אהבת נצח ואלים חרמנים, מסע נקמה רצחני וסצנות קיטש עם ילדים, הקרבה נאצלת ואקשן Over the Top לצלילי מוזיקה רועמת. בהתחשב בפרמטרים המקובלים בסרטי מארוול, "תור: אהבה ורעם" (Thor: Love and Thunder) יכול להיחשב לסרט קצר (פחות משעתיים, כולל 10 דק' של כותרות סיום), אבל הוא מיטלטל ללא הפסקה בין טונים רגשיים שונים כמו כדור מתכת במשחק פינבול. במקום שהכל ישתלב באופן וירטואוזי, הסרט הוא פחות מצחיק, מלהיב, מרגש, חכם – וכל דבר אחר שהוא מנסה או מאמין שהוא.
"תור: אהבה ורעם" - טריילר
מאז "תור" (2011) נעשו עוד שמונה סרטים שבהם הופיעה דמותו של אל הרעם בגילומו של כריס המסוורת'. אחרי לכתם של איירון מן וקפטן אמריקה תור נותר זקן השבט, ומי שכבר זכה להוביל ארבעה סרטים – יותר מכל דמות ב-MCU. בסרט הראשון הבמאי קנת' בראנה עיצב את מלחמת הירושה באסגארד כקומיקס גיבורי-על פוגש את המלך ליר של שייקספיר. כשתור הגיע לראשונה לעולם האנושי הוא היה "דג מחוץ למים" – אביר רב-עוצמה אך גם נאיבי, בדרך שמעודדת את הקשר הרומנטי המתהווה עם האסטרופיזיקאית המבריקה ד"ר ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן).
הניסיון להתקדם מ"תור" לסרט המשך קרס ב"תור: העולם האפל" (2013) וחייב קונספציה חדשה. הקשר עם ג'יין פוסטר התנדף, והבמאי טאיקה וואיטיטי ניתב את "תור: ראגנארוק" (2017) לצבעוניות קומיקסית מהנה ונטולת רגשות אשם. למרות שהיה כאן עוד פרק בדרמת הירושה המשפחתית, תור הפך כעת לדמות "הימבו" קומית, והסרט היה גדוש בסלפסטיק מועצם בכוחות-על. זה עבד, לא במעט, בזכות קומבינציית ה-Buddy film/סרט מסע המוצלחת בין תור להאלק. בסרט הנוכחי החליט וואיטיטי (המשמש גם כתסריטאי שותף) להקצין את מה שעבד בסרט הקודם, והאיזון המרענן שהיה בו הפך לכאוטי מדי.
הפתיחה של הסרט מציבה, באופן יחסית רציני, את סיפור הרקע של מקור האיום. במדבר צחיח בכוכב לא ידוע אנו פוגשים את גור (כריסטיאן בייל), המנסה לשרוד יחד עם בתו הקטנה מצב חסר תקווה. כשזו תמות הוא יגיע, שבור ומיואש, לנווה מדבר שבו נמצא האל ראפו (ג'ונתן ברו), שלו הוא סוגד. אך לאל אין כל רחמים אלא רק לעג המופנה כלפי גור, בתו המנוחה ושאר מאמיניו שמתו בייסורים. חרב כישוף אפלה ורבת-עוצמה מפתה את גור הזועם כדי שיאחז בה. כעת, בצורתו ההולכת ומתעוותת הוא זוכה לכוחות-על. הוא קוטל את ראפו ונשבע לגזור גורל דומה על כל האלים. אבל לרעיון בעל הפאתוס הפרומתאי-רומנטי יש רק פסאדה של עומק. בייל הוא שחקן רציני מכדי לעצב דמות שאינה יותר מקריקטורה, אבל נראה שגור וסיפור הנקמה שלו שתולים בסרט הלא נכון – והגוף דוחה את השתל.
ביקורות סרטים נוספות:
במעבר לתור אנו נמצאים עם חברי שומרי הגלקסיה שאיתם, כזכור, הוא עזב את כדור הארץ בסוף "הנוקמים: סוף המשחק" (2018). נוכל להתרשם מהדיאטה הרצינית שהדמות עשתה, ולקבל עוד מנה של אקשן צבעוני ומשעשע לצלילי "גאנס אנד רוזס". בסוף האקשן, המשמש בעיקר להמחשת המראה והאופי של תור בפאזה הנוכחית, הוא ייפרד משומרי הגלקסיה שעושים את דרכם להרפתקה הבאה (צפו פגיעה בדצמבר הקרוב בספיישל חג המולד).
בינתיים על כדור הארץ, ג'יין פוסטר נמצאת בשלב 4 של מחלת הסרטן, אבל כל מי שצפה בטריילר של "אהבה ורעם" יודע שהיא תעבור טרנספורמציה אסגארדית מאוד משמעותית שתפגיש אותה שוב עם תור. הדבר יקרה כשגור יתקוף את "אסגארד החדשה", הממוקמת על כדור הארץ ומונהגת ע"י ולקירי (טסה תומפסון). תור, פוסטר, ולקירי וקרוג איש האבנים (בקולו של וואיטיטי) יוצאים למסע להצלת ילדי אסגארד שנחטפו ע"י גור. עלילת הנקמה של גור תהיה אירוע צדדי ב"קומדיית הנישואים מחדש" של תור ופוסטר.
הניסיון לעסוק בנושא כבד-המשקל על אודות הפער בין גופו הכלה של בן התמותה מול היהירות של האלים עולה במוטיבציה לנקמה של גור, במצבה הבריאותי של פוסטר, ובחידוש היחסים שלה עם תור. ברמה התמטית העקרונית זו לא רק אסופה אקראית של סצנות מטורללות, אלא נושא מעניין המוצג ממספר היבטים.
אבל זה רק ברמת העיקרון. בפועל יש פער ניכר בין הפוטנציאל של התמה והמימוש השטחי והתזזיתי שלה. דוגמא בולטת לכך היא סצנה מרכזית (שאת מרכיביה לא אפרט), שבה תור וחבורתו פוגשים את זאוס (ראסל קרואו), אל הרעם ובכיר אלי האולימפוס. עימות שמצדו האחד אל שמכיר, אוהב ודואג לבני האדם, ובשני יש את זאוס המפגין אדישות מוחלטת לגורלם של אלו שאינם אלים. המפגש מנוצל בעיקר לעיצוב תפאורת CGI קיצונית ולבדיחות על חשבון זאוס. ראסל קרואו, שבשלב זה יכול להוריד 70 קילו ממשקלו ועדיין לא להסתכן בתת-משקל, מעצב זאוס עם מבטא של באסטיונר יווני, שכל רצונו הוא "לתת שואו" נוצץ לאלים האחרים, ולהלהיב אותם לקראת האורגיה שבה הם עתידים לפצוח בקרוב (אין מה לצפות לגרסת דיסני-מארוול לפרק ה"הירוגאזם" של הסדרה "הבנים"). הורים יקרים, גם אם אחרי הצפייה בסרט הילד כנראה לא יבקש שתשיגו לו עותק מ"פרומתיאוס משוחרר מכבליו", בכל זאת יש סיכוי לא רע שהוא ישאל אתכם "מה זו אורגיה?".
"אהבה ורעם" הוא מוצר צריכה, שהורכב בפס ייצור המשוכלל ביותר בהוליווד העכשווית. העלילה – מי שנמצא בה, מי שיוצא ממנה, ובאיזה מצב הוא עושה זאת - כפופה לתוכניות החומש הנסתרות של קווין פייגי. בצד המבטיח יש בסרט הופעה ראשונה של ישות קוסמית בעלת עוצמה כה רבה, עד שהיא מגמדת את זו של תאנוס (וזה מרשים במיוחד למי שצופים בסרט בתלת ממד) – רמז עבה לשאפתנות הקוסמית של סרטי מארוול הבאים. מצד שני, יש בסרט, יותר מאשר בכל סרט קודם של ה-MCU, שימוש בדמויות של ילדים. זה לא רק לצרכי תגובות רגשיות נקודתיות, אלא נראה כניסוי כלים לקראת שילובם של לפחות שניים מהם בתפקידים מרכזיים בסרטים הבאים. החשש הוא שמה שמתחיל עם ילדי-על שמלווים גיבורי-על עשוי להידרדר במהירות לעלילות שבהן תשולבנה חיות שעשועים עם כוחות-על. גם אחרי "אהבה ורעם" נותרת התחושה שמארוול עוד לא התפקסה על "הפאזה הרביעית" של סרטיה.
פורסם לראשונה: 11:43, 07.07.22
