לוי מילר אומנם רק בן 18 ועוד נמצא בתחילת דרכו המוזיקלית, אבל כבר זכה לשמוע את הכינוי "ג'סטין ביבר היהודי". אך זמר הפופ הצעיר מברוקלין מסמן לעצמו ייעוד אחר ומקווה להפוך לקול של תקווה עבור הדור שלו, כמו זמר מפורסם אחר - מתיסיהו, אביו. "כילד תמיד ראיתי את אבא על הבמה", משחזר לוי בריאיון ל-ynet, "ראיתי איך אבא נתן השראה לאנשים ובאמת עשה שינוי, וזה דחף אותי ליצור מוזיקה משלי ולתת השראה הלאה גם לדור שלי".
בעקבות אבא: ריאיון עם לוי, הבן של מתיסיהו
(צילום: אלי דסה, עריכה: אורי סתו )
את התקופה האחרונה - והלא פשוטה בכלל - הוא מעביר במפתיע בישראל. הוא הגיע לכאן לפני חודשים ספורים כדי ללמוד בישיבה, ובמקביל לפתח את קריירת המוזיקה שלו, כשגם הריאיון איתו מתקיים בסטודיו Z להקלטות של אלי זולטא בתל אביב. "לבוא לישראל, למדינה חדשה, לפרספקטיבה חדשה וליסודות חדשים, זאת חוויה פוקחת עיניים", הוא מספר וממשיך, "הייתי יכול להישאר באמריקה ולנסות לפרוץ אבל רציתי לבנות חוויות בחיי כדי לכתוב עוד שירים וגם לבנות בסיס מעריצים חדש".
את הופעת הבכורה שלו בישראל הוא קבע לחודש אוקטובר, אולם כל התוכניות נקטעו בבת אחת. בבוקר 7 באוקטובר הוא שהה אצל חבר באפרת, שהעיר אותו בבהלה למשמע האזעקות וקרא לו לרדת למקלט. לוי ההמום לא הבין מה קורה עד ששמע פיצוץ שהרעיד את כל הבית. "אני זוכר שהרגשתי בחזה שלי הרגשה שלא הרגשתי מעולם, שאני בסכנה ולא ידעתי מה לעשות", הוא משתף. שבוע לאחר מכן, לבקשת הוריו, הוא חזר לביתם בניו יורק. עם נחיתתו, הוא הופיע יחד עם אביו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שחוותה לא מעט תקריות והפגנות אנטישמיות ברחבי הקמפוס. "אתה רואה את הפרצופים של הילדים משתנים מפחד להרגשה של ביחד", לוי מספר. הוא חשב תחילה שבאמריקה יוכל להועיל למאבק ההסברתי, אך לאחר חודש בכל זאת הרגיש שהמקום שלו הוא בישראל, והחליט לטוס ארצה. "אני לא רוצה לתת לטרור להחליט החלטות בשבילי, אז אמרתי 'לעזאזל עם זה, אמשיך את המסע שלי בישראל', וחזרתי".
מאז שהיה צעיר, לוי הגיע לביקורים בארץ עם משפחתו והרגיש את הקשר הרגשי לישראל. "תמיד ביקרנו בכותל, התפללנו, הסתובבנו ברחבי ירושלים. ואף על פי שחייתי באמריקה, הרגשתי מאוד מחובר לארץ כי אנשים מסתובבים כאן וגאים להיות יהודים, זה תמיד הדהים אותי", הוא משתף. לוי מתקשה להסביר במילים את החיבור בינו ובין הדת, ומעיד שהוא עדיין מנסה להבין אותו בעצמו. מצד אחד, הוא שומר שבת ומדי פעם חובש כיפה, אך מצד שני, הוא לא מקיים את כל המצוות וממשיך לחקור את מערכת היחסים שלו עם אלוהים. אין זה מקרה שלא פעם בשיריו הוא מדבר על הקשר שלו עם אלוהים, שואל אם הוא שומע את תפילותיו, וגם הודה שהשיר Serenity נכתב על שמירת השבת, כשהוא בנתק מהעולם. "להיות יהודי עבורי זה יותר מלהראות את זה כלפי חוץ, זה לדעת שאתה יהודי".
את הקשר ההדוק (גם אם מורכב לפרקים) עם היהדות אפשר לומר שהוא ירש מאביו, מוזיקאי הרגאיי האמריקאי-יהודי מתיסיהו, שהתפרסם בעולם בשנת 2006 עם השיר King Without a Crown, ובהמשך עם להיטים נוספים כמו One Day, Jerusalem והקאבר ל-Message in a Bottle של להקת פוליס. לוי מספר שגדל באוטובוס ההופעות של אבא, וכבר מגיל צעיר היה על במות. מתיסיהו דאג לסט תופים קטן שהיה צמוד למערכת התופים הרגילה, כך שבנו בן החמש נמצא על הבמה מאחורי הקלעים כשרק אבא רואה אותו, ו"מנגן" ביחד איתו. "צברתי ככה ביטחון להיות על הבמה, חשבתי שזה הכי מגניב בעולם ושאני לא רוצה לעזוב. קצת קינאתי באבא והוא אהב את זה שהוא מסתכל אחורה ורואה אותי שם איתו". עם זאת, הוא מספר שלהיות בן-של זאת לא תמיד חוויה זוהרת. "החלפתי הרבה בתי ספר. כשהגעתי לבית ספר חדש, אם ידעו מי אבא שלי - מיד ניסו להיות חברים שלי. היה לי קשה לדעת מי חבר אמיתי ומי מזויף".
המוזיקה והשירה מקיפים את לוי לאורך חייו, כשהוא משתמש ביצירה כדי להביע את עצמו בכל מקום. כך עשה כבר מגיל צעיר, כשהמציא שירים אפילו בזמן ששיחק עם הצעצועים שלו. "הייתי מסדר אותם כאילו הם נלחמים והייתי מתחיל לשיר שירים. הייתי שר בכל מקום שאליו הייתי הולך". כשהתחיל את התיכון, עת פרצה הקורונה, לוי טיפס על הקירות בבית מרוב שעמום, ובשלב הזה המיר את המוזיקה מתחביב אהוב למקצוע.
3 צפייה בגלריה
"קצת קינאתי באבא והוא אהב את זה שהוא מסתכל אחורה ורואה אותי שם איתו". לוי בצעירותו עם אביו, מתיסיהו
(צילום: אלבום פרטי)
"אבא שלי אמר, 'יו, אתה צריך ללמוד איך להפיק מוזיקה', וכל יום מ-9:00 עד 22:00 - לפני שהייתי מתרסק מעייפות - הייתי יושב, מקליט, כותב שירים. כל יום, כל היום", הוא מספר. "השמעתי אותם למשפחה שלי, גם אם הם לא היו טובים, ועם הזמן השתפרתי. עד שפעם אחת התגובה של אבא הייתה משוגעת - הוא אמר, 'זה כמו שיט של ג'סטין ביבר!'". בשלב הזה, לאחר שנה וחצי של ניסויים מוזיקליים בחדרו, לוי נשר מבית הספר ונסע ללוס אנג'לס, התחבר עם מפיק צעיר ועם חברת 10K Projects והקליט את הסינגלים הראשונים שלו כשהוא רק בן 16. "הייתי מאושר", הוא מעיד.
להיות "הבן של" מפעיל עליך לחץ?
"זה גורם לאנשים לצפות להרבה ממך, או לחשוב, 'הוא חייב להיות זמר טוב', 'הוא חייב להיות זמר רגאיי, ולא זמר פופ', 'הוא חייב ללכת בכיוון הזה ולא בכיוון אחר'. אבל אבא שלי תמיד לימד אותי לעשות דברים משלנו ולהיות מי שאנחנו, אז זה מה שאני תמיד מנסה לעשות".
מיוחד ל-ynet: לוי מבצע את Serenity
(צילום: אלי דסה, עריכה אורי סתו)
עד היום לוי הקליט שישה שירים, בהם השיר Serenity, שלדבריו עוסק באיך למצוא את עצמך באמצע הכאוס. "הכול קורה עכשיו ואתה תמיד מרגיש שאתה צריך לרדוף אחרי דברים כדי להיות מאושר - אם זאת בחורה שאוהבת אותי, עבודה וכו', ואתה לא יכול לאהוב מישהו עד שלא תאהב את עצמך. אז המטרה של השיר היא למצוא שלווה פנימית ואהבה עצמית", הוא מוסיף. השבוע לוי שחרר סינגל נוסף - We're Human - שעוסק בכך שבסופו של דבר כולנו שווים זה בפני זה. "זה אחד הרעיונות שהכנסתי בשירים שלי - לגדול בתוך מערכות יחסים, לגדול בחיים, לגדול בתורה, ביחסים עם אלוהים. זה כמו מסע לגילוי עצמי".
מיוחד ל-ynet: לוי מבצע את We're Human
(צילום: אלי דסה, עריכה: אורי סתו)
עד שיזכה לקיים את הופעת הבכורה החגיגית, לוי ממשיך להשקיע במאמצי ההסברה, בלימודי הישיבה - ובין לבין במוזיקה. אחרי הופעת אורח שנתן במופע של הראפר היהודי קושה דילז בתל אביב, הוא צפוי להופיע שוב ב-18 בינואר בקיוסקו בתל אביב. "לישראלים בתל אביב יש וייב טוב, אני זוכר את ההרגשה הזאת באמריקה שאף אחד לא מרגיש מוגן עם מגן דוד וכיפה ופה בארץ זה חלק מהאנשים בקהל. זה מרגיש נהדר".
פורסם לראשונה: 08:33, 22.12.23
