עידן עמדי הפך לסמל מבלי שבכלל רצה. מי שמכיר את עמדי יודע שהמעמד הזה בכלל לא נוח לו. אבל הוא, שבועיים וחצי אחרי שנפצע באורח קשה והגיע לבית החולים כשהוא כלל לא מזוהה תחת הכיתוב "אלמוני" - התייצב היום בפני המצלמות בבית החולים שיבא, ולקח על עצמו את תפקיד סמל הלוחמים והפצועים, בנפש ובגוף.
מסיבת העיתונאים של עידן עמדי בבית החולים
(צילום: עידו ארז)
מסיבת העיתונאים שבחר לקיים היום הייתה חשובה מאוד. על כל אמן אחר בסיטואציה אחרת אפשר היה אולי לחשוב שמדובר בניצול האירוע לטובת קידום אישי - אבל כשמדובר בעמדי, אי אפשר אפילו להעלות את המחשבה הזאת בראש: הוא נחשב לאחד מהאנשים הצנועים בתעשיית הבידור, זמר ושחקן נטול מניירות שלא משחק את משחק יחסי הציבור שחלק מאמני ישראל משחקים בו.
עמדי עמד על הבמה ובכה. בכה על שני לוחמיו שנהרגו בפיצוץ הקשה - רס"ל גבריאל בלום ורס"מ עקיבא יסינסקי, זכרם לברכה. עמדי עשה את מה שנבחרי הציבור שלנו מתקשים כל כך לעשות: הוא לקח אחריות והתנצל שלא הצליח כמפקד להשיב את הבנים הביתה. בכה - ולקח אחריות, אפילו שכנראה אין מי שחושב שהוא אשם במשהו.
כשעמד על הפודיום הוא ציין את הסיבות שבגללן בחר לעשות את מסיבת העיתונאים - היחס לפצועי המלחמה, למשפחות השכולות, החזרת החטופים הביתה ושינוי השיח המפלג כשאנו צריכים לחתור לאחדות. אך לצד כל אלה, הוא ביקש דבר נוסף: לשמור על פרטיותו ועל פרטיות משפחתו. אינני יודע אם כוונתו של עמדי הייתה העברת ביקורת על התקשורת, או אולי בכלל בקשה כנה של שמירה על פרטיותו במובן הבסיסי שלה, אבל אני כן יודע מה אני חושב על התנהלות רוב התקשורת מאז פציעתו: היא קידשה את האינטרס שלה, רייטינג שמתורגם לכסף - וסיפקה את סקרנות הציבור במידע על מצבו הרפואי, מבלי שבכלל הוא או משפחתו אישרו לפרסמו - עבירה אתית לכל דבר ועניין כשמדובר במצב רפואי. אבל יודעים מה? עזבו את האתיקה - זוהי התנהגות שלא עומדת בקנה אחד עם ערכיו של עמדי: הצבת טובת הכלל לפני טובתו האישית.
מכאן אני קורא - אפילו אם אחטא לתפקידי - אנא יישמו את בקשתו של עמדי ושמרו על פרטיותו. תנו לו את הזמן להחלים פיזית ונפשית, כי הוא זקוק לשיקום ארוך.
עמדי הבטיח שיחזור לשיר, לשחק ואם אלוקים וגופו יאפשרו לו - גם לחזור להילחם. עמדי הוא ארץ ישראל היפה, בדיוק כמו לוחמים רבים שקולם לא נשמע כי אינם מפורסמים. לוחמים שמחרפים את נפשם, ושמים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, לפני טובת משפחותיהם, ילדיהם.
הגיע הזמן שאנחנו - כעם, כמדינה, כהנהגה, ככלי תקשורת - ניקח דוגמה מעידן עמדי ושאר חבריו הגיבורים, שמגלים יושרה, שלוקחים אחריות, שמבינים את גודל השעה והאירוע וקוראים לאחדות - גם אם הם לא רצים לבחירות הקרובות. ואם כן היה רץ, אגב, הוא היה גורף מנדטים לפחות כמו כמות הקהל שמגיע להופעותיו שוב ושוב ושוב. אבל הוא לא יעשה את זה. בואו נהיה עידן עמדי.
