"משחק המלכים" (Schachnovelle) הוא עיבוד גרמני לנובלה מאת שטפן צווייג, "נובלת שחמט" (1942), שהייתה גם יצירתו הספרותית האחרונה. זהו סרט על קריסה פיזית ומנטלית של אינדיבידואל נוכח כוחו העולה של הפשיזם, ובה בעת על גאולה ואובססיה שקשורים במשחק שבכותרת. הבמאי פיליפ שטולצל משכיל להעביר את שלבי התמוטטותו ודעיכתו של גיבור הסרט, באופן שמותיר גם את הצופה תוהה לגבי טיבן של ההתרחשויות שלפניו.
"משחק המלכים" – טריילר
זהו עיבוד חופשי למדיי. במקור הספרותי, דמות מרכזית ואניגמטית היא זו של אלוף שחמט עולמי השוהה, כמו צווייג עצמו, על אוניה העושה את דרכה לדרום אמריקה. בגרסה הקולנועית, ההתמקדות היא בסיפורה של דמות אחרת הנמצאת על הסיפון, זו של נוטריון אוסטרי, יוזף ברטוק (הופעה מרשימה של אוליבר מסוצ'י), שמעדיף להעלים עין מהרקיע ההולך ומתקדר במולדתו. היטלר זה עתה הכריז על סיפוח, מפגינים פרו-נאצים שוטפים את הרחובות, אך הוא מבכר את אולמות הנשפים שאליהם, כך נדמה, צלבי הקרס מנועים מלחדור.
ביקורות סרטים נוספות:
תחילת הסרט משרטטת אכן את דיוקנה של בורגנות שאננה, שכאשר היא "מתעוררת" למתרחש סביבה כבר מאוחר מדיי. יוזף ואשתו מתכננים לעלות על רכבת שתיקח אותם להולנד, אבל לפני כן הוא חש למשרדו כדי להשמיד מסמכים בעלי חשיבות למשטר הנאצי: פירוט חשבונות הבנקים של לקוחות עשירים. הוא נלכד במשרדו, מובל למלון פאר שנשלט עתה על ידי הגסטפו, ונכלא באחד החדרים. חירותו מובטחת לו רק אם יספק את מספרי החשבונות לחוקר הראשי (אלברכט שוך). בהדרגה, הוא הולך ומאבד את אחיזתו במציאות. זו מתאפשרת רק בזכות ספר לימוד שחמט שהוא מצליח להגניב לחדרו, וכלי משחק שהוא מעצב מפיסות לחם נוקשה.
ציר עלילתי שני מתרחש, לכאורה, בהווה, אחרי המלחמה. יוזף (המציג עצמו עתה בשם שונה, שמשמעותו מתבררת בהמשך) ואשתו נמצאים על אוניה בדרכם לניו-יורק. שם הוא פוגש באותו אלוף שחמט מסתורי שזהות השחקן המגלם אותו מייצרת חלק מהתעלומה בסרט. יתר-על כן, כמו במותחן היצ'קוקי, כאשר האישה נעלמת, מכחישים האנשים בסביבתו של יוזף שהיא הייתה אי-פעם על הסיפון. המעברים בין הזמנים מתחילים להתערפל, ו"משחק המלכים" צובר נפח של מותחן פסיכולוגי שבו לא ברור לנו האם מה שאנו רואים אכן התרחש.
השאלה היא, כמובן, האם זה מעניין. ברמה הדרמטית, התשובה היא כן. מסוצ'י (שמצטלם בימים אלה לסרטו החדש של רומן פולנסקי, "הארמון") מעצב כהלכה דמות מעונה ולכודה, פיזית ומנטלית, במרחב שהוא ממשי ותודעתי. לא פעם הצופה מוצא עצמו תוהה מדוע הוא מסרב למסור את מספרי החשבונות לאיש הגסטפו. האם זוהי דרכו להתריס בפני הכוח הפוליטי שהחריב את עולמו, האם ניסיון להגן על חייו, או מאבקו של הומניסט לשמור על ערכיו נוכח תנאים היסטוריים הרסניים? שטולצל אינו מספק תשובה מובהקת, ודמותו של ברטוק נותרת, על כן, סימבולית ומרוחקת מדיי, נוכחות בעלת משמעות אקזיסטנציאליסטית, במיוחד כשהארוגנטיות המאפיינת את דמותו הנהנתנית בתחילת הסרט מתחלפת בדעיכה אל השיגעון.
זהו העיבוד הקולנועי השני לנובלה של צווייג. הראשון הופק ב-1960 בבימויו של גרד אוסוואלד ובכיכובו של השחקן הגרמני קורד יורגנס. בגרסה הנוכחית תופס משחק השחמט מקום משני למדיי. הוא מייצג את מאבק ההישרדות ואת הניסיון לשמור על שפיות אל מול כוחות הדיכוי, ובה בעת הופך למקור של אובססיה. דמותו השתקנית של האלוף שנוכח על האוניה אמורה להדגיש את הטשטוש שבין העבר וההווה, וכמו כן להנכיח את משמעותו הסימבולית של המשחק בעבור גיבור הסרט, ברטוק.
שטולצל מעצב היטב את שלבי דעיכתו של האסיר במלון הפאר. הבעיה היא שהסרט מתנודד בין הסימבולי והאסתטי מבלי שיערב בתוכו את הצופה, מבחינה רגשית. נדמה שאפילו יחסו אל משחק השחמט אינו יותר מאשר מה שנראה על פני השטח. נוכחותו של המשחק בסרט נהפכת מהר מאוד למובנת מאליה, אפילו קורקטית. ועם זאת, בזכות הופעתו של מסוצ'י, שגילם לאחרונה את דמותו של הבמאי הגרמני השערורייתי ריינר ורנר פסבינדר בסרט על חייו – יש משהו בסרט שלופת אותך וסוחף אל התהומות המנטליים שאליהם נשמט הגיבור.
זמן קצר לאחר שהשלים את כתיבת הנובלה, שמו צווייג ואשתו קץ לחייהם במקום גלותם בברזיל. במכתב שהשאיר אחריו הוא כתב לחבריו כי הוא מקווה שיזכו לראות את השחר שיעלה אחרי הלילה הארוך. קשה להתעלם מהיותה של הנובלה מכתב פרידה מאירופה הישנה, כמו גם מהיותו של העיבוד הנוכחי תמרור אזהרה מהמקום שאליו הולכת אירופה. ברטוק תופס עצמו כאודיסאוס המודרני שיוצא למסע בתוככי תודעתו רק על מנת לשוב לעולם שאותו אין הוא מכיר עוד. "משחק המלכים" הוא סרט בעל עוצמה, גם אם מעט מוגבלת.
