ג'ון לנון ויוקו אונו, יוקו אונו וג'ון לנון, או פשוט ג'ון ויוקו. כך הכרנו אותם ביחד ולחוד, כאילו לא ניתן היה להפריד בין השניים בחייהם, אלא רק באמצעות יריית אקדח. אפילו אחרי מותו של המוזיקאי המהולל בידי המתנקש מארק דיוויד צ'פמן ב-8 בדצמבר 1980, נותרה מורשתו שזורה בזו של אשתו האמנית שנצרבה בתודעה כמנוע היצירתי שדחף אותו וכמוקד ההשראה שמשך אותו. יוקו אונו וג'ון לנון לנצח, וזהו. אין מקום לחברים פול, ג'ורג' ורינגו, ושלא לדבר על אישה אחרת. רק שהייתה כזאת. שמה הוא מיי פנג והיא נדחקה כמעט לגמרי מחוץ לתודעה. הסרט התיעודי "סוף השבוע האבוד: סיפור אהבה" (The Lost Weekend: A Love Story), שהוקרן בשבוע שעבר בפסטיבל טרייבקה מנסה לעשות עמה צדק ולהבטיח את חלקה בתוך הביוגרפיה של המוזיקאי, ולא פחות חשוב: לבוא חשבון עם יוקו אונו שניכסה לעצמה את דמותו וזכרו באופן בלעדי.
"סוף השבוע האבוד: סיפור אהבה" שביימו אווה ברנדסטיין, ריצ'רד קאופמן וסטיוארט סמואלס מובא כל כולו מנקודת מבטה של פנג בת ה-71 שהיכרותה הראשונית עם ג'ון ויוקו התחילה על רקע מקצועי ב-1969 עת הייתה בת 19 בלבד. כאישה צעירה, בת למהגרים מסין שהשתקעו בשכונת הארלם שבניו יורק, פנג נשכרה כפקידת קבלה במשרדיו של אלן קליין, אשר ייצג שלושה מחברי להקת הביטלס: לנון, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר. בדצמבר 1970 היא התבקשה על ידי הבוס לעבוד מקרוב עם יוקו וג'ון שנישאו זמן קצר לפני כן ולסייע להם בהפקת הסרטים האמנותיים שלהם. בין שאר משימותיה העוזרת האישית התבקשה לעזור להם להתפשט לקראת הופעה בעירום מול המצלמה, במקרה אחר היא נשלחה ללכוד זבובים לצורך צילומי הסרט הנסיוני "זבוב". היא נזכרת כיצד התקשתה לאתר חרקים מכונפים בקור הניו יורקי, אך גילתה תושייה ושמה ידה על כמה כאלה במקום היחיד בה ידעה שהם מצוייים ובשפע: מסעדות סיניות. פנג ליהקה את הזבוב, אונו ולנון היו אחראים על ליהוק השחקנית שלצדו - אישה שגילמה גופה. בדיעבד התברר כי אותה האישה הייתה נרקומנית, שההפקה סיפקה לה מנת הרואין לצורך הופעתה.
בשלב זה, פנג עבדה צמוד-צמוד עם לנון ואונו ויחסים אישיים נרקמו ביניהם, אבל על רקע מקצועי. הקרבה הזאת הפכה בהמשך לחברות קרובה. העובדת הצעירה הייתה אשת סודם של השניים, אבל לא פעם סודות, וגם שקרים, צצו בין השלושה. פנג משחזרת כיצד פעם אחת ענתה לטלפון ושמעה קול צעיר של ילד. היה זה ג'וליאן לנון, בנו של המוזיקאי מנישואיו הקודמים לסינתיה פאוול (ממנה התגרש ב-1968, שנה בלבד לפני נישואיו לאונו). "יוקו רצתה לפקח על כל שיחה שמופנית לג'ון, וכשאמרתי לה שג'וליאן על הקו, היא אמרה לי להיפטר ממנו", פנג נזכרת בסרט, ומספרת שנאלצה להגיד לו שאביו אינו פנוי. פעם אחת, פעם שנייה, ואז בפעם השלישית יוקו אישרה את השיחה, אך הבהירה לה: "אם ג'ון שואל אותך אם זו הפעם הראשונה שג'וליאן התקשר, תגידי שכן". כמובן ששאלה זו אכן עלתה בהמשך, ופנג עשתה כמצוות הבוסית ואמרה שזו הייתה השיחה הראשונה שהתקבלה מג'וליאן. "נאלצתי לשקר בהוראת יוקו. היא ניצלה אותי לעניינים שלה".
עוד במדור מוזיקה:
הסרט התיעודי החדש הוא לא הפעם הראשונה בה פנג חולקת את סיפורה. היא העלתה אותו על הכתב בספר שכתבה עם הנרי אדוארדס, "סוף השבוע האבוד" מ-1992, שהיווה את הבסיס להפקה הנוכחית, ואף התראיינה לכמה תוכניות אירוח בעבר. אבל בעזרת ברנדסטיין, קאופמן וסמואלס הזדמן לה לראשונה לתאר את ההתרחשויות בפרוטרוט מנקודת מבטה ובקולה. התרחישים שהיא מתארת בעצמה בסרט מפתיעים גם עבור מי שמכיר את הסיפור. הדמות של יוקו אונו מתגלית כעריצה מגלומנית עם תאוות שליטה בלתי נדלית, בעוד שלנון עצמו נחשף כאדם רפה ופאסיבי. גבר כישרוני עם כוונות טובות, תעוזה מרשימה כלפי חוץ, אבל חדל אישים בכל הנוגע לחייו האישיים בין הנשים שאיתו, ובין האלכוהול שבתוכו. למעשה, "סוף השבוע האבוד" מתייחס לתקופת שהותו בלוס אנג'לס לצד מיי פנג, וכן מוזיקאים חברים אחרים כמו אליס קופר ואחרים, איתם חלק תשוקה אדירה לרוקנרול וחיבה מוגזמת למשקאות משכרים.
"מי יספר את הסיפור טוב יותר ממני? אני חייתי את זה"
לפי עדויותיה, יוקו אונו עשתה כמיטב יכולתה לבודד את לנון מפנג, וכן מבנו היחיד דאז שהיה בן שבע בסך הכול. היא מידרה את כולם סביבו, כולל חברי הביטלס שנותרו איתו בקשר, ושלטה למעשה בחייו האישיים והמקצועיים, לא פעם מתוך תחושת רדיפה מוצדקת או לא. פנג מספרת על תחושת הלחץ שחווה לנון כשהנשיא ריצ'רד ניקסון בכבודו ובעצמו איים לפעול לגירושו מארצות הברית בגין התנגדותו למלחמת וייטנאם. בחזית האישית, הזוג ניהל מערכה מול פול מקרטני ואשתו לינדה שבאלבומם המשותף Ram הטיחו ביקורת מרומזת על הזוג. בתגובה שיחרר לנון את השיר How Do You Sleep? כפעולת תגמול. מתיחות נרשמה גם עם הריסון שסירב לאפשר ליוקו להופיע בקונצרט שיזם במחאה על המלחמה בבנגלדש, מה שגרם לפרישת לנון מהאירוע. למרות גישת ה"שנינו מול כל העולם", המתח הגובר מבחוץ לא תרם למערכת היחסים בין ג'ון ויוקו. פנג צפתה בכך מהצד בניו יורק, ולאחר מכן בלונדון לשם עברו השניים והציעו לעוזרת האישית הצעירה לעזוב את עבודתה אצל אלן קליין ולהצטרף אליהם מעבר לים.
ההזמנה לבריטניה הייתה בלתי נתפסת מבחינת פנג, אבל נתפשה כהבעת אמון נדירה של יוקו אונו בה. מחווה טבעית למדי, על רקע הקרבה היומיומית שחלקו, אבל זו הפכה לעניין די מעוות כשהמשימות הלוגיסטיות הרגילות חצו פסים אישיים שלא היו חלק מהגדרות התפקיד של הצעירה האמריקאית. בעיצומו של משבר זוגי עם לנון ב-1973, פנתה יוקו לפנג והציעה לה קידום מעוזרת אישית של ג'ון - למאהבת שלו. "חשבתי שזה מטורף. אמרתי לה שאני לא מעוניינת. היו להם בעיות בנישואין, למעשה הם לא ממש דיברו אחד עם השני", היא משחזרת בסרט, ומדווחת על ההתפתחויות שהובילו בכל זאת לרומן עם הבוס שלה, דווקא מתחת לאפה של אשתו. "יוקו דחקה בי שוב ושוב, אבל אני חיכיתי שג'ון יעשה את הצעד הראשון", היא מספרת. היא לא נאלצה להמתין זמן רב, ובאחד מהמפגשים שלהם לצורכי עבודה, הוא נישק אותה, השניים קיימו יחסי מין וזמן קצר לאחר מכן נמלטו מחיבוק הדוב של יוקו אונו ויצאו יחד ללוס אנג'לס. "הוא החליט לטוס לשם בעצמו ושאל אם ארצה להצטרף. יוקו בכלל לא ידעה על כך עד שעזבנו".
לכאורה, השניים יצאו להרפתקה זוגית בזכות עצמם, אלא שיוקו תמיד הייתה שם לנתב את מערכת היחסים בשלט רחוק. לטענת פנג זו הייתה הסיבה שרקחה את השידוך הזה מלכתחילה, כדי להישאר בשליטה. מבחינתה פנג הייתה רק כלי, דרך לשמר את אהובה ולשלוט בחייו כך או אחרת, בעוד היא מנהלת רומן משלה עם הגיטריסט דיוויד ספינוזה. "יוקו הייתה מתקשרת אלי 10 או 15 פעמים ביום כדי לשאול מה קורה. אני לא הייתי מודעת לכך שהיא בגדה בו באותה התקופה. לא היה לי מושג וגם לא לג'ון. גילינו זאת ביחד", היא אומרת. אבל למרות אי הנעימות, פנג מספרת שהזוגיות שלה עם לנון פרחה תחת השמש של קליפורניה, ובמקביל התגבשו מחדש היחסים שלו עם בנו ג'וליאן, שהגיע לבקר בתדירות גבוהה יותר בארצות הברית. הקשר הרומנטי בין השניים התהדק, והם חיו את החלום, אלא שאז ג'ון החל לבגוד בה. לא עם אישה אחרת - אלא עם אליס קופר, רינגו סטאר, הארי נילסון ואחרים שכינו עצמם "ערפדי הוליווד". במקום לשתות דם, הם לגמו אלכוהול, המון אלכוהול.
השתיה המרובה של לנון השפיעה על יחסיו עם פנג בדירתם המשותפת, והיא אף מספרת על ליל אימה אחד בו נהג בה באלימות. הפרידה נדמיתה כאפשרות בלתי נמנעת, אך הוא התחנן בפניה והבטיח לתקן את דרכיו. הזוגיות של השניים חזרה למסלולה האופטימי לעבר עתיד משותף וטוב יותר, וכדי שזה יתאפשר, הם אולצו להתמקם מחדש בניו יורק, כדי להיאבק באיומי הרשויות לבטל את אשרת השהייה של לנון בארצות הברית. במקביל יוקו אונו המשיכה לנסות ולחבל בסיפור האהבה שהיא עצמה רקחה. פנג מספרת שיום אחד השניים פגשו את פול מקרטני, שהביא איתו מסר מיוקו שרצתה לשקם את הנישואים עם ג'ון. בהמשך, כשהוא הוזמן לניו אורלינס כדי ליצור ביחד עם פול ולינדה, נורות אזהרה נדלקו אצל פנג. "הוא שאל אותי אם אני חושבת שזה רעיון טוב שהוא יכתוב עם פול שוב", היא אומרת, "הייתה לי תחושה חזקה שמשהו לא טוב קורה". ואכן, משהו לא טוב קרה, לפחות מנקודת מבטה. באותו הערב לנון יצא לבקר את אונו שהמליצה לו על טיפול גמילה מעישון באמצעות היפנוזה, ומאז לא שב הביתה.
הסרט "סוף השבוע האבוד" אולי לא יחדש הרבה למעריצי לנון שמכירים את הסיפור לעומק, אבל לעובדה שפנג עצמה מדבררת אותו מנקודת מבטה יש כוח משלה. "אנשים ניכסו לעצמם את הסיפור שלי ודיברו על חיי כאילו הם יודעים הכול, והם לא", היא מסבירה, "החלטתי שזו העת להחזיר לעצמי את העבר שלי. זאת הגרסה שלי. הבנתי שאם עושים סרט עלי חיי, אז אני צריכה להיות מעורבת. מי יספר את הסיפור טוב יותר ממני? אני חייתי את זה. אלו הזכרונות שלי. אף אחד לא חווה אותם כמוני. למה שאתן לאחרים לדבר על התקופה שלי עם ג'ון?".
פנג שבינתיים נישאה לטוני ויסקונטי, המפיק המוזיקלי של דיוויד בואי, ממשיכה להתרפק על הרומן הסוער שלה עם לנון, שומרת איורים גסים שצייר לה בכספת, ואת הזיכרונות עמוק בלב. "התקופה שלי עם ג'ון אולי הייתה קצרה, אבל כל מה שקרה במהלכה היה מונומנטלי. הייתי שם כשהוא ניגן עם פול בפעם האחרונה, ניגנתי בטמבורין עם מל אוואנס (המנהל של הביטלס) וראינו עב"מים ביחד", היא קובעת. ויש גם הישג נוסף שאפשר לזקוף לזכותה ומגיע לשיא מרגש ברגעי הסיום של הסרט כשהיא מפתיעה את ג'וליאן לנון (כבר בן 59 היום) מול המצלמה בעיצומו של ריאיון. השניים מרעיפים אחד על השני אהבה וקצת דומעים. בלעדיה, לא בטוח שהוא היה מחדש את הקשר שלו עם אביו, שנחשף כגבר חלש, רופס ותבוסתן בין שתי נשים יריבות. אין פלא שאת חמש השנים האחרונות בחייו בילה בחיק השתלטנית והכוחנית שביניהן.