אני מוכנה להמר על התוספתן שלי שכבר זמן מה יש מישהו בנטפליקס שיושב ותופס את הראש, מאז שהוא הבין שראיין מרפי מוכר להם סדרות על המשקל. ב-2018 מרפי סגר איתם את עסקת ה-300 מיליון דולר לחמש שנים עבור כל מה שהוא יחליט למכור להם בפרק הזמן הזה. מאז הוא מכר לענקית הסטרימינג את "הפוליטיקאי", "הלסטון", "הוליווד", "ראצ'ד", ו"סיפור פשע אמריקאי: מוניקה לוינסקי", כולן נעות על הסקאלה שבין בינוניות ועד בלתי ניתנות לצפייה. אף אחת מהן לא שיחזרה את הקסם המרפיסטי, הקאמפי והשנון. עכשיו מצטרפת אליהן "מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", ששוטחת את סיפורו המחריד של הקניבל ממילווקי - ותשמעו, מסתבר שמרפי לא האדם הראשון שהכסף עשה אותו עצלן אבל הוא בהחלט אחד המובהקים שבהם.
"מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר" - טריילר
בקצרה: ג'פרי דאהמר היה צעיר לבן, הומו עם נטייה להתבודדות וחיבה בלתי נשלטת לדברים מתים. בין השנים 1978 ל-1991, אז נעצר על ידי המשטרה, הוא הספיק לרצוח, לבשל ולטעום מבשרם של 17 גברים צעירים, רובם שחורים. כשהוא נלכד ומימדי הפשיעה שלו נחשפו התברר גם שדהאמר כבר היה מוכר למשטרה כעבריין מין על תנאי, ושאנשים שסבבו אותו התריעו יותר מפעם אחת על כך שהוא מתנהג באופן חשוד (הריח של הגופות שהוא שמר כנראה היה בלתי נסבל). אבל דאהמר הצליח בכל זאת להתחמק ממעצר מספר פעמים, ורק כשהקורבן האחרון הצליח להימלט מהדירה שלו - כשהוא אזוק ועירום למחצה - המשטרה סוף סוף טרחה לבצע אצלו חיפוש מעמיק.
מרפי שוטח את הסיפור של דאהמר לפי כל כללי הז'אנר המקובלים. את הגיבור שלו מגלם אוון פיטרס, שכבר השתתף ב"אימה אמריקאית" של מרפי ונותן כאן עבודה לא רעה, בהתחשב בחומר הגלם. ריצ'רד ג'נקינס ומולי רינגוולד, בתפקיד אביו ואימו של דאהמר, יושבים על מכסת הכוכבים שמרפי אוהב ללהק לסדרות שלו. "מפלצת" קופצת בין צירי זמן דרך הילדות של דאהמר, וחושפת - איך לא – שהייתה לו משפחה לא-מושלמת, כלומר אבא קשוח ואמא חורגת, במסגרת הכישלון האינסופי של יוצרים להבין שאם זאת הייתה סיבה להיווצרותו של פסיכופט, כולנו היינו כפותים עכשיו בכותנות משוגעים.
המסע בן עשרת הפרקים האיטיים להחריד והיוצאים מגדרם בניסיון להמחיש את האכזריות של דאהמר, כולל שוטים גראפיים יתר על המידה וחיבה לדימומים, מתחיל במעצר שלו בפרק הראשון. שם, בתחנה האחרונה, מרפי גם מוריד אותנו, כשדאהמר נרצח בכלא על ידי אסיר אחר, בגיל 34, לאחר שנידון ל- 16 מאסרי עולם, וקצת לפני שהוא אמור לעבור טבילה נוצרית שתמחל לו על חטאיו. אמא שלו ביקשה לתרום את מוחו למדע, בצעד כמעט סמלי בהתחשב במה שהביא את ג'פרי לכלא מלכתחילה. אבל אביו סירב ובית המשפט הורה להשמיד את המוח.
לזכותו של מרפי יאמר שהוא שם פה דגש על חיי וסיפורי הקורבנות של דאהמר, ובהחלט מרחיק את דאהמר מהסטריאוטיפ החביב על סדרות דוקו פשע - של הרוצח הפסיכופט הכריזמטי והמבריק, שבכוח המוח והמניפולציה הרגשית מצליח לשטות בכולם. לא, מרפי בהחלט מבהיר שדאהמר לא היה מעולם פושע מתוחכם. אלו היו נסיבות חייו - העובדה שהוא גבר לבן ושרוב הגברים שרצח היו שחורים והומוסקסואלים, אנשים שעדיין נחשבים לשקופים בעיני זרועות החוק, כשמרפי גם מתמקד באוזלת היד המשטרתית והחפיפניקיות מעוררת-הקבס שאפשרה לדאהמר להתחמק כמעט ללא מאמץ, עד שהיקום הגיש אותו למשטרה על מגש. סיפור חשוב, אין ספק, אבל בכלל לא בטוח שמרפי בגרסה הנוכחית שלו הוא האדם שהייתם מפקידים אותו בידיו. קדימה מרפי, נשארה לך עוד שנה אחת להשתרלל עם התקציב של נטפליקס, הגיע הזמן להתחיל לארוז.
