מעל פרויקט "הרמת מסך", שעולה בימים אלה במרכז סוזן דלל, מרחפת שוב סכנה - וריאנט האומיקרון מאיים לסגור מחדש את עולם התרבות, או לכל הפחות לצמצם את כמות הקהל שיוכל לשבת באולמות. עבור עודד גרף ודנה רוטנברג, המנהלים האמנותיים של הפרויקט, המחשבה על "מחול מרחוק", היא בלתי נסבלת. "עם כל הכבוד לז'אנר הדיגיטלי", אומר גרף, "אני חושב שמופע מחול אונליין ממש מוציא את המיץ מהאמנות הזאת. לשמחתי כרגע נראה שנצליח לעבור את הכול בחי, ואני ממש שמח על כך. כצופה, אני אישית לא מצליח להתרכז במופע שמוקרן על מסך. מחול זאת אמנות שצריך לראות אותה בלייב".
נדמה שגם בכל הקשור לנושאי היצירות, ניכרת השפעתה של הפנדמיה. הכורח בריחוק חברתי לסירוגין יצר כמיהה לעיסוק בגוף, בזוויות השונות שלו, ובעיקר ובנוכחות ובקרבה הפיזית. בד בבד, מסבירה רוטנברג, ניכר כי הצורך לתעד באופן דיגיטלי את היצירות דווקא הביא איתו גם כמה ברכות. "מכיוון שבשנה שעברה היינו צריכים לצלם ולתעד הכל, זכינו לאיכות מאוד גבוהה של חומרים", היא אומרת, "אז השנה, למרות שהקהל יכול להגיע לאולמות, שמרנו על אותה איכות. את הווידאו, שערך יואב בריל, אפשר לראות באתר של הפסטיבל, ויצרנו טיזרים יצירתיים מאוד".
בפסטיבל השנה ישולבו ארבעה מסכים, שבהם יופיעו יוצרים דוגמת סתיו מרין, ליאור תבורי ואורי שפיר. בנוסף יערכו שני אירועים. הראשון הוא "מסך לאחור", פרויקט ארכיוני שחוזר למופעים אייקונים שנולדו במסגרת הרמת מסך. תלמידים מבתי ספר למחול ישחזרו סולואים מתוך עבודות דוגמת "עטוף" של ענבל פינטו, "קריעת שמע" של אמיר קולבן ו"Girls" של רועי אסף. האירוע השני, "מסך לעתיד" מכנס שישה יוצרים, שמתבקשים לנבא כיצד יראה המחול הישראלי עוד 50 ואף עוד 100 שנה. בין מגדי העתידות יהיו רננה רז, רוני חדש, אופיר יודילביץ׳ ועוד. בחלקו השני של הערב תהיה הרצאה של הטרנדולוגיות נתלי יצחקוב וליאור פישר, שיעסקו ביכולת לחזות את העתיד.
הגבלת קדנציה, גם במחול
עבור גרף ורוטנברג זוהי לא העבודה המשותפת הראשונה. גרף לקח חלק בעבר בפרויקט "48" של רוטנברג, שבו ניתנו ליוצרים ורקדנים 48 שעות לרקוח יחד יצירה. זו השנה השנייה שהם עומדים בראש "הרמת מסך", וגם הם מודים שבמידה רבה הפסטיבל הוא תמונת מראה של המנהלים האמנותיים שלו. "אין ספק שהרמת מסך מקבל את האופי של מי שמנהל אותו", מסכימה רוטנברג, "וזאת גם אחת הסיבות שהקדנציה שלנו תחומה. יותר מזה, אני גם יודעת שיש אנשים שניגשים או לא ניגשים, בהתאם למי שמנהל באותה שנה". יחד עם זאת, הם מבקשים להדגיש, היות שהפרויקט הוא של משרד התרבות, המטרה היא לקדם יוצרים צעירים.
"מצד אחד זה פרויקט שיש לו אופי ממסדי", מוסיף גרף, "כי הוא קשור בטבורו למשרד התרבות. מצד שני יש לנו חופש אמנותי לבחור את היוצרים, ומטבע הדברים גם מקום לטעם האישי ולבחירות שלנו. יחד עם זאת ישנן עבודות שהן לא הטעם האישי שלי אבל אני מבין שהן נחוצות, שיש להן קהל ושחשוב שהן יעלו".
גם גרף וגם רוטנברג הם יוצרים ותיקים, שרגילים בעצם לעבוד באופן עצמאי ובהתאם לכללים שלהם. כעת הם עומדים מהצד השני, שבו כוריאוגרפים מביאים אליהם עבודות, והם נדרשים להנחות, לעזור ובמקרים מסוימים גם להגביל ולהטיל וטו. לדברי רוטנברג, כבר בשלב הקבלה היה חשוב לה ולגרף לעבוד עם מי שיוכלו לקבל הערות. "זאת שיחה שניהלנו איתם כבר בהתחלה, ובדקנו מה דעתם על ניהול אמנותי נוכח", היא נזכרת, "לפי התשובות יכולנו לדעת מי יוכל להרוויח מהמפגש איתנו". גרף מספר כי הגישה הזאת הובילה לעבודה חלקה באופן יחסי – "לא היו תקלים או תקריות דרמטיות. זה תהליך שמצריך רגישות ועדינות, והשתדלנו לא להיכנס לפינות. אין ספק שיש יוצרים שצמאים לליווי, לתקשורת, לדיאלוג, ויש כאלה שלא רגילים שנכנסים להם לסטודיו, ושם צריך יותר להיזהר. אבל זאת העבודה שלנו", הוא צוחק.
הקושי היה עלול להיווצר לא רק מול היוצרים אלא גם בשיתוף הפעולה. גרף עצמו עובד על פי רוב עם בן זוגו ושותפו ליצירה יוסי ברג, ורוטנברג עשתה קילומטראז' ארוך עם יוצרים אחרים. גם אם היו להם הזדמנויות לעבוד יחד, יש משהו בפרויקט הנוכחי שמחייב אותם לחזית מאוחדת. "יוסי ודנה אמנם מאוד שונים, אבל שניהם מופלאים", מחייך גרף, "אז אין ספק שיש שוני, אבל גם דנה וגם אני כוריאוגרפים פעילים, וזה חיבר בינינו בסופו של דבר. גם שמחתי שלא כל האחריות עליי (צוחק), אני מרגיש שהעבודה שלנו מרווה ולגמרי דו כיוונית".
גם עבור רוטנברג מדובר בשיתוף פעולה משמח, במיוחד בפרויקט הנוכחי. "הטעם של עודד ושלי דומה בהרבה מקרים", מוסיפה רוטנברג. "דווקא במקומות שבהם אנחנו חושבים אחרת מתרחש הקסם. עבורי בכל מקרה לחזור להרמת מסך היה משמעותי מאוד בשבילי, כי השתתפתי שם פעמיים בתור יוצרת. רציתי לבדוק מה נוכל לעשות שעוד לא נעשה, כשמה שיושב אצלי בראש כל הזמן הוא שהרמת מסך הוא לא רק פסטיבל אלא קהילה שעובדת יחד, מתפתחת יחד ויש לה אולי גם עתיד משותף".
