הזמרת שושנה דמארי הייתה אישה מלאת תעלומות. הקריירה שלה הייתה מזהירה, בארץ ובחו"ל, בטח יחסית למקום שממנו הגיע - מדינה קטנה, צעירה ולמודת מלחמות. היא התאפיינה בלויאליות שלה לאמנותה, שלא הייתה מקובלת בשנים שבהן פעלה, לפחות לא בקרב נשים. דמארי השאירה לא מעט אנשים מאחור, כולל בני משפחה וחברים קרובים, בדרך למימוש הכישרון שלה. קרובים ואנשים שעבדו איתה מספרים עליה שהיא הייתה אצילית, מלכותית, גאה, דעתנית, פרפקציוניסטית. היא זכתה בפרס ישראל לזמר העברי בשנת 1988, וכונתה "מלכת הזמר העברי".
דמארי קנתה לעצמה שם כמי ששואפת לשלמות בשירה שלה, ולא רק תבעה אותה מאחרים. היא נהגה להגיע להופעות שעתיים לפני הזמן. פגיעה עצבית ביד ימינה, שנגרמה משבירת כוס, מנעה ממנה ליישר את האצבעות. במהלך הופעה היא עיקמה גם את אצבעות יד שמאל, כך שהמראה האחיד של שתיהן יראה כאילו הוא חלק מהתנועה הטבעית שלה על הבמה.
בפברואר 2006, בהיותה בת 83, דמארי נפטרה כתוצאה מדלקת ריאות. לאחר מותה הלכו ונחשפו פרטים עלומים מחייה: חבריה מהברנז'ה ארגנו גיוס כספים לטובת רכישת חלקת קבר עבורה, אלא שאז התברר שהיא מחזיקה ברכוש לא קטן שאפשר לה רכישת חלקת קבר, והתרומות הוחזרו לנותנים. הדירה שלה ברחוב קלונימוס בתל אביב, שסבלה מהזנחה לדברי ראיונות עם קרובי משפחה ב"ידיעות אחרונות", הייתה כזו משום שדמארי לא רצתה שיסתובבו לה שיפוצניקים בין הרגליים. היא נהגה להניח למשיבון האוטומטי לענות לטלפונים ורק אחרי שהתבררה לה זהות המטלפן הייתה מרימה את השפופרת. יחסיה עם בתה היחידה, נאווה, שהתגוררה בקנדה, לא סוקרו ונשארו חסויים.
אתמול (ו') צוינו מאה שנים להולדתה. לרגל התאריך ליקטנו מספר תמונות נוסטלגיות מהארכיון וביקשנו מהאנשים שחלקו איתה את העדשה לספר לנו איך הם זוכרים את שושנה דמארי של אחורי הקלעים, האישה שמאחורי האגדה.
עידן רייכל: "למדתי ממנה איך מתאימים את השיר הנכון לזמר או הזמרת המתאימים"
עידן רייכל יזם שיתוף פעולה עם דמארי בשנת 2004, אז היא ביצעה שני שירים בפרויקט שלו, "ממעמקים" - את "עלה נישא ברוח" ואת "האר את עיניו". לדבריו הוא בחר בה משום שרצה "לחזר אחרי האישה הכי בלתי מושגת, מישהי שאין לו שום סיכוי איתה".
"אחד הדברים היפים שלמדתי משושנה דמארי זה תהליך הליהוק, איך מתאימים את השיר הנכון לזמר או הזמרת המתאימים", מספר רייכל, "באחד הבקרים שהגעתי אליה שאלתי אותה לשלומה והיא סיפרה שבערב הקודם הייתה תוכנית בטלוויזיה עם שירים ואחת הזמרות, בת 19, שרה את 'היו לילות' - שיר מופלא של אורלנד וזעירא שהוא שיר זיכרון - ושושנה אמרה: 'אני מקשיבה לזמרת ואומרת איזה יופי היא שרה, מרגשת. אבל אני שואלת את עצמי, 'את בת 19, מתי בדיוק היו לך לילות?'. וזאת תובנה יפה, כי שושנה דמארי ממרום גילה ומעמדה, מגיל 83, כשהיא שרה 'היו לילות', אתה יודע שהיו הרבה לילות ושהיא זוכרת את כולם".
יהורם גאון: "בדיוק אז הבנתי למה קוראים לה מלכה"
"כשהנחיתי במסגרת 'שישי בגאון' שבערוץ הראשון את חגיגת העצמאות, המופע אמור היה להיות משודר בשידור חי בשעה תשע בערב בדיוק", מספר יהורם גאון, "בארבע אחר הצהריים התחלנו להתארגן למופע, מי שהיה במקום היה רק צוות ההקמה ושושנה דמארי שהגיעה בשקט לבדה, בשעה שלוש. ביקשתי ממנה שתלך לנוח בבית המלון שסידרו לה, והיא התעקשה לא לזוז מהמקום. היא הייתה אמורה לסיים את הערב בערך ב-11 בלילה, ובכל זאת התיישבה במדרגות העולות לבמה כבר בשמונה וחצי, ממתינה לתורה, יראה להחמיץ את כניסתה. ברבע לתשע ה'כוכבים' החלו, מגיעים ברעש גדול עם הפמליות שלהם, ואז הבנתי למה קוראים לה מלכה".
מתי כספי: "היא הייתה מקצוענית בתחומה"
בשנת 1988, השנה שבה דמארי זכתה בפרס ישראל לזמר העברי, יצא אלבומה "אור", שהפיק ועיבד מוזיקלית עבורה מתי כספי, שאף ניצח על נגני התזמורת הפילהרמונית שהשתתפו בהקלטות. האלבום הזה החזיר לבמה את דמארי, אז בת 65, והיה לקונצרט הראשון שלה מזה 20 שנה. "הכרתי אותה בתחילת דרכי", נזכר כספי, "ותמיד הערצתי אותה על היותה דמות מיוחדת וססגונית. היא הייתה מקצוענית בתחומה".
באתר שלו הוסיף כספי לספר עליה וכתב כי "שושנה היא הזמרת היחידה בארץ שאין לי צורך לעבוד איתה על הגשה של מילה. פשוט אפשר לשכוח מהעניין, כי אצלה זה משהו ברור מאליו, וזה נדיר בארצנו כי זמרים רבים תופסים טרמפ על המילים. אצל שושנה זה משומן ומהימן. זה זורם אצלה. שושנה לא השתפרה, כי היא כזו מההתחלה. אין אצלה מצב שהיא שרה פעם פחות טוב והלכה והשתפרה".
שרי צוריאל: "היא קיבלה אותי במאור פנים וידעה הכול על עבודתי"
"ההיכרות שלי עם שושנה מסתכמת בכך שהערצתי אותה בילדותי בכפר-יהושע וכשנפגשנו באירוע שבתמונה. שנים רבות אחר כך, היא קיבלה אותי במאור פנים, זיהתה אותי בשמי וידעה הכול על עבודתי", מספרת השחקנית והזמרת שרי צוריאל, "זה גרם לי להתרגשות עצומה ולרגעים שלא אשכח אף פעם. היא גילתה התעניינות אמיתית במה שאני עושה ואני סיפרתי לה שהתקליט הראשון (!) שביקשתי שיקנו לי היה תקליט משיריה, שמתוכם אהבתי יותר מכל את השירים עם הקצב והנימה התימנית. ב-1988, בתוכנית המרכזית של ערוץ 1 לכבוד 40 שנה למדינה, הנחיתי את התוכנית יחד עם נתן דטנר, אבי קושניר, משה בקר ואפי בן ישראל, ושם הופיעה גם שושנה. לפי החישוב שלי היא הייתה אז בת 65...ואני בת 35".
בעז שרעבי: "הערצתי אותה משחר ילדותי"
"הייתי אומר ששושנה דמארי, עליה השלום, הייתה אור בקריירה שלי", מספר הזמר והיוצר בעז שרעבי, "הערצתי אותה משחר ילדותי והגשמתי גם חלום - הלחנתי לה שני שירים בתקליט 'אור' למילים של אהוד מנור, והחלום שהתגשם היה לשיר איתה ביחד. זאת הייתה סגירת מעגל. שושנה הייתה מאוד החלטית ואינטליגנטית. היא רקמה וציירה. אני זוכר שהייתי בא לבית הצנוע שלה בתל אביב לעבוד יחד, וראיתי את כל הרקמות שלה על הכריות על הספה והכורסא, ואת הציורים שלה. אני לא מומחה לפרשנות וציור - אני מצייר אבל אני לא פיקסו - והציורים שלה היו נאיביים, פשוטים ויפים, עם המון צבעים בוהקים והרבה פרחים. לא הייתה לה איפה ואיפה, היא לא הייתה דיפלומטית - מה שרצתה לומר היא אמרה, מבלי לחשוב אם זה ישתלם לה או לא. אני לא מאמין שאנחנו מציינים 17 שנה מאז שהלכה".
דובי גל: "היא הייתה טובת-לב אבל לא פראיירית"
"שלושתנו - אני, שושנה ושלמה ארצי - הופענו בהצגה על שירי החומש של איציק מאנגר בעברית, שנקראה 'אברהם אבינו נגד שרה אימנו'", נזכר השחקן דובי גל. "שושנה הייתה ידידותית, חברותית, לא מתנשאת, אפילו שהיינו ילדים לידה. מדי פעם הייתה יורדת להסעה למונית עם סיר שבישלה, ומניחה אותו בין רגליה במושב ליד הנהג, שהיה שמור לה. לפעמים, כשלא הספיקה לבשל, הייתה מביאה חצי אבטיח. היא הייתה טובת-לב אבל לא פראיירית, ומאוד חדת-אבחנה".
ירדנה ארזי: "היא אפילו לא הייתה צריכה מיקרופון כדי שישמעו אותה שרה"
"שושנה דמארי הייתה אגדה חיה", קובעת ירדנה ארזי, "זמרת עם קול אדיר וייחודי, כריזמטית, יפה, מרשימה ופרפורמרית אדירה. בילדות שלנו השירים שלה היו חלק בלתי נפרד מהפסקול של ישראל הצעירה, וכשהגעתי ללהקת הנח"ל זכיתי בפעם הראשונה להופיע איתה על אותה במה וגם לראות את הקהל נסחף אחריה. היא אפילו לא הייתה צריכה מיקרופון כדי שישמעו אותה עד השורה האחרונה.
ירדנה ארזי מבצעת את "עגילי דמאר" לכבודה של שושנה דמארי
(באדיבות כאן תאגיד השידור הישראלי)
"לימים, כשעשתה היסטוריה והייתה הזמרת הראשונה שזכתה בפרס ישראל, הציע גברי מזור - שותף ותיק לעשייה המקצועית שלי - שאבצע במעמד הטקס שיר שנכתב עליה ולכבודה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה שולב חלק אמנותי בטקס הרשמי במעמד כל ראשי המדינה, וההתרגשות הייתה גדולה. 'עגילי דמאר', שכתבו דודו ברק ויאיר קלינגר, הוא שיר אהבה לאישה גדולה מהחיים. לשמלות ולתכשיטים, ליוצרים הגדולים שכתבו לה במיוחד. מוזכרים בו נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, ידידיה אדמון, מרדכי זעירא ונסיך הזמר משה וילנסקי. עד היום אני שרה אותו בכל הופעה ומחברת אותו ל'כלניות' של שושנה.
"באותה שנה הזדמן לי לבקר בביתה לצורך כתבה באחד העיתונים. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותה שלא מאחורי הקלעים. היא הייתה אישה מאוד נחמדה, בגובה העיניים, שובבה ומלאת הומור. הסלון הקטן היה מלא בציורים ששושנה ציירה ובמזכרות משנים ארוכות של הופעות בכל העולם. במרפסת הסגורה התעופפו להן ציפורים קטנות. הסתקרנתי לנוכח המראה הלא-שגרתי ושושנה הסבירה שאלה הציפורים של נאוה, בתה היחידה, והיא שומרת עליהן לפי בקשתה. פתאום הבנתי טוב יותר את השורה שכתב דודו ברק בשיר עגילי דמאר: 'בחלונה הקטן ציפור השיר יורשת את כל הניגונים אשר אביה שר'. היא הייתה ונשארה המלכה האם של הזמר העברי, ולכן היא תחיה לנצח".
