שנות ה-80 היוו נקודת מפנה חשובה בהיסטוריה העולמית ששינתה את פני התרבות. הדיסק, הווידאו טייפ, הווקמנים ואפילו המחשב הפכו למצרכי חובה בכל בית; MTV עשה את צעדיו הראשונים בעולם וסצנת מועדוני הלילה - בימי הפוסט-דיסקו והולדת מוזיקת ההאוס - פרחה. אפילו שחקן הקולנוע לשעבר, רונלד רייגן, נבחר להיות נשיא המעצמה הגדולה בעולם והנהיג מדיניות כלכלית חדשנית שדגלה בשוק חופשי. אך השנים הללו זכורות גם בשל כתם משמעותי - נגיף האיידס, שנפוץ במהירות באוכלוסייה בכלל ובקהילה הגאה בפרט. הפער בין המוות - שהרגיש כאילו הוא אורב מעבר לדלת - לבין הרצון לחגוג את החיים ואת מי שאתה, הפך עם השנים לסמל של התקופה ההיא, והמגיפה הפכה מהר מאוד למושא ליצירות רבות כמו "רנט", "פילדלפיה", "מועדון הלקוחות של דאלאס" - ואולי החשובה ביותר - המחזה "מלאכים באמריקה".
את המחזה, ששבר ב-1993 את שיאי המועמדויות לטוני כשעלה בברודוויי, כתב טוני קושנר, יהודי-אמריקאי שלימים ישתף פעולה עם ספילברג בכתיבת התסריטים לסרטים "מינכן", "לינקולן" ו"הפייבלמנים". בעיני רבים הוא נחשב לאחד המחזות המכוננים והחשובים ביותר של העת הזאת, וב-2003 אף עובד למיני-סדרה מצליחה ושוברת שיאים מבית HBO בכיכובם של שחקנים כמו מריל סטריפ, אל פצ'ינו ואמה תומפסון. אחת הסיבות לגדולתו, שמבדילה אותו ממחזות רבים אחרים, טמונה בפרט חשוב נוסף: האורך שלו. המחזה, שמחולק לשני חלקים - Millennium Approaches ו-Perestroika, נמשך כשבע שעות. בשל כך, חלקו הראשון שעלה לראשונה בארצות הברית ב-1991 הוצג פעמים רבות יותר מחלקו השני, שהיה בשלבי כתיבה סופיים כשקודמו כבר הוצג. בקרוב החלק הראשון אף ישוב לתיאטרון הקאמרי, כ-30 שנה אחרי שעלה בו עם קאסט שכלל את שולי רנד, קרן מור, יוסי גרבר ואחרים. אז הציג בהאנגר בנמל תל אביב, במקום שהיה לפני כן מחסן של התיאטרון. הפקה מצליחה נוספת בארץ עלתה בתיאטרון חיפה שנים בודדות לאחר מכן. בהפקה החדשה, שצפויה לעלות בחודש הבא ל-50 הצגות בשיתוף תזמורת המהפכה, ישחקו מיה לנדסמן, יואב לוי, נדב נייטס ושחקנים בולטים אחרים.
"בסן פרנסיסקו חתמתי על חוזה לפיו עליי לכתוב מחזה בן שעתיים", סיפר קושנר בריאיון ל"סיאטל טיימס" ב-2014. "היה לי תרשים עם כל העלילה בשתי מערכות והפסקה אחת. אבל הדמויות המשיכו לעשות דברים שהן לא היו אמורות לעשות. הבעיה בתרשים היא שאתה לא באמת יודע מי האנשים האלה עדיין. אתה לומד מי הם רק כשאתה כותב עליהם".
10 צפייה בגלריה
לכל אדם, לא משנה עם גיי או סטרייט, יש את המלאך שלו. מתוך "מלאכים באמריקה", HBO
(באדיבות yes)
הרעיון למחזה התגלה למחזאי בחלום. "היה רקדן שהתאהבתי בו בקולג', שחלה באיידס ומת בתחילת המגפה", סיפר קושנר באותו ריאיון, "בלילה שבו גיליתי שהוא נפטר, חלמתי שהוא במיטה בפיג'מה ואיזה מלאך התרסק דרך התקרה והוא היה מבועת". כך נולד אחד ממאפייניו הבולטים של המחזה - המעבר בין העולם הממשי לעולם של ההזיות, שבו מלאך או מלאכית יורדים מהשמיים ויוצרים אינטראקציה עם חלק מהדמויות - מעין מטאפורה למציאות בה לכל אדם, גיי או סטרייט, יש את השדים (או המלאכים) שלו.
"בכנסייה שלנו אנחנו לא מאמינים בהומואים"
כשהוא מתמקם בעיר ניו יורק באמצע שנות ה-80, "מלאכים באמריקה" נפתח בהלוויה של אישה יהודייה מבוגרת, שם הרב שלה מקדיש את ההספד לכל דור המהגרים שסיכן את חייו כדי לבנות קהילה בארצות הברית. לואיס, נכדה של האישה, הוא בחור בן כ-30, חובש כיפה (בגרסאות רבות של המחזה), והומו. בן זוגו והדמות הראשית במחזה, פריור, מבשר לו בתום ההלוויה שמות סבתו הוא לא המוות היחיד שעימו יאלץ להתמודד, שכן פריור עצמו גוסס גם הוא מאיידס. מערכת היחסים בין השניים אל מול ההתמודדות עם המחלה תוצב במרכז המחזה, ותעמיד את הזוגיות שלהם במבחן.
10 צפייה בגלריה
הצצה ראשונה לקאסט "מלאכים באמריקה", שתעלה בתיאטרון הקאמרי בינואר 2023
(צילום: אוהד רומנו)
מן העבר השני של קו העלילה הזה מתרחש סיפור נוסף שבמרכזו ג'ו פיט, פקיד רפובליקני מורמוני ואשתו הארפר, המנהלים מערכת יחסים לא מאושרת ולא מספקת. החיים האומללים שלהם מביאים את הארפר להתמכר לווליום - התמכרות שמובילה להזיה הבולטת הראשונה במחזה. הארפר המסכנה, שהחיים לא הקלו עליה, פוגשת במהלך אותה הזיה את פריור בעודו יושב מול שולחן ומתאפר. כמי שגדלה כל חייה על ברכי הכנסייה המורמונית והסגורה, היא מתקשה לעכל את השילוב בין גבר לתמרוקים. כשפריור מספר לה שהוא הומו, היא עונה לו מופתעת, "בכנסייה שלנו אנחנו לא מאמינים בהומואים". על כך הוא משיב בהומור, "בכנסייה שלי אנחנו לא מאמינים במורמונים". המטרה האמיתית של השיחה נועדה לבשר להארפר - ולקהל - שהיא חיה בשקר וכי בעלה בעצם קבור עמוק בתוך הארון הגאה.
במהלך ההצגה, שני קווי העלילה ייפגשו, או ליתר דיוק - יתנגשו, מקצועית ורומנטית, כשג'ו ולואיס ייפגשו במקום עבודתם ויתאהבו. "זה מחזה על אנשים שבוחנים את הקשר האנושי", הסביר קושנר בריאיון ל"הגארדיאן" ב-2017. "במקרה של הארפר, היא מבינה כמה זה אכזרי לאהוב את האדם הלא נכון. זה גם מחזה שמדבר על מה עושים בעולם שבו אין שום אמת גדולה שמנחה אותך".
10 צפייה בגלריה
"מחזה על אנשים שבוחנים את הקשר האנושי". טוני קושנר
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
בשל עיסוקו של המחזה בנושאים מורכבים כמו להט"ביות, איידס, פוליטיקה ודת, הפקות שונות שלו נאלצו להתמודד עם ביקורת רבה מצד קבוצות שמרניות ודתיות. בשנת 1996 הפגינו שמרנים מחוץ לתיאטרון שהעלה את המחזה בשרלוט שבצפון קרוליינה - מה שהוביל לקיצוץ בתקציבו של התיאטרון בשנה שלאחר מכן. סערה גדולה אף יותר שזכתה לסיקור תקשורתי נרחב התרחשה שלוש שנים לאחר מכן, עם עליית הפקה נוספת באוניברסיטת קילגור בטקסס. מחאות רבות הובילו את המשטרה לסגור את האולם עד לתחילת המופע מחשש לאלימות, בזמן שהשחקנים נאלצו להסתגר מאחורי הקלעים במרתף עד לדקה ה-90.
ההפקה שקלה לבטל את עליית המחזה, אך מכתב שקושנר שלח בפקס לצוות השחקנים באותו יום הכריע את הכף. "אל תתעצבנו ואל תמלאו את המחזה בכעס שאותן התקפות על היצירה בוודאי יצרו אצלכם. חלק מהאסטרטגיה של אויבי האמנות היא ליצור סביבה רעילה שבה לא ניתן לקבל את האמנות, גם אם היא מוצגת כראוי", כתב המחזאי והוסיף: "תבטחו במחזה, בעבודה שלכם, בכישרון שלכם ובקהל".
10 צפייה בגלריה
מהפגנות, דרך התערבות המשטרה ועד קיצוץ בתקציבים. עמי טאוב וחנה אזולאי הספרי בתפקיד ג'ו והארפר ב"מלאכים באמריקה", 1993
(צילום: ליהיא לפיד, באדיבות ארכיון תיאטרון הקאמרי)
עיתון מקומי, The Chronicle of Higher Education, אף דיווח כי במאמץ אחרון למנוע את העלייה כמה בכירים ואנשי עסקים שמרנים בעיר רכשו 150 מתוך 263 המושבים של התיאטרון כדי להותיר את האולם ריק. "המחזה אולי זוכה בפרסים בניו יורק, אבל כאן, אנחנו מסתכלים על דברים קצת אחרת", ציטט "הכרוניקל" עורך דין שנמנה בין הקונים הזועמים. "זה אירוני שבתי המשפט אומרים לנו שאנחנו לא יכולים לקיים תפילה בבתי ספר, אבל מכללות הנתמכות על ידי משלם המיסים יכולות להציג זבל מהסוג הזה". גם הניסיון הזה נכשל כשהמפיקים הורו למכור את כל הכרטיסים הלא מאוישים בעשר הדקות שלפני תחילת ההצגה והאודיטוריום התמלא עד אפס מקום.
שדים מבחוץ ומבפנים
כשקושנר ניגש למחזה, הוא שם לו למטרה לעסוק בחיים הממשיים שלו ושל הקהילה הגאה באותן השנים. "לא התכוונתי לכתוב על איידס. רציתי לכתוב על איך זה להיות אני - הומו בניו יורק, באמצע שנות ה-80, ואי אפשר היה לעשות את זה בלי לשים במרכז את המגפה", הסביר קושנר בריאיון ל"סיאטל טיימס", "בזמנו גם היה נראה כאילו מתחולל שינוי עצום באקלים הפוליטי עם הנשיא רייגן. העולם שנולדתי אליו נסוג ומשהו חדש ודי מפחיד תפס את מקומו".
10 צפייה בגלריה
גם המחאות לא הצליחו לעצור את ההפקה. שולי רנד בתפקיד פריור ב"מלאכים באמריקה", 1993
(באדיבות ארכיון תיאטרון הקאמרי, צילום: ליהיא לפיד)
כחלק מהרצון להיצמד למתרחש במציאות, המשרד שבו עובדים לואיס וג'ו הוא משרדו של המשפטן רוי כהן. כהן מבוסס על משפטן אמיתי בשם זה, שחייו - ובעיקר מותו מסיבוכי מחלת האיידס - העלו השערות רבות בנוגע לנטייתו המינית. גם במחזה הוא מגלה שהוא חולה באיידס, אך מסרב להודות בכך בפומבי ומצהיר במקום זאת שהוא חולה בסרטן הכבד.
רוי מרקוס כהן האמיתי, שמת בשנת 1986 כשהוא בן 59, זכור בעיקר בשל שיתוף הפעולה שלו עם הסנטור ג'וזף מקארתי, כשהשניים ניסו להילחם במה שתפסו כהשפעת הקומוניסטים על החברה האמריקנית ובחדירתם לממשל הפדרלי של המדינה. במהלך הקריירה שלו כהן גם עבד צמוד והפך לאיש סודו של נשיא ארצות הברית העתידי, דונלד טראמפ.
10 צפייה בגלריה
נלחמים נגד הקומוניזם. מימין לשמאל: רוי כהן, ג'וזף מקארתי וג'רארד דייוויד שיין
(צילום: APA/Hulton Archive/Getty Images)
החשדות לגבי נטייתו המינית השפיעו רבות על חייו המקצועיים והוא אף נשאל על כך והוקנט במהלך דיונים משפטיים. כשגייס את ג'רארד דייויד שיין כיועץ ראשי לצוות של מקארתי, עלו ספקולציות כי בין השניים מתקיימת גם מערכת יחסים מינית, אך מעולם לא נמצאו לכך הוכחות ולימים שיין התחתן עם זוכת מיס יוניברס, הילווי רומבין, ולשניים נולדו שישה ילדים. בצעירותו, כהן גם יצר קשרים עם גברים בעלי מעמד חשוב, בהם הבישוף פרנסיס ספלמן מניו יורק, שנחשד בנטיות הומוסקסואליות מה שעורר סערה בכנסייה הקתולית.
על אף השמועות, כשהחלו הדיונים לגבי חקיקה שתקנה זכויות ללהט"בים, כהן נמנה בין הטונעים ש"מורים הומוסקסואלים הם איום חמור על ילדינו". כך גם במהלך המצוד שלו עם מקארתי אחר הקומוניסטים - השניים ביקשו לרדוף את הקהילה הגאה ומקארתי וכהן היו אחראים לפיטוריהם של עשרות גברים הומוסקסואלים מעבודות ממשלתיות. אירוע נוסף אשר הכתים את המוניטין של רוי כהן - הדמות והאיש כאחד - היא הרשעת "מרגלת האטום" אתל רוזנברג על לא עוול בכפה, שעליה היה אחראי. הדמות שרודפת אותו בהזיותיו במחזה היא החצי הנשי של הצמד יוליוס ואתל רוזנברג, זוג יהודים אמריקאים שנעצרו בשנות ה-50 בטענה שריגלו עבור ברית המועצות.
כתבות נוספות במדור במה:
השניים, שהשתייכו לתנועה הקומוניסטית עוד מגיל נעורים, הוצאו להורג ב-1953. בבגרותו עבד יוליוס (או יונה, בשמו היהודי) בגופים כדוגמת חיל הקשר האמריקני, דרכם העביר מסמכים חשאיים רבים לידי שירות הביון הסובייטי. העד המרכזי שסייע בהרשעתם היה אחיה של אתל, דייוויד גרינגלאס, גם הוא חשוד בריגול. שנים לאחר מכן, הודה גרינגלאס כי במטרה להציל את עצמו ואת אשתו, שריגלה גם היא, הוא הפיל את אחותו - שעל אף שידעה על פועלם לא עסקה בריגול.
"גן עדן זו עיר ממש כמו סן פרנסיסקו"
אם מי שרודפת את רוי היא אתל רוזנברג, פריור, ששוהה חלק גדול מהעלילה מאושפז בבית החולים, נרדף על ידי קול לא מזוהה של מלאכית שאומרת לו להתכונן לבואה. ואכן, ממש כמו בחלום של קושנר שממנו הכול התחיל, בסוף החלק ראשון המלאכית מתרסקת דרך תקרת חדר השינה שלו ומכריזה בקריאה מבלבלת ש"העבודה הגדולה החלה".
10 צפייה בגלריה
מגיעה דרך התקרה. קרן מור ב"מלאכים באמריקה", 1993
(באדיבות ארכיון תיאטרון הקאמרי צילום: ליהיא לפיד)
בחלקו השני של המחזה, שמוקדש ברובו לסגירת קצוות עלילתיים, תיקון מערכות יחסים והשלמה עם המצב, בולטת הסצנה בה המלאכית מגלה לפריור ש"גן עדן זו עיר ממש כמו סן פרנסיסקו" ואת אלוהים היא מתארת כאות א' בוערת. היא מוסיפה שהאנושות נבראה כי המלאכים התחילו "לשעמם" את אלוהים, ומבקשת מפריור למסור לאנושות "להפסיק לזוז!", מתוך אמונה שאם האדם יפסיק להתקדם - גן העדן יוקם מחדש.
"הייתי סטודנט ללימודי ימי הביניים ותמיד הוקסמתי מתפקידם של המלאכים בקשר שבין האדם לבין אלוהים", ניסה קושנר להסביר את ההחלטה לעסוק בדת ובישויות שמיימיות בצורה זו. "ברוב הדתות האורתודוקסיות - קתולים, מוסלמים, יהודים - יש מערכת יחסים בעייתית עם מלאכים, כמו גם עם קדושים. אם הם זוכים להערצה רבה מדי הם מאיימים על עליונותו המוחלטת של אלוהים - וזה ממש עניין אותי".
10 צפייה בגלריה
הקשר שבין אנשים, מלאכים ואלוהים. גיל פרנק בתפקיד לואיס ואיציק ג'ולי בתפקיד ג'ו, "מלאכים באמריקה", 1997
(באדיבות תיאטרון חיפה, צילום: איתן שוקר)
המחזה עצמו מהלך, בעצב ובהומור גם יחד, על הקו לפיו לא ברור אם ההזיות הן מציאות או לא. כך למשל כשפריור והארפר נפגשים לראשונה במציאות במערכה השנייה - הם כמו מזהים אחד את השנייה מההזיה שחלקו בתחילת המחזה.
לימים יעיד קושנר שאת "מלאכים באמריקה" הוא כתב מנקודת מוצא חלוקה ואובדת עצות גם כן. "בשנות ה-80 המאוחרות, כשהתחלתי לחשוב על המחזה, ובתחילת שנות ה-90, כשהתחלתי לכתוב אותו, שררה בעולם תחושה של ציפייה לחגיגות המילניום. זו לא הייתה תחושה אפוקליפטית", אמר בריאיון ל-NPR לפני כעשור. "תקופת השלטון של רייגן הייתה תקופה של שינויים בפוליטיקה האמריקנית ובפוליטיקה האירופית והעולמית יחד. הבנו שאנחנו נכנסים לתקופה שבה אנחנו הולכים לזרוק לפח הנחות בסיסיות שנשענו עליהן עד כה ובקרוב נתחיל להסתכל על העולם באופן שונה. זו לא הייתה דרך אטרקטיבית להסתכל על העולם, לפחות לא עבורי. הייתה תחושה שמשהו עומד לקרות וזה יכול להיות מדהים, אבל זה גם עלול להיות נורא". ייתכן שבכך חתם למעשה קושנר את העיקרון המנחה ואת המסר האמיתי שהמחזה טומן בחובו - גם אם האייטיז לוו בתחושות רבות של בלבול, של שינויים ואף של אובדן, הם היו מלאים בהרבה טוב ובפתיחות חדשה ומרעננת.
10 צפייה בגלריה
"הייתה תחושה שמשהו עומד לקרות וזה יכול להיות מדהים אבל זה גם עלול להיות נורא". שולי רנד ויונתן צ'רצ'י ב"מלאכים באמריקה", 1993
(באדיבות ארכיון תיאטרון הקאמרי, צילום: ליהיא לפיד)
"קושנר העצים אותי וכותבים אחרים לנסות לספר סיפורים ואמיתות אפיים דרך הקולות השוליים בהיסטוריה", אמרה המחזאית זוכת הפוליצר, לין נוטאג', ל"ניו יורק טיימס" - אחת מיני רבים שהעידו כי "מלאכים באמריקה" הוא מהמחזות החשובים שנכתבו. "הוא לימד כותבים איך להתמודד עם תוכן פוליטי מבלי להיות דידקטיים". קושנר היה בין היוצרים הראשונים להבין שתרומתה של אמנות בריפוי פצעים טמונה ביכולתה לפתוח אותם בחכמה וברגישות. הוא לא חשש להציב בתפקיד הראשי במחזה את האיידס, שהוציא אנשים מהארון בעל כורחם וחידד כמה אפלה יכולה להיות הומופוביה, ולא לחינם כינה אותו חוקר הספרות והתיאטרון, ג'ון מ. קלום "נקודת מפנה בהיסטוריה של הדרמה הגאה, בהיסטוריה של הדרמה האמריקנית ובהיסטוריה של התרבות הספרותית האמריקנית".
