אומה שלמה משקשקת מול איומי המתקפה של איראן כבר מתחילת השבוע. בשבת מקומות בילוי עמדו ריקים ושישיות מים שוב הפכו למוצר נדיר, אבל עמיר בניון מדווח שכף רגלו לא דרכה בסופרמרקט. רגע לפני חגיגות 20 שנה ל"ניצחת איתי הכל" בהופעה בקיסריה ב-19 באוגוסט ומיני-אלבום חדש שהוא מוציא, הזמר מספר בהרגלי הצריכה שלו. "אין אצלי בממ"ד כלום. רק מיטה. לא מתכונן לכלום ולא אגרתי שום דבר", בניון מספר בריאיון שיתפרסם ביום שישי במוסף "7 לילות" וב-+ynet. "אני לא הולך לסופרמרקט. כל מיני דברים שאנשים עושים, כל הדברים הרגילים, בנאדם רגיל עושה קניות, הולך, חוזר, הולך לבנק, מתמודד עם דברים - אני לא אוהב להתמודד איתם. אף פעם לא הייתה לי תחושה של נורמלי. אני לא עושה את מה שכולם עושים. אני לא הולך לים, אני לא הולך לבריכה. זה מגיל מאוד צעיר. אני לא מתעסק בחיים הרגילים, אם זה לא קשור למוזיקה".
בריאיון בניון גם מסביר מה הסיבות שמייסרות את הנפש שלו. "במרכז גמילה מדברים על זה שהבן-אדם מתהווה עד גיל שבע-שמונה. אולי אלה הסמים, אולי זה מה שקרה לי כשהייתי ילד, כשגבר מבוגר מהשכונה נגע בי. לא יודע. יש [לי] הפרעה טורדנית-כפייתית. אני לוקח ציפרלקס ואריפליי. מעבר למחשבות שחוזרות על בסיס קבוע, יש גם טקסים. למשל, אם אני מוריד נעליים, אני חייב שנעל ימין תעמוד קצת יותר גבוה מנעל שמאל. אני לא מרשה לעצמי ליפול. קלונקס קטן הופך לקלונקס גדול. אני מכיר אותו ומשתדל בכל הכוח לא לגעת בו. זה משהו שכיף להתרגל אליו שוב ואז קבוע אתה איתו למטה, מטושטש כל הזמן. אם רמת החרדה עולה על גדותיה אז זה לוריוון".
החזרה בתשובה, הוא מעיד, הייתה בשבילו תהליך טבעי. "הגעתי מבית מסורתי, היה קידוש וחגים, אבל שלחו אותנו לבית ספר חילוני. תמיד חיפשתי את הקרבה שלי לקדוש ברוך הוא. הוא תמיד שמר עליי. בסמים הוא היה איתי, לא נפגעתי. זה היה הזמן לנסות להבין יותר מה אומר הקשר הזה, בשבילי. אני אדם מאמין - מניח תפילין, הציציות שהיו בחוץ, היום בפנים. אני תמיד עם ציצית. אני תמיד הולך עם כובע. שבת היא שבת לרוב. אני מצליח לשמור את רוב השבתות. לפעמים יש שבתות שקשה לי לשמור, כשאני צריך את הקנאביס הרפואי. בכיפור האחרון, כל הכיפור הייתי עם ג'וינט ביד, לא הדלקתי אותו בסוף, אבל כל שנייה זה היה 'להדליק או לא להדליק'".
בניון, שכתב במהלך הקריירה שלו גם שירים פוליטיים מתסיסים, מספר על התחושות שעולות בו נוכח המלחמה והפגנת הדעות הפוליטיות כאמן. "אני אדם שהתבגר. פעם היה בי יותר כעס, היום אני פשוט עייף. היו גם מחירים ששילמתי. הייתי צריך לתת לאנשים שעובדים בזה לעבוד בזה. כשאני דיברתי, אמרתי את מה שאנשים רצו לומר ולא היו מסוגלים. הבעתי דעתי בשביל אנשים שרצו לשמוע אותה. עולם התקשורת היום יותר מפותח, יש יותר ערוצים, יש יותר מקום לאנשים כמוני, ימנים. גם יש רשתות וכל אדם יכול להביע את דעתו. מאז שכל העולם מדבר, אין לי דעה".
כמצביע ליכוד ותיק ואפילו שהוא נחשב למעריץ של בנימין נתניהו, הוא אינו חוסך את דעתו גם על ראש ממשלת ישראל. "ביבי נמצא באחד המבחנים הכי קשים של החיים שלו. אני לא מקנא בו ולא הייתי רוצה להיות הוא. קיבלנו בעיטה, אני לא יכול להכחיש את זה. אני עד עכשיו המום. זה לא נתפס בעיניי. המלחמה הראתה לי שאני צריך להצביע למי שמתיימר לתת את הביטחון הכי גדול, אבל יש מישהו שאפשר לשים במקומו? אף פעם לא אצביע שמאלה. כולם, בלי יוצא מהכלל, כל מי שהיה אמור לדעת משהו, צריכים ללכת. אבל אני שם את כל זה בצד, תנו לי מישהו אחר לבחור בו ואני אלך לבחור בו".
הזמר המצליח מספר גם על חוסר העניין שלו בזוגיות, לאחר שהתגרש בשנת 2018. "משעמם אצלי. אין משהו. אני גם לא מחפש. קשה לי עם זה כרגע. יש לי מעצור כל פעם שאני חושב על זוגיות. בשש השנים האחרונות זה נהיה קודם כל 'לא'. אני משתדל שלא (להכיר, לצאת). לא מגיע לסיטואציות כאלה. אם אני יודע ששום דבר לא ייצא מזה, אין מה להיכנס. אני סוג של מתרגל ללבד. אני לא יודע אם זה בריא, אבל אולי עוד כמה טיפולים עם עצמי, לברר מה יש בפנים, ייפתח אצלי משהו".
