מזג האוויר בגבעות השומרון המוריקות מתחיל כבר להיות נעים. בשלהי הקיץ המהבילים, כל נקודה בארץ שבה הטמפרטורות לא מטפסות מעל 30 מעלות ביום, נחשבת לאירופה. כלומר, חוץ מהקטע של הסכסוך. אבל בשומרון מתחוללת בימים האלה מלחמת אזרחים ממש, מלאת דם רע ואמוציות, שלא כוללת נערי גבעות, חיילים ופלסטינים. מה אין כאן? עצומות, גינויים והאשמות משני הצדדים על השתקה, הדרה, רשימות שחורות וסתימת פיות. והכול בגלל קרן צעירה יחסית, שנשמעת בתחילה כמו קוריוז: קרן קולנוע שומרון.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המיזם כבר עורר אומנם אי אלו מחאות במהלך חקיקת התיקון לחוק הקולנוע המדובר של מירי רגב מ-2018, שבמסגרתו הגיע לעולם, אבל את המערכה הנוכחית פתח פסטיבל הקולנוע הראשון בשומרון ביולי האחרון. לטקס באולם התרבות באריאל הגיע הבמאי ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") לקבל פרס (אחר כך התחרט וטען ב"הארץ" ש"עשו עליו סיבוב"), על הבמה בירכו שר התרבות חילי טרופר והאיש החזק בתעשיית הקולנוע הישראלית משה אדרי (בעלי סינמה סיטי). מכאן? בלגן. פוסטים זועמים בפייסבוק, דיונים מרירים והאשמות על שיתוף פעולה עם הכיבוש, שהגיעו לשיא בעצומה אחת, מנומקת מאוד יש לומר, שאספה 370 חתימות, כולל של כמה יוצרים במשקל כבד (זוכה פסטיבל קאן וברלין נדב לפיד, חגי לוי מתהילת "בטיפול" ו-HBO, ארי פולמן שכמעט ונגע באוסקר, וגם שמואל הספרי, קרן ידעיה, רון כחלילי ורועי אסף) שהצהירו שלא יקבלו ממנה כספים כי "זו איננה קרן פלורליסטית אלא חלק ממנגנון האפרטהייד".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
העצומה הובילה לשתי עצומות נגדיות, עם כמעט 150 חותמים, בהם אדרי עצמו, רועי עידן (יוצר "מנאייכ"), כוכב הסדרה שלו, שלום אסייג, דני שטג, אוהד קנולר, מוריס כהן, נתי רביץ, אברי גלעד ואריאל זילבר. המתנגדים (או התומכים) כתבו מצידם ש"אנחנו רואים בקרן בית חדש ליצירה ומאמינים שתהווה כר פורה לקולות חשובים בקולנוע הישראלי, שחלקם אולי לא באים לידי ביטוי כיום בצורה מספקת". בריאיונות ובפוסטים כבר היו התבטאויות מנומסות פחות, ומירי רגב כינתה את לפיד, פולמן ושאר החבורה "תומכי BDS".
אל מול הרעש הזה, יו"ר הקרן וראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, אחד האנשים החזקים במפעל ההתיישבות ויש שיגידו בפוליטיקה בכלל, והמנכ"לית, אסתר סילם אלוש, שהיא גם דוברת מועצת שומרון, נשמעים רגועים, כמעט משועשעים אפילו. "תראה שבעוד חמש שנים חלק גדול מחותמי העצומה יגישו לנו תסריט", אומר דגן. "אני מוכנה להתערב ששני שלישים מה-300 וכמה שחתמו, באו בשיטת 'חבר מביא חבר' ולא ממש קראו אותה, או לא מכירים את העובדות", מחזקת סילם אלוש.
מהן העובדות, כלומר לפחות אלו שאפשר להסכים עליהן? בקווים כלליים מאוד, תיקון חוק הקולנוע שיזמה רגב הגדיל את תקציב הקולנוע הישראלי, אבל הגיע עם תג מחיר פוליטי. כ-13 מיליון שקל בשנה המיועדים לקרנות אזוריות בגליל, בנגב ובאיו"ש, ואמורות לעודד הפקות ויוצרים מהאזור. קרן שומרון היא הגדולה מביניהן, עם תקציב שנתי נדיב של כארבעה מיליון שקל. "ברור שכל מטרת החוק וכל ההצהרות על הקצאת משאבים לפריפריה נועדו בשביל קרן קולנוע שומרון", אומר בזעם לירן עצמור, מיוזמי העצומה ואחד המפיקים החשובים בארץ לקולנוע תיעודי ("קינג ביבי" ו"פרינסס שואו"). "למה מדינה של תשעה מיליון אזרחים צריכה שש קרנות אזוריות?! בכל צרפת יש רק אחת. כל קרן כזו מממנת מנהלים, ג'ובים, מכונות צילום ופרקטים במקום סרטים! כולן נולדו בלידת עכוז בשביל הקרן האחת שבאמת הייתה חשובה לרגב".
"כל הקרנות הוקמו בשבילנו? לא ידעתי שאנחנו כאלה חשובים", מגיב דגן בבוז לא מוסתר. "דווקא אותה התנגדות קולנית רק מוכיחה כמה תיקון חוק הקולנוע היה נכון. הייתה הדרה מוחלטת של כל מה שהוא לא אזור חיוג 03".
אבל למה קרן שומרון היא הגדולה מכולן?
"קודם כל אני אפתיע אותך ואגיד שאני מסכימה עם הטענה שיש יותר מדי קרנות", אומרת סילם אלוש. "מדובר בעיוות שלא קשור אלינו, שהוא תוצאה של כל מיני פיצולים בקרנות בנגב ובגליל. את הסכום לקרנות האזוריות חילקו שליש-שליש-שליש".
למה שאזור יו"ש יקבל שליש מהתקציב לקרנות הפריפריה, כמו הגליל והנגב?
"גרים פה חצי מיליון איש", אומר דגן, בהתייחסות כמובן לתושבים הישראלים, "יותר מבגליל ובנגב". אחרי שאני מזכיר לו את באר שבע, והוא שב ואומר שלפחות יותר מהגליל. בכל מקרה, בגליל ישנם כ-1.5 מיליון ישראלים, בנגב (כולל באר שבע) חיים כ-800 אלף תושבים.
לעצמור יש גם טענה נוספת. את העובדה שמנכ"לית הקרן, שבראשה עומד דגן, היא גם דוברת המועצה ‑ הוא מכנה "גילוי עריות" שממחיש לדבריו את הקומבינה לכאורה בהקמתה. "אם זה היה קורה בתל אביב, כולם היו צועקים, 'מה עם מינהל תקין!' ובצדק", הוא זועם.
הוויכוח על חלוקת התקציבים משני לסערה האמיתית שחוצה את שני המחנות: מי כאן מושתק ומי מודר, והאם קרן שבהגדרתה מוכוונת לאזרח ישראלי שגר באריאל, אבל לא לשכן מהגבעה בסלפית הפלסטינית, מנציחה במהותה - נשימה עמוקה, עוד נחזור לזה - אפרטהייד.
בקרב הנרטיבים הזה, דגן ואלוש מזכירים כי השקיעו בקולנוע לפני שהתחום הפך לבובת הוודו החביבה על רגב. "גדלתי עם אמא מאלבמה ואבא מסורתי מדימונה, בבית מאוד תרבותי. ראינו הצגות, קונצרטים", מספרת סילם אלוש, בת 46, אם לארבעה מהיישוב נופים, שלמדה זמן קצר בבית צבי. "עוד לפני כל סיפור הקרן הרמנו סרט ילדים ראשון בשומרון עם יובל המבולבל, 'גיבור בעננים', שצולם בנופים".
הסרט היה מהלך הסברתי מוצלח מאוד שזכה כבר אז לכותרות, אחרי שדגן רתם את כל המועצה להפקה. "אנחנו משקיעים ברוח ובתרבות, במקום בעוד בית כנסת", הוא מתגאה.
ספרו על סרט שהשפיע עליכם?
"גדלתי על צ'פלין, הוא לימד אותי שחשוב לא לקחת את עצמנו ברצינות מדי".
"אני רואה סרט בשבוע, קשה להתמקד באחד", אומרת סילם אלוש. "גדלתי על 'צלילי המוזיקה' ו'אנני'. אפשר לדבר על תיאטרון? לא מזמן ראיתי הצגה על נעמי שמר שממש ריגשה אותי". בהמשך היא נזכרת גם בקלאסיקות: "ללא ספק 'חלף עם הרוח' ומהישראליים: 'הערת שוליים'".
וכך, מה שהחל כמפעל כמעט ספונטני, הפך ב-2019 לקרן רשמית ומתוקצבת. יש כבר תוצרים להתהדר בהם, הסרט התיעודי "ידיים מלאות" של אפרת ליבי, תושבת האזור, שהתקבל לפסטיבל הסרטים חיפה, והפקות שכבר צולמו כמו הסרט העלילתי "קרב אוויר" עם מאור שוויצר על מבצע מוקד של חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, "אמצע החיים" של יוצרת צעירה מהשומרון על חזרה בתשובה (עם שלום אסייג וצחי הלוי, ליהוק מפתיע). אולפני דיסני על הטרשים.
דגן עצמו, פוליטיקאי משופשף שיוצא ובא בלשכות שרים וראשי ממשלות, מגיח גם לסטים ומסתכל במוניטורים כמו מנהל אולפן גאה. "אני מגיע לפגוש את השחקנים, להגיד שלום. היית צריך לראות את הסט של 'אמצע החיים' בברוכין. יוצרים עם כיפות ובלי כיפות, שמצלמים יחד דרמה רומנטית".
בפוסט תמיכה של מירי רגב בשבוע שעבר היא כתבה שחור על גבי הפייסבוק "אף התנגדות פוליטית שמאלנית לא תעצור אותנו מלהגשים את החזון של ארץ ישראל השלמה". זה לא פוליטי?
"הדבר היחיד שפוליטי זה אותן ההצקות מאותה קבוצת אנשים, כמו הפרעת טורט, שחוזרת אחת לכמה זמן. חלקם פעילים רדיקליים. למשל אבי מוגרבי שחבר בדירקטוריון של 'שוברים שתיקה'".
ובכל זאת מה דעתך על הפוסט של רגב?
"אין ספק שחוק הקולנוע החדש תיקן עוול גדול של הדרה בת שנים, ויש מי שכועס שהזיזו לו את הגבינה".
על העצומה נגד הקרן חתומים בכירי התעשייה, במאים שיוצרים בהוליווד כמו חגי לוי או באירופה כמו לפיד ופולמן.
"נכון, ואני לא מזלזלת בהם או בשמות שעלו בעצומה הזו", מפתיעה סילם אלוש. "וגם לא אגיד שזה לא מטריד אותי. אני רואה בה מכתב איום כלפי כל מי שלא מסכים איתם, ניסיון להלך אימים על מי שלא מתיישר. יש יוצרים שהגיעו אלינו, בלי שמות, ומספרים שהיו אנשים שניתקו איתם קשר".
אתם מדברים על רשימות שחורות? חרמות?
"בהחלט. ואני מבהירה: מעולם לא ביקשתי לקחת כסף מיוצרים פוליטיים. שיעשו את הסרטים שלהם. אבל הם אלה שעושים רשימת חיסול. מפרטים את השמות של כל מי שמעז לעבוד איתנו. מסמנים מי שנמצא מחוץ ללגיטימיות". על כך מגיב עצמור: "זו צביעות וזעקת הקוזק הנגזל של מי שסותם פיות של 80 אחוז משכניו. בכל מקרה אנחנו לא עוצרים אף אחד, מי שרוצה להגיש לקרן שיגיש".
"לנדב לפיד לא הייתה שום בעיה לקחת כסף מהמדינה כדי לעשות את הסרטים שלו. וזה במאי שאמר", שולף דגן את הטלפון ואיתו ציטוטים מראיונות שנעשו עם יציאת סרטיו "הברך" ו"מילים נרדפות", "'הסתובבתי ברחובות פריז וקיללתי את ישראל' וגם 'אני מסרב להוכיח את אהבתי לישראל'. אז הוא מטיף לי מוסר?".
לפיד, אולי השם הכי מוכר ברשימה לחובבי קולנוע מהעולם, לא בורר מילים מצידו. "אני מוכן להמר על הקריירה הקולנועית שלי שיוסי דגן מעולם לא צפה באף אחד מסרטיי, כי אז הוא היה מבחין ביחס המורכב שלי למקום הזה. וגם הייתה לו את ההוגנות למקם את הציטוטים בקונטקסט, ולא לשלוף אותם, כמו בפרסומת. זה נשמע כאילו הוא או אחד מהעוזרים שלו עשו עליי גוגל שלוש דקות לפני כן".
לעניין הקרן, לאור השמאלנות הלא-מתנצלת שהוא מבטא לא אחת בדבריו ובסרטיו, לפיד דווקא מפתיע. "אני סקרן לגבי קולנוע ימני מקומי, חסר לי 'קלינט איסטווד ישראלי'. יותר מזה: אני גם יכול להאמין שיש אמת בטענות שהיו יוצרים ימנים שנעצרו בקרנות בגלל עמדות פוליטיות של לקטורים. זה דבר בלתי נסבל, בעיקר לאנשים סקרנים כמוני שרוצים לראות את הסרט הבא של נער הגבעות".
יופי, אז הנה ההזדמנות. למה לצאת נגדם?
"אני מרגיש שהיה פספוס גדול עם קרן שומרון, כי יש בה פתיחות וסקרנות רק ליהודים. וכשההשתקה הזו נעשית על בסיס אתני או בסיס לאומי וכשהמיעוט עושה את זה לרוב - אפשר לקרוא לזה אפרטהייד. קרן השומרון הייתה יכולה באמת לאתגר את השמאל ולומר לו: 'מה אתם יודעים על השומרון, אנחנו נספר את הסיפור שלנו', היהודי והפלסטיני. במקום זה בחרו להקים עוד קרני שומרון ג', בצורת קולנוע. אני פשוט מנסה להבין איך זה שליוסי דגן אין מיליגרם של סקרנות למה שלכל תושבי האזור שבו הוא גר יש לומר".
לטענות הללו יש לדגן תשובה מפתיעה, שהוא חושף כאן לראשונה. "אני יכול לספר שקרן שומרון כבר יצרה קשר עם גוף קולנועי במדינה ערבית. אל תתפלא אם תראה בשנים הקרובות יצירה משותפת של קרן שומרון ויוצרים ממדינה ערבית".
ההאשמה היא שאתם קרן ליהודים בלבד. זו הרי ליבת טענת "האפרטהייד".
"מה פתאום, אתה יודע כמה ערבים גרים באריאל?" אומרת סילם אלוש. "וגם השומרונים נחשבים לתושבי האזור ויכולים לגשת. השיקולים הם מקצועיים, ללא הבדל דת, גזע ומין".
ובכל זאת, מיליוני הפלסטינים במרחב הזה לא יכולים לגשת לקרן.
"הם גם לא יכולים לגשת לקרנות בתל אביב", מתרעם דגן. "זו קרן שהוקמה עבור יוצרים ישראלים, וגם אם הלורד בלפור בכבודו ובעצמו יגיע ארצה, אני לא יכול להביא לו כסף".
בוא נשחק משחק לקטורה קל: מגיע במאי שמזוהה עם השמאל מתל אביב ורוצה לעשות סרט על סיפור אהבה במחסום בין יהודי לפלסטינית, ועומד בתנאים, למשל ש-40 אחוז משאר היוצרים בשומרון. עובר אתכם?
"יש מנהל אמנותי לקרן ולקטורים", אומרת סילם אלוש. "תסריט טוב הוא תסריט טוב".
וסרט על "עוולות הכיבוש"?
"אנשי הצוות מחליטים אם הסרט טוב, לא אני", מוסיף דגן. "אותי באופן אישי קולנוע פוליטי פחות מעניין. אני אומר ליוצרים, 'אל תהיו מפלגה'. תעשו סרטים על מה שבאמת חשוב, כמו יחסים ודרמות רומנטיות. אבל לא אני קובע".
מגיע טרנטינו, או במאי אמריקני אחר, ומביא הפקה לשומרון שעומדת בתנאים. תקבלו בברכה?
"אין סיבה שלא".
ויוצר פלסטיני?
"כל אדם שעומד בתנאים יישקל", אומר דגן. "אבל באופן אבסורדי, מה שימנע שיתופי פעולה כאלה זה הפחד מהרשות הפלסטינית ומשיימינג של הפעילים הקיצוניים והרדיקליים".
מה אתם אומרים על הטענה שאינכם אנשי קולנוע, ושאת אסתר, מנכ"לית במקביל להיותך דוברת?
"הקמתי את הקרן והוכחתי שאני מחויבת בכל דרך לקולנוע הישראלי. הצוות שלי, שכולל את המנהל האמנותי מרדכי ורדי ואת הלקטורים, הוא מהטובים בארץ. לגבי היו"ר, יוסי, שישמחו שיש אנשים פוליטיים שרוצים לקדם את הקולנוע, ומשקיעים בו תקציבים ואנרגיה. להתלונן שאין כסף אבל לירוק לבאר שנותנת, זה מגוחך בעיניי".
פורסם לראשונה: 07:57, 16.09.22
