בעולם של שפע טלוויזיוני חייב אדם למצוא דרך להתמודד עם המאסות שמוטחות בפניו בכל פעם שהוא לוחץ על השלט. אף שיטה אינה טובה מחברתה, ולפעמים דווקא הדרכים הפחות מובנות מאליהן הן אלו שיובילו אתכם בנתיבים מפתיעים, אל מקומות שלא הייתם מגיעים אליהם אלמלא כן. או בקיצור, בעקבות סיומה של "הפינגווין" (שזכתה לשבחי המבקרים והצופים כאחד) דירגנו עבורכם את הסדרות הטובות ביותר שבשם שלהן מופיע שם של חיה, בסדר יורד. כן, זה מטופש. תתמודדו עם זה. צפייה נעימה.
"פליבג" (אמזון פריים)
אחת הפעמים הנדירות בהן הפשפש (או אם לדייק, הפרעוש) עלה למעלה, ועשה את זה בצדק גמור. "פליבג" (Fleabag) של פיבי וולר-ברידג' היא אחת הקומדיות האהובות והחכמות שנוצרו בעשורים האחרונים. אחת הבודדות ששרדה בהצלחה את שבירת הקיר הרביעי - והצליחה לשבור גם את הלב של כולנו על הדרך. "פליבג" הוא הכינוי שהמשפחה של וולר-ברידג' העניקה לה, והיא בתורה העניקה אותה לדמות הראשית בסדרה שאותה היא גם מגלמת. ב- 2017 היא סיפרה ל"ואניטי פייר" שהיא נאבקה למצוא שם שיתאים לה, ובסופו של דבר הבינה ש"המילה הזאת, Fleabag, הרגישה נכונה, כי יש לה קונוטציה מבולבלת". כמו כן, היא חיבבה את "הרעיון של להנכיח בשם חלק מהמסתורין שיש בפרעוש".
התיאור היבש של עלילת הסדרה הוא חייה של אישה בשנות ה-30 לחייה שמנסה להתמודד עם המוות של חברתה הקרובה, בו. אבל התיאור הזה לא מסגיר מאומה מהאופי התזזיתי, השנון, הפריך והפגיע של הסדרה עצמה. פליבג היא דמות פגומה ובעלת נטייה להרס עצמי והיא משתמשת בסקס כדי להקהות את התחושות האלו - אבל היא לחלוטין קלה לחיבוב, שלא לומר להתאהבות. בעצם, למה לא? קל מאוד להתאהב בפליבג ולשמוח איתה כשבעונה השנייה היא סוף סוף רווה קצת נחת.
החיסרון היחיד (באמת היחיד) של "פליבג" הוא העובדה שוולר-ברידג' הלכה על שיטת הכמוסה המרוכזת בהחלט של איכות. זה אומר שהסדרה שלה מכילה רק שתי עונות קצרות מדי, בנות שישה פרקים כל אחד, כשכל פרק משתרע על חצי שעה. כלומר, חמש דקות בשנות סדרה ממש טובה. בחישוב מהיר מדובר בשש שעות של עונג צרוף סך הכל, שעדיף לצרוך כמו שצ'רלי מממלכת השוקולד היה אוכל את השוקולד שקנו לו, כלומר בביסים קטנים ובזמנים חגיגיים ממש.
"בוג'ק הורסמן" (נטפליקס)
בוג'ק הורסמן הוא סוס-אדם בן 50, שחקן לשעבר שמנסה להתמודד עם היותו האז-בין. את תקופת התהילה שלו הוא חווה בעיקר כשכיכב בסדרה Horsing Around ("על הסוס"), והוא סך כל הקלישאות של שחקן הוליוודי המתקדם לאיטו אל השוליים הסהרוריים של התעשייה אבל מתקשה להשלים עם התהליך. הוא אנוכי, מרוכז בעצמו ונוטה לאלכוהוליזם, סמים ואלימות. מי מאיתנו לא היה שם?
רפאל בוב-ווקסברג, היוצר של "בוג'ק הורסמן" בחר דווקא בדמות של סוס לסאטירה שלו על תעשיית הקולנוע והטלוויזיה האמריקנית (ומשם לסאטירה רחבה יותר, על תלאות הדור הנוכחי), כדי ליצור ניגוד אירוני בין הדימוי המשפחתי והנוסטלגי של סוס בטלוויזיה, לבין דמות שבורה ומורכבת של שחקן לשעבר המתמודד עם דיכאון ובעיות אישיות. סוסים אולי נתפסים כיצורים חינניים ואציליים, אבל בוג'ק שלנו הוא אישיות פגומה והרסנית, בעלת ביטחון מבחוץ אבל שבורה מבפנים.
"בוג'ק" מרוויחה מהבחירה הזאת פעמיים: מלכתחילה אנימציה מאפשרת למסרים ותכנים בוטים יותר להתקבל על ידי הצופה, מה שאולי היה פחות עובד בסדרה מצולמת עם אנשים אמיתיים. השימוש בחיות במקום בבני אדם – בוג'ק מתקיים בעולם בו חיות ובני אדם חיים, עובדים וחוטפים דיכאון זה לצד זה – איפשר הדגשה והקצנה של האבסורד וההומור השחור, ולחקור עוד יותר לעומק התנהגות אנושית מבלי לדרוך על יותר מדי יבלות ולעצבן יותר מדי בני אנוש רגישים. באופן הזה בוג'ק יכול להתמודד עם טראומה תורשתית, א-מיניות, נאמנות, התעללות בילדים, התמכרויות וכיוצא באלה אתגרים אנושיים, עם פחות התנגדות מצד הצופים.
"בוג'ק הורסמן" עלתה שנה לאחר שנטפליקס החלה להעלות תוכן מקורי, והיא אחת מההסתערויות הראשונות של נטפליקס על סדרות אנימציה. היא ביססה את המוניטין של החברה כמי שמתנסה גם בפורמטים שאפתניים ונושאים לא קונבנציונליים, וגם סגרה לה את הפינה של האיכות. בוג'ק לא קנה את לב הצופים מהרגע הראשון – ההומור שלו קצת הפתיע אותם - אבל כשזה נתפס זה נתפס, והסוס קנה לעצמו מקום של כבוד לצד אנימציה סאטירית מוערכת כמו "סנטרל פארק", "איש משפחה" ו"מ.ק. 22".
"סוסים איטיים" (אפל TV פלוס)
וכמו בבדיחה המפורסמת ההיא, מישהו ממשיך לזרוק סוסים מהצוק. הבאה בתור הוא "סוסים איטיים" (Slow Horses), הסדרה הבריטית המוערכת שמצליחה לשלב קומדיה שחורה עם אקשן מותח ודרמה משכנעת. במרכזה עומדים פליטי MI5, שירות הביון הבריטי, שפישלו בדרך זו או אחרת אבל הארגון לא מעוניין לפטר אותם ולכן שלח אותם אל בית סלאו - מעין שלוחה עלובה ומרופטת של השירות שאליה נשלחים הסוכנים מורכני-הראש כדי להישכח ולהיפלט מהמערכת.
"סוסים איטיים" עונה 4 – טריילר
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
בבית סלאו עושים הכל כדי לשבור את רוחם של הפליטים – מטילים עליהם משימות ריגול משפילות ונטולות-משאבים; הבוס שלהם, ג'קסון לאמב (גארי אולדמן) המבריק והממורמר, מתעלל בהם נפשית, ובאופן כללי כולם ממתינים לרגע שבו הם יתייאשו ויתפטרו לבד. אלא שלמרות זניחותם, סוסי ה-MI5 של יחידת הפח מבית סלאו איכשהו מוצאים את עצמם תמיד באמצע כל האקשן, ובאופן אירוני מעט גם משחקים תפקידי מפתח בהצלת המצב.
6 צפייה בגלריה
אח יקר, כבר הפלצת על מישהו היום? מתוך "סוסים איטיים" עונה 4
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
מיק הורן, הסופר שכתב את סדרת הספרים שעל פיהם נכתבה הסדרה, מכנה את בית סלאו "צינוק מנהלי". כפי שבטח כבר ניחשתם, משחק המילים - Slough-Slow - הוא זה שהעניק לסדרה את שמה. כולם חולמים יום אחד לעזוב את המשרד המוזנח ולחזור למפקדה המרכזית והנוצצת של השירות, ריג'נטס פארק, שנראית יותר כמו משהו שאנחנו מכירים מסדרות ריגול מלוטשות, אבל במהלך ארבע העונות שלה (הרביעית משודרת בימים אלה) זה לא קרה מעולם, ויש להניח שכל עוד הסדרה תמשיך לדהור (באיטיות, כן?), הסוסים האלה לא ימצאו את דרכם חזרה אל האורווה.
"כלבי השמורה" (דיסני+)
בדומה ל"הדוב", שכבודו יגיע ממש עוד מעט, "כלבי שמורה" לא באמת עוסקת בכלבים אלא בארבעה מתבגרים המתגוררים בשמורת ילידים באוקלהומה. הם מכנים את עצמם "כלבי שמורה", ובאנגלית - Reservation Dogs, או בקיצור Rez Dogs, צירוף שמתכתב עם שם הסרט "כלבי האשמורת" (Reservoir Dogs) של טרנטינו. ארבעת הנסיכים האלה - בר, אלורה, צ'יז ו-ווילי-ג'ק - חולמים לעזוב את השמורה ולעבור לקליפורניה, בין היתר כדי להגשים את צוואתו של דניאל, החבר החמישי בחבורה שלהם שמת בנסיבות שמתבררות בהמשך.
כדי להגשים את החלום הזה הכלבים חוסכים כסף איפה שרק אפשר, ולא בוחלים גם בעבירות על החוק. העונה הראשונה נפתחת כשהם שודדים משאית חטיפים, רפרנס שני לסרט האיקוני של טרנטינו, ומסתיימת עם רפרנס בולט נוסף - כשהם צועדים ברחוב בחליפות, סצנה ממנה נגזר גם אחד הפוסטרים של הסדרה.
קומפלימנטים לא חסרים. "כלבי השמורה" של טאיקה ואיטיטי ("מה שקורה בצללים"), שהוא ממוצא מאורי/יהודי ויליד ניו זילנד, וסטרלינג הרג'ו (ממוצא אמריקאי-ילידי), היא באמת פנינת דרמה-קומית ייחודית. לא רק בגלל שהיא ממוקמת ביקום שכף רגלה של הוליווד ממעטת לדרוך בו, אלא כי היא מצליחה לייצר שילוב אינטגרלי של קומדיה אמיתית וטובה עם נושאים רציניים כמו אובדן, עוני וזהות תרבותית.
מספיק מבט אחד על וויליאם נייף, הרוח המדריכה של בר, אינדיאני עירום על סוס, שמופיעה מדי פעם ומעניקה לו תובנות מגוחכות בשם מסורת אבות אבותיו, כדי להבין את המזיגה המופלאה שיצרו הרג'ו ו-ואיטיטי בין הרגישות האתנית שגדלו מתוכה והקומדיה שמשורגת בה. בסופו של דבר זהו סיפור התבגרות אוניברסלי כמעט, אבל כזה שמתקיים בסביבה תרבותית מאוד עשירה, עם שלל טיפוסים שאין כמעט ברירה אלא לכנות אותם צבעוניים.
מלבד שם הסדרה, "כלבי השמורה" מלאה ברפרנסים לתרבות הפופ, והרג'ו סיפר ל"אנטרטיינמנט וויקלי" שכילד בשמורה הוא שקע בצפייה ב-HBO ובשואוטיים, הודות לחבר של אבא שלו שעבד בכבלים וחיבר גם אותם. "תרבות הפופ חשובה כי במקומות הכפריים האלה, במיוחד עכשיו עם האינטרנט והכל, זה מה שיש לך", הוא אומר, "הם מכירים את וו-טאנג קלאן, הם מכירים את טופאק, הם מכירים את כל הרפרנסים לסרטים, הם מכירים את קוונטין טרנטינו. הם מעריצים של תרבות הפופ והם די משחזרים אותה".
"הדב" (דיסני+)
על הנייר "הדוב" היא שעטנז מוזר, שילוב של התהילה התקופתית של כאוס המטבחים עם דרמה מתכנסת בנושאים כמו קשרי משפחה וטראומה. אינטנסיביות, לחץ וחתירה לשלמות לצד חקירה פנימית של הנפש וניואנסים זהירים בהצגת הדמויות. יש בה סוגיות שמעסיקות את דור הפרוגרס כמו איזון בית-עבודה, חתירה למצוינות בכל מחיר או בריאות הנפש, אבל היא לא נוטשת את הדמויות שלה, בעיקר את הדמות הראשית, כרמי ברזאטו (ג'רמי אלן וייט) ששם המשפחה שלו הוא גם זה שהעניק לסדרה את שמה (The Bear). כמו כן, Bear הוא מונח נפוץ במטבחים מקצועיים לשף, במיוחד שף גדול פיזית ובעל נוכחות דומיננטית במטבח.
6 צפייה בגלריה
הו, כרמי, מדוע נתנו לך שם של תלמיד ג' שקדן בבית ספר יסודי ישראלי? מתוך "הדוב", עונה 3
(באדיבות FX)
ברזאטו הצעיר, שף צעיר שכבר פצח במסע הקריירה הניו יורקי שלו, חוזר לשיקגו בעקבות התאבדותו של אחיו הגדול, מייקי. כרמי מנסה להשאיר בחיים לפחות את העסק המשפחתי, שאחיו ניהל לפני שהתאבד - סנדוויצ'יה איטלקית בשם The Beef. הוא מתמודד עם חובות, מטבח לא מתפקד ומיושן וצוות עקשן ובעל אגו, ובהמשך גם מחליט להפוך את הסנדוויצ'יה למסעדת גורמה.
כריסטופר סטורר, היוצר, גדל בשיקגו עם כריס זוקרו, הבן של מייסד "מיסטר ביף" - מזללה איטלקית בשיקגו שנודעה במנות הבקר שלה ושהיוותה את ההשראה ל"דה ביף" בסדרה. סטורר סיפר ל"אסקווייר" שהוא נמשך מאז ומתמיד לעסקי המסעדות, ושהם תמיד נראו לו כמו עסק רעוע שעומד לקרוס בכל רגע. את נקודת המבט הזאת הוא שילב בתסריט של "הדוב". וזה השתלם - סטורר יצר את סדרת החלומות שלו מתקציב זערורי, ליהק שחקנים לא מאוד מוכרים והפך אותה ללהיט ענק וגורף פרסים. עכשיו הוא זוכה להמשיך לשחק בארגז החול שלו עם שמות ותקציב גדולים יותר. ולמודאגים – אל דאגה, העונה הרביעית כבר בדרך.
"באד מאנקי" (אפל TV פלוס)
ביל לורנס, היוצר של סדרות להיט כמו "סקראבס" ו"טד לאסו", נתקל בבעיה. בעיה חיובית במובן מסוים – הסדרה שלו, "באד מאנקי", עיבוד לרב המכר של קרל היאסן, הפכה ללהיט והיא בדרך לעונה שנייה. וינס ווהן בתפקיד ינסי, החוקר המשטרתי המושעה עם הלשון המושחזת, עשה לה רק טוב. הספר הבא בסדרה, שעליו תתבסס העונה השנייה, נקרא Razor Girl, אבל לורנס לא יוכל לשנות את שם הסדרה ולהעניק לה את שמו של הספר השני, כי לא מחליפים שם של סדרה באמצע המירוץ. הקוף, שהעניק לסדרה את שמה וממילא נותן בעונה הראשונה הופעה מצומצמת למדי, נעדר לחלוטין מהספר השני. איך ממשיכים לקרוא לסדרה "באד מאנקי" כשאין בה אפילו קופיף אחד לרפואה?
לורנס עדיין לא החליט. "אנחנו עדיין מנסים להבין איך בעונה השנייה אנחנו עדיין נקראים 'באד מאנקי' אבל גם Razor Girl, עבור אנשים שאהבו את הספר השני. אי אפשר לשנות את הכותרת של ספר כל כך אהוב, שהיה רב-מכר של הניו יורק טיימס במשך שישה שבועות. בהיעדר פיתרון אחר הקוף צריך להמשיך להתקיים", הסביר ל"דדליין".
הספר השני, אגב, מאכלס דמויות אחרות לחלוטין, אבל הפידבקים החיוביים שקיבלו הדמויות מהעונה הראשונה גורמות ללורנס לנסות לדחוס לעונה השנייה כמה שיותר פרצופים מהראשונה, גם אם הם נעדרים מהספר. כלומר, את מי שנשאר בחיים, שזה לא הרבה. "כל מי שצפה בפרקים האחרונים של Bad Monkey יודע שזה מרחץ דמים", הוא ממשיך, "אני לא באמת יכול לעשות עונה שנייה עם אותן דמויות".
הקוף, שבסדרה נקרא דיגס, לא חדש לעסקי השעשועים. הוא כבר הספיק לעצור בווגאס בדרך לחתונה וגם לבלות לילה במוזיאון. קוראים לו קריסטל, והוא החיה המאולפת היחידה שהופיעה ב"באד מאנקי". באחד מימי הצילום הגיע לסט הצילומים צבי שהסתובב באזור. אלכס מופט, שגילם את השכן החדש והשנוא של ינסי, זרם איתו ועם הדמות שלו ואמר לצבי "תסתלק מפה, אני מנסה לדבר עם מישהו". הצבי אכן הסתלק והקטע נכנס לסדרה. "אנשים שאלו אותי 'איך הצלחתם לגרום לצבי לעשות את זה?'. אנחנו לא עשינו כלום, הם פשוט באו ואכלו את השיחים כל היום", הודה לורנס.
אם חיבבתם את דיגס בטח תשמחו לשמוע שההייפ היה מוגזם ושהקוף לא באמת היה רע. הוא אמנם תקף באיזו סצנה את אחת הדמויות, אג בגילומו של דייוויד סיינט לואיס, תקיפה שתוארה כאלימה וגראפית למדי. זה היה בסדר כל עוד אג מוקם על הצד המרושע של הסקאלה, אלא שלקראת כתיבת סוף העונה הגיעו התסריטאים למסקנה שבעצם מדובר בדמות די סימפטית בדרכה, והתקיפה מצאה את דרכה החוצה בעריכה. בדיעבד טוב שכך. כי אין דבר כזה קוף רע, יש קוף שרע לו.
"אייל קטן" (נטפליקס)
הסיפור של "אייל קטן" (Baby Reindeer) נמצא בגוף השאלה. ריצ'ארד גאד, היוצר שגם מגלם את התפקיד הראשי, הצטרף גם הוא למילייה היצירתי שמאמין שהחוויה הטראומטית הקיצונית שעבר עשויה להתמיר את עצמה לטובת קומדיה שחורה. ותעיד טבלת הצפייה של נטפליקס, ש"אייל קטן" שלטה בה ימים ארוכים, שגאד גם צדק. המעבר לא קרה בבת אחת, כמובן. גאד עיבד את התקופה בה אקט אחד של נחמדות, משקה על חשבון הבית כשעבד כברמן, הפך אותו למושא לסטוקינג עקשן שערער את חייו, וסיפתח מערכת של דחייה ומשיכה שניהל עם האישה שלטענתו ביצעה אותו.
"אייל קטן" הוא הכינוי שהעניקה הסטוקרית, מרתה, לדוני, בן דמותו של גאד בסדרה, כי הוא הזכיר לה חיית פרווה קטנה שהיא אהבה בתור ילדה ועדיין מחזיקה בה עד היום. בראיונות סיפר היוצר שהשם משקף את האופן שבו ראתה אותו מרתה: יצור חמוד וקטן שהיא עשויה לאמץ ולשלוט בו, כי, בפרפראזה על מירי רגב, מה שווה היצור הקטן והחמוד אם אנחנו לא שולטים בו?
כזכור, "אייל קטן" לא הסתיימה בשידורה של הסדרה בנטפליקס. הגולשים הנלהבים חיברו כמה קצוות והגיעו אל פיונה הארווי, מי שסומנה כאשה שעקבה אחרי גאד במציאות והיוותה השראה לדמותה של מרתה בסדרה. הארווי מצידה פתחה פה ג'ורה על גאד ושיגרה אליו שלל השמצות זועפות. בין היתר היא טענה שהיא אמנם הייתה הבעלים הגאה של אייל מפרווה שגאד "גילח לו את הראש בתור בדיחה", אבל טענה שהיא מעולם לא קראה לו "אייל קטן".
בהמשך היא העלתה בחשבון הפייסבוק שלה פוסט שבו היא הביעה תקווה כנה ש"ריצ'ארד ישן טוב עם כל בובות הפרווה שלו, שאין ספק שאמא שלו קנתה לו", איבחנה כי "הוא בהחלט הטיפוס של צעצועים רכים" וחתמה בקביעה ש"הגיע הזמן להפסיק להתייחס ל-Wee Wazock הזה" (סלנג סקוטי לאדם קטן ומעצבן - ס.ש). הסיפור עדיין לא הסתיים – תביעה על סך 170 מיליון דולר שהארווי הגישה נגד נטפליקס בטענה ללשון הרע עדיין עומדת וממתינה למשפט. או מיי גאד.
"משחק הדיונון" (נטפליקס)
כשהיא אוחזת לזמן מה בתואר "הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס", "משחק הדיונון" הקוריאנית בהחלט יצרה סנסציה. סדרת דרמה על תוכנית ריאליטי צמאת-דם, שמעניקה טוויסט אכזרי במיוחד למשחקי ילדות והופכת אותם למשחקי חיים ומוות רק כדי לשעשע את עשירי העולם, הפכה לזמן מה לבינג' הפופולרי ביותר על הפלטפורמה הבינלאומית (נכון להיום התואר הזה שייך לעונה החמישית של "דברים מוזרים").
"משחק הדיונון"
(באדיבות נטפליקס)
"משחק הדיונון" קיבלה את שמה על שום אחד המשחקים המופיעים בה, המשחק השישי והאחרון. מקור השם הוא צורת המגרש שעליו מתקיים המשחק, המורכבת ממשולש, ריבוע ועיגול ומזכירה צורת דיונון. כשנטפליקס הימרה על הסדרה לראשונה היא העניקה לה את השם "הסיבוב השישי", בטענה ש"משחק הדיונון" הוא נישתי מדי ולא יפתה מנויים לצפות בה. היוצר, וואנג דונג-היוק, התעקש משום שהוא ידע משהו שגופי שידור מבינים לעתים רק בדיעבד: אדפטציה היא מוות קטן.
"משחק הדיונון", על צבעי הפסטל שלה, הסטים בגודל טבעי והארומה האקזוטית, אכן הפכה ללהיט מטורף בעולם. העונה השנייה תעלה, אם ירצו אלי הקפיטליזם, בדצמבר 2024.
