למה עושים סרטים כמו "אוהב אותך צ'ארלי"? מי צריך אותם? האם מישהו באמת מאמין שיש להם תרומה כלשהי? אין הכוונה ליצירה פורצת דרך מבחינה אמנותית, כזו שתגדיר מחדש את הקולנוע הישראלי לדורותיו, ממש לא. אבל האם יוצריו סבורים, למשל, שהסרט שלהם מצחיק? מרגש? שישנה סיבה כלשהי שמישהו ילך לצפות בו ואפילו יהנה? ניתן להם את הקרדיט שהם מספיק אינטליגנטיים כדי לדעת מה יש להם ביד, מהי איכות המוצר הזה שהם מוכרים בבתי הקולנוע בימי הקיץ החמים.
אוהב אותך צ'ארלי – טריילר
(באדיבות יונייטד קינג)
בסופו של הסרט נראה מר משה אדרי, האיש שהקולנוע הישראלי חב לו כל כך הרבה כמפיק ומפיץ, כשהוא יושב באחד מאולמות סינמה סיטי וצופה בסרט-שבתוך-הסרט. חיוך גדול נסוך על פניו. בתום ההקרנה הוא קם, ועל פי פניו הקורנות נראה שהוא שבע רצון מהתוצאה. יש משהו כמעט ציני בבחירתם של יוצרי "אוהב אותך צ'ארלי" להכניס את הסצנה הרפלקסיבית הזו אל הסרט - והמילה 'רפלקסיבית' נדמית גדולה על הסרט הזה, היא עלולה להעניק לו איזושהי מידה של תחכום. ספק רב אם מר אדרי אכן חייך כאשר צפה בסרט "אוהב את צ'ארלי", שהרי הוא איש שבאמת אוהב ומבין קולנוע. הוא גם שחקן נהדר אם הצליח להעלות חיוך על פניו ביודעו באיזה סרט (שהוא אומנם הפיק ומפיץ) כלולה הסצנה בהשתתפותו.
3 צפייה בגלריה
אין הכוונה ליצירה פורצת דרך מבחינה אמנותית, ממש לא. מתוך "אוהב אותך צ'ארלי"
(צילום: עופר ינוב, יונייטד קינג)
"אוהב אותך צ'ארלי", כמו "חומוסfullטריילר" ו"עולה לראש", נועד להיות המרענן הרשמי של מתחמי סינמה סיטי בעונת קיץ 2022. אין בזה כל פסול, זה לגיטימי לחלוטין. אחרי האולמות הנטושים שהותירה בעקבותיה הקורונה, מתבקש לחשוב על סרטים שנעשים רק למטרה הזו - להחזיר את הקהל לקולנוע. אבל האם אי אפשר לתבוע מינימום של השקעה מהיוצרים? האם די באזכור שמותיהם של נועה קירל ואליעד נחום כדי לעשות זאת? (ותאמינו או לא, הופעותיהם הם לא הבעיה של הסרט, הם לא בעיה בכלל). העצלות מאפיינת כל היבט של הסרט הזה, בראש ובראשונה התסריט. תיק העיתונות של הסרט כולל תקציר בן שלוש שורות - יותר מזה לא היה כוח לאיש - בתוספת הצהרה: "קומדיה על טוב ורע". מזכיר את מה שהיה למירי רגב להגיד על "ספרות זולה".
3 צפייה בגלריה
האם די באזכור שמותיהם של נועה קירל ואליעד נחום כדי לעשות זאת? מתוך "אוהב אותך צ'ארלי"
(צילום: באדיבות יונייטד קינג)
ב"אוהב אותך צ'ארלי" מגלם מיכאל אלוני במאי אידיאליסט בוגר סם שפיגל, שנורא רוצה לביים סרט גיבורי-על ישראלי. למרבה הצער שלו ושלנו, ההצעה היחידה שהוא מקבל היא לביים תוכנית ריאליטי שבה זמרת ואושיית רשתות חברתיות (נועה קירל) עוברת להתגורר בביתם של ראש ארגון פשע בקיסריה (אלון אבוטבול) ואשתו הפסיכולוגית. אני בטוח שהאסוציאציות העולות במוחי, עולות במוחי בלבד. צוות הצילום כולל איש סאונד חרדתי (משה פרסטר), צלם הלום קרב (אוראל צברי) ואיש צוות נוסף שמתפקד על תקן תאורן (ליאור דובדבני, שום קשר משפחתי). שמו של הסרט הוענק לו בעקבות משפט שכל מי שחייו חשובים לו צריך להגיד למאפיונר, צ'ארלי שמו, לפני שהוא פונה אליו.
אז נועה קירל שרה כמה שירים, אליעד נחום שר עם נועה קירל, וקווין רובין צץ אף הוא. יוצרי הסרט האמינו שדי בשמותיהם של אלה כדי למשוך קהל, ועל כן אין טעם רב להתעכב על זוטות כמו תסריט וליהוק. ישנה בסרט גם עלילת משנה שבה הבמאי הרופס צריך להתמודד עם אמה הדומיננטית של אשתו ההרה, ומה שהכי מוזר בתסריט - ברגע אחד הוא הופך מכלבלב לגבר בלי שמישהו מבין איך קרה הדבר. על הדרך הוא גם מסתבך עם משפחת פשע יריבה, וכל זה כשברקע מתקיימים צילומי הריאליטי.
3 צפייה בגלריה
במאי אידיאליסט, איש סאונד חרדתי, צלם הלום קרב ואיש צוות נוסף שמתפקד על תקן תאורן. מתוך "אוהב אותך צ'ארלי"
(צילום: באדיבות יונייטד קינג)
לא מעט סרטים עסקו בקשר שבין קולנוע ופשע. זכור במיוחד "תפוס את שורטי" השנון שבארי סוננפלד ביים ב-1995 לפי ספר מאת אלמור לנארד. הסרט ההוא תיאר את הרפתקאותיו של גנגסטר (בגילומו של ג'ון טרבולטה) שהופך למפיק סרטים בהוליווד. קראו את המשפט הבא בזהירות: כשבאים לחשוב על זה, ל"אוהב אותך צ'ארלי" היה איזשהו פוטנציאל. אבל בשביל זה צריך חוש הומור, שנינות, רשעות מסוימת וגם כישרון. ובעיקר מה שצריך הוא לרצות באמת לעשות סרט, ולא מוצר צריכה נחות שיוצא מנקודת הנחה ששמות כמו נועה קירל ואליעד נחום ישכיחו מהצרכן התמים את העובדה שסרט ממש אין כאן.
במאי הסרט והשותף לכתיבתו שי כנות ("הבורר"), שאחראי גם ל"שושנה חלוץ מרכזי", "ארבע על ארבע" ו"איביזה", נמצא כאן כדי לספק בדיוק את הכמעט-כלום שמצופה ממנו. אמרתם "איביזה" - אמרתם הכל. אבל מדוע הסרטים האלה צריכים להיות כל כך ירודים? מדוע ניכר שלא הושקעה בהם כל מחשבה? האם הסרט הזה מעיד על מה שיוצריו חושבים על הקהל? והאם הקהל צריך להיענות לו כדי לאשר זאת? האם מישהו באמת צוחק בסרט הזה? לזכותו של "אוהב אותך צ'ארלי", אם זה אכן הניסוח הנכון, יאמר שהוא לא סרט וולגרי או מעליב במיוחד. הוא בעיקר חלטורה שהדרך היחידה לשרוד אותה היא ניתוק הפעילות המוחית במשך כל ההקרנה.
