רכישה של מותג מצליח היא דרך מצוינת לבטח את עצמך מפני כישלון, בטח בעולם הפרוע של הסטרימינג. אני מניחה שזאת היתה הנחת המוצא של אמזון פריים, כשאנשיה רכשו את הזכויות על הגרסה המקורית של "עשרה אחוז", הדרמה הקומית הצרפתית במקור, והפיקו לה עיבוד אנגלי. "עשרה אחוז" (שנקראת במחוזות מסוימים גם Call My Agent), היא אחת הסדרות המובילות במגמה שמתפשטת מאז כניסת הסטרימינג לחיינו: הגמשת חוויית הצפיה שלנו לטובת תכנים זרים בשפות שאינן אנגלית. קוריאנית, ספרדית, צרפתית או השפות הסקנדינביות – האוזן שלנו הרבה יותר טולרנטית לשפה שהיא לא מכירה אם היא מגיעה עם סדרה ששווה להתמסר אליה. "עשרה אחוז" היא, לפחות ברובה, סדרה כזאת.
לטובת הגולשים, שלא נקלעו לשיחות טלוויזיה על כדור הארץ בשנים האחרונות, "עשרה אחוז" (שאת ארבע העונות שלה תוכלו למצוא בנטפליקס וב- yes VOD) עוסקת בסוכנות שחקנים צרפתית שנקלעת למשבר בעקבות מותו של המנהל הבכיר שלה, ועוקבת במקביל אחרי ארבעה סוכנים והחיים האישיים שלהם, כמו גם אחרי היחסים שלהם עם המיוצגים. החלק השני מאפשר לסדרה לשלב הופעות אורח של כוכבים צרפתים בתפקיד עצמם, חלקם בינלאומיים, להגחיך את האגו וחוסר הביטחון שמתחת לעולם הזוהר של תעשיית הטלוויזיה והקולנוע הצרפתית וגם לגעת בנושאים רציניים יותר כמו גילנות או הטרדות מיניות. המינון הנכון בין הסאטירה והמודעות העצמית לדרמה האישית הפך את "עשרה אחוז", שעלתה בצרפת ב- 2015, להצלחה בינלאומית (כולל רימייק טורקי!), שבימים אלה מחזירה אותה לעונה חמישית ולסרט קולנוע מתוכנן.
בהתחשב בזה אפשר להבין למה "אמזון פריים" העדיפה לא לקחת סיכונים מיותרים ונצמדה לגרסת המקור עם שינויים קלים בהצעת ההגשה (הסדרה עלתה אצלנו גם ב-HOT וב-yes). ארבע הדמויות זכו למקבילות בריטיות, מבטא והכל. בסוכנות הבריטית נייטינגל הארט, הממוקמת במרכז לונדון, ג'ק דוונפורט, לידיה לאונרד, ג'יימס ברודבנט בתפקיד ראש הסוכנות ומגי סטיד מספקים את הגוון הבריטי הקרינג'י מעט, ולתפקידי האורח לוהקו שחקנים בריטים כמו הלנה בונהם-קרטר, קלי מקדונלד, דומיניק ווסט ("הסמויה"), אוליביה וויליאמס ופיבי דינבור ("ברידג'רטון"), עם רפרנסים לעולם הבידור הבריטי שמן הסתם יענגו את אלו שמעורים בו. את התסריט עיבד ג'ון מורטון, היוצר של W1A, קומדיה בריטית מוקומנטרית מוצלחת שמתרחשת בעולם דומה, מסדרונות ה-BBC.
אבל כנראה שמה שעובד ביקום בריטי מקורי פחות נושך כשזה מגיע ללעיסה חוזרת של תוכן קיים, שכבר עשה את הסיבוב שלו על לא מעט צופים, בלשון המעטה. מאחר וגם קווי העלילה מקבילים באופן כמעט חופף, קשה להבין מהו בעצם החידוש בהפקת גרסה דוברת אנגלית, ואיפה באה פה לידי ביטוי נקודת המבט הבריטית – מבט שמורטון בהחלט הצטיין בו ב-W1A. ואכן, הצפייה בגרסה הבריטית נחווית כצפיה באותה הסדרה בשינויים קלים, מה שאולי הופך אותה למושלמת עבור מי שלא צפה בגרסה הצרפתית.
על פניו "עשרה אחוז" של אמזון בסך הכל הוסיפה עוד סדרה טובה למדי לארסנל, ועל זה קשה להתלונן, אבל עם כל החיבה שלי לצפייה חוזרת בסדרות מופת, לא בטוח ש"עשרה אחוז" היא אחת מהן. לסיכום, בחירה מוזרה של אמזון פריים, ביצוע מצוין לרעיון שכבר זכה למימוש בעבר, מצוין עבורכם אם טרם צפיתם בגרסת המקור, אם הזיכרון שלכם ממש קצר, אם אתם אנגלופילים או אם התפנו לכם כמה שעות ואתם לא מעוניינים להשקיע אותן בהתמודדות עם המציאות.
