הסופר הבריטי מרטין איימיס ("חץ הזמן", "המידע", "בית הפגישות"), אחד היוצרים החשובים ביותר בשנות ה-80 וה-90, הלך לעולמו בגיל 73 לאחר שחלה בסרטן הוושט, כך מסרה הערב (שבת) אשתו איזבל פונסקה.
איימיס נחשב לאחד הסופרים המוערכים ביותר בבריטניה, ועבודותיו, לצד אלו של סלמן רושדי, איאן מקיואן וג'וליאן ברנס, עזרו להגדיר את סצנת הספרות המקומית בשנות ה-80.
ספריו של איימיס מתאפיינים בתכנים מעוררי מחלוקת (שימוש בסמים, זנות, נאציזם) ובעיסוק בסוגיות אקטואליות בוערות (אלימות כלפי נשים, טרור פוליטי, נשק גרעיני ועוד), תוך שימוש בהומור שחור ובטכניקות ספרותיות שהושפעו מיצירותיהם של ג'יימס ג'ויס, ולדימיר נבוקוב וסול בלו.
הוא נולד ב-1949 באוקספורד והתחנך בבתי ספר בבריטניה, ספרד וארצות הברית לפני שהשלים בהצטיינות תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד. איימיס החל לעבוד במוסף הספרים השבועי של העיתון "טיימס", ובמקביל, ב-1973, הוציא את הרומן הראשון שלו, The Rachel Papers, שזכה בפרס סומרסט מוהם היוקרתי ואף עובד לסרט קולנוע. בגיל 27 מונה לעורך הספרותי של "ניו סטייטסמן", שבועון פוליטי עם אג'נדה שמאלנית שעורכו המיתולוגי היה אביו קינגסלי איימיס, סופר נחשב בעצמו שאף זכה בפרס בוקר ב-1986.
מרטין מעולם לא זכה בפרס הנכסף, אך ב-1991 שמו נכנס לתוך השורטליסט בעקבות הרומן המצליח שלו, "חץ הזמן" - ספר שמסופר מהסוף להתחלה, העוסק בפושע מלחמה נאצי. ב-2003 ספרו "כלב צהוב" הכניס אותו לרשימה הארוכה לפרס בוקר.
לא פעם דבריו של איימיס עוררו סערות והוא הואשם בין היתר בגזענות ובאיסלאמופוביה, מה שהפך אותו לאדם שנוי במחלוקת בבריטניה. דבריו ב-2008 ל"אינדיפנדנט" על הסכסוך הישראלי-פלסטיני גרמו לזעם גדול בחברה הפלסטינית. "אני יודע שזו מסורת נהדרת של השמאל בבריטניה לתמוך בפלסטין. אני פשוט לא מבין את זה", אמר. "ליהודים יש היסטוריה גרועה בהרבה מאשר הפלסטינים, אבל הם לא מקבלים שום הכרה על כך. זו פשוט אנטישמיות חילונית".
בשנת 2000 איימיס פרסם ממואר ובו כתב בין היתר על מותו של אביו. עוד סיפר שם על הפרידה מאשתו הראשונה ואם שני בניו, אנטוניה פיליפס. בנוסף על כך, תיאר כיצד גילה כי הוא אבא לנערה בת 17, דליילה סיל, שאותה לא פגש קודם לכן. הוא פרסם בסך הכול 15 רומנים, האחרון בהם יצא ב-2020 ושמו Inside Story.
הוא הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים - שני בנים ושלוש בנות.
