שנטי השנטי נולדה לתוך בית השנטי, המסגרת האלטרנטיבית שהקימה אמא שלה מריומה בתל־אביב באמצע שנות ה־80. בהתחלה מריומה פתחה את הבית שלה בנווה צדק לארוחות שישי לכל מי שהיה צריך - נערים שברחו מהבית, הומלסים ומכורים - עד שהחליטה שהבית יתמקד בשיקום נוער בסיכון ועם השנים הפכה אותו לעמותה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"כשהייתי קטנה הבית נראה כמו חור, מבנה רעוע עם גג אזבסט שעף בחורף", משחזרת שנטי, "עברו שם אלפי דיירים במהלך השנים, כשהייתי קטנה היו לפחות 50־60 קבועים. ישנתי בהתחלה עם הילדים וזה היה לי טבעי. אמא שלי הייתה ילדת רחוב בעצמה, ולכן רצתה להקים 'משפחה גדולה'. קשה לשים את האצבע על מתי הבנתי שאני לא גדלה במשפחה קונבנציונלית, כשאת נולדת לתוך משהו - הוא הופך בשבילך לטבעי. אנשים שנולדים בג'ונגל או בדת, הם חושבים שככה חיים".
נחשפת לאנשים ולהתרחשויות שלא התאימו לגיל שלך, זאת סביבת גידול שהייתה מלחיצה את רוב ההורים.
"זאת לא דרך נורמלית לגדול, וכמובן שנחשפתי לילדים שננטשו, שההורים שלהם לא רצו אותם, לבנות שנאנסו, בנים שנאנסו. ידעתי בגיל צעיר על פגיעות, הבנתי מה זה אומר. אבל את עוברת דברים שאת יכולה להכיל. כשאת מרגישה אהובה ובטוחה את לא חווה את זה כחוויה פוגענית. כשהייתי בת חמש הייתה ילדה בשם לריסה, לבושה בניטים כי הייתה תקופת הפאנק בדיוק, אחת שלא הצליחה להשתלב באף מסגרת, אלימה, קשוחה, הכי הארדקור, ברמה שעשו עליה כתבה בערוץ הראשון. אבל איתי היא הייתה אחרת. היא הייתה משחקת לי בשיער, מציירת לי, מנסה להצחיק אותי. אהבתי סוסים והיא ציירה לי סוס, הראיתי לאמא שלי והיא הייתה בהלם שלריסה מציירת ככה. אמא אמרה לה, 'אם את מחזיקה כאן מעמד אני עושה לך תערוכה'. הילדים האלה נפגעו בגיל צעיר, התאכזבו מהעולם, ואני סימנתי בשבילם את כל מה שהם רצו להיות, ילדה".
אמא שלך סיפרה שבתחילת הדרך פחדה שהשם מייצר דימוי של סוטולים ושלוחה של אושו. הייתה חשדנות בשנים הראשונות, זה נתפס אולי אפילו ככת?
״אם היו קוראים לזה בית תמי ולא בית השנטי, יכול להיות שזה לא היה נחשב ככה. שנים חשבו שאנחנו אשראם ושאמא שלי עושה סמים עם הילדים והיו קולות כאלה, אבל בית השנטי מושתת על בחירה. אם הרווחה שמים ילד במסגרת, הוא חייב להיות שם. אצלנו אחד החוקים שלעולם לא ישתנו זה הבחירה, כי אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. והמקום מציל חיי אדם, יש קבלות".
עכשיו שנטי (36) פורצת ממקום אחר לגמרי, שגם עליו אמרו שהוא כת. בסדרה החדשה של אפל טי־וי פלוס, weCrashed, שמתארת את סיפור העלייה המתוקשרת והירידה העוד־יותר מתוקשרת של weWork ואדם נוימן המייסד, שנטי מגלמת את אחותו, הדוגמנית עדי נוימן. "פתאום הגיע אודישן, עשיתי אותו בחצי שעה, בקטע של 'יש לי עוד מעט משמרת בבית השנטי, אז בוא נתקתק את זה'. יום אחרי זה שוב אני במשמרת ומקבלת טלפון מהסוכן שאומר, 'הם ממש אוהבים אותך. מחר יש שיחה עם המפיקים'. אפילו לא ידעתי שג'ארד לטו ואן האת'וויי משחקים בזה, לא הבנתי על איזה סטארטאפיסט מדובר ושהתפקיד של 'עדי' אחותו הוא עדי נוימן!"
לפגישה עם צוות הסדרה הגיעה כשברקע מבצע שומר החומות. "לילה לפני הטיסה התחילו ההפצצות, התחבאתי עם כל הילדים של בית השנטי בממ"ד, כולם בשנייה הופכים לבני שש, מסתכלים עלייך ורוצים שתגידי שיהיה בסדר. הסתרתי את החרדות שלי ואחרי לילה בלי שינה הוחלט שמעבירים את כל בית השנטי לדרום, ואני מתפללת שיהיו טיסות ואספיק לפני שסוגרים את השמיים. התקשרה חברה שסיפרתי לה שאני טסה לצלם סדרה, היא שואלת איזו ואני אומרת לה, על איזה סטארטאפיסט ואחותו הדוגמנית. היא אומרת לי, 'שנטי, יא סתומה, זה אדם נוימן ועדי נוימן!'. תוך כדי האריזות אני עושה גוגל בפעם הראשונה. הגעתי ישר למדידות באולפני אסטוריה והפאן התחיל".
איך הצלחת לא לשמוע קודם על אדם נוימן?
"את מדברת עם עב"ם, שמעתי על weWork אבל לא ידעתי שהיזם ישראלי, לא קישרתי כלום. כשקלטתי שזאת עדי נוימן זה היה קטע כי הכרתי אותה אישית, במידברן יצא לנו להיות באותו הקאמפ ובניו־יורק היינו נפגשות בחיי הלילה, היינו באותם מעגלים. היא כתבה לי, 'תקשיבי, גיליתי שאת משחקת אותי. אומייגאד!' ועניתי גם 'אומייגאד'. לא ידעתי אם הסדרה לטובתם ומה הקשר שלהם עם ההפקה, לא יצרתי קשר בכוונה כדי שזה לא ישפיע עליי וכי חתמתי על סודיות. דיברנו אחרי שהסתיימו הצילומים, רצינו להיפגש כאן בארץ ולא יצא".
נפגשת עם ג'ארד לטו?
"כמו ליידי גאגא גם אני לא פגשתי את ג'ארד לטו מחוץ לסצנה עצמה ומחוץ לדמות. אבל הוא שלח לי פרחים, עם חתימה מ'אדם'. הייתי הישראלית היחידה על הסט ובהפסקות בין הצילומים אן האת'וויי שאלה על שומר החומות".
נראה שהיום לא צריך לכתת רגליים באל־איי כמו ענבר לביא, אלונה טל ואיילת זורר. הפריצה לחו"ל יכולה להיות גם מרחוק, כמו שקרה לשירה האס וניב סולטן.
"נכון, וזה מה שאני עושה עכשיו, חיה כאן חיים מלאים ועשירים ושולחת אודישנים לשם. עושה Airbnb באל־איי כשאני מגיעה. אני גרה ביפו ועדיין עובדת בבית השנטי, מצליחה למצוא את הזמן כי זה שומר עליי. מגיל 20 עבדתי בבית השנטי, למדתי פסיכודרמה, טיפול, שיטת 12 הצעדים. לקח לי שנים למצוא את הדרך שזה לא יהיה או הבית או המשחק, אלא שניהם".
הדרך לא הייתה פשוטה. שנטי כבר התקבלה לבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, אבל טיסה לניו־יורק לפני תחילת הלימודים התארכה עד שלבסוף התמקמה בה. אחרי כמה שנים לא רעות בניו־יורק, שנטי החליטה לנסות את מזלה בלוס־אנג'לס. היא למדה את שיטת לי שטרסברג, פיצחה את מכשול המבטאים ("למדתי לעשות מבטאים אמריקאי ובריטי, זה כבר יותר קל לי מעברית"), ואז גם נגעה בהצלחה כששיחקה בסרט של נטפליקס, Gun Hill. גורפת תפקידים שבעיקר נשענים על ישראליותה. בינתיים בארץ שיחקה בסדרה '#איפה_אתה_חי?' אבל לא תקעה יתד.
באל־איי היא ציפתה לקבל את ניו־יורק, בתוספת כמה מעלות וכמה תפקידים, אבל במקום זה קיבלה חוויה מערערת שהחזירה אותה לישראל באפיסת כוחות. "הפכתי לעבד של החלום להצליח כשחקנית והתפשרתי על מלא דברים. עברתי לשם עם בן זוג אמריקאי שחקן, עשיתי קצת תיאטרון וכל הזמן הרגשתי שאני נוגעת בכוכבים אבל עוד לא שם. יותר מהכל רציתי להגשים את הרעיון של מה שאמור לקרות לך כשאת בהוליווד".
והמאבק גובה מחיר נפשי מהר מאוד.
"בארץ עבדתי כמטפלת בנוער בסיכון, בניו־יורק מילצרתי את חיי ותיווכתי קצת נדל"ן, אבל באל־איי הייתי כל כך עייפה שעבדתי בתור ראנרית במסעדות, מוציאת מנות, כמו המקסיקנים. לא היה לי כוח אפילו למשחק של 'מה תרצה אדוני?' לא, תן לי רק להביא לך את האוכל ועזוב אותי בשקט. שכחתי מי אני".
"בתור ילדה ישנתי על שטיחים עם עשרה נערים בחדר בבית השנטי, חיממו לי מים למקלחת בסיר! ובלוס־אנג'לס רדפתי אחרי החלום עד שראיתי את עצמי נכבית, מוקפת שחקנים נואשים, וזה נוגע בך. שורדת כלכלית בקושי. לא הכרתי את עצמי"
לא סיפרת על המשפחה שלך ועל בית השנטי?
"למי ששאל הייתי מספרת שההורים שלי היפים. אבל גדלתי בתוך מפעל חיים, עברתי דברים, ישנתי על שטיחים כילדה עם עשרה ילדים בחדר, חיממו לי מים למקלחת בסיר! ובאל־איי ראיתי את עצמי נכבית, מתפשרת, שורדת כלכלית בקושי, מוקפת בשחקנים נואשים, וזה נוגע גם בך. ישבתי בשולחן עם מלא חברים במקום מפואר כזה במלרוז פלייס, באחד המלונות שעושים בראנץ' ביום ראשון. חשבנו שיהיה בופה, אבל היה רק תפריט. ידעתי כמה לאף אחד מהם אין כסף ובכל זאת כל אחד הזמין חביתה ב־40 דולר, ואני אמרתי, 'פאק איט, אני מזמינה דייסה ב־20 דולר', וכל המבטים שלהם היו עליי".
כי מי מזמינה מנה שלא עוברת סטורי.
"הזמנתי מנה לא פוטוגנית, פאק יו גייז. כעסתי. שאלתי את עצמי את השאלה הכי פשוטה, 'תסתכלי במראה ותגידי, את אוהבת את מי שהפכת להיות?' הייתי זרה לעצמי".
מה היה השיא?
"הייתי במסיבה בבית של מישהו עשיר בבברלי הילס. עשיתי מינגלינג עם שני מפיקים. אחד מהם אמר לי, 'את תהיי אצלו – הצביע על השני – במשך השבוע ואצלי בסופ"ש'. אם את רוצה להיות חלק מהברנז'ה, כדאי ש... את יודעת".
איך הגבת?
"לקחתי את זה למקום הומוריסטי, אמרתי משהו כמו, 'חבר'ה, אני לא עובדת שעות נוספות'. ואז מתקרבת מישהי שעובדת עם אחד המפיקים, ושואלת אותי בת כמה אני, אמרתי 30. היא עשתה למפיק תנועה עם היד, ואמרה, 'שמעת, היא בת 30', בקטע של 'אל תבנה עליה, היא מבוגרת מדי'. הוא עשה כאילו הוא לא שמע, אבל השורה התחתונה הייתה 'את פגת תוקף, איך את מעיזה להתנהג כאילו את בשר טרי?'".
ונצרב בך העלבון?
"נכנסתי לנתק, כשאת שחקנית באל־איי את בתחתית שרשרת המזון. לא רציתי להתעסק עם המפיקים האלה. למרות הדבר המשפיל שקרה שם, רציתי שהדלת לעבוד איתם תישאר פתוחה".
מתי התחברת לעצמך?
"למחרת הבנתי שהיה כאן משהו משפיל, הרגשתי מלוכלכת. ולא קרה כאן כלום כביכול, כן? וזה לא אישי כלפיי, כל בחורה בגילי עם מראה קצת צעיר הייתה כנראה חוטפת את ההערה הזאת. אבל גם אם זה לא אישי, את עוצרת ואומרת, 'אני ראויה ליותר מזה'".
סיפרת על זה לבן הזוג?
"לא. הדחקתי את זה".
זה יכול היה לקרות בימים שאחרי מי־טו?
"לא חושבת. היום כבר כולם נורא מפוחדים. לא יודעת אם זה לטובה כי זאת כבר פרנויה. אני שמחה שנוצר איזון, אבל יש גם איזה סירוס של המין הגברי. היחסים סטריליים היום ברמה אנאלית. נהיה עידן הקרח".
כשהיית בלוס־אנג'לס, מה הייתה הפנטזיה שלך?
"נטלי פורטמן בעיניי זו רמה מטורפת, אבל היא התחילה בגיל צעיר. אני לייט־בלומרית. אמרתי, טוב, בגיל 20 אני כבר לא אהיה הטופ וואטאבר, ואז הגיעו אליי דברים שאפילו לא פינטזתי עליהם. לא הייתי מאמינה אם היית אומרת לי שבגיל 35 ייקחו אותי לתפקיד באפל טי־וי בתור דוגמנית, כאחותו של ג'ארד לטו. בגיל 35! בואי נחזור על הגיל. אני יודעת שאני אמורה להתעלם מהנושא, אבל הוא שם".
ואיך את מתמודדת איתו?
"זה פוגש אותי, זה חרטא אם אגיד שלא. אבל אני מתחילה לראות את זה לטובתי. גם ככה אף אחת היום לא נראית בגילה. אני נראית פחות מגילי וכל בנות ה־50 בהוליווד נראות מדהים. עזבי אותך בוטוקסים, אני לא שם, זה בעיקר לאמץ את הגיל שלך ולא ללכת נגדו".
איך מתגלגלים לשם כמו שנטי השנטי, חוץ מהקשר הברור לבית?
"אמא שלי קראה לי שנטי, וכשהייתי קטנה שינו את שם המשפחה של כולנו ל'שנטי' בגלל בית השנטי. זה הפך להיות חלק מהמשפחה וכי זה לא פייר שרק לי קוראים שנטי. אז גם שתי האחיות שלי קיבלו. בשביל שלא יקראו לי 'שנטי שנטי' הוספתי את ה' הידיעה לשם המשפחה".
איך התגובות?
"תמיד יש שקט על הקו כששואלים אותי מה שם המשפחה אחרי השם הפרטי. תמיד זה אטרקציה, שואלים אם ההורים שלי היפים או אם הייתי בהודו כי חושבים שאני שיניתי. כשאני מתעצלת אני פשוט אומרת כן, וכשאני יותר קומוניקטיבית אני נותנת שורת מחץ שמובילה ל־40 דקות שיחה על הבית".
וזה שם שתמיד משאיר אותך קרובה לאמא ולבית.
"זה תמיד יהיה חלק ממני ובגלל זה שמר עליי בחלק מהשנים. כשזה השם שלך - את לא יכולה לברוח ממי שאת".
פורסם לראשונה: 06:50, 18.03.22
