היחס לישראל בעולם בעקבות מלחמת 7 באוקטובר השפיע בעל כורחו גם על רפרטואר תיאטרון הבימה. ימים ספורים לפני פרסום הרפרטואר לשנתיים הקרובות, אחרי שכל התנאים כבר סוכמו, ביקשו שני בעלי זכויות, מאנגליה ומארצות הברית, להקפיא לפי שעה את המשא ומתן על העלאת מחזותיהם בתיאטרון הלאומי. "אני לא נכנס כרגע לפרשנות המשפטית והפוליטית", אומר המנכ"ל דני וייס, שהציג אתמול (ד') יחד עם המנהל האמנותי משה קפטן, את הרפרטואר. "הטיעונים היו: 'יש לנו קונפליקט, אולי זה לא הזמן כרגע, המצב בישראל מורכב, בואו נדבר שוב בשנה הבאה'. זה לא משהו שאנחנו רגילים אליו, לכן היינו צריכים לערוך שינויים ברפרטואר ברגע האחרון ולקדם דברים שיועדו להמשך העונה".
תיאטרון הבימה נמצא בימים אלה בתקופה מאתגרת, לא רק בגלל המלחמה, שפגעה בכל מוסדות התרבות בארץ אלא גם בגלל השיפוצים באולם רובינא, הגדול שבאולמות שלו (החלפת התפאורה ושיפוץ חדרי השחקנים). כחלק מזה, הרפרטואר כולל כמות רבה של הפקות, שכן שינויים עוד יכולים להתבצע והפקות שתוכננו עלולות ידחו לעונות הבאות. "נאלצנו ללחוץ על הברקס בכל הכוח ולחשב את צעדינו מחדש", אומר וייס. "היינו צריכים לקבל הרבה החלטות לפי תחושות הבטן כי מצב כזה עוד לא היה לנו - למשל עם מה לפתוח את העונה ומה להציג. אנחנו ממשיכים להתגלגל מדי יום כשאנחנו יודעים שהכול הרבה יותר טעון ונפיץ מהרגיל. הדבר שמשפיע באופן גורף על ההתנהלות שלנו היא העובדה שהחל מתחילת ינואר אנחנו מציגים בעיקר מחוץ לאולם רובינא, באולמות חלופיים (אולם סמולרש, מרכז דוהל ומוזיאון ארץ ישראל) למשך כמעט שנה. יש לזה אפקט עצום בכל התחומים. אולם רובינא, שהוא האולם הרווחי היחיד שלנו, מייצר 25 מיליון שקל הכנסות בשנה".
המחזה הראשון של העונה שכבר עלה לבמה והפך להיות אקטואלי מתמיד, הוא "הגברת הראשונה", הפקה משותפת עם תיאטרון באר שבע, שכתב מוטי לרנר וביים משה קפטן, ובמרכזו סיפורה של גולדה מאיר, ראשת הממשלה היחידה של ישראל, בצל דיוני וועדת אגרנט ומחדל מלחמת יום הכיפורים. לאורה ריבלין נכנסה לנעליה של גולדה. פרויקט נוסף שנולד בעקבות המלחמה הוא "סיפורי מקלט", המורכב מתשעה סיפורים קצרים, פרי עטם של תשעה מחזאים, כשכולם מתרחשים במקלטים שונים ברחבי הארץ רגע אחרי שנשמעת אזעקה.
עוד הצגה שעלתה בשבוע שעבר והפכה לאקטואלית במיוחד לנוכח המלחמה היא "האמיני יום יבוא", מחזהו של גיא מרוז שביים אלדר גוהר גרויסמן, ומביא את סיפור חייה של זמרת המלחמות יפה ירקוני, כולל הדרמה הגדולה בחייה, בה האשימו אותה בבגידה במולדת ודרשו שתחזיר את פרס ישראל - בעקבות ריאיון בגלי צה"ל שבו קוננה על מה שעושים חיילי הצבא האהוב עליה ברצועת עזה בימי האינתיפאדה השנייה.
בעוד כשבוע תועלה (בשיתוף תיאטרון באר שבע) הגרסה הבימתית ל"חתונה מאוחרת", סרטו הנודע של דובר קוסאשווילי. על העיבוד לבמה אחראי מעין אבן והבמאית היא שיר גולדברג, המנהלת האמנותית של תיאטרון באר שבע. מככבים: צביקה הדר, מיכאל אלוני, אסתי זקהיים ואחרים. הצגה נוספת שתעלה במהלך החודש היא "שמו הולך לפניו", עיבוד של ארז דריגס למחזהו של אפרים קישון בבימויה של דפנה זילברג, על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים לא-מוכשרים זוכים לתפקידים בשירות הציבורי.
שיתוף פעולה נוסף, הפעם עם תיאטרון חיפה, יהיה "אנפרנד" - מחזהו של סטיבן מופט, אותו יביים משה נאור, המנהל האמנותי של חיפה. במרכז המחזה הידידות שנוצרה במהלך הפלגת נופש בין זוג לאלמנה תוססת, מצחיקה ומלאת חיים, שמתגלה כרוצחת סדרתית. אסנת פישמן ומולי שולמן יגלמו את התפקידים הראשיים.
מחזה נוסף, שכבר הועלה בארץ לפני כ-20 שנה עם מרים זוהר ונתן דטנר, הוא "ריקוד בשישה שיעורים" של ריצ'ארד אלפיירי, שיביים משה קפטן, על מערכת היחסים בין אישה זקנה ובודדה (סנדרה שדה) למורה לריקוד (יחזקאל לזרוב) אותו היא שוכרת כדי שילמד אותה ריקודים סלוניים.
מחזה מסקרן נוסף הוא "רומיאו וז'ולי" – גרסה מודרנית ל"רומיאו ויוליה", שכתב גרי אוון ותביים לילך סגל, על אהבתם חסרת הסיכוי של אב יחידני בן 17 שמחזיק מעמד בקושי וצעירה בת טובים, ורצונם לממש את אהבתם.
חנן שניר יביים את "בית בובות" – עיבוד חדש שלו למחזהו של הנריק איבסן, עם שני כהן, שחוזרת לתיאטרון הלאומי אחרי עשר שנים, בתפקיד הראשי. המחזאי איתי סגל ומשה קפטן, ששיתפו פעולה בהצגה המצליחה "את שאהבה נפשי", ישתפו פעולה גם במחזה החדש של סגל – "האבא שיכולתי להיות", שבמרכזה סיפורם של זוג גברים, בתחילת שנות הארבעים שלהם, שהביאו לעולם בת בהליך פונדקאות, וניסיונה של הבת ליצור קשר ישיר עם האישה שתרמה להם ביצית. מיכאל אלוני ואורלי זילברשץ כבר לוהקו להצגה.
הפקת מקור נוספת היא "אמא קומי", מחזהו של דורי פרנס, שמבוסס על ספרו של אלדד כהן, שיביים ארז דריגס. סיפורו של ילד בן 12, שחי עם אמו בדירה קטנה מעל שוק מחנה יהודה בירושלים, וחשב תמיד שאביו מת - עד שגילה שהאב עודנו חי.
אלדר גוהר גרויסמן יביים את "מרי סטיוארט", עיבוד של רוברט אייק למחזהו של פרידריך שילר על שתי מלכות, אחיות, שנאבקות זו בזו. את התפקידים הראשיים יחלקו ליליאן ברטו ומאיה מעוז. את "מיס ז'ולי", עיבוד מודרני מאת פולי סטנם למחזה הקלאסי של אוגוסט סטרינדברג, שבמרכזו משחקי השליטה ומאבקי המינים האכזריים של גברים ונשים, משרתים ואדונים, יביים עמית אפשטיין - כשאת התפקיד הראשי תגלם אושרת אינגדשט.
אילן רונן יביים את "הביתה", פרויקט שכתב יואב שוטן על פי ספרו של אסף ענברי ועוסק במיתוס הגדול של הקיבוץ, מהחלום הגדול ועד שברו בשנות השמונים. צעירי הבימה החדשים יעלו פרויקט מיוחד שכתבה ותביים נועה וגנר, ובו קבוצת נשים צעירות וקבוצת גברים צעירים, הבודקים בנפרד וביחד מה היא נקביות ומה היא זכריות. את הקלאסיקה "מעגל הגיר הקווקזי" של ברטולד ברכט יביים נעם שמואל.
"מונולוגים מהוואגינה", מחזהו של איב אנסלר, שהועלו בהבימה לפני יותר מ-20 שנה, יחזור לבמה בבימויה של אילאיל סמל. המחזה מבוסס על ראיונות שנערכו בתחילת שנות ה-90 עם מאות נשים במדינות שונות בעולם, שדיברו על מיניותן ועל בעיות הקשורות לחייהן האינטימיים. לצד "מונולוגים מהוואגינה" תועלה הקומדיה "זה לא ביג דיל", שכתב מרטין קסלה ויביים רועי הורוביץ, על חמישה גברים שמתכנסים לפגישה חשאית במקלט בערב גשום, כשמה שמחבר ביניהם הוא איבר המין הקטן שלהם.
באגף מחזות הזמר יועלו בשנתיים הקרובות "הקוסם!" שכתב אורי פסטר (השירים הם של ירון כפכפי) ויביים משה קפטן. ההפקה תציין 30 שנה לבכורת המחזמר שעלה בשנת 1994 בכיכובה של מיכל ינאי. קלאסיקה ישראלית נוספת שתזכה לחיים חדשים היא "גטו" של יהושע סובול, על התיאטרון שהוקם בגטו וילנה. אלדר גוהר גרויסמן יביים קלאסיקה אחרת – "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של סמי גרונמן (התרגום והפזמונים הם של נתן אלתרמן והמוזיקה של סשה ארגוב).
עידו רוזנברג (שבשנים האחרונות ביים הצגות כמו "אפס ביחסי אנוש" בבית ליסין, ו"מלצרית" בקאמרי), יביים גם את "שיער", שכתבו ג'רום רגני וג'יימס ראדו. הסיפר כמובן עוקב אחרי חבורת היפים צעירים שנלחמת בממסד, מתחמקת מגיוס, חיה, אוהבת ובועטת בניו יורק של שנת 1967, ימי מלחמת וייטנאם. במקביל, שי להב כותב בימים אלה את "השחף", אופרת רוק המבוססת על הקלסיקה של צ'כוב על זמרת מזדקנת שנמצאת בזוגיות עם גיבור מוזיקה מקומי, ומנסה לשקם את יחסיה עם בנה היחיד, שמנסה בעצמו לפתח קריירה מוזיקלית - בהצלחה חלקית מאוד.
חנן שניר יביים עיבוד ל"הנערה מהדואר", המבוסס על ספרו של שטפן צוויג, ומתרחש ב-1926. במרכז המחזה צעירה ששכלה את אחיה במלחמה והתייתמה גם מאביה, ומתגוררת בעליית גג עלובה עם אמה החולה, כשהשתיים מתפרנסות בדוחק ממשכורתה הצנועה של הנערה העובדת כסייעת דואר באחד הסניפים הכפריים שבאוסטריה.
"ייסורי איוב" של חנוך לוין שהועלה לפני כ-40 שנה בכיכובו של יוסף כרמון יחזור לבמה בבימויו של משה קפטן. הפקה מסקרנת נוספת היא המחזמר "חלומות אבודים", שנכתב בעקבות הספר "הקיץ של אביה" מאת גילה אלמגור. המוזיקה והפזמונים הם של אוהד חיטמן, המחזה הוא של שחר פנקס והבימוי יהיה של משה קפטן. המחזה מתרחש ב-1961, ימי משפט אייכמן, כשאביה, שחקנית צעירה, חולמת לעזוב את הארץ ולהגשים את עצמה בניו יורק. סמוך למועד טיסתה, היא מגלה שאימה ברחה מהמוסד הפסיכיאטרי בו היא מאושפזת.
שני פרויקטים מצליחים ימשיכו גם בעונה הקרובה - "לילה עיר" (בימוי ועריכה של עמית רייס, כשגומא גמא פריד שותף ליצירה), ערב מוזיקלי שמספק הצצה לפגישה של הצעירים שכבר התבגרו, ו"טעות בליהוק", אף הוא יוזמה של רייס.
בנוסף, שש מחזות נמצאים כרגע בשלבי פיתוח לקראת 2025: "התנהגות טובה" של אביב פנקס שעוסק בהתעללות מינית בתוך המשפחה; "מיין ליבעשען אורנה" של חגית רכבי, על חייה של אורנה פורת; "חוזרת הביתה" של גורן אגמון שעוסק בקשר בין נכד וסבו שגדל על אדמת פולין ולא רוצה לחזור לשם; "החיים על פי אגפא", עיבוד של שלומית ארנון ועינת ברנובסקי לסרטו של אסי דיין; "20/70", קומדיה שכותבות שלומית ארנון וליאת לני פישמן; "תקווה" של ארז דריגס ו"אישה כמוני" של ליאור סורוקה, שעוסק בגבר שרוצה להפוך לאישה ויחד עם זאת לשמור על התא המשפחתי שלו.
