כמו בכנסת, טקס התקציב ב''אח הגדול'' הוא אירוע רב־נפגעים. הרבה אינטרסים, צעקות, רגשות, ובסוף מבינים מי בעל הכוח ומי סתם עושה רעש. בעונה המדוברת והנצפית של ''האח הגדול'' שנגמרה במוצאי שבת, היה אחד שתמיד היה בדיונים האלה: שחף רז (34). בחישובים, בהתנהלות הפיננסית המוקפדת, בניסיון להגיע להסכמות ואיזונים ולרצות את כולם. איך זה קשור לילדות שלו, שבה היה צריך לחיות ממעט מאוד כי להורים היו חובות? עכשיו, כשהוא חושף את מה שלא סיפר בתוכנית, הקצוות מתחילים להתחבר.
"רק אחרי הצבא הבנתי שבעצם חיינו בעוני", מספר שחף, על צווארו השרשרת שנתן לו סבו כשנכנס לבקר אותו בבית "האח". "גדלתי באשדוד, הבכור מבין שלושה. לא היה רעב בבית, אבל היה פער גדול ביני לבין מה שהיה לחברים שלי: ביגוד, טיולים, מסע לפולין, רישיון לאוטו. בתור ילד לא ממש הרגשתי את זה, לימים גיליתי שקיבלנו עזרה מעמותות, מארזים לחג, אמא שלי הסתירה את זה מתוך מקום מגונן, ואני מודה לה. אם הייתי בוכה על מה שאין לי היא הייתה אומרת שיש אנשים שאין להם אוכל על השולחן".
עוד כתבות למנויים:
במה ההורים עסקו?
"עד גיל 13 אבא שלי היה איש עסקים. הוא היה שותף במועדון לילה, ואז במאפייה, עסק משפחתי באשדוד שגם אמא שלי עבדה בו. ושם התחיל הבלגן. המאפייה נמכרה סביב הבר־מצווה שלי. הייתי שם מלא בילדות, עובד, מבלה, היה שם עובד בשם חסן שהיה איקוני והוא גידל אותי. בכיתי המון כשמכרנו את העסק. זה קרה אחרי הידרדרות של שנים: בהתחלה העבירו אותה מקום, בהמשך מכרנו חלק, אבל שום דבר לא הצליח. הייתה מערכת יחסים לא טובה בין ההורים גם סביב העסק. אז זה לא עבד בזוגיות ולא עבד בעסק והתחיל כדור שלג. הבעיות הכלכליות הכבידו עליהם. כל דבר שהיה קשור בהוצאה לפועל וחובות לא הסכמתי לשמוע. הייתי בנתק מוחלט מהם, היה לי גם חשוב לשמור על האחים שלי מחלחול של דברים פחות בריאים אליהם".
מה הייתה האווירה בבית?
"בילדות לא חייתי בבית בטוח. מגיל שש בערך לא הבנתי למה ההורים שלי לא מתגרשים. בגיל 17 הם התגרשו ושמחתי. בתוך העשר שנים האלה אבא לא היה בבית ולא הרגישו אותו, ואם הוא כן היה בבית אז היו המון ריבים. אמא שלי גם הייתה על הקצה, הרבה פעמים היא הייתה חסרת סבלנות מתוך הקושי שלה וזה הגיע אלינו. הרגשתי שאני צריך להתנתק. ניתקתי תקשורת עם אמא כי הרבה פעמים זה עשה לי לא טוב. היא הייתה קוראת 'שחף' שוב ושוב, ואחרי 20 דקות הייתי שואל 'מי קורא לי?'"
כשחזר משירות בשריון הרגיש שהקירות סוגרים עליו. "אחרי הצבא הייתה בריחה גדולה. היה לי מאוד קשה לחזור לחיים בבית. כשהייתי בצבא הצטמצם הבית. עברנו ארבע-חמש דירות כל פעם כדי לצמצם בגודל, משכירות של דופלקס לדירת חמישה, ארבעה, ואז שלושה חדרים. כשהשתחררתי לא ידעתי אם יש לי חדר, רציתי לעוף משם. טסתי לאמריקה. בארצות-הברית עשיתי עגלות. הייתי בקליפורניה איזה שנה, עד גיל 23. הייתי עושה שליחויות, היה לי ג'יפ, הייתי חופשי. ילד בן 23 בקליפורניה עם מריחואנה. חזרתי בגלל שנגמרה לי הוויזה, והתגעגעתי גם. קניתי שתי גיטרות בכסף שהרווחתי, בגדים, חסכתי כמה דולרים ואמרתי, 'יאללה נחזור'".
עשר שנים מאוחר יותר, אחרי תקופה בחיי הלילה וקריירה שהתחיל בפרסום ומאוחר יותר בסושיאל, הוא צעד לתוך בית "האח הגדול" ברשת 13. דמות שנדמתה בתחילה שטוחה, מהונדסת כמעט, והעמיקה ככל שהקשרים האנושיים התעבו.
בתוך הבית הגעת לכמה רגעי קצה של ווליום והתנהגות.
"אני מרוקאי מאשדוד בסוף, יש בי המון שכונה, ויש אנשים שאתה מדבר איתם בשכונה, צועק עליהם, והם יודעים שזה מאהבה. כשעברתי לתפקיד ניהולי במשרד פרסום אחד המנהלים אמר לי שאני לא יכול לצעוק יותר, כי אני מנהל בתפקיד. ונפל לי האסימון. זה הרי לא מכעס, אני לא אדם כועס. לפעמים אני צועק כדרך תקשורת אבל זה חלק מהדברים שהשלתי מעצמי. הפכתי לדמות ניהולית והבנתי שאני צריך להיות ייצוגי. פחות נשלט בטון".
"בגיל 12 עברתי טיפולי הרגעה כי הייתי מעורב באירועים אלימים, שברתי עצמות שהן לא שלי, הייתי ילד גדול שחי בבית לא שקט שהפך אותי למעורער. פתאום ילד מכיתה ג' דופק לך סטירה, אז הייתי מתפרע, שובר אף ושן ויד"
לפעמים זה כן כעס, אתה בטח זוכר את תקרית הקציצות עם קאזם.
"כולם מכירים את קאזם ויודעים איך הוא התנהג, אבל זה לא קשור אליו. אני לא הייתי אני. זה התחיל מספק עצמי, חולשה שחילחלה המון זמן, התגבשה בתוכי. אתה סגור בבית ולא מקבל אישורים וחיזוקים ממשפחה ומחברים. חשבתי שאני מאוד חלש, לא מעניין. ואני מסתכל על קאזם, דמות צבעונית, שהבנתי שיש לו ערך. היה משהו בי שרצה להפסיק ללכת בדרך המוכרת ולראות מה קורה. קאזם רק היה הטריגר. הרגשתי מאוד קטן. הפגנת כוח מגיעה מתוך צורך להוכיח שיש כזה".
היו לך תקופות סוערות רגשית?
"בגיל 12 עברתי טיפולי הרגעה כי הייתי מעורב באירועים אלימים, שברתי עצמות שהן לא שלי, הייתי ילד גדול שחי בבית לא שקט שהפך אותי למעורער. פתאום ילד מכיתה ג' דופק לך סטירה, אז הייתי מתפרע, שובר אף ושן ויד. לא יודע איך אפילו, לא שולט בעוצמה. אמא שלי הבינה שאני חייב ללמוד להרגיע את עצמי. בהגדרה אני אדם רגוע, גדלתי ככה, זה אני, אבל כשהזיזו אותי מנקודת האיזון שלי כבר לא ידעתי איך להגיב. הייתי קורבן, מעולם לא התגריתי באף אחד באופן יזום. אין לי את זה. אבל בילדות הייתי בולט וזה מה שקורה לילד בולט עם עיניים כחולות. הייתי ילד ביישן ושמנמן, והתדמית שלי משכה תשומת לב שלילית והתגרות של בריונים. אגב, זה לא חכם בכלל כי כשאתה מתחיל לריב עם ערס אתה מקבל חבורה שבאה ומפוצצת אותך. ואז אתה לא מצליח לצאת שבועיים אחר כך מבית הספר כי מחכים לך בחוץ".
בתוך הבית חיכתה לו אישה אחת, עכשיו הזוכה של העונה, טליה עובדיה. בתחילה היה בתחרות רומנטית עם אופק לוי, אבל אחרי מסע ייסורים, פלרטוטים וריבים קולניים מלוא החופן, בישורת האחרונה של העונה טליה ושחף התגלגלו אחד לזרועות ונשמות השני. "קשה להסביר רגשות. קשה לי לשים את האצבע על מה גורם לי להרגיש ככה כלפיה", הוא אומר השבוע. "גם ברגעים הקשים של טליה, הבנתי אותה. ראיתי מאיפה זה מגיע".
הרגישו בשלבים הראשונים שהיא משחקת בך, אגרסיבית כלפיך לרגעים. איך זה היה עבורך?
"הציפיות של טליה ממני היו אחרות מהציפיות שלה מאנשים אחרים. אחרי אחד הריבים שלנו הלכתי מחויך, האח הגדול שאל למה אני שמח כי היא ממש יצאה עליי שנייה לפני, אמרתי לו שלפחות קיבלתי יחס ממנה, כי זה לא משהו שהיה מקודם. היה לי הרבה יותר קל להכיל את הכעס עליי כשהבנתי שזה רגשי, כיף לדעת שאני גורם לה להרגיש".
"שמעתי שמדברים על זה שטליה לא עוקבת אחריי באינסטגרם עדיין וזה מאוד הצחיק אותי. לא אכפת לי מהעולם שבחוץ, רק ממנה. אנחנו מאוד רוצים לעשות משהו יחד אבל עוד לא הרמנו את הראש"
באחד הריבים היא האשימה אותך שלא דאגת לה בתקציב. הצופים עסקו המון במה שאכלה, כולל כמה גזר היא אוכלת, ואם היה ביטוי של פיגמנט כתום בעור שלה בגלל הגזר.
"אני מבין את השאלות. זה לא עניין של גזר מבחירה. היא אוכלת בסדר גמור עכשיו אחרי שהיא יצאה. בבית היו מורכבויות, עניין של תקציב וההתייחסות של הבית לאוכל".
יצאת במקום השלישי והיא במקום הראשון. נוח לך בפוזיציה הזאת?
"הדרך הכי טובה להפסיד זה איך שהפסדתי. זכיתי בזוכה. לא התבאסתי, הגעתי רחוק ממה שציפיתי. שמעתי שמדברים על זה שהיא לא עוקבת אחריי באינסטגרם עדיין וזה מאוד הצחיק אותי. לא אכפת לי מהעולם שבחוץ, רק ממנה. אנחנו מאוד רוצים לעשות משהו יחד אבל עוד לא הרמנו את הראש. עוד לא הייתה לנו הזדמנות להיות יחד כמו שצריך".
אחרי ההדחה של דינה, היא סיפרה שקאזם ישן במיטה שלך, מריח לך את הכרית והבגדים. מפתיע אותך לשמוע את זה?
"אני הבנתי שיש מצב שיש לו קראש עליי רק בדיעבד. לא שלא ידעתי שקאזם חולה עליי. ואני גם באמת אוהב אותו. הוא בין חבר לאתגר: חבר, אתגר, חבר, אתגר - זו מערכת היחסים. הוא קרציה, דיווה, והוא יודע את הדברים האלה ואלו דברים שלא נפגשו בינינו".
היחסים עם דיאן ונתנאל היו קצת יותר מאתגרים.
"לדיאן היה מקום שיכולתי לגשת אליו, וגם היו לה מקומות פחות טובים שפחות התחברתי אליהם. אני מבין שהיא חוותה דברים בחוץ. אני הייתי מתנהג אחרת מדיאן ומנתנאל ואני חושב שהוכחתי את זה. כן היו לי צחוקים עם דיאן, לא חוויתי אותה כמו שחוויתי את נתנאל. הוא מאוד רגיש ורואים עליו הכול. הוא ספר פתוח".
האהבה הגדולה של שחף מאז ומעולם הייתה המילה הכתובה. "לפני שש שנים עשיתי קורס קופירייטינג. הייתי בן אדם כותב, אני עדיין כותב, כותב שירה, תסריטים, שירים, הייתי מאוד לירי. אני אוהב מוזיקת מטאל מאוד כי הליריקה מעניינת אותי. כנער מתבגר הייתי ממוקד בטהרת המילה והבנתי שזה פאשן שלי. אולי אם הייתי גדל במציאות אחרת עם רווחה כלכלית ובטוחה יותר הייתי הולך להיות סופר, תסריטאי ומחזאי. אבל הרגשתי שאני חייב ביטחון כלכלי, רגליים על הקרקע, כי אין לי מהבית, אז המקום הטבעי הרגיש לי פרסום. לקחת את היצירתיות ולמכור אותה. אחרי הקורס לא מצאתי עבודה, אתה לא מעניין בתור קופירייטר צעיר. לא מצאתי כלום והפסקתי לחפש. ראיתי תפקיד של תקציבאי במשרד קטן. זה הכי רחוק ממני. אבל התקבלתי. עזבתי את חיי הלילה. למרות שאנשים היו בטוחים שאשאר בחיי לילה לתמיד. הייתי כבר ממש מעורבב, מנהל בר. אבל זה לא משהו שרציתי. בתקופה הזאת כל החברים שלי עשו תארים, וואחד תארים, כל אחד ביו-טכנולוגיה, הנדסת חשמל, רפואה, אני לא עשיתי כי הרגשתי ששום דבר לא רלוונטי לי. בזמן שהם למדו אני שתיתי כל היום. היה לי חוסר בביטחון עצמי בדרך שלי, למרות שהייתי שקוע בה, הרגשתי שאני עושה את הטעות הכי גדולה בחיים שלי. ברחתי מהבית, מחשיבה כלכלית לא נכונה והרגשתי שאני עושה בדיוק את הטעויות של ההורים שלי".
מה הביא אותך לריאליטי, כסף או רצון להתפרסם?
"אני לא יודע אם יש בי חלק חבוי שרצה להיות מוכר. היה לי יותר נוח אם זה היה קורה בעולמות המקצועיים שלי, לקבל הכרה על זה שאני טוב במשהו. יש בי רצון שיידעו מי אני. מה אני רוצה לעשות עם זה והאם אני אוהב את זה? לא יודע איך זה מרגיש באמת. כרגע זה נחמד. אני מקבל המון אהבה. עוד לא הלכתי ברחוב אז אין לי יותר מדי חוויות".
מחשבות על ריאליטי נוסף?
"לא שולל. היה לי ממש נחמד אבל קצת ארוך".
