במהלך 40 שנות קריירה, כוכבת הקולנוע והטלוויזיה פטרישיה קלרקסון (63) חוותה לא אחת הטרדות מיניות וניסיונות לניצול מרות. "בהוליווד, אין אישה בגילי שלא סבלה מגברים שהזמינו אותה לחדר המלון שלהם - שחקנים, מפיקים, במאים", גילתה קלרקסון כשנפגשנו בחודש שעבר במהלך פסטיבל קרלובי וארי ה-57. "בסרט הראשון שלי, 'הבלתי משוחדים', הייתי האישה היחידה על הסט. אפילו המאפר שלי היה גבר. זה היה ממש ים של גברים לבנים", היא פורצת בצחוק. "לשמחתי הוליווד השתנתה עבור נשים. סוף סוף. מה שהיה מותר בעבר, כבר אסור כיום. ונשים כבר לא שותקות. יש לנו קול חזק. מאוד חזק. השינוי מתרחש גם עבור אנשים שחורים. יש לנו עוד לאן להתקדם מבחינת השינויים המהותיים באמת, אבל כן יש שינוי".
לאור מה שחוותה, לא מפתיע שקלרקסון התחברה לסרט הקולנוע "מילה שלה", שביימה מריה שרדר ("המורדת") ומשחזר את סיפורן של ג'ודי קנטור ומייגן טוהיי, עיתונאיות "ניו יורק טיימס" שפרסמו ב-2017 את התחקיר על הטורף המיני מפיק-העל הארווי ויינשטיין – תחקיר שהתניע את תנועת MeToo. קלרקסון מגלמת את רבקה קורבט, העורכת שהובילה את התחקיר. "זהו סרט חשוב מאוד. אני בעצמי נאלצתי לצערי להתמודד עם הארווי, שהפיק שניים מסרטיי. כולנו הכרנו אותו ואת מעלליו. הוא היה ברוטאלי. למזלי אותי הוא לא הטריד מינית, אבל הוא היה בריון כלפיי. הארווי היה מפלצת, שגרם הרבה כאב ועצב והרס חיים של הרבה נשים, במשך הרבה שנים. אסור שזה יקרה שוב בהוליווד. אני זוכרת את היום שבו התחקיר התפרסם. הייתה לי הזכות לגלם את רבקה, אחת מגדולות העיתונאיות בארצות הברית בכל הזמנים. היא אישה יוצאת דופן. נשים ברחבי העולם צריכות להודות לה על המרדף העיקש, המסור והנחוש אחרי הסיפור הזה. לכן רציתי להיות חלק מהסרט הזה, בתור הוקרה לעיתונאיות הנחושות והאינטליגנטיות שסירבו להתפשר למרות ששילמו מחיר כבד על כך".
לראיונות נוספים במדור קולנוע:
"מילה שלה", שיצא למסכים בנובמבר האחרון, לא זכה להצלחה שלה הוא היה ראוי. לכן טוב שהוא מגיע עכשיו לפלטפורמה הביתית. בשישי הקרוב (18 באוגוסט) הוא יתייצב ב-HOT ובשבוע הבא הוא מגיע ל-yes.
"מילה שלה" – טריילר
( באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
קלרקסון נמצאת בתקופה טובה ועסוקה מאוד. רגע לפני שביתת השחקנים והשחקניות היא הגיעה לעיירת הנופש והספא הצ'כית קרלובי וארי כדי להיות חלק מחבר השופטים של התחרות הראשית. זאת הייתה גם הזדמנות עבורה להתאושש מתקופה מאומצת - לאחרונה היא סיימה את צילומי הסרט "לילי", שבו היא מגלמת את האקטיביסטית לילי לדבטר, שהפכה לסמל המאבק של הנשים בארה"ב על השוויון בשכר וצילומים לסדרת הריגול "גריי" – שגם בה היא עושה תפקיד ראשי. "אני הפאם פאטאל. אישה שהיא באמת סקסית, אכזרית ועזת רוח. אני זו שמופיעה בתחתונים - תתכונן! אני זו שחונקת גבר בלי שאני לובשת חולצה. מעולם לא עשיתי דמות כל כך מינית, עזה, פגיעה".
אחרי ששביתת השחקנים והתסריטאים תסתיים, קלרקסון תתחיל בצילומי סרטה החדש של רובין רייט כבמאית – "בינגו" על רומן בין אישה מבוגרת וגבר צעיר. "להיות בתעשיית הבידור זה תמיד אתגר, זה אף פעם לא קל - לא משנה כמה את מצליחה, תמיד מדובר בעלייה שצריך לצלוח. לשמחתי יש עכשיו תפקידים נהדרים לנשים בגילי. לאחרונה אני משחקת כל כך הרבה דמויות מורכבות ולא נעימות, כמו במיני-סדרה 'חפצים חדים'. ב'לילי' לפחות אני לא מרעילה אף אחד כמו ב'חפצים חדים', אלא נלחמת למען זכויות הפועלים והפועלות".
אפרופו זכויות עובדים, מה את חושבת על השביתות בהוליווד?
"בוא נהיה כנים, התסריטאים והתסריטאיות לגמרי צריכים לשבות. הם היו אוכלוסייה מוחלשת בתעשייה שלנו, במשך תקופה כל כך ארוכה שזה מביש. יש כמובן במאים גדולים ומפורסמים שקיבלו שכר הוגן, אבל הרבה תסריטאים מדהימים בתעשייה לא מקבלים שכר או תמלוגים. הסרטים האלה עושים לאולפנים מיליארדי דולרים, אבל איכות הפרויקט נקבעת בזכות התסריט שלו. תראה, אני יכולה לחיות בלי לעבוד, אבל עבור הרבה שחקנים שחיים מפרויקט לפרויקט ומן היד אל הפה העבודה מאוד חשובה, לכן אני מבינה כמה קשה לשחקנים לשבות. הוליווד חייבת להתאפס ולכבד את מה שאנחנו עושים. זה סוף הסיפור. אנחנו מי שמוכרים את הכרטיסים. פראן דרשר, נשיאת גילדת שחקני המסך, היא חתיכת בן אדם והיא תילחם בשיניים עבורנו, כך שאני מלאת ביטחון שנצליח במאבק".
5 צפייה בגלריה
"הוליווד חייבת להתאפס ולכבד את מה שאנחנו עושים" פטרישיה קלרקסון בהפגנת השחקנים
(צילום: ANGELA WEISS / AFP)
קלרקסון ינקה את המודעות החברתית והפוליטית שלה בבית אמא. "אמא שלי הייתה נשיאת מועצת העיר ניו אורלינס. היא נאבקה למען מלחמות צודקות, ולא עזבה את העיר, אפילו בתקופת הוריקן קתרינה". האם גידלה את חמש בנותיה להיות עצמאיות, משכילות ודעתניות. "גדלתי חזקה, עם דעות מוצקות. כבר בגיל צעיר ידעתי שלא אוכל לחיות את חיי הפרברים של הדרום. הרגשתי שונה וידעתי שאני חייבת להגיע למשהו. ידעתי שאני צריכה לשחק ושיהיה לי היכן לפרוק את הרגשות והתחושות שלי. הייתי ילדה אמוציונלית והמשחק נתן פורקן לתשוקות ולחיי הרגש שלי, שפיתחתי בשלב מוקדם מאוד. יכולתי לנתב את זה למשחק וזה סייע לי לשמור על השפיות. תודה לאל שהצלחתי בכך, ובמשך תקופה כל כך ארוכה".
"אני וג'סטין טימברלייק הפכנו לחברים עם הטבות מסוימות"
אחרי שסיימה את לימודי הדרמה באוניברסיטת ייל היוקרתית, קלרקסון החלה לשחק. בין הסרטים שבהם הופיעה ניתן למנות את "גרין מייל", "השבועה", "אנשי התחנה", "לארס והבחורה האמיתית" עם ראיין גוסלינג ("שחקן אינטנסיבי מאוד"), הרבה לפני הברבי-מאניה ו"לילה טוב בהצלחה", שביים ג'ורג' קלוני, על חייו של העיתונאי אד מורו ומלחמתו במקארתיזם.
איך התרשמת מקלוני?
"הוא לגמרי אדם פוליטי. איש שבאמת מאמין בשוויון. ראיתי את זה כל יום על הסט. אנשים יכולים לטעון שהם טיפוס מסוים, אבל כשהם על הסט, האמת מתגלה. ג'ורג' תמיד היה בסדר והתייחס יפה לכולם. מבחינתו, כל אדם על הסט הוא שווה ערך, גם הוא עצמו. האווירה הייתה כיפית ומאוד רגועה, גם בגלל שג'ורג' לא צועק. הוא היה החבילה המושלמת".
קלרקסון עבדה עם בכירי הבמאים, ממרטין סקורסזה ("שאטר איילנד") ועד טוד היינס ("הרחק מגן עדן"). "היה לי המזל לעבוד עם במאים ובמאיות יוצאי דופן שהגשימו את חלומותיי מול המצלמה. בנקודה הזו בקריירה שלי אני יכולה לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא". כמו כן קלרקסון שיתפה פעולה פעמיים עם וודי אלן, ב"מה שעובד" וב"ויקי כריסטינה ברצלונה". "היה כיף לעבוד עם וודי אלן", היא חומקת משדה המוקשים הזה. "חייתי את החלום שלי. וודי נתן לי תפקידים מהחלומות". קלרקסון עבדה עם עוד במאי שנוי במחלוקת – לארס פון טרייר ב"דוגוויל". "זה מורכב לדבר עליו. הוא תמיד חי על הקצה. מה שלארס אמר בפסטיבל קאן על יהודים והיטלר היה נורא לדעתי, ביש מזל. הנהלת הפסטיבל צדקה כשהכריזה עליו 'אישיות בלתי רצויה'. הוא לא יכול לדבר כך. זה שפל".
מדי פעם, קלרקסון מופיעה בשוברי קופות או סרטים שאמורים להיות כאלו, כמו טרילוגיית "הרץ במבוך". "הסרטים האלה די מגניבים. גילמתי אישה תחמנית עם שיער מהמם. היא כאילו עשויה מקרח. המוח שמאחורי המזימה".
בטקס האוסקר ה-76, שנערך ב-2004, היית מועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה על "רסיסי אפריל". מה המשמעות של מועמדות לאוסקר עבורך, ומה זה עשה לך לקריירה?
"זה מן הסתם טוב מאוד לקבל מועמדות כזאת. זה מופלא, וזה גם טוב לסרט ולשחקנים שאיתך, כי כשאת מועמדת הם גם זוכים בהכרה. להיות בטקס הזוהר והסקסי היה רגע מאוד חיובי ונפלא. זה כיף ללבוש שמלה שקופה ותחתונים שלא רואים".
בטלוויזיה, קלרקסון הרשימה בסדרה "עמוק באדמה" ("היו לי כמה רגעים בלתי נשכחים בסדרה המופתית הזו"), שזיכתה אותה בשני פרסי אמי, ב"חפצים חדים", בעונה החמישית של "בית הקלפים" ("האופי התחמני של האנשים בסדרה עוצר נשימה. הם רשעים ממש וזה מופלא") ולאחרונה זכתה באמי עבור State of the Union. "יום אחד התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני הולכת לטוס ללונדון כדי להצטלם ל-State of the Union, אז אמא אמרה: 'פאטי, את לא יכולה לנסוע ללונדון - זה שיא הקורונה'. אז עניתי לה: 'אמא, אני הולכת לעבוד עם סטיבן פרירס, ניק הורנבי וברנדן גליסון". ואמא השיבה: 'אה, אם כך את נוסעת'. זו הייתה הצעה מדהימה. אפילו לא הייתי צריכה לקרוא את התסריט. אני באמת מעריצה גדולה של ניק, סטיבן וברנדן. הם מהאנשים הכי אהובים עליי בכל התעשייה".
קלרקסון מוכרת גם מהקליפ Motherlover - שיר שביצעו יחד ג'סטין טימברלייק ואנדי סמברג. השיר נחשף לראשונה ב-2009 כחלק מהתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" ובהמשך יצא כסינגל. "היה לי נעים לקבל שיחה מאנדי וג'סטין, 'היי, תגידי, את רוצה לבוא לעשות קליפ עם סוזן סרנדון?'. הבנתי שזה שיר ההמשך ל-Dick in a Box שאהבתי, וחשבתי שהוא מבריק. שאלתי אותם 'ומה אני עושה בקליפ?' והם אמרו: 'כל דבר, כאילו - לדלג ולרוץ'. למעשה השניים מחליטים האם לתת את אמא שלהם אחד לשני... נהנינו מזה מאוד. בהמשך עבדתי עם ג'סטין בסרט 'ידידים פלוס' (באנגלית, בתרגום חופשי, הוא נקרא 'חברים עם הטבות' - א"ק). אפשר לומר שהפכנו לחברים עם הטבות מסוימות - יצא לי לראות את כולו. אז יש יתרונות, בהחלט. הקליפ הפך ויראלי וצפו בו מיליוני אנשים. בהמשך סוזן ואני הופענו בתחילת קליפ ההמשך -Three-way: The Golden Rule, שבו אנדי וג'סטין שרו עם ליידי גאגא. אני גאה שלקחתי חלק בקליפים האלה - הם מצחיקים, בעלי תובנות ועשויים היטב בדרכם המטורפת. זה דבר טוב לצאת לפעמים ממקום הנוחות שלי. וכך התפשטתי ב'איש הפיל' בברודוויי מול בראדלי קופר. כן, שוב הייתי צריכה להתפשט".
"אני לא טובה בנישואים, וידעתי את זה מגיל צעיר"
כמי שגדלה בבית פוליטי והופיעה ב"בית הקלפים", לא מפתיע שקלרקסון מוטרדת מהבחירות המתקרבות לנשיאות ארה"ב ומהאפשרות שרון דה-סנטיס, המושל ההומופוב והטרנספוב של פלורידה, ייבחר להיות מועמד המפלגה הרפובליקנית. "לא, הוא לא יהיה הנשיא הבא שלנו. לא, הוא לא הולך להיות. ממש לא".
הופעת לאחרונה בסרט "מוניקה", שבו גילמת אמא של טרנסית. את יכולה להסביר את מתקפת הטרנספוביה שמתפשטת עכשיו ברחבי העולם?
"זה מגוחך. הטרנספוביה הזו היא פשוט בורות מכוונת. אלה אנשים שפשוט לא רוצים להבין או להביע שום אמפתיה או אינטליגנציה. עכשיו, כשיצא לי להכיר בצורה אינטימית אישה טרנסית מקסימה - טרייס ליזט מ'טרנספרנט', שגילמה ב'מוניקה' את הבת שלי, אני יודעת שבסופו של דבר היא בדיוק כמונו, האנשים הלא טרנסים - זה הכי פשוט שיש. טרייס גם יותר חתיכה ממני. זו הייתה זכות גדולה ואחד הרגעים הכי מדהימים בחיים שלי לזכות להכיר אישה כל כך טובה ולהכיר אנשים נוספים מהקהילה הטרנסית".
קלרקסון, שחיה באיסט וילג', ניו יורק, בחרה לא להתמסד ולא להפוך לאמא. "על המסך הייתי נשואה הרבה פעמים והיו לי הרבה ילדים. אחותי הבכורה אינה נשואה ויש לי בני דודים ובני דודות שמעולם לא נישאו. היו לי מערכות יחסים יוצאות דופן בחיי - ועבורי, במובן מסוים, הן היו כמו נישואים. אהבתי את הגברים הללו מאוד, ואני עדיין אוהבת, אבל אני פשוט לא טובה בנישואים, וידעתי את זה מגיל צעיר.
"הוריי גידלו חמש בנות שהפכו לנשים מצליחות, אבל לי לא היו מחשבות על ילדים. כלומר, חשבתי פעם על ילדים, אבל הגעתי למסקנה שנולדתי בלי הגן הזה. נולדתי עם הרבה דברים אחרים, אבל לצערי לא עם גן האימהות. באיזשהו שלב חשבתי שיכול להיות שזה כן ישתנה, אבל בגיל 38 נפל האסימון והבנתי - זהו זה, עכשיו או לעולם לא. אני נמצאת בקשר טוב עם משפחתי - יש לי עשרה אחיינים ואחייניות, ו-11 אחיינים ואחייניות מדור שני. כולם אצלנו מתרבים חוץ ממני. ההורים המקסימים שלי עוד איתנו, הם בני 88 ובדיוק חגגו 70 שנות נישואין, כך שהכול טוב. אני נוהגת מדי פעם לבקר את המשפחה בניו אורלינס ולקבל זרם של קסם. בזמן סגרי הקורונה הייתי בבית לבד חלק ניכר מהזמן. זה היה זמן להתבונן ולחשוב והתגעגעתי למשפחה. למזלי יש לי חברים מופלאים ומדהימים שגרים קרוב ובאו לבקר אותי. ביליתי גם עם הכלבה שלי, שהסבה לי הרבה נחמה. הכלבה הופיעה איתי גם ב'מוניקה'. אבל לצערי היא כבר לא איתי".
איך את מתמודדת עם האובדן?
"היא אצלי בלב".
