389.3 מיליון דולר. זה הסכום שהרוויח ברחבי העולם – נכון לכתיבת שורות אלו – הסרט "מואנה 2", המשכון של דיסני ל"מואנה" מ-2016. כמעט 400 מיליון דולר, מהם כ-221 מיליון בארצות הברית בלבד במהלך חמשת ימי חג ההודיה שבהם נהרו ההמונים לצפות בהרפתקה החדשה של הנסיכה הפולינזית וחצי-האל מאווי. וכל זה בפחות משבוע.
"מואנה 2" - טריילר
(באדיבות פורום פילם)
בדיסני, כמובן, חגגו את הדולרים הנכנסים ואצו-רצו לפרסם את שלל השיאים ששבר ההמשכון החדש: הסרט שהרוויח הכי הרבה בחמישה ימים (ניצח את "האחים סופר מריו"), הבכורה הגדולה ביותר בחג ההודיה, הסרט שהרוויח הכי הרבה ביום אחד בחג ההודיה – הרשימה נמשכת ונמשכת. בין היתר, הסרט גם סיפק את הבכורה השנייה הגדולה ביותר של השנה, אחרי "דדפול & וולברין". כל ההישגים האלו, מיינד יו, נזקפים לזכות סרט לא טוב במיוחד, בואכה די גרוע.
ופה זה נהיה מעניין. איך זה שסרט לא מדהים, בלשון המעטה ואם נימנע לרגע מלומר "דרעק עצל וממוחזר שמחקה את קודמו כמעט ביט בביט, ובכלל אמור היה להיות סדרת טלוויזיה לפני שמישהו הבין שאפשר לסחוט ממנו יותר", גורף סכומים שכאלה? הרי הקופות לא סתם נופצו, הן רוסקו לחלוטין, ועוד מול התחרות השערה שמציב "מרשעת" הנפלא אשר יצא שבוע קודם. למעשה, בחמשת ימיו הראשונים על המסכים, "מואנה 2" גרף סכום שאיננו רחוק מהסכום הכולל שגרף קודמו בארצות הברית – 248 מיליון דולר, וזה עוד אחרי מספר חודשים על המסכים. עד שיירד מהאקרנים ויעבור לסטרימינג, הסרט צפוי לגעת בנקודת מיליארד הדולר ברווחים – או לחלוף על פניה ביעף. אז איך זה קרה?
5 צפייה בגלריה
תראי, מואנה, האוקיינוס עשוי מדמעות של אריאנה גרנדה! מתוך "מואנה 2"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
שאלה מורכבת, זו, והיא מתחדדת לא רק בגלל שמדובר בסרט גרוע, אלא גם משום שכאמור, בזמן אמת "מואנה" המקורי לא בדיוק פצפץ את הקופות. זאת אומרת, הסרט הרוויח סכום עתק של יותר מ-640 מיליון דולר בבתי הקולנוע מסביב לעולם, אבל הסכום הזה נכנס לפרופורציה אל מול התקציב הנפוח (לפי הדיווחים "מואנה" עלה יותר מ-200 מיליון דולר אחרי הוצאות שיווק והפצה, ובוא לא נשכח שהאולפנים ההוליוודיים חולקים את המרשרשים שמייצרים סרטיהם עם בתי הקולנוע שמקרינים אותם). ובעיקר, הוא נכנס לפרופורציה אל מול הלהיט המפלצתי שקדם לו בקאנון "סרטי הנסיכות" של דיסני: "לשבור את הקרח" מ-2013, סנסציה שהכניסה יותר מ-1.2 מיליארד דולר בבתי הקולנוע בלבד. אחרי קבלת הפנים המלכותית לה זכו אנה ואלזה – וההפתעה הנוספת שסיפק סרט אנימציה נוסף של דיסני שיצא ב-2016, "זוטרופוליס" שהרוויח יותר ממיליארד דולר - הנסיכה הפולינזית האמיצה סיפקה לדיסני סוג של אכזבה. לא ענקית, ובכל זאת.
למעשה, "מואנה" ניצב רק במקום ה-12 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר של 2016. אפילו "החיים הסודיים של חיות המחמד", שיצא באותה השנה מאת האולפן המתחרה אילומיניישן, עקף אותו ברווחים. את "לשיר", סרט אנימציה נוסף של אילומיניישן שיצא באותה שנה ואחז בתקציב שעמד על בערך שליש מזה של "מואנה", הסרט עקף אך בקושי. אז איך למען השם קרה ש"מואנה 2" זוכה להצלחה כה ספקטקולרית?
לט איט גו, מואנה, לט איט גו
כדי לענות על זה, תחילה בואו נציב פה לפניכם נתון שאולי לא ידעתם, ושאנחנו בהחלט הופתענו לגלות: "מואנה" המקורי הוא הסרט הנצפה ביותר בהיסטוריה הקצרה-אך-עמוסה של שירותי הסטרימינג, עם יותר ממיליארד שעות צפייה (תחילה בנטפליקס, שם עלה הסרט אחרי שירד מהמסכים, ואחרי שבדיסני הקימו לעצמם שירות סטרימינג, בדיסני+). כך לפי וול סטריט ג'ורנל, שהסתמך על בדיקה שערך מכון שירותי מדידת הרייטינג נילסן. וזה נתון פשוט משוגע ביחס לסרט שיצא ב-2016, ונתון משוגע בכלל. ב-2020, 2021, 2022 ו-2023 "מואנה" היה הסרט הנצפה ביותר בקרב צרכני הסטרימינג בארצות הברית, וייתכן מאוד שזה יהיה גם גורלו של הסרט עם קץ 2024. מאז 2020, הוא מוקם ברשימת הסרטים הנצפים ביותר של דיסני+ במשך יותר מ-60 אחוזים מהשבועות שעברו.
"עבור סרט שיצא כל כך הרבה שנים לפני שהתפוצץ פתאום – ובכן, זה חסר תקדים", כך הודה בעצמו ג'ארד בוש, במאי ("זוטרופוליס", "אנקאנטו") והבוס של אולפני האנימציה של דיסני. במילים אחרות: הציפייה ל"מואנה 2" הייתה מאסיבית בגלל ש"מואנה" הפך ללהיט הסטרימינג הגדול ביותר אי פעם. פשוט למדי, אבל זה מציב בפנינו שאלה אחרת: איך קרה ש"מואנה" לקח את הזמן המתוק שלו עד שהפך לכזה? מדוע האסימון לא נפל מיד עם עלייתו למסכים?
ובכן, במקרה הזה התשובה מעט מורכבת יותר. בתור התחלה, אנו יכולים לחזור להצלחה הפנומנלית של "לשבור את הקרח", שייתכן ויצרה כמה ציפיות לא ריאליות עבור כל סרט שדיסני הייתה מפיצה אחריו. "זוטרופוליס" אומנם סיפק את הסחורה, אבל הצלחתו הגדולה נרשמה כהפתעה. "מואנה" מאידך, משתייך כאמור לקאנון היותר-ספציפי של "סרטי נסיכות", ולפיכך אמור היה לתת בראש גם הוא, מה שלא בדיוק קרה. בחוויית הצפייה הראשונית שסיפק, מסרי ההעצמה הנשית שלו לא נחקקו באותה העוצמה בתרבות הפופ כפי שקרה עם "לשבור את הקרח" – אולי מכיוון שנתפסו כעוד מאותו הדבר.
גם ברמת המוזיקה, האסימון לא נפל מיידית. תחילה נראה היה ש"מואנה" לא נהנה מהקאצ'יות הבלתי-נתפסת של שירי "לשבור את הקרח", ולא העמיד להיט גלובלי אימתני בדמות Let It Go. אבל ל"מואנה" כן היה נשק סודי: לין מנואל מירנדה, היוצר הגאון של "המילטון" שהפך בשנים האחרונות ליצרן הלהיטים התורן של דיסני, כשהוא נכנס בהצלחה לנעליהם העצומות של גאוני-עבר כדוגמת הווארד אשמן, טים רייס, אלן מנקין ואלטון ג'ון (ובניגוד לכל אלה, מירנדה נוהג גם לכתוב וגם להלחין את שיריו). גם אם האימפקט איננו מיידי, לשיריו של מירנדה יש נטייה להזדחל בעיקשות לתוך המוח ולהתנחל בו – וזה בדיוק מה שקרה עם How Far I'll Go, I Am Moana, You're Welcome ועוד.
מירנדה גם הלחים את שירי הפופ הללו עם מוזיקה פולינזית אותנטית, יחד עם מלחין הסרט מארק מנסינה, והתוצאה הכובשת עשתה את שלה – אפילו אם, כאמור, זה לא קרה באופן מיידי. לראיה – היה זה הפרויקט הראשון של מירנדה עם דיסני, שמיהרה לעוט עליו כמוצאת שלל רב וסגרה איתו על כתיבה והפקת השירים ל"אנקאנטו" וגרסת הלייב-אקשן של "בת הים הקטנה". לפחות במקרה של "אנקאנטו", זה השתלם בענק עם להיט עולמי בדמות We Don’t Talk About Bruno. במקרה של "בת הים הקטנה", ובכן, התוצאה (שירים חדשים שכתב והלחין מירנדה כתוספת לפסקול האלמותי של מנקן ואשמן) הרשימה קצת פחות. עוד רגע, אגב, למירנדה תהיה הזדמנות נוספת לספק את הסחורה: הוא אחראי לשירי הסרט החדש "מופאסה: מלך האריות" של דיסני, שייצא פה ב-19 בדצמבר.
שיהיה ברור: זה לא דבר של מה בכך, המוזיקה. חשבו לרגע על הסרטים האהובים, הזכורים והמוכרים ביותר של דיסני, בגלגולה המודרני (ספציפית, מאז הרנסאנס שחוותה החברה בשנות ה-90). "בת הים הקטנה", "היפה והחיה", "אלאדין", וכמובן, "מלך האריות": מה משותף לכולם? נכון, פסקולים נהדרים שהפכו לנכסי צאן ברזל של תרבות הפופ. נסו לזמזם שיר, שניים או שלושה מכל אחד מהם. לא אמורה להיות בעיה.
גם קלאסיקות מינוריות יותר של דיסני – "פוקהונטס" ו"הרקולס", למשל, וגם יציאות נושנות יותר כמו "ספר הג'ונגל" מ-1967 - אוחזות בפסקולים משובבים. זהו בפירוש פיצ'ר משמעותי בהצלחה לה זכו הסרטים הללו – וכך גם במקרה של "לשבור את הקרח" ו"מואנה". פיצ'ר שגם אחראי לאלמנט החשוב מכל בכל הנוגע להצלחה של היצירות הללו בפורמטי הצפייה הביתית השונים – ה-VHS וה-DVD של שנות ה-90 וה-2000, והסטרימינג של עידננו הנוכחי. למיוזיקלס קולנועיים יש חיי מדף ארוכים במיוחד שנובעים מעצם הז'אנר שלהם, ועם זה מסכים גם ג'ון מאסקר, אחד מצמד במאיה של "מואנה" לצד רון קלמנטס. "המוזיקה יכולה להחזיק את הסרט בחיים", אמר ל"וול סטריט ג'ורנל", "אם אין לסרט מוזיקה, קשה לו יותר לצרוב את עצמו לתוך הסינפסות שלך". וואלה, נצרבנו.
ותודה מיוחדת לקורונה!
ואם כבר ה"וול סטריט ג'ורנל", אז בסיבות שלו להצלחה העצומה של "מואנה" – וכתוצאה ממנה, גם של המשכונו – נמנתה גם האנימציה הנפלאה של הסרט, וספציפית הכחול העמוק והמרהיב של האוקיינוס, ליטרלי אחד מגיבורי הסרט. "יש משהו מאוד מפעיל בדרום האוקיינוס השקט", קבע רון קלמנטס, הבמאי הנוסף של "מואנה", "כשאתה צופה בסרט, אתה מרגיש שאתה בחופשה". ומי לעזאזל לא רוצה להרגיש את זה? במיוחד רגע אחרי ששירות דיסני+ עלה לאוויר ב-2019, עם "מואנה" והאימג'ים של הים האינסופי והאיים המוריקים הבתוליים, בעוד מגפה גלובלית מאלצת מיליארדים להישאר צפונים מאחורי ארבעת קירות ביתם, בעודם מביטים בבעתה על עולם שהולך ויוצא מדעתו. פלא שהחופשה המונפשת של "מואנה" הפכה לכה פופולרית? לא רק עבור קהל היעד הצעיר, אלא גם עבור הוריהם שמדי פעם הציצו לכיוון המסך כדי לספוג עוד איזה חתיכה קטנה של יופי תמים אל מול האימה הקיומית ששוטפת אותם? כן, גם לקורונה יש מניות בהצלחת הסטרימינג של "מואנה". דיסני צריכים להגיד תודה.
ויש עוד משהו שעומד מאחורי ההצלחה המאוחרת של הסרט: למואנה, גיבורת הסרט, אין מושא אהבה. נכון, גם לאלזה מ"לשבור את הקרח" לא היה, אבל לאחותה הנסיכה אנה בהחלט היה (קריסטוף), כאילו שבדיסני מיאנו להיפרד לגמרי מהרעיון שמשל בסרטי הנסיכות שלהם מקדמת דנא. "מואנה" היה הסרט הראשון בקאנון הנסיכות של דיסני שבמרכזו גיבורה שלא זקוקה לזכר שיושיע אותה, ימתין לה מקץ מאבקיה, ויישא אותה בזרועותיו החסונות לעבר השקיעה. אומנם מרידה מ"אמיצה" עשתה זאת לפניה ב-2012, אבל מדובר בסרט של פיקסאר ולא חלק מהקאנון הרשמי. מואנה העצמאית והנועזת הצילה את בני עמה, את האלה טה-פיטי וגם את מאווי המתוסכל במו ידיה, בלי איזו הבטחה גברית מלוקקת במהלך הדרך. וזה לא עבר מתחת לרדאר. כשהבמאים קלמנטס ומאסקר בישרו לקהל בקומיק-קון שלגיבורה אין מושא אהבה, "הם השתנקו", כפי שסיפר קלמנטס. "היא בת 16 ומצילה את העולם - למי יש זמן לדייטים?", הסבירה מפיקת הסרט (הישראלית) אוסנת שורר, שגם הפיקה את ההמשכון.
הסנטימנט התגלה כרלוונטי במיוחד, שכן קצת פחות משנה אחרי שעלה "מואנה" על המסכים, נחשפה מסכת התקיפות המיניות של הארווי ויינשטיין - ותנועת MeToo באה לעולם ושינתה אותו. פתאום האג'נדה של "מואנה" הפכה לנחלת הכלל - ומאז, היא הפכה לסטנדרט בסרטי הנסיכות של דיסני שהופצו לאחר מכן, "ראיה והדרקון האחרון" ו"המשאלה" (סרט שבאופן לא מוסבר, אבל מובן בהחלט, לא נכלל בקאנון סרטי הנסיכות הרשמי למרות שהוא עונה על כל הקריטריונים. ככה זה כשאתה גרוע בטירוף). אפילו ב"אנקאנטו", לא "סרט נסיכות" רשמי, האג'נדה הנ"ל ברורה כשמש. בדיסני תמו ימי הפטריארכיה, ומואנה הייתה הראשונה להגיד "ביי".
אך בסופו של דבר אחרי כל הלרלרת, צריך לומר את המובן מאליו, מה שטרם קבענו פה באופן חותך: "מואנה" הוא פשוט סרט נפלא. מספיק בכדי שהמשכונו יפליג הרחק על הגלים שייצר - לא בזמן אמת, אלא בדיעבד, ובדיוק בגלל שהוא כל כך נפלא. כמו סרטים גדולים אחרים שלא הצליחו להותיר חותם כשהוקרנו בבתי הקולנוע, מ"חומות של תקווה" ועד "אנקאנטו" (שנכשל בבתי הקולנוע אך הפך לסנסציית סטרימינג בפני עצמו), "מואנה" מצא את הקהל שלו בבית, ממתין לו בשקיקה, צופה בו שוב ושוב והופך אותו לקלאסיקה מודרנית. אל תעצרו את נשימתכם בציפייה שזה יקרה גם עם "מואנה 2".
