "אתה מסתכל על העוול שעשו לאנשים על לא עוול בכפם, ולמה? אין סיבה אמיתית. זה קצת כמו השחורים בארצות הברית".
ההצגה, שעלתה בתיאטרון בית ליסין על שם ברוך איבצ'ר, חוזרת לירושלים של שנות ה-70. יעקב אלבז, עבריין מוכר, נשלח על ידי קצין משטרה בכיר לאסוף מידע אודות תנועת "הפנתרים השחורים", הנאבקת באפליית עדות המזרח ומאיימת להצית את המדינה. אלא שה"מרגל" נשאב למחאה, הופך לאחד ממנהיגה, ובזכות הפנתרים זוכה מחדש באשתו ובבנו. בן מלך, יליד אור יהודה ובן להורים יוצאי עדות המזרח, שמגלם בהצגה את צ'ארלי ביטון, ממנהיגי המחאה - לא מסתיר את התרגשותו מהמפגש הבימתי עם הסיפור הזה.
אתה מרגיש שליחות כשאתה משחק בהצגה כזאת?
"לאללה. ההזדמנות לעשות משהו שיש בו שליחות או משמעות גדולה - זה דלק מאוד חזק. בתור שחקן אני מסתכל אם התפקיד שלי טוב, ואם ההצגה טובה, וקורה מעט מאוד שאני מקבל את האנרגיה הזאת שאני עושה משהו חשוב".
במקרה הזה, אין לו ספקות. "אני מרגיש שההצגה הזאת משמעותית, זה גדול ממני. זה חשוב מאוד שאנשים יבואו לראות את זה", הוא אומר. על עצמו הוא מספר: "אני עצמי לא הרגשתי שאני מזרחי או שיש לי תקרת זכוכית מעליי. גדלתי בתחושה שאני יכול להשיג מה שאני רוצה ושאני יכול להיות ראש ממשלה. יש כל כך הרבה הצגות ומחזות שמספרים את הסיפור האשכנזי, לעומת מעט מאוד הצגות ומחזות שמספרות את הסיפור המזרחי".
למה זה קורה לדעתך?
"כי התיאטרון הוא אשכנזי, והוא נשאר כזה בגלל שהוא נבנה על יסודות אשכנזיים. מי שמבין קצת בהיסטוריה יודע שתיאטרון 'הבימה' הוקם על ידי רוסים. 'הדיבוק' זו הצגת התיאטרון הראשונה שהייתה בעצם בארץ". לצד זאת, בן מלך מבהיר: "זה עניין היסטורי, אין האשמה כלפי אוכלוסייה אשכנזית חס וחלילה".
היום התיאטרון מגוון יותר?
"כל התרבות מגוונת יותר. למדנו לעשות משהו עם השעטנז הזה. היום כל שיר שני ברדיו זה מזרחית, והזמרים הכי מצליחים בארץ הם המזרחים. דברים משתנים. אני לא יודע אם באמת התהפכו הדברים, אבל כן יש שינוי. הייתה הדרה של אוכלוסייה מסוימת במשך שנים, ומה שהכי מפריע זה שהממשלה אמרה שאין אפליה".
אחרי שאתה יורד מהבמה, אתה מקבל תגובות?
״כן. השבוע ירדתי מהבמה ובא אליי בחור בשם בן לולו שעובד בהייטק. הוא אמר, 'עשו לי ריאיון עבודה ויושבים מולי גולדמן וצימרמן ומסתכלים לי על הרזומה ואומרים, וואלה, בן לולו - התקדמתם'. הוא סיפר לי את זה השבוע! והוא בן 40. יש לי חברים מאוד טובים, תורג'מן, שבאו לראות את ההצגה ואתה רואה בעיניים שמשהו צף, משהו עולה. זה ממש עוד שנייה בכי, כעס, גאווה. אתה מבין? למה להגיד לו 'התקדמתם?'".
מה זה עושה לך?
"זה מאוד מרגש אותי. תמיד אומרים שהתפקיד של התיאטרון הוא להיות מראה של החברה, ובמקרה הזה זה באמת נכון. שאנשים יבינו שהם לא לבד ושיש ייצוג לאוכלוסייה שלהם". בן מלך מוסיף על האפליה: "קרה פה משהו שאי אפשר פשוט להתעלם ממנו, עם אנשים שהם קודם כל אנשים ויהודים, ושעלו לפה מאותן סיבות. אלה בני אדם פשוט".
למה ההצגה הזאת עלתה רק עכשיו?
"בדיוק. זאת השאלה".
"כשאתה רוצה להיות שחקן, אתה לא בא בשביל רווחה כלכלית"
בן מלך בן ה-34 החל את דרכו בעולם המשחק בלהקה צבאית כשהיה בן 18, ומאז נחשב לשחקן עסוק בתעשייה. מאחוריו תפקידים ב"עספור", "המדובב", "הנערים", ו"ישמח חתני" ובעשר השנים האחרונות הוא גילם שלל תפקידים בבית ליסין. בימים אלה הוא מככב גם בסדרת הטלוויזיה "מעילה", שעלתה לאחרונה לשידור ב-yes ("היה פרויקט מדהים, זאת סדרה סופר חשובה ומעניינת") ומשתתף גם בפסטיבל "פותחים במה" בבית ליסין שייערך בתאריכים 25-23 בספטמבר. "אנחנו מעלים סיפורים שאנשים כתבו. מחזאים עורכים אותם ואנחנו משחקים את זה על הבמה", הוא מספר.
אם נחפש מכנה משותף לתפקידיו בתיאטרון ועל המסך, נגלה שברובם גילם צעיר בעל אופי בעייתי. "לכל אחד יש טייפקאסט, ויכול להיות שזה הטייפקאסט שרואים בי. זה לא מפריע לי, אני יודע מי אני. גדלתי באור יהודה, שזאת עיר שמאופיינת בצורה מסוימת - זה לא צפון תל אביב. אני בא מהקודים של שכונה, אני נראה קצת מחוספס, גדלתי עם אנשים מזרחים ואני מאמין שאני התוצר של הסביבה שלי. אז אנשים רואים את זה בליהוקים ונותנים לי תפקידים של ערסים. זה סבבה לי".
"ככל שאתה מתבגר הדברים מעמיקים בכל מקרה. הרי מה זה ערסים? אני אומר תודה שאני מזרחי. היום אנחנו לא בשנות ה-70, שיש פה רק את 'החלונות הגבוהים' ו'כוורת'. העשורים האחרונים הם לגמרי של עדות המזרח מבחינה תרבותית, אז אני בכלל מרגיש בר מזל. יש לי חברים אשכנזים שנורא מתבאסים שהם צריכים לשחק את החבר'ה הטובים כל הזמן. הם רוצים לשחק פושעים, והם לא יכולים לעשות את זה. מה עדיף, לשחק את באטמן או את הג'וקר? אולי הג'וקר זה תפקיד יותר טוב".
על אף התפקידים הרבים שהוא מקבל, מגפת הקורונה והגיל הביאו את בן מלך למחשבה לעסוק גם בהייטק. כשהוא נשאל מדוע, הוא מסביר שבעיסוקו הנוכחי "לא עושים מספיק כסף". "אם אתה עובד בשביל עיתון מסוים או חברת הייטק, אז היא שוכרת אותך לתקופה, ואתה יודע כמה כסף ייכנס לך וכמה יופרש לך לקופות פנסיה. אצלי אין דבר כזה. יהיה חודש שיהיו לי 20 הצגות ויהיה חודש שיהיו לי חמש הצגות. אף אחד לא אומר לשחקן, 'אתה אחלה שחקן, בוא תעבוד אצלי שלוש שנים ותקבל משכורת קבועה'. אתה עצמאי, ועוד בקצה של העצמאים. אין שום מערכת יחסים שהיא ברורה ויציבה, יש יחסים כאלה בעל פה".
קצת עצוב, לא?
״מאוד עצוב. זה גורם ללחץ. אני לא יודע אם אני יכול להגיד שאני אעזוב את עולם המשחק אבל אם זה יפריד ביני לבין רווחה כלכלית, אז יש סיכוי. אני גדלתי עם שחקן, וכל הדבר הזה מאוד מוכר לי. אני לא רוצה להיות בלחץ כלכלי בגלל שאני שחקן, אבל אין ספק שאני פה כדי להישאר, ואני מקווה שהשיא שלי עוד לפניי. כשאתה רוצה להיות שחקן או זמר אתה לא בא בשביל רווחה כלכלית".
