השחקנית ראקל וולש הלכה לעולמה בגיל 82. לפי הדיווחים בסוכנויות הידיעות, וולש מתה היום (ד') בביתה שבלוס אנג'לס אחרי התמודדות עם "מחלה קצרה", אולם לא ניתנו פרטים נוספים.
וולש, שנולדה ב-1940 בארצות הברית להורים ממוצא אנגלי ובוליביאני/ספרדי, פרצה לתעשיית הבידור בשנות ה-60 וה-70. תפקידיה הראשונים בסרטים משמעותיים הגיעו ב"המסע הפנטסטי" (1965), "הרי את מכושפת לי" (1967) והמותחן הקומי Lady in Cement לצד פרנק סינטרה.
ב-1968 כיכבה לצד ג'יימס סטיוארט ודין מרטין במערבון "בנדולרו", וב-1970 כיכבה בסרט השערורייתי "מיירה ברקנרידג'" שבו כיכבה כטרנסג'נדר. מפיק הסרט רוברט פרייר הסביר את ליהוקה: "אם גבר היה רוצה להפוך לאישה, הוא היה רוצה להפוך לאישה היפה ביותר בעולם. הוא היה הופך לראקל וולש".
הסרט נכשל ונחשב בזמנו לאחד מהסרטים הגרועים ביותר שנעשו, אולם הפופולריות של וולש לא נפגעה באופן מהותי, והיא המשיכה בקריירה מגוונת בתעשיית הבידור במהלך שנות ה-70 וה-80. בין היתר השתתפה בהצגות בברודוויי ובשלל תוכניות טלוויזיה, ואף מיצבה את עצמה כסמל סקס, הופיעה על שער מגזין "פלייבוי" והוכתרה על ידו בתור "האישה הנחשקת ביותר בשנות ה-70".
אך למרות שנתפסה כסמל סקס, וולש שמרה בקנאות על פרטיותה. במהלך הקריירה שלה סירבה להצטלם בעירום, כשגם על השער של "פלייבוי" עטתה בגד ים. "לא גידלו אותי להיות סמל מין", הסבירה בריאיון ב-2018, "וזה לא הטבע שלי, להיות כזאת. העובדה שהפכתי לכזאת זו כנראה אי-ההבנה הכי נחמדה, זוהרת וברת-מזל".
במהלך השנים הפכה וולש לאייקון. בסרט "חומות של תקווה" (1994), הפוסטר בתא של אנדי דופריין (טים רובינס), זה שמאחוריו מוסתרת המנהרה שחפר אל מחוץ לכותלי הכלא, הינו של וולש מהסרט "מיליון שנים לפנה"ס" (1966). משנות ה-80 ואילך פנתה גם לעסקים, במקביל לעיסוקיה בתעשיית הבידור, ובהמשך הקימה עסק לייצור פאות, הוציאה קלטות התעמלות, תכשיטים, קו מוצרי איפור ועוד.
ב-1997 הופיעה וולש בסיטקום "סיינפלד" שם גילמה גרסה מוקצנת ונפיצה של עצמה, וב-2001 הפציעה בקומדיה "לא רק בלונדינית" לצד ריס וויתרספון. ב-1974 זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסרט "שלושת המוסקטרים" לצד מייקל יורק, אוליבר ריד וריצ'רד צ'מברליין, וב-1994 זכתה לכוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד. תפקידה האחרון היה בסרה הקומית Date My Dad ב-2017.
וולש, שהייתה נשואה ארבע פעמים, הותירה אחריה בת ובן.
