השנה היא 2017, ובערוץ 2 דאז עולה הריאליטי "אמא מחליפה". הפורמט, בריטי במקור, תיעד שתי אימהות, על פי רוב מרקע שונה, שמחליפות בין הבתים שלהן לזמן מה ומנסות למצוא את עצמן בעולם החדש. מכיוון שאימהות שמחזיקות בית זה אאוט ושפים זה אין, קיבלנו אמש את הגרסה היעני-קולינרית, "שף מתחלף", שתנסה למלא את משבצת ריאליטי הבישולים של רשת אחרי "המסעדה הבאה". שני שפים, שלפחות על פי הפרק הראשון מחזיקים בתפיסות מנוגדות לגבי בישול, הסעדה והחיים באופן כללי, יקבלו כל אחד את המסעדה של השני ל-24 שעות וינסו להותיר חותם. בפרק הראשון קיבלנו את השפים שגב "באהבה" משה ("שגב משה ארט") וירון שלו ("טוטו"), שאפשר להגיד עליו הרבה דברים - ועוד נגיד - אבל הבחור כבר ניסח לעצמו את הכיתוב על המצבה שלו ("אני מקצוען"), אז הוא צעד אחד לפניכם בצ'ק ליסט.
מתוך "שף מתחלף"
(באדיבות רשת)
מבלי להכיר אתכם אני מוכנה להמר שחצי מהקוראים מסוגלים להריץ את הפרק בראש מבלי לצפות בדקה ממנו. ואכן, לא מדובר בהברקה יוצאת דופן אלא בעיקר בפורמט זול, בטח יחסית להברקה יוצאת הדופן הקודמת של רשת, "המסעדה הבאה" - פורמט מפואר שהיה רחוק מלספק את הסחורה בטבלאות הרייטינג. יום צילום וחצי, שני לוקיישנים, תסריט ידוע מראש, עריכה גסה שאת התפרים שלה רואים מקילומטר.
שני השפים מתחלפים ליממה אחת, בואו, לא בדיוק פרק הזמן שבו אפשר ליישם מהפיכות. ירון שלו ניצל את הזמן כדי להתעמר בעובדים של שגב, העליזים מדי לטעמו, ולהבריק את החלונות. שגב משה הכניס לתפריט את הכפפות. בפועל קיבלנו עוד תצוגה מוכרת למדי של שף בהתקף טנטרום עם אפס כישורים ביחסי אנוש, מול שף אחר שאפילו לא מתחרה באותה קטגוריה של מסעדנות, אם הבנתי נכון, שמנסה להרגיע את העובדים הפוסט-טראומטיים של השף השני עם ניפוח כפפת גומי. או בקצרה: שגב משה בא להרים וירון שלו בא לנקות.
הרבה מזון, הלב של ריאליטי בישול, לא תמצאו פה. אולי פה ושם הבלחים של המנות שהשפים מנסים להכניס לתפריט. וכשאין מזון שיסעיר את הבלוטות, למי אכפת איזו מנה תתווסף לתפריט? התוצאה היא טראש יבשושי ולא מתוחכם, שאין לו פואנטה מעבר להתנגשות האופי של השפים, כך שמבחינתי אפשר היה לסגור את הפינה הזאת במשחק טאקי - הדרך המרתקת ביותר ללמוד על אופיו של אדם מבלי לערב בסיפור את העובדים המסכנים. הפרט השערורייתי היחיד שנחשף בפרק הוא העובדה ששגב משה קורא לטרטר קרפצ'יו כי הוא אוהב להחליף שמות לדברים, לא תכונה ידידותית כל כך עבור סועד שקורא את התפריט. או מנת הפסטה ברוטב עגבניות ולוקוס של שלו, שמתומחרת ב-220 שקלים. אני מודה שאני לא קהל היעד, אבל אם החוויה הזאת לא כוללת איזו התרוממות רוח שהאוכל הוא משני לה, אני לחלוטין לא מבינה את המודל העסקי.
"שף מתחלף" לא תביא את הישועה ולא תתעלה לדרגת "הקלט סדרה". היא גם לא תשביע את מי שרעב לצילומים מפתים של מזון נקצץ, מטוגן, מבושל או נאפה. היא תספק לכם בעיקר מטבחים אפרוריים מוכי-פלורוסנט, תתדלק עוד קצת את קומזיץ הקרינג' של השפים שמשוכנעים שהחמה זורחת מעכוזם ותמלא כמה משבצות פריים-טיים בקיץ. מלצר, אפשר פשוט להחליף את המנה שלי בעוד עונה של "משחקי השף?".
