כשליאור רז ואבי יששכרוף (יוצרי "פאודה") שקדו על המיני-סדרה "רוחות ביירות", המתמקדת בטרוריסט-העל הלבנוני עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית ומספר 2 בארגון חיזבאללה שחוסל ב-2008 בפיצוץ מכונית בדמשק, הם חיפשו אחר כוכב הוליוודי שיגלם את אחד הקורבנות הראשונים של מורנייה: רוברט איימס, מרגל אמריקני ומנהל גזרת המזרח התיכון ב-CIA, שנהרג בפיצוץ שגרירות ארה"ב בביירות על ידי מחבל מתאבד שיעי ב-1983. לבנון של אותה תקופה הייתה כאוטית אחרי מלחמת לבנון הראשונה. האמריקנים, שניסו להגיע להסכם ולהביא לנסיגה של הכוחות הישראליים, הסתייעו באנשי המוסד בנסיון ללכוד את מורנייה.
"רוחות ביירות" - טריילר
(באדיבות שואוטיים)
בסופו של דבר רז ויששכרוף ליהקו את דרמוט מולרוני, הזכור לנצח מהקומדיה הרומנטית "החתונה של החבר שלי" שם כיכב לצד ג'וליה רוברטס. "דרמוט הוא שחקן מעולה בסדר גודל בינלאומי, שיכול לשחק אדם כמו רוברט איימס", מנמק יששכרוף. "ואכן, זו הייתה חוויה נעימה לעבוד עם דרמוט, איש מרתק שביקש ללמוד עוד ועוד, והצליח להביא לתפקיד את המורכבות והקושי שעמם התמודד איימס".
"רוחות ביירות" משודרת כעת ברשת הכבלים האמריקנית שואוטיים, ובמקביל היא זמינה בישראל ב-yes VOD וב-STINGTV. היום (שבת) יעלה הפרק הרביעי והאחרון של המיני-סדרה, וזאת הזדמנות מצוינת לשוחח עם מולרוני. "כשקראתי את התסריט הבנתי מיד שזה יהיה כבוד גדול לגלם את רוברט איימס", הוא אומר ל-ynet בריאיון זום חוצה אוקיינוס. "בארצות הברית מעטים יודעים כיום מי הוא היה, למרות שהוא היה דמות מפתח משמעותית ביחסים של ארצנו עם המזרח התיכון, במהלך שנות ה-70 וראשית שנות ה-80".
איך התכוננת לתפקיד?
"קראתי ביוגרפיה נפלאה על חייו של איימס וגם חומרים נוספים על המזרח התיכון, שחלקם נחשפו רק לאחרונה. איימס הוא מהדמויות היותר טרגיות בסיפור. אני אולי לא נראה דומה לו, אבל האמת, אחרי שלמדתי על איימס חשתי קרבה אישית מאוד גדולה אליו, בגלל שהוא היה בגיל של אבי ובא מאותו חבל ארץ בארצות הברית, בחוף המזרחי בו גדלתי. בכלל, הרקע של איימס מזכיר את שלי – משפחה קתולית גדולה, הרבה ילדים, אבא שיוצא לדרכים כדי לעבוד. הרבה דברים נראו לי דומים ועזרו ליצור קשר עמוק יותר ביני לבין הדמות. כמו כן הרגשתי שאני מתקשר דרכו עם אבא שלי, שמת לפני שנה ואני מאוד מתגעגע אליו. לצערי אבא לא יזכה לראות את 'רוחות ביירות'".
שמעת על "פאודה" לפני שפנו אליך יוצריה?
"ברור. 'פאודה' נודעת בכל העולם, וזאת הייתה אחת הסיבות שרציתי לעשות את 'רוחות ביירות'. הייתי מודע להצלחה שלה וידעתי שאהיה בידיים טובות של יוצרים מנוסים, שאין להם פחד לקחת אתגרים ענקיים ולספר סיפור גדול, קשה וטרגי. גם אני אוהב לקחת על עצמי מטרות הישגיות. לעבוד עם ליאור ואבי הייתה חוויה מדהימה. אני כל כך מאושר שלקחתי על עצמי את האתגר ומרוצה להיות חלק מ'רוחות ביירות' – סדרה מאוד מיוחדת, שמביאה סיפור מורכב מכמה זוויות ומשלבת סצנות מבוימות, ראיונות וקטעי ארכיון. אני מקווה שליאור ואבי יקראו לי שוב לעבוד באחד הפרויקטים הבאים שלהם".
ב"רוחות ביירות" מופיעים שחקנים פלסטיניים וישראלים, מאמיר ח'ורי (המגלם את מורנייה הצעיר) והישאם סלימאן (המגלם את מורנייה בבגרותו) ועד יובל שרף, מיכאל מושונוב (המגלם את מאיר דגן, לימים ראש המוסד), יעקב זדה-דניאל, עידו גולדברג, צחי גראד והדר רצון-רותם. "בשבילי, הדבר הכי נפלא היה לעבוד עם שחקנים משני העמים, ומכל חלקי המזרח התיכון", חולק מולרוני, "בצילומים בקזבלנקה הפכתי לחבר טוב של יעקב ומושונוב, ואפילו טיילנו יחד במרקש. עם מושונוב, אתו עבדתי צמוד, נסעתי גם מחוץ לקזבלנקה כדי לצלם סצנה בלתי תיאמן, שבה אנו מנסים לפענח את הזהות של מחבל מתאבד, למה הוא הסכים לעשות זאת ואיך המחבלים חשבו על הרעיון הזה. כיום אנחנו יודעים רבות על המחבלים המתאבדים, אבל בראשית שנות ה-80 לא היו מודעים לנושא. 'רוחות ביירות' מספר למעשה על שחר הטקטיקה הזאת: לשלוח מישהו שמוכן למות כדי לפוצץ בניין. אנחנו מספרים סיפור שמדגים את ההתפתחות וההתקדמות של טכנולוגיית הטרור. זהו גם סיפור על מצוד אחר אדם - מורנייה, שנחשב לרוח רפאים מסתורית".
המפגש עם השחקנים הישראלים עשה למולרוני חשק לבוא לבקר אצלנו. "אף פעם לא היה לי העונג להיות בישראל. מהרגע שפגשתי את מושונוב הוא לא הפסיק להזמין אותי. גם שאר השחקנים אמרו לי: 'אתה חייב לבוא', והבטיחו קבלת פנים חמה. אני אעשה זאת יום אחד. בינתיים תמסור את אהבתי לחברים שלי יעקב ומיכאל".
מולרוני - כן ככה כותבים את השם, ולא מלרוני, כפי שנהוג לטעות - נולד באלכסנדריה, ווירג'יניה. בן אמצעי במשפחה ברוכת-ילדים (חמישה במספר). אביו היה פרופסור למשפטים ואימו שחקנית בתיאטרון מקומי. מולורוני ירש ממנה את חיידק המשחק. "תמיד אהבתי לשחק, כבר כשהייתי בן שבע, עת הופעתי בתיאטרון לילדים. אבל לא האמנתי שאעשה מזה קריירה. גם בקולג' אמרתי לעצמי: 'זה בלתי אפשרי להיות שחקן. אל תחלום חלומות, תלמד משהו יעיל שתוכל להשתמש בו בהמשך'. אבל למזלי כל כך הרבה מורים ואנשים, ברגעי מפתח בחיי, סברו שאני יכול לעשות זאת".
אחרי שסיים לימודי תקשורת, מולרוני עבר להוליווד וב-1988 הופיע לצד ברוס וויליס ב"שקיעה". מאז הוא לא מפסיק לעבוד. בין היתר ראינו אותו ב"הכול אודות שמידט" לצד ג'ק ניקולסון, "ממש מושלמות", בו כיכבה רעייתו הראשונה קתרין קיניר, "הדייט שלי לחתונה" עם דברה מסינג, "זודיאק" של דייויד פינצ'ר, ו"אוגוסט: מחוז אוסייג" לצד רוברטס ומריל סטריפ – תפקיד שזיכה אותו בפרסים ובמועמדויות. לאחרונה הפציע גם ב"צעקה 6" ובסדרה "ארבע חתונות ולוויה". מולרוני הוא גם צ'לן מוכשר וניגן לא אחת בפסקולי סדרות וסרטים.
מולרוני, שנכלל בעבר במשאלים מהסוג "הגבר הסקסי בעולם", הופיע ב-153 סרטים וסדרות, אבל הוא הכי מזוהה עם "החתונה של החבר שלי" (1997) - קומדיה רומנטית בה הוא ורוברטס מגלמים שני חברים טובים, שפעם התחייבו שאם עד גיל 29 הם לא ימצאו את האהבה הגדולה של חייהם, אז הם יינשאו זה לזו. כשמולרוני מזמין את רוברטס לפגוש את ארוסתו, היא מבינה לפתע שבעצם היא מאוהבת בו - וכעת יש לה ארבעה ימים לגרום לו להבין שגם הוא הרוס עליה. כדי לשבש את החתונה היא מבקשת סיוע מידידה ההומו, בגילומו של רופרט אוורט. "יש לי המון זיכרונות מ'החתונה של החבר שלי', ולמרות שעברו כבר 25 שנה מאז, כמעט כל יום מישהו מזכיר לי את הסרט הזה", מספר מולרוני, "25 שנה כפול חמש פעמים בשבוע - תעשה אתה את החשבון. 'החתונה של החבר שלי' הוא חלק גדול מהחיים שלי, והזיכרונות ממשיכים וממשיכים. אני נרגש ונדהם להיות חלק מסרט שמעורר באנשים זיכרונות. זה כבוד גדול. ילדות ונערות מספרות לי שהן צופות בסרט יחד עם הסבתות שלהן. שלושה דורות כבר צפו בסרט וזה מרגש".
נשארת בקשר עם ג'וליה?
"כן, אני עדיין בקשר קרוב עם ג'וליה. לפני שבוע היא שייטה בנהר שיקגו, בו צילמנו בשעתו את הסצנה שתמיד אנצור – רגע לפני החתונה, מצאנו את עצמנו רוקדים יחד תחת הגשר, תוך כדי שיט. אז לפני כמה ימים, ג'וליה שלחה לי סלפי שלה שאותו צילמה במהלך השיט הנוכחי, מתחת לאותו גשר. וזה כמובן עורר בי זיכרונות חמים וטובים".
בשלהי אוקטובר יחגוג מולרוני, אב לשלושה ילדים, יום הולדת 60. "זה בלתי נתפס, נכון? אני מרגיש נהדר. מה גם שנולדתי בהאלווין, שזה חג כייפי באמת לחגוג אותו. ימי הולדת לא מעסיקים ולא טורדים אותי בכלל. 60 נראה כמו מספר עגול נחמד. אתה יודע מי עוד יחגוג 60 השנה?".
לא. מי?
"כל בני ה-59, כך שאנחנו יחד באותה סירה".
אני שמח שמצאת זמן לדבר איתי. ב-IMDB כתוב שאתה מעורב ב-17 פרויקטים חדשים. חלקם כבר צולמו.
מולרוני פורץ בצחוק: "אני אכן מאוד עסוק ולכן מרגיש בר מזל. אני אסיר תודה בצורה עמוקה".
מה בעצם מניע אותך לעבוד בקצב כזה מטורף?
"יש הרבה סיבות לכך. הראשונה – גודלתי וחונכתי להיות עובד חרוץ מאוד. ספגתי אתיקת עבודה חזקה, מאבותיי ומאבות אבותיי. גם האחים שלי חונכו ככה. בכך שאני משקיען וחרוץ אני מכבד את אבי, שלא נרתע מעבודה קשה. כשחקן היו לי גם תקופות דלות, וכשהן הסתיימו, עשיתי מה שאבא היה אומר: 'תגדלו חיטה, כל עוד השמש זורחת'. אני מעריך מה שקורה לי עכשיו – בכנות, אני ממשיך לקבל הזדמנויות מדהימות ומתאפשר לי לגלם דמויות מרתקות, כמו רוברט איימס ב'רוחות ביירות' או בסרטים עצמאיים קטנים, או במיני-סדרה מבית היוצר של מארוול שתעלה החודש בדיסני פלוס, 'פלישה סודית', בה משחקים סמואל ל. ג'קסון, דון צ'ידל, אוליביה קולמן ואמיליה קלארק. אני מגלם בה את נשיא ארצות הברית. החודש עלה בפיקוק הסרט Shooting Stars על ראשיית הקריירה של הכדורסלן ג'יימס לברון, ואני מופיע בתפקיד המאמן שאימן את לברון בתיכון. אני מקבל דמויות מאתגרות ומעניינות שכל כך שונות אחת מהשנייה, ואי אפשר לעמוד בפניהן. אז אני לא יכול לסרב וחייב לקחת אותן".
60 זה זמן טוב לחשבון נפש. כשאתה מסתכל אחורה על החיים ועל הקריירה שלך, אתה חש חרטות?
"אין לי שום חרטות. איך יכול להיות שיהיו לי חרטות, אתה מטורף? אני אוהב כל רגע בחיי. אני לא מאמין למזלי הטוב ולעובדה שהגשמתי את חלומי להיות שחקן".
