סיגורני וויבר הייתה בת 30 כאשר גילמה את תפקידה האייקוני של ריפלי ב"הנוסע השמיני", לפני 45 שנה. קיילי ספייני הייתה בת 25 כאשר הצטלמה לתפקיד הנשי הראשי ב"הנוסע השמיני: רומולוס" (Alien: Romulus), שעלילתו מתרחשת מתישהו אחרי זו של יצירת המופת המכוננת של רידלי סקוט. כמו וויבר, גם ספייני נלחמת במפלצת המריירת, וכמוה – גם היא גומאת מרחקים עצומים בריצה אינסופית במסדרונותיה המתכתיים של חללית שנכבשה על ידי המפלצות במטרה לשרוד. הפרק החדש בזיכיון חוזר אל הטריטוריה של הסרט המקורי, ודרך ההקבלה המתבקשת בין שתי הדמויות הנשיות המובילות הופך את זו של ספייני ליורשתה של ריפלי. כל זאת בסדרה שאחת התמות המרכזיות בה היא, אכן, אימהוּת.
"הנוסע השמיני: רומולוס"
(באדיבות פורום פילם)
עלילת "רומולוס" נפתחת במושבת כורים בחלל שעיצובה מזכיר את "בלייד ראנר". נדמה כאילו מדובר בכוכב מעמד הפועלים שממנו הגיעו הרפליקנטים המורדים לכדור הארץ ביצירת המופת האחרת של סקוט, וגיבוריו הצעירים של הסרט הזה מתקוממים נגד ההיררכיה שמנצלת ומדכאת אותם על פני הכוכב נטול אור השמש. ריין (ספייני) היתומה מהוריה מחליטה למצוא לעצמה חיים ראויים יותר יחד עם אנדי (דיוויד ג'ונסון), תוצר סינתטי של החברה שמנהלת את המושבה ומספר סדרתי של בדיחות קרש (שאני דווקא מצאתי די מצחיקות). אליהם מצטרפים עוד כמה צעירים מרדנים שתפקידם העיקרי בהמשך יהיה לשמש מאכל למפלצת. יחד הם מתפלחים לרכב חלל ומתעופפים משם. היעד: אוטופיה חללית בשם איבגה. הנה כי כן, זה מעין "שמתי ברז למורה" פוגש את "הנוסע השמיני".
הם מגיעים אל תחנת חלל נטושה שמזכירה באופן מחשיד את הנוסטרומו, חללית האם בסרט המקורי. מבחינת העיצוב נראה כאילו הם אכן חזרו אל שלהי שנות ה-70, ודאי ככל שהדברים אמורים במוניטורים המיושנים כמו גם בנוכחותה של דמות זכירה מהסרט ההוא שמשוחזרת באמצעות דימוייה מאז (גם אם שמה שונה). אך זוהי גם חזרה אל המיתולוגיה של הסרט המקורי ואל ערעור המושגים שהציע בין המפלצתי והאנושי, הגברי והנשי, המכאני והאורגני, לידה ומוות. אך יש ב"רומולוס" משהו נוסף: הוא מציג את מה שמכונה teen alienation בגרסתו הקיצונית במיוחד. הסרט מתרחש אמנם בטווח הזמן שבין "הנוסע השמיני" ו"שובו של הנוסע השמיני" (כולל דימויי הקולוניזציה בחלל מהסרט הזה) – אבל מזכיר ברוחו את "מועדון ארוחת הבוקר" של ג'ון יוז. גיבוריו אינם האסטרונאוטים הציניים והמרוקנים רגשית, אלא חבורה של אנשים צעירים בחיפוש אחר עתיד טוב יותר שאותו הם מבקשים למצוא באתר חללי מרוחק.
3 צפייה בגלריה
חבורה של אנשים צעירים בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. מתוך "הנוסע השמיני: רומולוס"
(צילום: באדיבות פורום פילם)
למעשה, הבמאי יליד אורוגוואי פדה אלוורז כבר ביים את מה שבדיעבד היה חזרה גנרלית לסרט הזה. הכוונה היא ל"אל תנשום" (2016), שבו חבורה של נערים שלא יודעים מה טוב בשבילם פורצים אל ביתו של לוחם מלחמת וייטנאם עיוור במטרה לגנוב את כספו, ומוצאים עצמם מול כוח שלא ציפו לו. ב"רומולוס" את התפקיד הזה ממלאות המפלצות השורצות בתחנת החלל שנמצאת במסלול התרסקות (מה שהופך את מאבק ההישרדות גם למרוץ נגד הזמן); אבל כמו ב"הנוסע השמיני" המקורי המאבק מתברר כמורכב יותר: מאבק מעמדי וגזעי של פרולטריון בנציגיה המחווטים של מערכת קפיטליסטית לבנה המנצלת אותם גם במחיר חייהם.
ארבעת פרקי הנוסע השמיני (שנחתמו ב"הנוסע השמיני: התחייה" מ-1997) עיצבו את הדימוי הקולנועי של הנשי-מפלצתי (monstrous-feminine), והפכו את דמותה של ריפלי משורדת אחרונה של סרט משספים בחלל לישו-נקבה, כפי שמשתמע מכותרתו של הסרט הנ"ל. ריפלי גם ייצגה בגופה את השילוב שבין האימהי והקסנומורף – החוצן הפרזיטי שהיא יולדת ומתלכדת עמו. הדימויים האלה שבים גם בסרט הנוכחי, שבו אישה צעירה יולדת את המפלצת שבתוכה חבוי עובר וסצנת השיא שלו מתרחשת במה שנדמה כרחם מהגיהינום. ההבדל בין ריין וריפלי נעוץ בעובדה שבעוד האחרונה הייתה אב-טיפוס של אישה-גברית (עוד אחת מהקריסות הבינאריות שבאו לידי ביטוי בסדרה) – דמותה של ריין עדיין מהוססת מבחינה פסיכולוגית וטרם השלימה את המעבר מ-young adult למיתולוגיה נשית.
סרט משונה, "רומולוס". מצד אחד, זהו סרט המשך ישיר לסדרה המקורית ("פרומתיאוס" ו"קובננט", שבוימו על ידי סקוט עצמו נחשבו כפריקוולים). מצד שני, הוא לא מתרחש במקום שבו הסתיים הפרק הרביעי, וגיבוריו כאילו שבים אל המרחב הקולנועי והמיתולוגי של הסרט הראשון כדי לברוא אותו מחדש. מצד שלישי, יש גם כזה, הוא מכיל אינפורמציה שתהיה מוכרת לצופיו הפריקוולים של סקוט, ודאי ככל שהדברים אמורים בתאגיד המפלצתי כשלעצמו שמבקש לשכלל את הגזע האנושי באמצעות הדנ"א החייזרי.
"רומולוס" מציע כמה סצנות מרהיבות: מלחמה שמנהלת ריין מול פלוגה של מפלצות בתוך מרחב נטול כוח משיכה, כך שהתמונה מתמלאת באיכסה חומצתי של חייזרים מפוצחים המרחף באוויר. או המערכה החותמת שבה, מבלי לחשוף, ריין נתקלת באויב מסוג חדש. נוכחותה של ספייני (הזכורה לצופי "פריסיליה" כאשתו הקטינה של אלביס פרסלי) נעדרת אמנם את העוצמה של וויבר, אבל כמו עמיתותיה בספרי וסרטי young adults גם היא לומדת חיש מהר את כללי ההישרדות. זוהי בהחלט דמות שעשויה להתפתח אם אכן סרטו של אלוורז יאתחל את הסדרה, בכיכובה. העובדה שהסרט עושה, כאמור, שימוש בדמותו ובקולו של שחקן שמת בינתיים מהסרט המקורי הופכת את עיסוקה המתמשך של הסדרה בטשטוש הגבולות בין מוות ולידה למעניינת, ולא פחות מזה לדימוי המייצג את לידתו מחדש של הסרט המקורי באמצעות הסרט הזה.
זהו סרט שמודע להיותו חלק ממיתולוגיה. לא רק הקדימון ולוגו הסרט שמתייחסים ישירות למקור – הכותרות מעוצבות במחווה לריצ'רד גרינברג ופיל גיפס שעיצבו את הכותרות בסרטו של סקוט – אלא כמובן גם בחירת השמות. רומולוס (אחד משני אחים תאומים במיתולוגיה הרומית, השני הוא רמוס, שעל שמו נקראה רומא), פרומתיאוס, resurrection. שמות שנכנה אותה "מחייבים". לא קל להיות פרק שביעי, או חמישי (בלי הפריקוולים), של מיתולוגיה קולנועית, ואם סרטו של אלוורז מעיד על משהו, הרי זה שהסדרה יכולה להמשיך גם אחרי רידלי סקוט, שמשמש כאן כרגיל כמפיק, ויציין בקרוב את יום הולדתו ה-87. אלוורז כמו חוזר אל הסרט המקורי כדי להמשיך ממנו בדרכו. "רומולוס" הוא המשך ומחווה, לידה מחדש ונוסטלגיה, וסרט על בת דמותה של ריפלי שנולדת מחדש בעבור צופי המאה ה-21.
