במהלך אירוע המחווה שנערך לכבוד ג'ורג' לוקאס בפסטיבל קאן האחרון, סיפר הקולנוען הוותיק על ההקשרים החברתיים והפוליטיים שהניעו את יצירת "מלחמת הכוכבים", בעיצומה של מלחמת וייטנאם וממשל הנשיא ריצ'רד ניקסון. "זו הייתה תקופה מבלבלת מאוד עבור בני נוער, וחשבתי שהסיפור יעזור להם לעבד את התהליכים המאיימים סביבם", אמר. הוא אף רמז, במידה רבה של ריסון, שהקונספטים שהגה בנוגע ליקום הדמיוני, הגיבורים שפועלים בו ו"הכוח" ששורה עליהם, שונו, עוותו ועודכנו מאז שמפעל חייו נרכש על ידי תאגיד דיסני והותאם לערכיו. אפשר לזהות את הפער בין יצירתו פורצת הדרך לבין צאצאיה העכשוויים. על כל הברקה מוצלחת כמו הסרט "רוג 1" או הסדרה "אנדור", קיבלנו חיקויים דלים כמו טרילוגיית הסיקוולים, או פיתוחים מתובנתים מראש כמו "המנדלוריאן". לרוע המזל, הסדרה החדשה "האקוליט" איבדה כל קשר עם המקור, והיא רחוקה מאי-פעם מהגלקסיה הרחוקה רחוקה.
"האקוליט" – טריילר
(באדיבות דיסני+)
נקודת המוצא של "האקוליט", שעלתה אתמול (ד') בדיסני+, מלכתחילה מנותקת מסאגת משפחת סקייווקר שעמדה במרכז יצירתו של לוקאס המוכרת לנו מייצוגיה הקודמים על המסך הגדול והקטן. ביקום בדיוני נרחב כל כך, יש מקום לנוע בחופשיות על ציר הזמן והמרחב, והיוצרת לסלי הדלנד מקמה את העלילה של הסדרה החדשה שנים רבות לפני שלטון האימפריה האפלה שהוצגה בפנינו תחילה בטרילוגיה הראשונה, ואשר הוקמה על חורבות הרפובליקה הגלקטית שאיתה עשינו היכרות בפריקוולים. הריחוק המכוון הזה מסיפור המקור הוא לא משהו רע בהכרח. העולם של "מלחמת הכוכבים" עשיר, וההיסטוריה המדומיינת שלו מסועפת ומורכבת. כל כך הרבה אפשרויות והקשרים פוטנציאליים שאפשר לעשות מהם מטעמים. אבל ההרפתקה של "האקוליט" יצאה חסרת טעם, וכל כך תפלה מתחת לציפוי עבה ודביק במיוחד של אבקת סוכר. כמו שהילדים, ורק ילדים, אוהבים.
העלילה כאמור מתרחשת לפני התהפוכות הפוליטיות של הסרטים, בעידן שבו הגלקסיה מתנהלת על ידי רפובליקה דמוקרטית יציבה לאורך שנים. מי ששומרים על שלמות המשטר הם אבירי הג'דיי נציגי החוק, גיבורים יחידי סגולה ששולטים ב"הכוח" ויודעים לתמרן אותו לטובת הכלל, בדרכי שלום אם אפשר. לכאורה הכול שלו ורגוע בגלקסיה אולם מתברר שיש מי שחותר תחתיה. כבר בסצנת הפתיחה של הפרק הראשון אנחנו מתוודעים למתנקשת מסתורית שמסתערת על אבירת ג'דיי בשם מאסטר אינדארה, בגילומה קארי אן מוס. אחרי מאבק שנראה יותר כמו סצנת אמנויות לחימה מה"מטריקס", היא מכריעה אותה בדרכי עורמה. זהו הראשון בסדרה של סיכולים ממוקדים שיש בכוונתה לבצע. אין בידה את מיומנויות הקרב של יריביה, אבל היא מצליחה להכריע אותם בשליחות דמות אפלולית, שמציידת אותה בהנחיות המתאימות להתמודדות עם הג'דיי.
מן הסתם, המנטור המסתורי שלבוש שחורים, שעוטה מסכה ואוחז בסייף-אור בצבע אדום, הוא לורד סית שמעוניין לערער את היציבות השלטונית ולפגוע באבירי הג'דיי שמשמרים אותה. לצורך כך, הוא משלח בהם את האקוליט שלו, אותה מחסלת שאימץ לחיקו. "הג'דיי חיים בחלום שלפי אמונתם כולם חולקים עימם. אי-אפשר להכריע אותם בנשק, אבל אקוליט יכול להרוג להם את החלום", הוא מסביר לה. אבל מיהי אותה אקוליט? מסתבר שמדובר בצעירה בשם מיי יוצאת קהילת מכשפות על טהרת המין הנשי. היא מונעת מתשוקה לנקמה על טרגדיה שנפלה על שבט האמזונות הנועזות שלה, ולפי תפיסתה אירעה בגלל ביקור פתע של ארבעה אבירי ג'דיי שביקשו ללהק אותה ואת אחותה אושה.
העלילה תוביל לכך ששתי האחיות שהופרדו בנעוריהן במהלך אותה התופת, ייפגשו כנשים צעירות (שתיהן בגילומה של השחקנית אמנדלה סטנברג). אחת מהצד המואר של הכוח, השנייה מצידו האפל. בעוד אושה מלווה את מאסטר סול (לי יונג-ג'ה הקוריאני מ"משחקי הדיונון"), אביר הג'דיי שאימץ אותה כפדואן (חניכה) אחרי אותו אסון ושימש לה מודל לחיקוי, מיי שנחושה לנקום מתומרנת בתור אוקליט בשירות לורד הסית הנבזי. השתיים, שאינן מודעות לכך ששתיהן שרדו את האסון המשותף שלהן, נמצאות במסלול התנגשות ידוע מראש. ובסופו סגירת מעגל שיביא להתרה ופתרון, שגם הם ידועים מראש. זו אחת הבעיות העיקריות של "האקוליט". העלילה שלה מאוד ידועה מראש, בלי להתנצל. אני מוכן להתסכן ולהמר שלכשתחשף זהות לורד הסית המסתורי, התעלומה הגדולה של הסדרה, נגלה שמדובר באחת המכשפות, אולי אפילו אימן של מיי ואושה. ולא נופתע בכלל.
אז הסדרה שנשענת על סיפור מתח מסתורי, אינה מתוחכמת או מפתיעה במיוחד. ניחא. בעיה בלתי נסבלת עוד יותר היא ההיגיון הפנימי הקלוקל שלה. התשתית של "מלחמת הכוכבים" היא מיתוס של התבגרות על פי המודל שגיבש החוקר ג'וזף קמפבל וכינה אותו "מסעו של גיבור". ממש כפי שלוקאס הסביר בפסטיבל קאן האחרון, העולם הבדיוני שיצר היה אמור לתרום לתהליך ההתבגרות של בני נוער בתוך סביבתם החברתית המשתנה, המאיימת לעתים, מחוץ לחיק החמים של המשפחה והביטחון שהוא מקנה. אפשר להבחין בסממנים הללו בקורות חייהם של לוק סקיווקר, אנקין סקייווקר, ריי, ג'ין ארסו, אפילו בייבי יודה. לא בפרופיל האישיות של אושה ומיי. שתי האחיות נמצאות במערבולות רגשיות שאין להן שום אחיזה במציאות. לא שלהן, ולא שלנו.
התסריט שחיברה הדלנד וצוות התסריטאים שלה גדוש בקלישאות נוגעות ללב אבל לא לראש. במציאות של הסדרה, חיי אדם, או אפילו אבירי ג'דיי, תלויים בקפריזות של שתי טינאייג'ריות רגשניות. סדרי עולם ישתנו ביחס למצבי הרוח המשתנים שלהן. אם יש לכם ציפיות לתחכום כלשהו, המשכיות עלילתית והיגיון פנימי, גם אתם תצטרכו להפנים ולהתפשר, ולהתגמש לפי הגחמות שלהן. הסצנות, הדיאלוגים וקווי העלילה עוצבו בהתאם לכך. התוצאה הסופית היא מוצר טלוויזיוני אינפנטילי שאולי מכוון מלכתחילה למשבריהם של בני נוער, הסערות ההורמונליות שהם חווים, ויחסיהם עם קרוביהם, אבל אין לו שום הקשר חברתי, סביבתי או פוליטי. אין הצדקה להקצות את הייקום הנרחב של "מלחמת הכוכבים" כדי לאכלס דמויות שטוחות שכאלה ועלילה סכמטית שכזו, למעט האינטרסים הכלכליים של דיסני+ תוך ניצול עד תום של משאב התוכן הזה. מתאים או לא.
במהלך השיחה בקאן, לוקאס סיפר כי לאורך השנים הוא הואשם בהעדפת גברים לבנים ב"מלחמת הכוכבים". הוא דחה את הטענות הללו וקבע כי הנסיכה ליה ופאדמה אמידלה הן דמויות משמעותיות והזכיר כי מלבד הדמויות של לאנדו קלריסיאן ומאסטר ווינדו, יש בסרטיו אינספור חייזרים מסוגים שונים שמייצגים את השוני האתני באוכלוסיה. ובכן, ב"האקוליט" אין כל סימני שאלה מהסוג הזה. המגוון האתני והמגדרי היווה ככל הנראה ערך עליון בליהוק שכולל את סטנברג האפרו-אמריקנית, יונג-ג'ה הקוריאני ומני ג'סינטו הפיליפיני. יש פה גם שלל חייזרים (וחייזריות) וכרגיל גם רובוט מחמד, כזה ששלל צעצועים ומחזיקי מפתחות יעוצבו בהשראתו. קוראים לו פיפ והוא משמש על תקן אולר שוויצרי לשירותה של אושה. מרתך, מפצח מנעולים, וגם מפיק צפצופים.
הדלנד שהיא לסבית גאה הביאה מהסדרה "בובה רוסית" שביימה בעבר את צ'רלי ברנט ההומו המוצהר כאביר ג'דיי צעיר ואף עשתה ג'סטה לבת הזוג שלה רבקה הנדרסון שמגלמת את אחת ממנהיגות מסדר הג'דיי. למעשה, הגבר הסטרייט הלבן היחיד בצוות השחקנים הוא יונאס סואוטאמו, שכהרגלו מופיע תחת מעטה פרוותי. בסרטים האחרונים של "מלחמת הכוכבים" הוא גילם את דמותו האיקונית של צ'ובאקה בכבודו ובעצמו, ואילו במעמד זה הוא מגלם את מאסטר קאלנקה. גם הוא ווקי, בשירות הווק.
בניגוד לכל מה שיצירתו המקורית ופורצת הדרך של לוקאס מייצגת, "האקוליט" מתעלמת מהפוליטי ומתמסרת לפוליטיקלי קורקט. היא לא מציעה מסרים של התמודדות עם אתגרים סביבתיים והסתגלות לחברה, אלא מסתבכת בתוך פקעת רגשנית וילדותית של הדמויות שלה. ההתרה של הפלונטר באמצעות צירופי מקרים בלתי-הגיוניים שלא נועד להצחיק אלא לשמור על מתח בתזמונים מאולצים הם ניסיון נלוז להחניף לצופים צעירים מתוך זלזול באינטליגנציה שלהם מצד אחד, ובזיקה הנוסטלגית של הוריהם לתכנים המקוריים של "מלחמת הכוכבים". ומה לוקאס חושב על הסדרה החדשה? אפשר רק להניח שהוא מזועזע ממה שדיסני עוללו למפעל חייו, שהגיע הפעם לשפל חדש של קלישאות רדודות ובלתי נסבלות.
